רקע
החמוס (Mustela putorius furo) שייך לסדרת הטורפים (כמו הכלב והחתול) ולמשפחת הסמורים (Mustelidae). עם קרובי משפחתו נמנים הסמור, הדלק, הבואש, הגירית, המינק, הלוטרה ועוד. החמוס לא נמצא בטבע פרט לחמוס "שחור הרגל" (Black - Footed Ferret) במישורים הגדולים בארצות הברית שגם שם הוא כמעט נכחד לחלוטין. בתחילה, שימשו החמוסים לציד והגבלת גודלן של אוכלוסיות ארנבות ומכרסמים. פעילות זאת עדיין נמשכת בניו-זילנד, אוסטרליה ואירופה. בצפון אירופה מגדלים חמוסים לתעשיית הפרוות. לחמוס ריח מושק אופייני. הריח נובע משתי בלוטות באזור פי הטבעת ומבלוטות רבות קטנות יותר המפוזרות בכל גופו. תוחלת החיים של החמוס נעה בממוצע בין 7-12שנים. הבגרות המינית של החמוס מתרחשת בגיל 6-10 חודשים בדרך כלל בתחילת עונת האביב הראשונה.

מידע כללי

אורך חיים - 7-9 שנים.

משקל: נקבות - 1-2 ק"ג.

זכרים - 2-4 ק"ג.

צבע - לאורך השנים ע"י השקעה רבה ברבייה של חמוסים, מגדלים של כל העולם הגיעו לצבעים שונים מהמקורי, בארץ יש לנו שלושה צבעים:

חום(sable)- גוף חום ,פנים לבנות ומסכה חומה על הפנים לרוחב בגובה העניים.

לבקן(albino)- פרווה בצבע לבן בלבד , עניים אדומות.

קינמון(cinnamon)- פרווה בגוון קרם כהה עם רגליים וזנב כהים יותר.

התנהגות
חמוסים נוחים מאד לגידול כחיות מחמד: הם שקטים, נקיים (עושים את צורכיהם בארגז חול כמו חתולים) והדרישות התזונתיות שלהם פשוטות למדי. החמוס ישן כ- 18שעות ביום וב- 6 השעות הנותרות הוא משחק. הם אינם תוקפניים בדרך כלל אך דורשים תשומת לב רבה, הם זקוקים לקשר עם בעליו. הם סקרנים ונוטים "לגנוב" חפצים ולהחביאם במקומות שונים. חמוסים אוהבים לדחוק את עצמם לתוך כל דבר הנראה או מרגיש כמאורה, החל מציפית הכרית וכלה בחולצה בעודכם לובשים אותה. חמוסים מסתדרים מצוין עם חיות מחמד אחרות בתנאי שנערכה ביניהם "היכרות" נכונה. ניתן בקלות להרגיל את החמוס לרתמת גוף ורצועה ולקחת אותו לטייל.

תזונה
חמוסים, כמו חתולים, הם טורפים, ומכאן נגזר שמזונם מתבסס על חלבון (30-35%) ושומן (15-20%) בעלי חיים. חמוסים אינם מסוגלים לעכל פחמימות מורכבות ולכן, יש להגביל את הפחמימות המורכבות במזונם לפחות מ- 4%. כך גם לגבי סיבים תזונתיים.

מומלץ ביותר להאכיל את החמוס במזון מיוחד לחמוסים(Totally Ferret,Marshal Farms,8 in 1) אבל מכיוון שלא קל למצוא את המזון הזה וגם המחירים הם מאוד גבוהים אפשר להאכיל את החמוסים עם מזון לחתולים .את המזון יש לתת לחמוס בצורה חופשית ללא הגבלה ,הוא יאכל רק מה שנחוץ לו. יש לספק לו שפע מים קרים כל הזמן.

כדי לנהל חיים בריאים יותר עליו לקבל מזון בעל המינימום הבא:

38% פרוטאינים.(ממקור חי)

22% שומן.(ממקור חי)

הם אוהבים מאד מזונות מתוקים, אך בגלל המבנה הייחודי של מערכת העיכול שלהם - יש להגביל גם את הסוכרים במזונם. ישנם מזונות מיוחדים לחמוסים אך קשה למצוא אותם בישראל. לכן, ניתן להאכיל את החמוס במזון חתולים יבש איכותי.

הכנת הבית עבור חמוסים
ניתן לשחרר את החמוס בבית תחת פיקוח. לפני שחרור החמוס בבית מומלץ "לשריין" את הבית מפניו: לחסום פתחים קטנים דרכם החמוס יכול לחמוק החוצה או להגיע למקומות מהם יקשה עליו לחזור. מומלץ לכסות את תחתית המושבים של כורסאות וספות בלוח עץ או חומר דומה שכן חמוסים אוהבים לחפור בתוך הספוג. פעולה זו לא רק הרסנית לריהוט אלא גם מסוכנת לחמוס שכן הם בולעים את הספוג ובכך עלולים לגרום לחסימת מעיים. כמו כן מומלץ להרחיק כל דבר העשוי גומי (נעלי התעמלות, ספוגים, גומיות, אוזניות למערכת סטריאו ורמקולים, פלסטלינה, וכל חפץ דומה) שכן ,שוב, חמוסים, ובמיוחד הצעירים שבהם, אוהבים ללעוס חפצים מגומי ועלולים לגרום לחסימת מעיים. חמוסים אוהבים מאד סבון, כימיקלים וחומרי ניקוי שונים, לחטט בפח הזבל ועוד. הם גם מומחים בפתיחת רוכסנים של תיקים, ארונות, מגרות וכדומה. לכן יש להקדיש תשומת לב רבה לסילוק ו"מיגון" חפצים אלה.

