הקדמת העורך למהדורה השניה המתוקנת

בקושי רב סיימתי קריאת הספר. לעתים עצרתי ושאלתי: מה בדיוק הרעיון? וזאת למרות שבעצם קריאת ספרים והבנת הנקרא הנן מקצועי. פרוש הדבר, אם אני מתקשה בקריאת הספר הזה, מי לא?

בתור מומחה לסיפרות, התקשיתי להחליט לאיזה סוג כתיבה שייך הספר: ספרות, פובליציסטיקה, משפט...

בכל זאת, אנשים בודדים מקרב השופטים ועורכי הדין כן הצליחו לקראו ולהבינו; ובמקום להנות... נעלבו עד כדי כך, שפנו לפרקליטות המדינה בטענה כי מדובר בהסתה כנגד שלטון החוק בכלל, וכנגד אנשי החוק בפרט. בפנייתם זו נטען, כי המחבר "מהלך אימים ומטיל מורא על מערכת המשפט בארץ", מה גם כי לדברי עו"ד בועז ברונזה, "מדובר לא רק במסכת עלילות חסרות שחר אלא גם ביריקה בפרצופו של ביהמ"ש".

דבר תמוה בעיניי הוא כי פרקליטות המדינה מצאה לנכון להעמיד את המחבר לדין, הגם שמבחינה אוביקטיבית אין לפרשה זו ממילא כל עניין לציבור, זולת זה שבביזבוז כסף, ותו לא.

נוכחתי בכמה דיונים בביהמ"ש המחוזי בירושלים כדי להתרשם מדעות משפטיות באשר לתוכן הדברים.

התביעה טענה כי חוק, זה לא צחוק, ואין להתיחס אליו כאילו מדובר בחופש יצירה.

המחבר שטען לעצמו השיב, כי

משום שספרו הוקדש לשופטים, כל שופט אשר התמנה לנהל את תיקו נמצא במצב של ניגוד עניינים ועל פי חוק חייב לפסול את עצמו. אכן, לאף שופט חי אין כל סמכות ולא כל זכות לשפוט אותו, ורק הזמן ישפטהו.

ביהמ"ש דחה את ישיבתו למועד מאוחר יותר, בהחליטו לעת עתה כי על התובע להגיב לטענה זו של הנתבע, ועל הנתבע להגיב לתגובת התובע כאשר היא תבוא.

המעניין הוא, כי לא חשפה טענת המחבר, אלא את חוסר העקביות הטמון ביסודות מערכת המשפט בארץ - ממש כפי שלא חשף פרדוקס לוגי המפורסם "הַסַפָר מסביליה", אלא את חוסר העקביות שביסודות המתימטיקה. והשאלה היא, בסופו של דבר, האם חוסר העקביות המשפטית היא סתם תמימות וחוסר מקצועיות, או, בעצם, רמאות, שלא היתה מתגלה, לולא תחבולת המחבר.

כך או כך, ברור כי מבחינה לוגית (ומשפטית) מערכת המשפט נמצאת במבוי סתום, שהיציאה ממנו, כבדרך כלל, באורח פלא.

דבר נוסף – צודק מי שצוחק אחרון...