מה היה קודם?

קודם, הפרשן המשפטי הנודע, משה נגבי, כתב ספר בשם "כסדום היינו", בו הוא גילה פתאום תופעה, חדשה ומעניינת כביכול, העוברת על החברה הישראלית – ושמה התבהמות. כמשפטן, התמקד המחבר במערכת המשפטית ודיבר על "התבהמות בתי המשפט".

הזיקה שבין אדם ובהמה בכלל, ובין שופט ובהמה בפרט, אינו גילוי חדש של ממש. בדומה לפרשן נגבי, כבר היו מחברים שכתבו על בהמות בלא שידעו באיזה קצה של הפרה נמצא זנבה, כמו François Rabelais (רופא),Jonathan Swift (כומר), Lewis Carroll (מתמטיקאי) ו-George Orwell (סתם סופר) - ובעקיפין גילו את הזיקה שבינן לבין בני אדם. מאז Charles Darwin, שהוכיח כי זנבה של הפרה מצוי דווקא בקצה האחורי, ממצא זה עורר ומעורר את המחלוקת הקשה ביותר: למה? למה אחורה ולא קדימה? משום שאילו היה זנב הפרה במקום כלשהו מקדימה, הוא בוודאי לא היה מפריע לשור בעלותו עליה. ואז, היה זה מובן מאליו, כי לשניהם יתרון חד משמעי לעומת כל זוג בהמה אחרת. שכן, זה מכבר נאמר:

כבודם של אבותינו

היה הבקר והצאן

תקופת פרות ...

מאז ועד זמננו

זנבם לא מאפשר

להתישב על כיסאות

חרף הקשר ההדוק שבין פרה וזנבה, הנושא כולו היה ונשאר לוטה בערפל, מסיבה אחת פשוטה: הנושא כולו נפל בין הכיסאות. ואכן,

זואו-פסיכולוג שבמשך שנים

עוסק במקצוע ובמשפטים

חקר, אם יש קשר בין שני הדברים

וזה הכותר וזהו נושאו:

מה היה קודם: השופט או כיסאו?

אומנם, גם שאלה זו אינה שאלה חדשה, אלא מקרה פרטי של בעיה כללית; וללא ספק, גם של בעיה עקרונית, לאמור, כי מאז ומעולם הוטרדו בה חכמים, ללא כל קשר לשופטים, לפרות, או לכיסאות, אלא סתם משום עצם השאלה: מה היה קודם?

אילו בורא העולם היה ישר וחד משמעי, והיה מחוקק את סדרי הדברים בקו ישר, לא היו ציניקנים ופסימיסטים למיניהם שואלים: "מה אוכל למחר?" אלא שלא הייתה זו דרכו של הבורא; הוא השאיר לבני תמותה חופש בחירה, לאמור, הם לא סתם בהמות, ולאמור, שיש להם מזל יותר משֹׂכֶל. ואז, כדי לסגור המעגל, בין בהמה ובן אדם, הומצא גלגל, לאמור, כי הכל יכול להיות עגול כמו רולטה:

או אז, נעשה גם ברור, כשמש בצהרים, שמה שהיה קודם, יכול להיות גם אחר כך. עוד מימי מיגדל בבל כבר החלו האנשים להתבלבל, בין רצוי ומצוי, בין און והון, בין החטא ועונשו, בין יין ומים, בין ימין ושמאל, בין דין ודיין, בין איש ואישה, ואף בין אישתו ואישתי… בדיוק כמו שנאמר:

יוסף היה אוסף כבשים

היום יוסף אוסף כספים

כבשים – כשׂבים, כשׂבים - כספים

האנשים מתבלבלים -

והיה-צהרים (במקום ערב), והיתה ארוחת-צהרים (במקום ארוחת-ערב), ובמקום תוהו ובהו וגם חושך על פני תהום, היה אצל הרומאים, למשל, חוק לאכול ביצה בראשית ארוחת-צהרים.

לא פלא שדווקא הבריטים, עשו צחוק מהחוק הרומי הזה: חמפתי דמפטי, דמות אגדית, שהתפרסה בשל פתפותי ביצים, היא בעצם ביצה!

היום, כאשר דברי הביצה הבריטית המשוגעת הזו מצוטטים חדשות לבקרים בכל רחבי תבל, מי זוכר דברי הטעם על החוק ועל המדינה שהשמיע הנואם המזהיר ועורך הדין המבריק, "אבי המולדת", צִיצֶרוֹ: "הוי העתים! הוי המינהגים!"

מרקוּס טוּליוּס צִיצֶרוֹ לא חשב עד כמה ידע הוא, מה יבוא אחר כך. עד מהרה, ראשו, שבו חשב, ויד ימינו, שבה כתב את נאומיו, נכרתו בגזר דין הקיסר, מארק אנטוניוס.

מספרים, כי להנאה, הקיסר סם את ראשו של ציצרו על השולחן בו אכל, ואישתו פוּלְוויה דקרה סיכות בלשונו …

אגב, הייתה היא אלמנתה של קלודיוס, אויב בנפשו של ציצרו. ואגב, היו האומרים, כי בזמנו, אישתו של ציצרו טרנציה קינאה אותו לאחת האחיות של קלודיוס, וכנקמה הכריחה את בעלה להעיד עדויות לרעתו של קלודיוס. הוי העתים! הוי המנהגים! והוי הנשים!

איש לא הניח, מה היה קורה אילו גירושין ברומה העתיקה היה דבר שיגרתי, וטרנציה הייתה מתגרשת מציצרו בהקדם, כמו רבים וטובים מתגרשים בימינו.

בימינו, כאשר מדע וטכנולוגיה עושים את הלא ייאמן, אפילו איש, קודם היה יכל להיות אישה ולא איש. אכן, תמיד ברור, האם אישה לשעבר היא לא איש. בכל זאת, אם אישה היא דווקא אישה, גם קודם וגם אחר כך, יש לה אופציה להיות אישה לשעבר ללא היפוך מין, אלא אם תתגרש מבעלה. אז תהיה היא אישה לשעבר, עם "העבר".

אגב, אילו אישה לא הייתה מתחתנת בכלל, היינו אומרים: "מה טוב שכך!" כי מה טעם להתחתן כאשר יודעים כמעת בוודאות, שעומדים להתגרש. ובכלל, מה טעם לשמור על מוסד הנישואין, כאשר לא נשאר ממנו כלום, למעט פסקי דין… על קש וגבבה! שהבהמות אוכלים…