מכושפות

היה זה עוד בוקר רגיל ושגרתי בבית משפחת האליוול. פייפר בדיוק סיימה להכין ארוחת בוקר לכל הבית, ליאו ישב וקרא עיתון בניסיון להתעלם מהקולות שהוא שומע באוזנו ובכי של תינוק נשמע ברקע.
"ואייט או כריס?" שאלה פייפר.
"אני אלך לראות, " ענה ליאו. הוא הניח את העיתון ויצא החוצה להרגיע את התינוק הסהרורי. פייפר התפנתה להכין ארוחת בוקר לבנים כשפיבי נכנסה, עיגולים שחורים מתחת לעיניה ומבט מבואס על הפרצוף, "יש קפה?"
"בוקר טוב גם לך, "ענתה פייפר.
"מה כך-כך טוב בו?" ענתה פיבי. מסתבר שהייתה עדיין נסערת ממלחמת שדים שנמשכה עד שתיים לפנות בוקר בלילה הקודם. עכשיו אין לה כוח ללכת לעבודה, "זה לא כאילו אני פייג' או משהו שאין לי עבודה ואני יכולה לישון עד מאוחר."
"שמעתי את זה, " אמרה פייג' ונכנסה למטבח. היא התיישבה בשולחן עם פרצוף מחויך, לא מאובסת כמו פיבי והתחילה לאכול.
"את רוצה לדבר על זה?" שאלה פייפר בציניות.
"לדבר על מה?" התקשתה להבין פייג'.
"למה את שמחה כל-כך הבוקר כשלמעשה ישנת אולי חמש שעות בלילה?" שאלה פיבי בטון רגזני, מקנאת טיפה במצב רוחה המרומם של אחותה.
"בניגוד לשתיכן, אני לא זקנה כל-כך, שתיים בלילה זה שעה נורמלית ללכת לישון אצלי, "ענתה פייג' והתחילה לשים אוכל על הצלחת.
"טוב, אני הולכת לעבודה לפני שאני אחנוק אותה, " אמרה פיבי.
פייפר ניסתה לשכנע אותה להישאר לארוחת בוקר אך ללא הואיל, לפיבי הייתה פגישה חשובה בעבודה על הבוקר והיא חייבת לצאת עכשיו. ליאו נכנס חזרה למטבח לאחר שהרגיע את התינוק הבוכה, התיישב והמשיך לקרוא את העיתון. פיבי יצאה החוצה, מאחלת לכולם יום טוב ומבטיחה לנסות להגיע הביתה לארוחת צהריים. פייפר תקעה מבט נוקב בליאו, "אתה מוכן להני את העיתון?"
"מה?" התקשה ליאו להבין אותה.
"העיתון, העיתון, ממתי אתה קורא עיתון על הבוקר? אין לך איזו מכשפה במצוקה שאתה צריך ללכת אליה? איזה בכיר שעולה לנו על העצבים" אמרה פייפר.
"לא, אבל אני בטוח יכול למצוא אחד אם את רוצה, " ענה ליאו בנימה צינית שמאוד לא התאימה לפייפר. היא פשוט רצתה לדעת מי מהבנים בכה ולמה. "ואייט, סתם, שטויות, לא משהו חשוב, "ענה ליאו והתחיל להעביר אוכל אל הצלחת. "פייג', את יכולה להעביר לי את החביתה?"
פייג' נתנה לו את החביתה ופייפר הסתכלה עליהם לדקה. היא התיישבה בחוסר רצון בשולחן והתחילה להדאיג את פייג', "את רוצה לספר לנו מה עובר עלייך?"
"לא עובר עליי כלום, " ניסתה פייפר להתחמק מהשאלות החקרניות.
"אז את כל בוקר קמה מוקדם, מכינה ארוחת בוקר, מתכננת צהריים, נכון? במיוחד עם לחימת שדים בלילה הקודם, "אמרה פייג'.
"אני פשוט מרגישה ש... אני לא יודעת, זה פשוט מרגיש כאילו הגיע הזמן להפסיק להיות מבואסים מהעולם, לחיות את החיים, נמאס לי כבר משדים, את יודעת?"
"קצת, אבל תמשיכי, " אמרה פייג' ופייפר המשיכה. היא דיברה על כך שהיא החליטה שהיא לא תיתן לשדים לדכא אותה יותר והיא תעשה הכל כדי להשאיר את חייה נורמלים ככל האפשר.
"בהצלחה, " אמר ליאו בציניות וחטף מבטים רציניים מפייפר ומפייג'. לפתע קול צרחה נשמע ברקע. הם הפנו אל מבטם לדלת והבינו, "פיבי..."
פייפר ופייג' רצו במהירות האפשרית למעלה אל חדרה של פיבי ומצאו אותו ריק, "איפה היא?" נכנסה פייפר לפאניקה. "היא עלתה לפה להחליף בגדים, לא?"
"היא הלכה לעבודה, אני חושבת, "אמרה פייג'.
הבלבול הבהיל אותם. ליאו עלה במעלה המדרגות ופגש אותם, "תדאג לילדים, " אמרה פייפר ופנתה אל פייג' למשמע צרחה נוספת, "עליית הגג."
