חזרה לאתר הראשי
Transference and countertransference / Lemma
Lemma, A. (2003). Transference and countertransference, in: Lemma, A. Introduction to the Practice of Psychoanalytic Psychotherapy. pp 230-236הפסיכותרפיה מגלה שבהקשר ליחסים בין מטפל למטופל- המטופלים והמטפלים מביאים לקשר הטיפולי את הצרכים והמוטיבציות. הקשר הטיפולי כמו כל הקשרים מושפע מרצונות, שאיפות והפנטזיות המודעות והלא-מודעות. התוצאה של הטיפול קשורה לעיבוד של היחסים בין המטפל למטופל ולהערכה של דפוסי התנהגות של יחסים.
הפרק יתמקד בהעברה ובהעברה נגדית בטיפול. נתחיל מההגדרות ומההבדלים בינהם, אח"כ נבחון מה מעורב בהעברה, ואיך אפשר להשתמש בהעברה נגדית כדי לקדם את הטיפול.
העברה
ביון כותב שתצפית פסיכואנליטית לא קשורה למה שהיה או מה שיהיה אלא קשורה למה שעכשיו. בפסיכואנליזה הזרקור מופנה ליחסים בין מטפל למטופל.
פרויד השתמש במונח העברה ב1905 כשהוא דיווח על העבודה עם המטופלים. הוא נעשה ער לשינויים בהתקשרות המטופל אליו שאופיינו ע"י הבעה של רגשות חזקים חיוביים או שליליים כלפיו. רגשות אלו נקראו "העברה".
הוא אמר שהעברה זה לקחת את הדחפים והפנטזיות סביב בן-אדם מהעבר ולהעביר למטפל.
כאשר המטפל מזהה שהוא נהפך להיות המטרה של העברה, הוא צריך לא לשתף עם זה פעולה. עושים את זה כדי שהקונפליקטים יהיו ברורים ויופסקו ע"י המטפל.
רוב הפסיכואנליטיקנים אומרים שתפקיד המטפל מתאפיין תוך כדי העברה. הרצונות והיחסים עם הסביבה מוארים עם המטפל.
לפי פרויד, העברה מייצגת בעיני המטפל את החזרה על העבר. הרבה פעמים קשה לתקשר במילים ולכן הדברים יוצאים בהתנהגות (acting out), שהם מועברים בתוך פעולות חזרתיות-כפייתיות.
כלומר, במקום לספר במילים על מה שהיה בעבר, המטופל מתנהג את זה בטיפול.
לכן העברה מוסברת כהתנגדות לזכרון של שאיפות וקונפליקטים מהעבר וזה בא לידי ביטוי כיום בקשר עם המטפל.
מאז פרויד אנליטיקנים נוספים ניסו להסביר את מושג העברה. יש כאלה שאומרים שכל האספקטים בין המטפל למטופל בקשר זה העברה. יש כאלה שאומרים שכל מה שהמטופל אומר זה העברה, ויש כאלה שאומרים שרק באספקטים מסויימים.
הקלייניאנים אומרים שהעברה זה לא רק חזרה על דפוסים מהעבר, אלא גם ביטוי של פנטזיות לא מודעות שקורות עכשיו. זה הבדל חשוב מפרויד שאומר שהעברה קשורה רק לדפוסי עבר, אלא גם קשור לעולם הפנימי המופנם של האדם שבא לידי ביטוי בהתנהגות מול המטפל ולטיפול. מה שנמצא בכאן ועכשיו קשור ליחסי אובייקט מהעבר.
ההנחות של פרויד הן שהמטפל הוא מראה של התנגדות המטופל. כיום מדברים על התנגדות המטופל למטפל. פעם התפיסה היתה שההתנגדות תתבצע במילים וכיום מבינים שהיא יכולה להתבצע בהתנהגות ובמעשים עד כדי כך שהמטפל יכול להיות מושפע מההתנגדות.
שלא כמו פרויד שראה את העברה כבלבול (של היחס) בין עבר להווה, אחרים אומרים שרגשות עכשווים וחלקים מהעצמי נכנסים לתוך הקשר עם המטפל וזה כולל העברה חיובית ושלילית. העברה חיובית זה אומר הרגשה נעימה ורגשות ופנטזיות חיוביות, והעברה שלילית זה רגשות עויינים ופנטזיות שליליות.
אנליטיקנים בני זמנו של פרויד התמקדו בפירושים של העברה של כאן ועשיו, אבל זה יהיה טעות להסיק מזה שלא הוקדשה תשומת לב להיסטוריה של העברה. כל המטפלים מתייחסים לעבר של המטופל. אעפ"כ רוב החוקרים בני זמננו משתמשים ב3 קבוצות של הפסיכואנליזה שעובדות עם העברה ומתעסקות בעיקר בפנטזיות התת-מודעות של המטופל שעולות בקשר עם המטפל, בלי קשר משמעותי לעבר.
העברה נגדית
העברה הנגדית זה הרגשות של המטופל למטפל. פרויד אמר שהקשר הרגשי בין המטפל למטופל הוא ביטוי של "הנקודות העיוורות". ב1912 פרויד אמר שהמטפל צריך לשים בצד את כל הרגשות שלו כמו מנתח וצריך לרכז את דעתו במטרה אחת כדי לבצע את הניתוח בצורה הטובה ביותר.
