ויקטור-סמירנוף, הפסיכואנליזה של הילד.חלק-א- פרק שלישי :
שניים-עשר עקרונות-בסיסיים
בתאוריה האנליטית:א. הטראומה-הנפשית{גילויי-פרויד,ההיזכרות
כמוקד, הבנת- הטראומה, הקתרזיס, טראומה ביחס
למציאות שחווה הילד, הגדרת-טראומה, עוצמת-החוויות
תלויה בגיל}. הטראומה נתגלתה מוקדם ע”י
פרויד. כבר ב1895 כתב פרויד יחד עם ברויאר
ביחס להיווצרות סימפטומים-היסטרים,שבד”כ
לא-ניתן לברר את תחילתה שלהמחלה ע”י
שנשאל את החולה:
א.
מכיוון שההיזכרות איננה
נעימה לחולה.
ב. בעיקר, מכיוון שהחולה
אינו זוכר או אינו קושר בין האירוע למחלה.פרויד
השתמש בתחילת-דרכו הטיפולית בהיפנוזה על-מנת לאפשר
את ההיזכרות ומהר מאוד החליף את שיטתו
ב'אסוציאציות-חופשיות' שהחולה מסר במצב
של עירנות.
תכלית
הטכניקה-הפסיכואנליטית הייתה למצוא זכרונות שנשכחו/שלא-נודעו
והודחקו לתת-מודע,כשהמושגים:תת-מודע,הדחקה
וטראומה היו הבסיס לפיתוח דגם-ראשון
של פעילות-הנפש.
הסימפטום
נובע מאירוע-טראומטי בעבר ומהחייאתו
של הרגש שהורגש אז
בהווה ואינו תוצר-מיידי של
הטראומה.הקתרזיס{העבודה-המעשית-האנליטית,כך
נקראה בפי-פרויד} שמה לה למטרה להעלות את הזכרונות
הקשורים לטראומה למודעות-שזהו הרגע המכריע בעצם בריפוי/בטיפול.
פרויד גילה שבניגוד
למה שחשב בתחילה,כי זכרונות אלה נובעים
מאירוע
אמיתי{מחמת רמת-הדיוק
של החולים},הם בעצם ביטוי של תשוקה או
פנטזיה בלבד.הטראומה-הנפשית
היא ביחס למציאות שהילד
חווה ומדחיק
והאירועים שעובר
בשנים-הראשונות משפיעים על בניית יחסי-
האובייקט/ה'חוץ'
שלו.
לדוג'-חוויה
של אי-הבנה,פירוד או ח”ו פטירה במשפחה
עלולה להשפיע
עליו בצורה-דרמטית,אך
מצד-שני גם מקרים פחות דרמטיים
יכולים
להשפיע בצורה
יותר-ניכרת,לדוג'- אב 'לא מספק'-אינו
מעניק לילד
תחושת הזדהות
עם הורה או אם,שמסווה דחיה-רגשית בהגנת-יתר.
בתמצית,אפשר לומר
שהמעברים בחיי הילד מתלות-מוחלטת לעצמאות
יכולים ליצור
טראומה,רק במידה ובעתיד הרגש של חוויות-אלה,אם
לא
נפתרו,ישוחזר
בעקבות אירוע-דומה.
אפשר גם לומר,מצד-שני,שהלא
האירוע גורם לטראומה,אלא היחס
לאירועים שחווה
הילד ואיך שהוא מפרש אותו יוצר את הטראומה
{לדוג'-אב חסר-רגש
או אם מגוננת-יתר}.
האיכות של
הטראומה מוגדרת ככמות-גירויים שהאני
אינו מסוגל לשלוט
בה ע”י
ההגנה והמדד-האם יש ציוד-רגשי מספיק
כדי לסבול תסכול
ולגייס את ההגנות
ולא במציאות עצמה שהאדם חרד ממנה.
אי-היציבות של
הילד,רגישות האני שלו וחוסר הבשלות
גורמים שכל דחף
חיצוני שנוצר
יתפס כהפרעה או חדירת-טראומה.
ב.הקונפליקט{-הנפשי}{שיבת-המודחק
ושלושת המונחים המהווים התפתחות-סימפטום,ליקוי
הסתגלות[סלי], קולטוריסטים-פסיכואנליטיקאים,אפיון-הקונפליקט-המיני
והתמודדות הילד עם קונפליקט}.
