חזרה לאתר הראשי

שיטות מחקר לעבודה סוציאלית -סיכום מושגים

סיכום -משתנים

למה חשוב ללמוד שיטות מחקר?

מטרות המחקרים במדעי החברה להסביר ולנבא התנהגות אנושית ולמצוא סדר וחוקיות בדברים. השאיפה היא להגיע להכללה.

מחקר אנטיר - דיסיפילינרי- בין תחומי. בגלל שיש חפיפה בין התחומים במדעי החברה מתמקדים במחקרים אלו.

למחקר מדעי יש 2 תכונות בסיסיות:

  1. אובייקטיביות- מחקר משוחרר משיפוטים אישיים של החוקר המעורב בו. (אסור לחוקר להביא את זהותו האישית למחקר).
  2. אמפיריות- טענות שניתן להפריך או לאשש אותם באמצעות מחקר, איסוף נתונים, בדיקה שיטתית וכד'.

גישה מדעית מבוססת על 5 שלבים:

  1. ניסוח בעיה- סוגיה שאנו לא יודעים עליה מספיק.
  2. ניסוח השערות המחקר- חוק כללי שמקשר בין 2 משתנים או יותר.
  3. ניסוח של היקש- איך אפשר לבדוק את השערתנו באופן אמפירי.
  4. בדיקה- עריכת המחקר עצמו.
  5. הסקת המסקנות ופענוח נתונים- פרשנות הנתונים שנאספו במחקר.

ניבוי- רצון באמצעות המחקר לדעת לנבא תוצאה. הניבוי הוא תמיד הסתברותי.

משתנה- ביטוי שערכיו משתנים. לכל משתנה יש ערכי המשתנה- מה הוא יכול לקבל. ערכים שהם אובייקטיבים לחלוטין (גיל, ציון) מקבלים ערכים מדויקים/ברורים ולהפך. בתופעות מחקריות מחפשים קשר לפחות בין 2 משתנים כאשר אחד הוא משתנה המסביר את התופעה והשני הוא המוסבר.

יש 2 סוגי קשרים:

  1. קשר סיבתי- אחד מהמתנים גורם לשני.
  2. קשר מתאמי- 2 התופעות מתרחשות במקביל, בלי שאף אחת משפיעה על השניה.

ע"מ שנוכל להוכיח קשר בין 2 תופעות באופן מדעי אנו צריכים:

  1. דרישת הרלוונטיות- קשר סטטיסטי בין 2 התופעות. אם אין קשר סטטיסטי המתאם הוא 0.
  2. אמפיריות- שנצליח לבחון זאת באמצעות מחקר. כל הסבר מדעי על קשר בין המשתנים צריך להיות מבוסס על בחינה אמפירית.

משתנה תלוי- המשתנה המוסבר, המנובא.

משתנה בלתי תלוי- המשתנה המסביר, המנבא.

משתני ייחוס- משתנים שהאדם בא איתם וא"א לשנותם (גיל, מקום מגורים, עמדות, משתנים דמוגרפים). משתנים אלו יכולים להיות תלויים או בלתי תלויים.

משתנה דיכוטומי- משתנה שיכול לקבל רק 2 ערכים (לדוג': מין).

יש 2 סוגי הגדרות:

  1. הגדרה נומינלית- הגדרה כללית של המשתנה שנחקר.
  2. הגדרה אופרציונלית- אומרת מה הפעולות שיש לבצע כדי למדוד את המושג הנחקר.

תיאוריה-

מערכת של טענות על קשרים בין משתנים. צריך שיהיה קשר בין 2 משתנים ושתהיה טענה לגביהם. תיאוריה כוללת השקפה מסוימת על תופעה, תפקיד ההשקפה הוא להסביר ולנבא. התיאוריה מציגה טענה על קשר שצפוי בין המשתנים. חלק מהקשרים הם מבוססים וידועים ולכן נוצרה התיאוריה. חלק מהקשרים צריכים להיות מוכחים במסגרת בניית התיאוריה.

בשביל לבדוק תיאוריה צריך להעבירה מהרמה התיאורטית לרמה האופרציונלית. אחרי שהגדרנו בצורה אופרציונלית, צריך לערוך מחקר שבודק את הקשרים בין המשתנים. אם נמצאו קשרים סטטיסטיים מובהקים- נוכל לאשש את התיאוריה. צריך לעשות הרבה מחקרים. אחרי שסיימנו לעשות את המחקר ברמה האופרציונלית צריך לחזור לרמה התיאורטית. את הממצאים הסטטיסטיים צריך להעביר לרמה של התיאוריה (מעגלי).

כאשר מחקר לא מצליח לאשש את התיאוריה אפשר להגיד אחד מ- 2 דברים:

בכל מקרה א"א להפריך או לאושש תיאוריה ע"י מחקר אחד.

