"אנשים
חושבים שהם חושבים" - היגד שכזה נקרא טאוטולוגיה - תמיד אמיתי, ומשום כך אינו
מספק כל מידע על המציאות. היגד רומי "עובדה היא עובדה" גם טאוטולוגיה,
משום שֶׁנוֹשׂאוֹ זהה לִנְשֹוּאוֹ. למי שהעברית בשבילם היא שפת האם,
"חמה זו שמש" ו-"ירח זה סהר" גם אלו זהויות, אע"פ שהנושא
והנשוא נראים ונשמעים שונים. בכל מקום שבו היגדים מהווים זהויות של דבר עם עצמו,
לא קיים שמץ של חשיבה, או כמו שאומרים: "לא אמרנו דבר". ההיגד המצוי
"זהו זה" אף הוא שייך לאותה קטגוריה של היגדים ריקים מתוכן, חרף הפרצוף
מהוגה-דעות כאשר הוגים היגד זה.
ההיגד
"Sentence first, verdict
afterwards" - אחד האבסורדים בהם התפרסם אלוף ההבלים לויס קרול. האבסורד
שבהיגד נובע מכך שבמציאות תמיד ,verdict first ו-sentence afterwards, מה שאומר כי למילים
"sentence" ו-"verdict"
ישנן משמעויות
שונות, אחרת לא היה חשוב מה בא קודם ומה אחר-כך.
מה הוא שוו-הערך העברי של היגד זה? הצצתי
בתרגומו לעברית של "עליסה בארץ הפלאות" מאת אוריאל אופק: "קודם
גזר-הדין – ההחלטה אחר-כך". אומנם כן הוא, אולם
ראשית, ההיגד כבר לא חרוז שמוריד מ"אמיתותו" הפתגמית; שנית, אין
סימטרייה אלא התנגשות בין חוליות ההיגד; ושלישית – למילה
"החלטה" ישנה משמעות יותר רחבה מזו של verdict, ומשום כך ההיגד מאבד מהאבסורדיות שבו. היה נכון אילו התרגום היה
"קודם גזר-הדין –
ההכרעה אחר-כך"
אלא שמחד, ההיגד לא יתחרז, ומאידך, מבחינה דידקטית המילה "הכרעה" נשמעת
כאילו לא במקומה ובטרם עת לגיל הרך לו מיועד הספר.
לאחר
הרהורי חשיבה בחירתנו נפלה על "קודם גזר-הדין, אחרי כן פסק הדין"
– נשמע טוב, כמו משחק מילים של
ילדים תמימים…
שמנו
שלוש נקודות ו… נעצרנו כי נזכרנו שבמילון העברי
המשמעויות של "פסק דין" ו"גזר דין" כמעט זהות: גזר דין – החלק של פסק הדין… ואף
החלטת ביהמ"ש, פסק דין. על פי המילון, זהות מוחלטת, כמו שמש וחמה.
ההיגד שנשמע בבריטניה כאבסורד מוחלט, הפך לטאוטולוגיה ולזהות לאחר תרגומו לעברית.
אם
נחשוב עוד קצת, נבין, - מה טוב שכך! - אם פסק דין וגזר דין הנם זהות, הסדר בינם לא
משנה דבר. זה האבסורד!
אלא
שצחקנו מאבסורד שהמצאנו בטרם עת – כי מה
אבסורד? - זה משהו שלא קיים במציאות. כך במציאות הבריטית פסק דין וגזר דין אינם
זהות ואינם יכולים גם להתחלף בסדרם וגם ללכת בו זמנית, כי פסק דין הוא בסמכות חבר
המושבעים, בעוד שגזר דין – בידיי
השופט. אצלם קיים מוסד המושבעים, דבר שידוע לכל ילד במדינה, דבר שמאפשר גם לעשות
צחוק ממנו.
במציאות
הישראלית, הן פסק הדין והן גזר הדין מצויים בסמכות השופט בלבד. כדי שלא להתבלבל
בין זה לזה תחת קדקוד אחד, שופט אמור להיות בעל אישיות מיוחדת, אישיות כפולה.
השופט צריך לסבול מפיצול אישיות, בקיצור, להיות סכיזופרני.
אמת
לאמיתה היא כי השופטים חושבים שהם שופטים…
***
אגב,
מעניין הוא כי כמעט כל דבר הכי מוזר שעליסה נתקלת בו, היא מקבלת ברוח טובה
ו"בהבנה" – הרי היא נמצאת
בארץ זרה, ארץ הפלאות. ילדה בריטית, טובה ומחונכת, חייבת להיות מנומסת
וסבלנית כלפי מנהגים, אף כאלה שלא עולים על דעתה. ועם זאת, סבלנותה פקעה כאשר היא
נתקלה בהליכים משפטיים שפגעו בתחושת הצדק שלה. היא מתקוממת נגדם אף בחלומה – בתת-מודע שלה.
לילדה
הבריטית יש מנוס – היא יכולה
להתעורר מחלום בלהות שכזה.
לאזרחי
מדינת ישראל חלום בלהות זה הנו המציאות.