הקונפליקט
נמצא בבסיס כל היווצרות-חרדה{נוירוזה-הפרעת-אישיות-
קלה} והוא מעמיד
את הדחף-המיני{הליבידינלי} מול האני.כאשר אין פיתרון
לקונפליקט ע”י פשרה בין סיפוק-הדחף להתייחסות
-החברה או ע”י
ריסון והגבלה הוא יודחק לתת-מודע ויתגלה
באופן-
מוסווה בחיי-האדם{באופן
של סימפטום}-זו שיבת המודחק
והיא
יחד עם ההדחקה
והקונפליקט מייצגים את שלושת-המונחים-הנפשיים
של היווצרות הסימפטום.
לדעת-סלי,הקונפליקט
מתבטא בחוסר-התאמה בין הפרט{שחש במתח
ומוצף-רגשית}לנסיבות
החיצוניות,שנתקלות בהגנות שאינן-יעילות
והחרדה
היא ליקוי-הסתגלות {אי-פיצוי של
התביעות מבחוץ}.
השקפה-זו,שהקונפליקט
הוא ליקוי-הסתגלות של הפרט לסביבה
מיוצגת ע”י
ה'קולטוריסטים'-הורני
וסליוואן,אך הפסיכואנליטיקאיםמתייחסים לקונפליקט-הפנימי
באדם עצמו שמתעמת עם הסביבה,אבל
בתוך הנפש פנימה
ולא מבחוץ.
לפי-האחרונים,על
הגורמים להיות מופנמים ומשולבים במערכת
מיניותו
של האדם,על מנת
לגרום לקונפליקט.
אופי-הקונפליקט:
א. הקונפליקט-המיני
שונה משאר-הדחפים בכך שאינו מסייע
בהמשך
קיומו של האדם ואינו מסתגל לסביבה בגלל
זה ולכן הסיפוק יכול
להיות ע”יהאדם-עצמו או אפילו
ע”י הזיות/דמיונות.
ב. הקשר שבין חרדה
בגיל-מבוגר לחרדה בילדות{'האנס הקטן'}.
אצל הילד הקונפליקטים
חריפים במיוחד משתי-סיבות-
א. חוסר באמצעים
לשינוי התנאים שחי בהם,כדי שיתאימו לדחפיו.
ב. חוסר-אירגוני
של תיפקוד ההכרה של הילד ואפשרויותיו המעשיות.
לכן,אין
להשוות השפעת-הקונפליקטים
על נפש-הילד למבוגר.
ג. התת-מודע-
התגלית-העיקרית
של פרויד ומוגדר כידוע רק ע”פ פעולותיו
בשטח.
בסיס לחיי-הנפש
וקובע את ההתנהגות והסימפטומים.
ד. ההדחקה-הגדרתה-
המנגנון שמונע מהריגושים והדחפים להגיע
אל המודע
ופועל כאשר סיפוק-דחף
נתקל באיסור שבא מהאני{קשורה קשר-חזק
לתת-מודע}.
בהתחלה פועלת
ההדחקה-הראשונית כנגד דחפים ואינה
מאפשרת
להם להגיע למודע
ואח”כ ממשיכה אותה ההדחקה-המשנית
ומדחיקה כל רעיון
או רגש,שמתקשרים לדחף-הנ”ל.
תפקידה לקיים
את הדחף בתת-מודעולא לבטלו לגמרי.
מצד-שני, יתכן
וההדחקה תשפיע על רגשות/דחפים מסוימים,באופן
שהדחף/הריגוש
יופיע ביצוג-אחר או בלבוש אחר.
כאשר אירוע-חדש{דומה}
מלבה את הדחף הוא שב ומופיע
בצורת-סימפטום
ללא הבנת/הסכמת האני.
בין המודע
לתת-מודע ישנו 'מחסום' הנקרא בפי-פרויד:צנזורה.
מחסום-זה פעיל
תמידית מדחיק רגשות-מכאיבים ואוסר עליית
רגשות שהודחקו
ובכך מסייע להדחקה.השיכחון-הילדותי-
הילד עובר בשנותיו-הראשונות
קונפליקטים ומדחיק אותם
במהירות ובכך
חוויות-הילדות-הראשוניות 'נשכחות'
בגיל-מבוגר.
