חזרה למאמרים של תאוריות באישיות
חזרה לאתר הראשי

---

הסתכלות ניסויית אל תת ההכרה הדינמי/אורבך

אור – בך,י. ופרס,מ. (1992). הסתכלות ניסויית אל תת ההכרה הדינמי. שיחות, ו' (3) , 214-221.

---

מושגים:

תת הכרה דינמי: מרכיבים אישיותיים שונים, אנרגיה מנטלית ופיסית, תהליכי חשיבה, מנגנוני הגנה, משאלות, אינסטינקטים, זיכרונות מודחקים, טראומות ועוד...

טקסטוסקופ: מכשיר שמציג גירויים לפרקי זמן שונים.

דיכאון: הפניית התוקפנות כלפי העצמי.

הומוסקסואליות: מקורם במשאלת גילוי עריות תת הכרתית כלפי האם.

גימגום: קשור למאוויים אנאליים.

ישנו מרחק עצום בין 2 מגמות: הקלינית[תיאורטית] והניסויית[אמפירית].

סילברמן ניסה לשלב את המגמות ע"י הוכחה אמפירית על קיומו של התת הכרה הדינמי.

אם נעורר את המשאלות התת הכרתיות למודע אזי הם יעוררו חרדה ומנגנוני ההגנה ייכנסו לפעולה ויבטלו את השפעתם, לכן נעורר אותם באופן תת הכרתי ע"י גרייה תת סיפית.

נעשה ניסוי על עקרונות התסביך האידיפאלי וע"י משפט "מותר להכות את אבא" ציפו להתעוררות של מוטיב התחרות אצל הנבדק. בניסוי הוכח שנבדקים שהוקרן להם משפט זה באופן תת סיפי קלעו למטרה יותר טוב מקב' הביקורת. [שהוקרנו להם מסרים שונים]

כמו כן ע"י הקרנת משפטים [תואמים לאינסטינקט שרצו לעורר] על דיכאון, הומו', מגמגמים, פוביים, מעשנים וכו' נמצא הטיפול מועיל. [לגברים יותר מלנשים נמצא המשפט "אני ואמא חד הוא" [מסר סימביוטי] מביא לידי הרגשת רוגע ומוריד חרדות ומתחים.]

הטיפול יעיל במיוחד כאשר: 1. ככל שהשכיחות לחשיפה לגרייה גדולה יותר. 2. העמקת הקונפליקט התת הכרתי לפני מתן מסר סימביוטי מגבירה השפעה תת סיפית.

ביקורות:

יחס המחקרים בשיחזור היה 3:1 [להצלחה]. שימוש בשיטות סטיסטיות בלתי מתאימות.

כוונו את המחקרים להגיב באופן המצופה.

תרומתה של האקטיבציה התת סיפית:

מעיד על תכנים תת הכרתיים המאורגנים באופן דינמי היכולים להשפיע על ההתנהגות. אם כי לא ברור אם תכנים אלו הם זיכרונות מודחקים או אינסטינקטים בכל זאת נראה כי חלק מן התכנים האלה קרובים למשאלות ונטיות ייצריות. עוד נראה כי תת ההכרה היא בחלקה מערך הגנתי המגונן מפני חרדה.

אין הוכחות ל- קשר בין הדחקה להדחקה, רמזים לתהליכי חשיבה ראשוניים, גילגולי אסוציאציות וצורת תפקודם, הדחקת זיכרונות מוקדמת ולסלקטיביות שבהדחקה זאת.

ההשפעה רק של המשפט "אני ואמא חד הוא" עומדת בסתירה לדרך הפעולה של תת ההכרה המבוססת על אסוציאציות, סמלים ותחליפים.

2. מלאני קליין.

מושגים:

ליבידו: אנרגיה מינית. גמיש מאוד יכול להחליף מטרה ואובייקט.

תוקפנות אוראלית: משאלה לנשוך או לבלוע באופן קניבליסטי.

תוקפנות אנאלית: משאלה לדחוק החוצה, לשרוף או להרעיל באמצעות הצואה.

תוקפנות פאלית: תשוקה לחתוך, לחדור ולקרוע.

אוטו ארוטיות: סיפוק בגוף שלו.

נרקיסיזם: מעבר בין אוטו-ארוטיות ליחסים עם אובייקט חיצוני, בפנטזיה, יכול הילד להשליך את גופו שלו על האובייקט שלו.

ביו סקסואליות: לכל בני האדם שאיפות מיניות זכריות ונקביות גם יחד.