עד היום הזה, בקרב חלק מהפסיכותרפיסטים מפסיכולוגיית האגו, התגובות הרגשיות של המטפל ממשיכים להחשב סימן עיקרי של נושאים לא פתורים. וזה מעניק למטפל כלים ואפשרות להמשיך את הטיפול בנקודות העיוורות שלו, ואז המטפל מרגיש חופשי לפעול כמו צופה מהצד בצורה אובייקטיבית ולפרש את התת-מודע של המטופל. פרויד ופסיכולוגים נוספים מפסיכולוגיית האגו אמרו שההשפעה הסובייקטיבית של המטפל מאד מעורפלת בטיפול.
היימן בדקה במחקרה את הגישה לגבי ההשפעה של רגשות המטפל. היא שמה לב שיש סוגים שונים של העברה נגדית. גישה אחת אמרה שהרגשות של המטפל הם כלי עבודה לטיפול. גישה זו בעיקר משפיע בימינו.
ביון בעד שהמטפל ישתמש ברגשות שלו בתור העובדות היחידות שנגישות לו.
העברה נגדית עבור המטפל זה כלי מידע חשוב על המחשבות של המטופל. המעמד הזה מעיד שיש למטפל גישה דרך התגובות הרגשיות שלו למידע על מצב המחשבות של המטופל ובלי המידע הזה יש צורך ביותר שימוש במילים.
במשך השנים היה שינוי בגישה, מגישה שהעברה נגדית היא משהו שמפריע לטכניקה, לגישה שאומרת היום שזה נהיה כלי לגיטימי לפירוש אנליטי של המטופל.
קלניאנים ופסיכולוגים נוספים מיחסי אובייקט אומרים שהעברה נגדית כוללת את כל הרגשות של המטופלבלי קשר למקור שלהם. בגישה הזו המשימה של המטפל להבין איך הוא יכול להציג עבור המטופל את היחסים אבל עדיין להשאר מחובר לזה שהוא המטפל.
במהלך כל טיפול המטפל ירגיש הזדהות חלקית עם המטופל, אך המחויבות של המטפל היא להתייחס אליו כגוף שלישי ולא חלק ממנו. זה מצריך בקרה עדינה על ההשלכות של האינטרקציה ששוררת בין המטפל למטופל.
הזדהות השלכתית היא סוג של צינור בין התת-מודע של המטופל למטפל. למרות שזה כלי טיפולי מאד יעיל, חשוב לזכור שהרגשות שהמטפל מקבל זה התהודה (הד) ולא הרגשות האמיתיים שלו.
במילים אחרות, כאשר המטופל משליך לתוך המטפל, מה שהמטפל מרגיש זה הפירוש שלו, ולכן זה אף פעם לא יכול להיות בידיוק אותו דבר. זה לא כלי מדויק אבל זה יתן למטפל הערכה טובה על הרגשות של המטופל, ויוכל לשמש אותו בהמשך הטיפול.
העברה הנגדית מוגדרת ע"י רבים מהמטפלים, כנקודת משען לשינוי בטיפול. הנקודה הזו יכולה להיות בעייתית אם נתרחק מההגדרה של פרויד שאמר שהעברה נגדית משקפת את "הנקודות העיוורות" שאמורים לעבוד עליהם במהלך הטיפול ולכן הם יכולים לשמש לסימן או רמז לעוד טיפול אישי (של המטפל עצמו).
מה שהמטפל מרגיש ומתנהג יכול להיות מובן ביחס להשלכה של המטופל וככה אפשר להסביר התנהגויות שחורגות מההתנהגות הרגילה של המטפל. החשיבות של התגובות הרגשיות של המטפל מקבלות לפעמים יותר חשיבות מהרגשות האמיתיים של המטופל שעלהם הוא מדווח.
למרות שהעברה נגדית זה שביל טוב להבנת התת-מודע של המטופל, השימוש בזה כ"כ הודגש שכאשר זה הפריע להבנת המטופל לא התייחסו לזה.
למרות שבזמננו השימוש בזה הולך ומתרבה, המטפל צריך להזכיר לעצמו שהוא שהוא לא מעבר למבחן המציאות של המטופל ולא חסין לטעויות. העבודה של המטפל נותנת את האופציה לעזור למטופל ובמקביל לספק את הצרכים שלו כמו להיות נחמד, נצרך, מושיע וכו'.
ג'יקוב אומר שכאשר המטפל ישתמש בצורה לא יעילה בהעברה נגדית, הוא יעביר למטופל את הקונפליקטים הלא-פתורים שלו. אך בשימוש נכון בהעברה נגדית, רגשות המטפל יוכלו להוות כלי טיפולי עבורו. השימוש בשיטה מספק למטפל מידע חשוב על מצבו המנטלי של המטופל ועל הצרכים שלו בכל רגע. בשילוב עם הביטוי שלו לקשיים של המטופל וההיסטוריה ליחסים בטיפול, יש למטפל מקור עיקרי לפירוש הסופי של הבעיה.