הפסיכולוגיה-הקלאסית
מייחסת את הקושי להיזכר לחוסר-בשלות
של הזיכרון{בגיל-זה}
או להשפעות-המקרה, אך הפסיכואנליזה
מצביעה
על הדחקה של דחפים-מיניים שסיפוקם נאסר
או שעוררו
חרדה בלב-הילד,שמחוסר
בשלות-רגשית לא התמודד איתם,אלא
הרחיק אותם מהתודעה,למעט
זכרונות-נטרליים{מחפים} שהרגש
מוסווה בתוכם
ורק ניתוח של האסוציאציות הנקשרים
לזכרונות
יסייע ל'שחזר'
את העבר.
הנסיון מלמד כי
יש השפעה-גדולה לזכרונות-מוקדמים אלה
ואף שהילד עוד
איננו מדבר הוא יכול להדחיק תבניות
של חוויות
שעבר,באופן שישארו
'עקבות' של חוויות אלה גם בגיל-מבוגר ויוכלו
להיות משוחזרות
ע”י מה שהזכרנו{תבנית האם שמאכילה תינוק}.
ו. עיקרון
העונג מול המציאות.
עיקרון-העונג פועל
ע”י שמבטיח סיפוק-מיידי
ע”י הורדת-המתח.
לדוג'-צעקות או
בכי של תינוק בתחילה כהפחתת-המתח שניגרם
לו.
עיקרון-זה פועל
ע”פ תהליך-ראשוני
שמתבסס על יכולת-האדם
לחבר בין הדבר-המציאותי
כפי שנתפש לדימוי בזיכרון.
כך מסופק הדחף
ע”י הזיה או חלום שבו הוא מופיע.
המציאות יוצרת
עד-מהרה מכשול בפני הסיפוק-המיידי ועל
האדם להסתגל למצב-החברתי
שמצפה מהאדם לדחות סיפוקים
לשם התנהגות-ראויה
וכך האני מתאים את עצמו לעיקרון-המציאות,שגם
מטרתו היא עונג,אך עונג-בטוח יותר ומותאם
למציאות ע”י
שיפוט,יעילות,בחירה וקבלת-החלטה שהם
התהליכים-המשניים
שלו.
ז. האני והסתמי.{הגדרות,מה
הוא מייצג}.
הסתמי
הוא מערכת שמייצגת את המנגנון-הנפשי-המקורי,שנשלט
ע”י דחפים-מולדים
מעוררי-תשוקה.
הסתמי
משועבד לעיקרון-העונג,
אינו פועל ע”פ הגיון ואינו מכיר
בגורמים-חיצוניים/מציאותיים
שיש להתחשב בהם.
הסתמי
בעיקר כרוך בתת-מודע ומכיל מלבד כוחות-הדחפים
גם
את כל תוצר-ההדחקה.
על-בסיס כוחות-הדחפים
של הסתמי בנפרד שוכנת מערכת-האני,
המקיימת קשר עם
המציאות-החיצונית.
תיפקודה{של
האחרונה} מונחה ע”י התהליכים-המשניים
ומבנה
מוגדר ע”י עיקרון-המציאות.
לפי-פרויד, האני
מפקח על החלק-הרצוני{שומר},מבחין בגירויים
ורושם את הזכרונות{מסתגל},
מונע מתחים{הימנעות}
ומנסה
להפוך את הסביבה
לנוחה למילוי-תשוקותיו{לומד}.האני-סוכנות-מגוננת,האני-העליון-מערכת
של איסורים והסתמי-
מקום כינוס הדחפים.
האני
מתווך בין תשוקותיו של האדם פנימה לעולם-החיצוני.
מחברים כמו:הרטמן,קריס
ועוד ראו באני מנגנון-עצמאי המתפתח
ממצב בלתי-נפרד
של חיי-הנפש ובו תלויות כל פעולות-התפישה
הלמידה וההסתגלות.
נוסף-ע”כ,האני
מנסה לפתור קונפליקטים-פנימיים באדם-עצמו.
פדרן מדבר על
'רגשות-האגו',שמייצגים את תחושת-האדם
כלפי-
עצמו בזמן שחווה
חוויה-פיזית או רגשית וזו בעצם חוויה-תמידית.
לפי”ז,האני
נתפש כמייצג תוצר/תוצאה של הזדהות עם
האחר.
לשם-המחשה, במושגים-נרקסיסיות
או ליבידו-נרקסיסי בולטת
העובדה, שהאדם
מסיט את אהבתו מאדם-אחר אל עצמו.