חרדה טראומתית: האגו מוכרע.

חרדת איתות: מזהירה מפני חרדה טראומטית העומדת לבוא.

הזיכרון האימפולס או הפנטזיה אם הם מכאיבים אסור להם לעלות למודעות. הם מודחקים אך נשארים דינמיים בלא מודע של האדם ושואפים לביטוי. הם מוצאים ביטוי סמלי בסימפטום. מחשבות ורגשות מודחקים ניתן לחקור ע"י העלאת אסוציאציות חופשיות. התוכן המודחק נושא אופי מיני בעיקר.

מלאני קליין: מנגנוני הגנה – השלכה, הפנמה, הזדהות, פיצול מקורות.

השלכה: מתנער מהדחפים שלו ומשליך אותם על האובייקט שלו.

הפנמה: להפנים את מאפייני אובייקט.

הזדהות: 1. הזדהות של העצמי עם האובייקט כמודל. [הזדהות הבן עם האב בשלה האידפאלי]

2. הסובייקט הינו המודל ואת מאפייניו מחפשים באובייקט.

פיצול: פיצול אישיות – האני הנורמלי המתחשב במציאות וחלק אחר המנתק עצמו מן המציאות.

3.הפסיכו אנליזה של הילד/סמירנוף

מושגים:

שיטת הקטארזיס: מטרתה העלאת הזיכרונות הקשורים לטראומה.

טראומה: מורכבת מהסיטואציה הקונפליקטואלית, ההילה הדמיונית המקיפה אותה, הערך הסמלי המעניק לה מובן.

הקונפליקט הנפשי: קונפליקט של הדחף הליבידינאלי כנגד תפקידי הבקרה של האגו, אם קונפליקט כזה אינו יכול למצוא את פתרונו ע"י סיפוק הדחפים או ע"י הגבלתם יודחק הדחף באופן לא מודע, אך ע"י כך לא תאבד לו עוצמתו הוא יתגלה בחיי האדם בצורה מוסוות, בצורה של סימפטום וזה "שיבת המודחק".

סימפטומטולוגיה: הקשיים שאדם נתקל בהם מעצם סביבתו המעוררים הפרעות תגובתיות.

הדחקה: ריגושים דחפיים מסוימים וייצוגים נפשיים מסוימים נתקלים בהתנגדויות, שמונעות מהם להגיע אל המודע. זהו "הדחקה ראשונית". "הדחקה משנית"- מודחקים כל החוויות, ריגושים ורעיונות המתקשרים באופן אסוציאטיבי לייצוג נפשי מודחק זה.

השיכחון הילדותי: זיכרונות מודחקים הנוגעים לאירועי השנים הראשונות שאינן יכולים להגיע למודע. כל אירוע הנוגע לסיטואציות קונפליקטואליות, שבשל חוסר הבשילה הרגשי של הילד היו מכאיבות מכדי שיטפל בהן ישירות.

הפנטזיה המודעת: חלום בהקיץ הקשור לעיתים קרובות למציאות החיצונית הנחווית כמתסכלת, כך יוצרת הפנטזיה הגשמה של התשוקה, ומביאה לידי הפחתה זמנית של מתח הדחפים.

יכול להיווצר רק אחרי כינונו של עיקרון המציאות.

הפנטזיה הלא מודעת: נמסרות ללא מודע, ע"י הדחקה הן מתפקדות כ"עקבות זיכרוניים של הסיפוקים הדחפיים ויכולות לשוות לדחפים תוכן אידאי.

"הסצינה הראשונית": פנטזיות של הזדווגות ההורים.

מטאפסיכולוגיה: יכולה לתת הסבר לינארי לצורך המשגה משביעת רצון. ע"י סיווג, דינמיקה וכלכלה. דינימקה-מבטאת את האירועים הנפשיים במונחים של קונפליקטים.

כלכלה- תופעות הנפשיות מהבחינה הכמותית של הכוחות הפועלים, במונחי אנרגיה.

בהתייחסות גם להשקעות הרגשיות – קאתקסיס.

הטכניקה הפסיכואנליטית נולדה מתוך מטרה למצוא את הזיכרונות שנשכחו או שהחולה לא ידע עליהם. אולם פרויד נאלץ להכיר בכך שהסיפור של "זיכרונות" כביכול אלה, אינו אלא ביטוי של תשוקה, של פנטזיה, ולא של מציאות מתוך כך "שהפיתוי" בסיפורי החולים, היה תמיד מעשהו של מבוגר בין המין השני. משם נסללה דרכו להכיר את הגשמתה הדמיונית של התשוקה האידיפאלית.