שלבי המחקר המדעי:

  1. מבוא- הרקע התיאורטי של המחקר. מה ידוע לנו היום מהספרות על הנושא שרוצים לחקור. בסוף המבוא החוקר מציג את המטרות וההשערות הספציפיות שלו למחקר.
  2. שיטה- מציגים את מערך המחקר ואת הכלים שבהם יעשה שימוש במחקר שלו (מתאמי/ ניסויי).
  3. תוצאות- ממצאים של המחקרים שערכנו. בפרק זה יש סיכום של התוצאות באופן ענייני- הוא לא מפרש אותם.
  4. סיכום ודיון- מסקנות המחקר, פרשנות החוקר לגבי מה שהתקבל.

בפועל התהליך הרבה יותר סבוך כי הרבה פעמים קשה לשער השערות. המדגם/ האוכלוסייה שעליה נבדוק את המחקר היא גורם מאוד חשוב. איכות המחקר נקבעת עפ"י המדגם. ההחלטה על כלי המחקר ואיכותם (תוקף ומהימנות) קובעת גם את איכות המחקר. ז"א האם עשינו את המחקר באופן איכותי והאם אפשר להכליל מה שקיבלנו במחק על האוכלוסייה.

בעיות/ שאלות מחקר-

כשמחליטים מה עומדים לחקור צריך לחשוב על בעיות שאנו רוצים לתת להם מענה באמצעות המחקר. הנושא נבחר כדי לספק תשובה מתוך סקרנות אינטלקטואלית (תפיסה, סף תגובה). הנושא יכול לבוא גם מתוך רצון לספק תשובות יישומיות לבעיות שנתקלנו בהם (תאונות דרכים, דעת קהל, סקרי בחירות).

בעיית המחקר מצביעה בד"כ על קשר בין 2 משתנים או יותר, כאשר היא חייבת להיות מנוסחת בבהירות וחייבת להיות נתונה לבחינה אמפירית, כי אחרת היא לא מדעית.

בד"כ בעיות המחקר מנוסחות בצורת שאלות. ההשערות הן טענות אמפיריות שניתן לבדוק אותן- לאשש או להפריך באמצעות מחקר, כאשר השערת מחקר יכולה לבטא קשר או אי קיומו של קשר בין המשתנים ולתת כיוון של קשר בין משתנים.

ככל שהשערות מנוסחות בצורה כללית יותר, כך קשה יותר לעבור להגדרות אופרציונליות מדידות. ככל שההשערות תהיינה מפורטות יותר, כך יהיה ברור יותר איך לבחון אותן. לא תמיד אפשר לנסח השערה בתחילת הדרך המחקרית. לפעמים מדובר בנושא חדש ועורכים מחקר גישוש. מטרתו של המחקר לסייע בעיצוב השערות מפורטות.

H0- מציין העדר קשר בין המשתנים או העדר קשר בין האוכלוסיות.

H1- מציין שיש קשר בין המשתנים או יש קשר בין האוכלוסיות.

השערה חד כיוונית- החוקר משער לא רק על קיומו של קשר בין המשתנים/ הבדל בין אוכלוסיות, אלא גם על כיוון הקשר.

כאשר בודקים השערה יש 3 שלבים:

1) הגדרת השאלה/השערה.

2) הגדרת רמת המובהקות (אלפא).

3) הפעלת מבחנים הסטטיסטיים המתאימים לבדיקת ההשערה.


צריך להבחין בין 2 סוגי השערות:

  1. קשר בין תופעות- השערות מסוג זה יכולות להתייחס להתפלגות של משתנה מסוים באוכלוסייה (סקרי בחירות).
  2. השערות של סיבתיות- במקרים אלו אנו רוצים לגלות האם משתנה אחד משפיע באופן כלשהו על משתנה אחר. מחקרים שמבוססים על השערות סיבתיות הם בד"כ קשים יותר לביצוע מאחר שהם מחייבים אותנו איזה משתנה קדם לשני. לפעמים כדי להוכיח שיש קשר בין 2 המשתנים צריך לתפעל את אחד מהם (במדעי החברה כמעט ולא נמצא השערות סיבתיות. ידיעת רצף ההתרחשות עוזרת לנו לקבוע את סוג היחסים בין המשתנים.

סוגי קשרים:

מערכי המחקר ושיטות לביצוע מחקרים- מערך המחקר מהווה את האסטרטגיה של המחקר, תכנון עקרוני איך יראה המחקר ואופן השגת המטרות.

יש 2 סוגי מערכים:

  1. מערך ניסויי- החוקר עצמו מתפעל את המשתנה הבלתי תלוי ע"מ לבדוק את התגובה במשתנה התלוי ולהוכיח קשרים סיבתיים. את המערך הזה מאפיינת העובדה שיש קב' ניסוי וקב' ביקורת.
  2. מערך מתאמי- הנבדקים מגיעים למחקר עם תכונות/עמדות שלהם והחוקר לא משפיע עליהם (הוא לא מתפעל) במהלך המחקר אלא רק בוחן ובודק אותם (משתני ייחוס).