לקאן רואה בשלב-המראה
את הרגע,שבו הילד מתעמת עם תמונת
אדם כמותו-מה
שמראה את צורך האני
בהזדהות עם אדם-אחר.
שלב-המראה
הוא הצעד-הראשון לאוטונומיה של
האדם, המכירה
לו דמות שניתנת
לזיהוי ומאפשרת לו ליצור תחושת-פרט
ולתפוש
את אמו כמושג-שלם.
האבחנה בין האני
לסתמי היא בכך שהתכנים הלא-מודעים
שבסתמי
יתעמתו עם המציאות רק בזכות התערבות-האני,אך יחד עם
זאת התהליכים שבאני אינם בהכרח
מודעים תמיד.
העצמי{self}
מוגדר בצורה-שונה
ע”י כל איש-מקצוע.
הרמן
הגדירו כיצוג כוללני של האדם{גוף ונפש},כך
שהניגוד
של השקעה במושג-חיצוני
אינה השקעה באני,
אלא בעצמי.ג'קובסון
מתייחסת אליו בהגדרת-האדם כסובייקט
בעולם
של אובייקטים-מבחינה
בינו לסביבה.
שפיץ מבחין
בין הילד,החש נפרד מסביבתו ומתנגד לסובבים
אותו,מתוך
הכרה ביכולתו להרגיש-אחרת וכך גם אפשרות
לתפוש את האחר{את
אמו,כמושג של אהבה}.
מלני-קליין
מגדירה שונה באופן-יסודי
מתפישות-אלה את העצמי:העצמי
אינו מתפתח עם התפתחות-התפישה של הילד,אלא
הוא
נתון מלידה.
ע”פ וויניקוט, העצמי
אינו-נפרד מהפעילות-הנפשית.
לבסוף,לפי מלני-קליין
העצמי כולל את כלל חיי-הרגש של האדם
וכשהפיצול/הקונפליקט
מצטמצם,האדם מוצא את עצמו.
ח. מנגנוני-ההגנה{מופעלים
כנגד הסתמי,הדחקה-הגנה,
מה שבין אנה-פרויד
ומלני-קליין,גבולות-האני ותצורת-תגובה}.
פרויד הגדיר את
ההגנה כמונעת רגשות/דחפים מעוררי-חרדה
שבאים מהסתמי
ע”י האני.
במשך-הזמן הוחלף
המושג הגנה בהדחקה,אך בספרו
'עכבה,סימפטום
וחרדה' הבדיל בין השניים: ההדחקה
היא השולטת בחרדה-ההיסטרית.
ההגנה כוללת
את כל המנגנונים שהאני מתגונן בהם ע”י
הדחפים
ומאפיינת
את החרדה-הכפייתית.אנה-פרויד
מצביעה על חשיבות ניתוח-פעולות-ההגנה
בתת-מודע
ולא להסתפק בפרשנות-סמלית
של התשוקות-החבויות.
אנה-פרויד
מתארת עשרה-מנגנונים:
הדחקה, נסיגה, תצורת-
תגובה,
בידוד, ביטול{רטרו-אקטיבי}, השלכה, הפנמה,פניה
נגד העצמי,
סתירה והתקת מטרת-הדחפים/עידון{סובלימציה}.
מלני-קליין הוסיפה
גם: פיצול, אידיאליזציה, הגנה-פתולוגית,
הזדהות-השלכתית.פרויד תיאר את ההדחקה
כחשובה מכל-המנגנונים בהגנה על האני.
ההדחקה דוחקת את הרגשות-המכאיבים לתת-מודע
וע”י כך משנה
את התוכן-הגלוי של התוצאות-המודעות
{שלהם}ועושה אותו
מקובל על המודע.
ההכחשה הפוכה
להגשמת-התשוקה בהזיה ,בה נסיון-דמיוני
לספק
את הדחף נכשל
והאני פונה למנגנון-הגנה שישמר
את המצב-הקיים
ע”י שלילת-המציאות-החיצונית.
עם התפתחות עיקרון-המציאות
ישנו קושי לילד להכחיש ועדיין
קיימת אצלו הכחשה
במשחקים ובפנטזיות.
בהכחשה
ישנה התוודעות למודחק, אך
אין זה אומר שהתוכן-
המודחק מקובל
על האדם.
ההכחשה
כשהיא מורחבת יתר על המידה עלולה לפגוע
בהתפתחותו
השכלית של
הילד,כאשר יש בה איום על דחף כלשהו.