יש למקם את המונח טראומה נפשית ביחס למציאות שחווה הילד, בהבניית יחסי האובייקט שלו.

הלידה, הגמילה, תסביך אדיפוס כל אלה מגשימים את "הרגעים הפוריים" המרכיבים את האישיות או הנוירוזה, רק במידה שנסיבות מאוחרות יחוו את הרגש שנקשר ל"אירועים טראומטיים" אלה, ויוכלו למלא תפקיד פתוגני "לאחר מעשה".

חוויות טראומטיות ראשוניות אלו אי אפשר לחסוך מאיש, וכל אדם צריך להתגונן מפניהם כמיטב יכולתו ע"י הפעלת מנגנוני הגנה.

פרק 4-מיניות הילד: הדחפים והתהוות הליבידו.

מושגים:

כינון יחסי אובייקט:1. פרידת הילד מאימו. 2. התסביך האידיפלי 3. משבר ההתבגרות.

הדחף המיני של הילד: כוח קבוע, שהסובייקט אינו יכול להימלט ממנו ע"י בריחה, הוא מאופיין ע"י הרגש של צורך, שיש לספקו בעזרת אובייקט שהסובייקט מחפש בסביבה החיצונית.

או דרך סיפוק אירוטי-עצמי. גמישות גדולה-מגוון אובייקטים שיכולים לשמש לסיפוק.

מושג המיניות של הילד כולל תופעות שאינן מזכירות מיניות של מבוגר, המושג כולל את התנהגויות התאווה. אינו מצטמצם בתפקודי הרבייה, אלא כולל את כל ההתנהגויות שמטרתן לענוג גניטאלי ותשוקה. הנטיות למציצנות, תוקפנות, אכזריות מופיעות כדחפים בלתי תלויים באזור אירוטוגני. [נקראים גם "דחפים חלקיים"]

פרק 6-אדיפוס: תסביך, סיטואציה, מבנה.

איסור מסרס: כל מה שעלול לחסום או לרפות את הסקרנות, רוח היוזמה, הנטיות הלוחמניות של הילד, הגנדרנות של הילדה.

תוצרת תגובה: כאשר הסובייקט מתחיל להיאבק נגד דחפיו שלו נוצרים רגשות חדשים-סלידה, בושה, רחמים או גינוי מוסרי. הרג שנוצר חזק כמו הדחף והופעתו הוא תחליף לדחף.

בגיל זה עוברת התוקפנות הדחפית שינוי והיא מתבטאת בפעילויות משחקיות או בצורה תרבותית של הישגים בלימודים.

עם פתרון תסביך אדיפוס, עובר על הדחפים המיניים שינוי מבנה המאפשר את השימוש באנרגיה של הדחפים כלפי אובייקטים אחרים ומטרות אחרות.

עידון הדחפים הראשונים מתבטא ב- הצורך לאגור מוחלף ברצון לאגור ידע. הסקרנות המינית משתנה למחקר אינטלקטואלי. התחרות בלימודים באה במקום התחרות האידיפלית.

4. היזכרות, חזרה ועיבוד/ז' פרויד.

העברה: העברת רגשות מצד המטופל אל המטפל. יכול להתבטא בהתאהבות, באם הפרש הגילאים גדל מידי אז ברצון שהמטפל יאמץ [adopt] את המטופל.

התנגדות: נגרמת בגלל העברה לקויה 2 סיבות: 1. באם ההעברה התעצמה כל כך עד כדי עוררות של סלידה עצמית. 2. הופעתם של רגשות עוינים אחרי הופעתם של רגשי האהבה [כמו בזוג נשוי, או בחברות- לפעמים אחרי האהבה יש פתאום הרגשות עוינות עקב חוסר צרכים או ציפיות לדוג']

חזרה: המטופל לא זוכר ממה שהדחיק אולם פועל את הדברים וחוזר עליהם מבלי לדעת שהוא חוזר עליהם.

הבזקי המחשבה החופשיים, החליפו את תפקיד ההיפנוזה.

מטרת הטיפול היא העלאת ההתנגדויות ההדחקתיות כדי שבמודע האדם יוכל להתגבר עליהם.

המטופל נוטה "לחסום" סצינות וחוויות כואבות מעברו. סוג מיוחד שקשה להשיב לזיכרון הן חוויות שאירעו בשלב מוקדם בילדות ולא זכו להבנה בעת שנחוו אלא זכו לפירוש והבנה רק בדיעבד – ניתן להכיר אותן באמצעות הופעתן בחלומות.