מתי משתמשים במערך מתאמי ומתי בניסויי?

  1. מערך ניסויי- משתמשים כשרוצים ליצור תנאים מיוחדים במחקר שהנבדק לא בהכרח מגיע עמם למחקר, רוצים לשלוט על סדר הדברים- יוצרים תנאים לניסוי.
  2. מערך מתאמי- משתמשים במקרים שרוצים לבדוק קשרים בין משתנים כפי שהם במציאות, או כשיש דברים שא"א לתפעל (כמו מין).

איך אוספים נתונים?- ראיונות, תצפיות, שאלונים, ניתוח חומר קיים.

יש 3 סוגי מערכים:

  1. מערך איכותני- דבר הוליסטי וגדול, מחקר שנכנס לעומק, יותר תצפיות, תופעות רגשיות שלא ניתנות לצפייה, וכד'. יש ייחודיות לכל נבדק.
  2. מערך כמותי- סקר, בד"כ שאלון שמועבר להרבה אנשים, הכל מאוד מובנה וסגור, לוקחים דגימה. קל לניתוח, אך לא תמיד נותן את מגוון התשובות הרצויות.
  3. ניסויי- הרבה יותר מצומצם, בשליטת החוקר והוא מתפעל ויוצר שינויים (עושה מניפולציה) ואז בודק את התגובה.

מדידה-

ייחוס של מספרים לאובייקטים או לאירועים בהתאם לחוקים מסוימים. המספרים מקפים כמות, דרגה ועוצמה- תכונה מסוימת של האובייקטים.

סוגי דגימה אקראית:



סוגי דגימה לא אקראית:

סולמות מדידה: (כל סולם מכיל את הסולם שמתחתיו)

  1. סולם נומינלי- מהות המדידה בו היא שנותנים שם לאובייקטים או לערכים שונים של המשתנה. המהות שלו היא זהות או שוני בין הערכים (מספרים חסרי משמעות).
  2. סולם אורדינלי (סידורי)- יש משמעות לסדר שבו כתובים הערכים, יש משמעות למספרים (מידת שביעות רצון). אין יחס בין המשתנים וא"א לעשות פעולות חשבון.
  3. סולם אינטרוולי (רווח)- אפשר להקיש מהמספרים על זהות/שוני, סדר הערכים וההפרש בניהם (טמפרטורה). אין נק' 0 מוחלטת, כלומר ל- 0 יש משמעות (פעולות חיבור וחיסור).
  4. סולם רציונלי (יחס)- מלמד על זהות/ שוני, סדר הערכים, ההפרש ובנוסף על ה- 0 המוחלט. אפשר לעשות את 4 פעולות החשבון.

ההחלטה אם לבחור בסולם מסוים היא לא שרירותית.

איכות המדידה:

משתנה הטעות- ההפרש בין הערך האמיתי לערך הנצפה.

מדידה מהימנה- ככל שמרכיב הטעות קטן יותר. מדידה לא מהימנה- מרכיב הטעות גדול.

השונות בין המדידות מלמדת על הדיוק. ככל שהשונות של המדידות יותר גדולה- המדידה פחות מדויקת, פחות מהימנה. ככל שהמדידות דומות יותר- הטעות קטנה יותר והמהימנות גדולה יותר. מהימנות מוגדרת כיחס שבין השונות האמיתית לשונות הנצפית והיא מבוטאת באמצעות מקדמי מהימנות (בין 0 ל- 1).

דרכים לבדיקת מהימנות:

    1. יציבות המדידה/ מבחן חוזר- יוצאת מתוך נק' הנחה שמבחן מהימן יותר ככל שהמתאם בין מדידות שנעשו ב- 2 ההעברות שלו גבוה יותר (עושים את אותו מבחן פעמיים לפחות לאותו אדם). מבחן הטרוגני לדוג': מבחן וקסלר.

חסרונות: * אם יש בעיה עם שאלות מסוימות במבחן, המבחן החוזר לא יגלה אותם. * ההעברה הראשונה של השאלון משפיעה על איך האנשים יענו בפעם ה- 2, כי אנשים מנסים להיות עקביים. * שאלון שמודד ידע, כשאדם לומד/מתרגל הוא משפר את הציון שלו וזה לא ינבע מכך שהמבחן אל מדויק אלא בגלל הלמידה. * זה מרגיז ומתסכל לענות פעמיים על מבחן וזה ישפיע על מענה השאלון.