ההשלכה
עוזרת לאדם לעמוד בפני חרדה
מרגשות-מסויימים
שקיימים בו
והוא מנסה לשלול
אותם.
לדוג'-'אני
שונא אותו' הופך ל-' הוא שונא אותי'.
ההפנמה
משלימה את ההשלכה
ושתיהן קיימות בגיל בו
הילד מתקשה
להפריד בינו לחיצוני
לו.
בנוסף,יש להם
תפקיד-עיקרי ביצירת גבולות-האני.תצורת-התגובה
מחליפה רגשות-מודחקים בנטיה-הפוכה.תוקפנות-מודחקת
מתחלפת בטוב-לב, בושה
במקום תשוקה
וסקרנות-מינית.
פרויד הדגיש את
התפקיד שממלאת תצורת-התגובה
כמו העידון
ברכישת ערכי-תרבות.
הביטול דומה
לתצורת-תגובה, אך מציע לחשוב/לעשות
משהו
שיתקן באופן ממשי/דמיוני
דבר שאינו-מקובל על האני.
הפנטזמטיזציה
מאופיינת בהפקת מספר-רב של פנטזיות.
ההזדהות עם
תוקפן אמורה לאפשר לאדם לעמוד בפני-סכנה
ע”י
נשיאת התוקפנות
על-עצמו.
מנגנון-זה שותף
בבנין האני-העליון.ט. פנטזיה.
באופי היווצרותה
אפשר להבחין בין:
1. פנטזיה-מודעת- חלום בהקיץ,
שקשור בד”כ למציאות
שנחוות כמתסכלת והפנטזיה
מספקת את התשוקה
באופן-
דמיוני
ועם-זאת האדם חש את האופי-הדמיוני
ויודע להפריד
בינו למציאות.
כך האדם אינו תלוי במציאות-החיצונית
ומוצא את סיפוקו
בתהליכים התוך- נפשיים.
כל-זה מתרחש רק
לאחר שכבר קיים עיקרון-המציאות. 2. פנטזיות שאינן-מודעות-
הן העקבות של סיפוק-הדחפים
המגיעות לתת-מודע
ע”י-ההדחקה.
ניתוח תוכנה הגלוי של הפנטזיה חושף את הפנטזיה
הלא-מודעת.
פרויד מנסה לקשור בין הפנטזיות
להתפתחותו-המינית של ילד.
ה'סצנה-הראשונית'-הפנטזיה
בהקשר ליחסי-המין בין ההורים
הופכת את ההתרחשות-האדיפלית
לפעילה ויש בה את את
תחילתו של זיכרון-אמיתי.
יש בפנטזיה פשרה בין
הטמעה של יחס לעולם-החיצוני ובין
מנגנוני-ההגנה.
י. קיבעון ונסיגה.
אם אירוע מסוים הטביע
את חותמו באופן-חזק
עד שהקשה על
המעבר לשלב-הבא נהיה קיבעון-רגשי.
הקיבעון משפיע על בחירת המושג-המיני
ועל אופני-הסיפוק/ההגנות
לסילוק-החרדה.
גורמים מעודדים לקיבעון-רגשי ונסיגה-
1. סיפוקים מופרזים
שקשה לוותר עליהם.
2. מכשולים בשלבים-הבאים {של
ההתפתחות}.
יא. האני עליון.חלק-נפרד
מהאני שפועל כאשר כוחות-דיכוי-הדחפים
אינם עוד
חיצוניים לאדם,אלא מופנמים
ומבטיח לאדם עונג-מפצה.
אינו-תלוי בסביבה-החיצונית
ומתוך-כך עלול לעורר קונפליקטיםחדשים
ע”י התנגדות לסיפוקי-דחפים או בהתנגשות
של ההגנות.
האני-עליון של הילד מתעצב כאני-עליון
של ההורים.
יב. מטא-פסיכולוגיה.משתמשת במודלים כדי לתת הסבר-סיבתי
וליצור-השערות.
נקודת-מבט-דינמית-
מבטאת אירועים-נפשיים במונחים של
קונפליקטים.
נקודת-מבט-כלכלית-
מתייחסת לכמות הכוחות-הפועלים
בתופעות-
הנפשיות.
נקודת-מבט-סיווגית-
מתייחסת לבעיות שמציג מבנה המנגנון-הנפשי.