בתחילת הטיפול המטופל ישתמש ב"חזרה", ולכן בראש ובראשונה יעניין אותנו הקשר שבין החזרה הכפייתית לבין ההעברה וההתנגדות. אם הטיפול מתחיל בהעברה חיובית מתאפשר העמקה של ההיזכרות. אם העברה נעשית עוינת תיווצר התנגדות והמטופל "לא יצליח" להיזכר.

סכנות נוספות נוצרות עקב דחפים חדשים ממקורות עמוקים יותר שעלולים לצוץ במשך הטיפול. ולבסוף פעולות של המטופל בעקבות "ההעברה" [גירושין, בגידה, תלות וכו'] עלול לגרום לנזקים זמניים או אפילו לבטל את סיכוייו להחלים אחת ולתמיד. כדי להגן על החולה מפני כך עלינו לחייבו שלא לקבל שום החלטות בעלות חשיבות מכרעת בחייו במשך תקופת הטיפול.

ההתגברות על ההתנגדות מתחילה בכך שהרופא חושף בפני המטופל את ההתנגדות, שלעולם אינה מוכרת לו. יש לתת למטופל להתעמק ולעבד את ההתנגדות ולהמשיך בטיפול על אף ההתנגדות. רק כאשר ההתנגדות תגיע לשיאה נוכל לגלות את הדחפים המודחקים המזינים אותה, בעזרת המטופל.

5. לשאלת האנליזה בידי מי שאינם רופאים/פרויד

דינמית: התחשבות בכוחות הפועלים בין ובתוך חלקי הנפש.

אפקט של חרדה: בעקבות התגברות קודמת על טראומה, הגוף מאותת באמצעות סימפטומים על סכנה מתקרבת.

התנגדות הסתמי: הפחד שהודחק ממשיך להתקיים באיד, וכשרוצים להוציא אותו ישנה התנגדות.

הטיפול האנליטי דורש חודשים ואפילו שנים.

אנו דורשים מהמטופל להיות כן לחלוטין עם המטפל, לא להימנע במתכוון מלבטא את דעתו.

הוידוי אכן משתלב באנליזה אולם הוא לא מספיק לסלק סימפטומים של המחלה.

המטופל סובל מרגשות אשם, לא נמליץ לו להתעלם מהם, כי הוא מן הסתם ניסה כבר ולא הצליח. במקום זאת נסב את תשומת ליבו שתחושה חזקה כזאת בטח מבוססת על משהו אמיתי שניתן לגלותו.

בטיפול אנחנו מנסים לשקם את האגו, לשחרר אותו ממגבלותיו ולהשיב לו את השליטה באיד, אותה איבד כתוצאה מן ההדחקות הקודמות שלו.

כאשר אנו דוחקים בחולה להשליך מעליו את התנגדויותיו כשהוא מספר עליהן. אנו מחנכים את האגו שלו להתגבר על נטייתו לברוח, ולהיות מסוגל לסבול את התקרבותו של המודחק.

מאפיין של המיניות הילדותית המוקדמת הוא הדגש על איבר המין הזכרי, וכל עניינו של הילד הוא אם הוא ישנו או איננו.

השאיפה של הילד הוא הרצון ללדת – להביא ילד לעולם.

טיפול- בתחילת הטיפול פירושיך יהיו מושפעים ממאפייניך האישיים, ככל שתרכוש משמעת עצמית וידיעות מסוימות יחדלו יקלעו למטרה.

טעות חמורה, מתוך רצון לקצר את האנליזה, להטיח את הפירושים שלך בפני המטופל, כל מה שתשיג בכך זה ביטויי התנגדות, דחייה, מורת רוח.

החולה מצד אחד רוצה להיות בריא ומצד שני להיות חולה, זה מאפשר לו לסחוט גילויי אהבה, או לכפות את רצונו על אחרים.

החולה מתאהב במטפל ומבצע "העברה" של רגשותיו, עקב סלידה נוצרת "התנגדות" והחולה עושה "חזרה" של כל תגובותיו ההגנתיות מהעבר ובכך מגלה לנו את הגרעין של סיפור חייו האינטימי.

6. אישיות. תיאוריה ומחקר/ פרוין [לא סיכום, רק מושגים]

טכניקת הקתרזיס: שחרור רגשות באמצעות דיבור על הבעיה.

קונפליקט חופשי: אזור באגו נטול קונפליקט [מולד]