    1. אקוויוולנטיות (מקבילות)- משתמשים ב- 2 נוסחים מקבילים של המבחן ואם נמצא מתאם גדול בניהם המבחן מהימן. השאלות ב- 2 המבחנים צריכות להיות בעלי אותם אפיונים סטטיסטיים- זה מאוד קשה.
    2. א) עקביות פנימית (מקדם אלפא של קורנבאך)- יוצאת מהנחה שונה שהשאלות במבחן הן מדגם של שאלות אפשריות שמייצגות את התכונה הנמדדת,שכל אחד מהם וכולם יחד מיועדים למדוד את אותו משתנה. במקרה זה, המבחן מהימן יותר ככל שהמתאם בין פרטיו השונים גבוה יותר. הרעיון במבחן- שאם כל הפריטים בודקים תכונה אחת, הם אמורים להיות מאוד קשורים בניהם ואם לא יש בעיה בשאלון. יתרון וחיסרון- המבחן מועבר רק פעם אחת. לדוג': שאלון שחיקה לעובדים. מבחן הומוגני.

ב) מבחן חצוי (ספירמן בראון)- כאשר אין מידע על כל פריטי המבחן, מחלקים את המבחן ל- 2 ובודקים את המתאם בין 2 חלקי המבחן.

    1. מהימנות בין שופטים- כאשר צופים ישירות בהתנהגות, קביעת הציון במבחן כרוכה בשיקולים סובייקטיביים של השופט עצמו, לדוג': תצפיות, מבחנים השלכתים (הנחקר נדרש להגיב לגירוי עמום, השלמת מילים). אחת הדרכים המקובלות לבחון את גודל שונות הטעויות, הנובעת ממקור זה, היא לתת ליותר משופט/מעריך אחד לצפות ולהעריך את אותה התנהגות, ולבדוק את מידת ההלימה בין השיפוטים.

מתי משתמשים בסוגי מהימנות השונים?

    1. כאשר המבחן הומוגני, נבחר בעקביות פנימית- אלפא של קורנבך.
    2. כאשר השאלון הטרוגני- בודק מס' תכונות וכישורים, נעדיף להשתמש במבחן של יציבות המדידה, אין הנחה שצריכה להיות עקביות בין המדדים.
    3. כאשר יש מבחן שמבוסס על מגבלות זמן (פסיכומטרי), אין טעם לבדוק עקביות פנימית כי אין צפייה שאנשים יענו על כל המבחן ועדיף להשתמש במדד של יציבות המדידה או אקוויוולנטיות.
    4. אם יש תכונה שיציבה לאורך זמן, ניתן לבדוק באמצעות יציבות המדידה.

3 סוגי תוקף:

    1. תוקף ניבוי/ תלוי קריטריון- כאשר בודקים משתנה מסוים כדי לאמוד/ לנבא דרכו משתנה אחר. במקרה כזה מעריכים את תוקף המדידה לפי מידת הצלחתה באומדן או בניבוי. במקרה של תוקף הניבוי, מכשיר המדידה משמש כאומדן לערכי המשתנה המסוים.

סוגי תוקף ניבוי:

אחת הבעיות של תוקף ניבוי היא קיצוץ טווח, כלומר לא בודקים את כל האוכלוסייה.

מנבא= כלי. קריטריון= מה הוא רוצה לבדוק.

    1. תוקף תוכן- נותן מענה לשאלה עד כמה פריטי המבחן מייצגים את עולם התוכן אותו מעונינים לבדוק. מודד ביצוע באופן ישיר. כדי להבטיח תוקף תוכן יש להקפיד על: * ניתוח טוב של עולם התוכן שבו מעונינים. * אוסף מייצג של הפריטים מעולם תוכן זה. * בנייה טובה של המכשיר (המבחן, שאלון).
    2. תוקף מבנה- משתמשים בו כאשר אין הסכמה מלאה לגבי הגדרה אופרציונלית. רמזים לקיומו של תוקף מבנה:

תוקף מבנה מתחלק ל- 2:

כדי שלמבחן יהיה תוקף מבנה צריך שיהיה לו את שניהם.

במהימנות- מצפים שיהיו כמה שפחות טעויות במדידה (אמינות). יותר קל לבדוק במיוחד אם זו יציבות פנימית.

בתוקף- בודקים האם הכלי ממלא את ייעודו. דורש יותר עבודה מהמהימנות, לכן תמיד שאלות התוקף נפתרות בזמן פיתוח הכלי.

כשהמדידה פחות מדויקת היא בהחלט מורידה מתוקף הכלי ולא רק מהמהימנות (מהימנות נמוכה מעידה על תקפות נמוכה. לעומת זאת, כשכלי הוא מהימן (מדויק) שונות הטעויות קטנה, אין זה בהכרח שהוא לא תקף. כלי יכול להיות מהימן ולא תקף. מהימנות היא כלי הכרחי לתוקף אך לא מספק.


Locations of visitors to this page