הרגלי ניקיון
ניתן להרגיל את החמוס להשתמש בארגז חול לעשיית צרכיו, כמו חתול. אולם, בגלל פעולת המעיים המהירה שלהם, קשה להם לפעמים להתאפק" והם לא מספיקים להגיע לארגז. לכן, מומלץ להניח מספר" קופסאות בבית על מנת למנוע "תאונות". חמוסים נוטים לעשות את צרכיהם בפינות הבית ולכן מומלץ להשאיר באזורים אלו את ארזי החול.
רחצה: מומלץ לרחוץ את החמוס פעם בחודש.יש לחפוף בשמפו מיוחד לחמוסים בכדי למנוע, את התיבשות העור. במידה ואין שמפו מיוחד יש להשתמש בשמפו תינוקות אל-דמע. בתחילה החמוסים לא יתלהבו מהרחצה אבל לאחר מספר רחצות הם יתרגלו ולפעמים אפילו ייהנו מהן.

אוזניים- פעם בחודש עם הרחצה יש לנקות לחמוס את האוזניים בעדינות בעזרת קיסם אוזניים לח. שעוות האוזן של החמוס בעלת צבע כהה מאוד באופן טבעי ואין בכך סימן לדלקות.

כלוב לחמוס
בהעדר הבעלים מהבית - יש להכניס את החמוס לכלוב. כלוב החמוס דומה במבנהו לכלוב ארנבות - כלוב מרשת מתכת. כלוב בגודל של  70  ס"מ X 70 ס"מ X 60 ס"מ גובה יכול לאכלס חמוס אחד. אקווריומים אינם מתאימים לגידול חמוסים משום שאינם מאווררים מספיק. ניתן לבנות כלוב מעץ אך מומלץ לצפות את רצפתו בחומר כמו לינולאום כדי להקל על הניקיון ולמנוע מהשתן להיספג בעץ. חמוסים אוהבים לישון במקום חשוך וסגור. ניתן להשתמש במגבות, חולצות וכובעי בד. אם החמוס לועס את הבד - ניתן לבנות קופסת עץ קטנה עם פתח עגול שתשמש לו כמקום לינה. בתוך הכלוב ניתן גם להתקין ערסל או מדף לשעשוע ומנוחה, סולמות ומעברים.

צעצועים
אין להשתמש בצעצועים עשויים מגומי או לטקס. מומלץ להשתמש בצעצועי בד, מתכת או פלסטיק קשיח כמו צינורות PVC (חמוסים אוהבים לרוץ דרכם).

חיסונים וטפילים
כלבלבת
יש לחסן את החמוס נגד כלבלבת (Distemper). חיסון משולש או משושה של כלבים, המכיל גם חיסון נגד כלבלבת הוא בעייתי בחמוסים משום שהחיסון עלול לגרום למחלה שנגדה הוא אמור לחסן. לכן מומלץ להשתמש בחיסון המכיל אך ורק את הכלבלבת. בארץ קיימות שתי אפשרויות, חיסון ''הזריקה המשולשת'' לכלבים,הוא ה-Galaxy DA2 ומוצר אחר בו משתמשים באירופה לחיסון חמוסים הוא Nobivac Puppy DL . כל וטרינר יוכל להשיג את אחד מהחיסונים בקלות. המינון הוא המינון הרגיל לכלבים.
כלבת
מומלץ לחסן את החמוס נגד כלבת, במיוחד בישראל שבה נתגלו בעבר מקרי כלבת. מומלץ להשתמש בחיסון imrab-3.
תילוע
שלא כמו בחתולים וכלבים, טפילי מעיים בחמוסים נדירים ביותר. בכל מקרה של חשש לטפילי מעיים (נראו טפילים בצואה או שהחמוס משלשל) יש להתייעץ עם רופא וטרינר המתמצא ברפואת חמוסים.

בלוטות ריח

רבים מבעלי החמוסים הפוטנציאליים נרתעים מהסיפורים על הפרשות הריח ומבלבלים בטעות עם הסיפורים על צחננים(skunk). חמוס הבית יפעיל את בלוטות הריח אך ורק בעת מצוקה ממשית או בעת פחד. באופן נורמלי לא יותר מאשר מספר פעמים בודדות בשנה. הריח אכן חריף אך סביל ומתנדף תוך מספר דקות ואינו נדבק לבגדים או לגוף. ניתוח הסרת בלוטות הריח קיים אולם אינו מומלץ. "בעיית" הריח בחמוסים אינה כה גדולה כדי שתצדיק ניתוח, גם לא בעת ניתוח עיקור\סירוס. הגדלת הטראומה והארכת משך הזמן תחת הרדמה מלאה מיותרות ומסוכנות.
 
עיקור וסירוס
חובה לעקר נקבת חמוס שאינה מיועדת לרבייה!
הסיבות לסירוס חמוסים זהות לסיבות לביצוע טיפול זה בכל חיית מחמד אחרת (ראה מאמר בנושא באתר זה).אולם יש עוד כמה סיבות. סירוס זכר החמוס מקטין במידת מה את הריח המופרש ממנו ומונע התנהגויות זכריות אופייניות כמו סימון אזור המחייה שלו בריר בעל ריח חריף במיוחד. בניגוד לחיות מחמד אחרות, חובה לעקר נקבת חמוס שאינה מיועדת לרבייה, זאת משום שרובן המוחלט של הנקבות הלא מעוקרות מתות מאנמיה (מחסור בכדוריות דם אדומות) בהשפעת הורמון האסטרוגן המופרש מהשחלות אם לא תזדווגנה תוך כ15 יום מיום תחילת הייחום. בדרך כלל העיקור או הסירוס מבוצעים בגיל 6-8 חודשים למרות שבתעשייה הם מבוצעים כבר בגיל 5-7 שבועות