|
FACTUM EST FACTUM פלוני
נולד בשנת… -
עובדה. ואלמוני
הלך לעולמו
בשנת… - גם כן
עובדה. ועם
עובדות מעין
אלו, קשה
להתווכח, גם
קשה לעוות
אותן, ולו
משום כך בלבד
שהן נחרתו על
מצבות. חרף
מצב דברים
נתון כאמור,
היו זמנים
בהם ניתן היה
בכל זאת אף
להעלים
עובדות
מהסוג האמור.
כך למשל, נהגו
במצרים
העתיקה
למחוק שמות
מהמצבות, כדי
שהמנוח
שמתחתן לא
יזכה בעולם
הבא, ואף
ייחשב אותו
אדם כמי שלא
ולא נברא כלל.
וכך מטפלים
בהרף עין בכל
עובדה הסטורית
אחרת. בעידן
המחשב, קל
הרבה יותר
לטפל גם
בעובדות משפטיות
בכך שבלחיצת
כפתור
מוחקים
עובדות, וחוזרים
ומקלידים את
המציאות
הרצויה.
ופרוטוקולים
למיניהם היו
ונשארו אחת
ממטרות
המחיקה, כאשר
המפורסמים
ביותר שבהם -
הפרוטוקולים
של זקני ציון,
שזה למעלה
ממאה שנה לא
פסק הדיון
בשאלה אם
אוטנטיים הם
או לא. בעניין
זה, היה מי שהעיר,
כי אירגון
חשאי אמיתי
לעולם לא
מותיר אחריו
מסמכים, "פרוטוקולים"
כלשהם. ואם כך,
ניתן "לרשום"
כל פרוטוקול,
כדי להגיע
למסקנות
הרצויות: טענותיו
המפורשות של
המבקש, כי
נרקמה כנגדו
תרמית ביחס
למכירת
הדירה, עטופה
בעלילה שלמה,
בגדרה
"שיחקו"
לפניו
דמויות
שונות כאילו
היה מדובר
במציאות של
ממש, או למצער – סברתו כי
בכך המדובר,
אינן
מגשימות את
חובתו על-פי
דין להקפיד
בתיאור עילת
תביעתו, שעה
שזו מבוססת
על תרמית,
הטעיה,
רשלנות
וכיוצא באלה… אכן,
דוגמה קטנה
לטקטיקת פיברוק
וריקושט
שנוכלים
משתמשים בה,
בין היתר: פיברוק
הפרוטוקול,
כדי תועבות
משיבים
יהפכו
לפנטזיות
אצל מבקש. כך, בהיסח
דעת ובשקט
בשקט, תובע
הפך לנתבע,
וכל תשומת לב
הוסבה
מעיקרי
התביעה. כי
כמובן,
אקטיביות יש
להסוות וגם
להסתיר. וכאשר
זו הכוונה,
הפסיכו
"האלוהי" של
נוכל בוגד בו,
לא יכול לשתף
איתו פעולה,
והכוונות
האמיתיות
שלו נפלטות
לו. על מקרה
רלבנטי סיפר
בשעתו קארל
צ'אפק,
בסיפורו "נסויו
של פרופסור רואוס",
כיצד בעזרת
שיטת
האסוציאציות
פיצח
פרופסור
מקרה רצח. שיטה זו
השתכללה כאן, ועברין
בחקירה לא
יחוש שהוא
בחקירה.
נותנים לו, לעברין,
לכתוב
פסק-דין
שכולו
אסוציאציות
שונות ומשונות,
ואף משלמים
לו יפה על כך.
ומה שנותר
לנו, אלא
לעיין בכתוב
עיין היטב,
בלא לפספס
דבר: …מחד-גיסא,
חשיפת
התשתית
הכספית שנוצרה
כתוצאה
ממכירת
הדירה על-ידי
המשיבים; מאידך
גיסא, ערפול
טענות המשיב
ביחס
לנפילתו קורבן
לתרמית
שנרקחה
על-ידי מי
שהיה אמור
להיות איש
שלומו
ונאמנו. פאקט -
השופט חשף את
עצמו בלי
שעינו אותו,
ואפילו בלי
שהיה מודע
מכך שעשה זאת: …חשיפת
התשתית
הכספית (!!!), התשתית,
אשר לפי דעתו
של אותו
השופט, הייתה
גלויה, אחרת,
באמת, נרקמה
[כנגד
המבקש]
תרמית ביחס
למכירת
הדירה, וכי באמת
שיחקו לפניו [וכנגדו]
דמויות
שונות – בלי
מירכאות
כפולות ובלי
"כאילו", וכי
מה הייתה חשיפת
התשתית אם
לא חשיפת
התרמית?! זאת ועוד, טעות אחת
"תמימה" בפיסקה
האחרונה: לא ב-טענות
המשיב המדובר,
כי אם אלא ב- טענות
המבקש דווקא.
לאור האמור
לעיל, ברור כי מבחינה
פסיכולוגית יותר
קל "לטפל" ב-טענות
המבקש כאשר
הופכים את
אותו המבקש
למשיב; בלתי
ניתן לשמור ב-ערפול
מוחלט את
המזימות
הנבזיות ולא
לחשוף אותן… פאקט - תנו
נא, איפוא,
לנוכלים
להביע את
דעתם
בחופשיות! |