פייפר ופייג' מיהרו לעלות לעליית הגג ומצאו את פיבי מחליקה אחורנית אל הדלת, כשהיא שוכבת על הרצפה. הן ראו את הבלאגן בעליית הגג, "מה לעזאזל קרה פה?"
"מה נראה לך? שד, " הצהירה פיבי והמשיכה, "בדיוק מה שלא הייתי צריכה הבוקר."
"אני מכירה את ההרגשה, "אמרה פייפר.
נראה כי פייג' הייתה היחידה ששמה יותר דגש על העובדה ששד בדיוק תקף את אחת מהן באחוזה, "הצלחת לראות את השד?" שאלה.
"בטח, בטח שהצלחתי לראות את המניאק, " הצהירה פיבי. "אני לא מאמינה שהיה לו את החוצפה לחזור הנה."
פייפר ופייג' החליפו מבטים, היה ברור מדבריה של פיבי כי הן כבר נלחמו בשד שתקף אותה. היה זה שד מן העבר.
"אני לא מבינה איך הוא הצליח לחזור, " אמרה פיבי בעודה עושה את דרכה אל ספר הצללים.
"פיבי, מותק, תרגעי, שניה, " ניסתה פייפר להרגיע אותה אך לשווא. פיבי התחילה לדפדף בספר הצללים ביאוש, "שדים החוזרים מאבדון, שדים החוזרים לרדוף מתים, שדים החוזרים לתקוף מלאכי. אוף, למה אין פה שדים שחוזרים מהגיהנום לאמלל את חיי שוב."
"אוי, לא, "הבינה פייג' לבסוף.
"מה? מה?" ניסתה פייפר להבין. היה רגע של שקט לאחר שסיפרה פייג' לפייפר כי השד שתקף היה לא אחר מאשר קול. פייפר הפנתה את מבט ההמום לפיבי שהרימה את עיניה מן הספר ביאוש והנהנה בחיוב, מאשרת את דבריה של פייג'.
"הבן *** הזה, " הצליחה פייפר לקלל ללא הרף. ראשה של פיבי צנח על הספר ואחיותיה ניסו לעודד אותה. "אנחנו נחסל אותו, אין לך מה לדאוג." "אנחנו נכנס באמ-אימא שלו."
"ואיכשהו הוא תמיד ימצא דרך לחזור, " אמרה פיבי בתסכול שמהסוג הנורא ביותר, הסוג שכבר הספיקה לשכוח. "אין לי זמן לזה, אוף, יש לי פגישת מערכת בעיתון ובעל לשעבר שחזק מהגיהנום, מישהו מסתכל מלמעלה וצוחק עליי."
"הבכירים האלה, אני נשבעת יום אחד אני פשוט אהרוג אותם, " ניצלה פייפר את ההזדמנות להזכיר לאחיותיה את שנאתה אל הבכירים. "רק צרות רעות הם מביאים."
"פייפר, זה לא הזמן עכשיו, " ניסתה פייג' לחזור אל הנושא. "פיבי, תלכי לעבודה, אנחנו נשאר כאן על המשמר ונחקור לגבי החזרה של קול."
פיבי השתכנעה לבסוף באמת ללכת לעבודה ועשתה את דרכה אל דלת עליית הגג כשפייפר עצרה אותה, "הוא תקף אותך? באמת?"
"לא, אבל אני תקפתי אותו. הוא התחיל לדבר והדבר הראשון שעלה לי לראש זה לתת לו בעיטה בראש, " הסבירה פיבי את התנהלות העניינים.
"יופי!" אמרו פייפר ופייג' ושלחו את פיבי לעבודה. פיבי נכנסה למכוניתה וכל הזמן פקחה עיניים, מוודאת שקול לא יצוץ מאיפשהו באיזור שלה. כאשר הגיעה לחניון נשמה לרווחה והחנתה את האוטו."
"איפה לעזאזל היית? אנחנו מחכים כבר כמעט חצי שעה, " צווחה אליס כשראתה את פיבי נכנסת למשרד. "אני רוצה סיבה והפעם אני לא מוכנה לקבל מצב חירום משפחתי כתירוץ."
"אליס, אממ... אולי נדבר על זה במשרד שלי?" הציע פיבי בכדי להתחמק מעיניהם הרכלניות של חבריה לעבודה שלא הפסיקו לנעוץ בה מבטים.
"לא, אנחנו נכנסות עכשיו לישיבת מערכת ואת בינתיים תחשבי על תירוץ טוב מספיק לאיחור הנוראי הזה שלך, " אמרה אליס בטון מפחיד וצעדה לתוך חדר הישיבות. פיבי בלית ברירה נכנסה אחריה, התיישבה ובמשך כל הישיבה היא לא התרכזה, רק הביטה לכל הצדדים בחיפוש אחר הבעל מהגיהנום.

- - -

במקביל, באחוזה פייג' סרקה את הספר בעיניה הלוך ושוב עשר פעמים ולא מצאה משהו. "כלום, פשוט כלום, אין פה אפילו משהו שמדבר על איך קול היה יכול לחזור."
"אפילו לא משהו קרוב?" שאלה פייפר.
"משהו קרוב, כן, אבל אני בספק. את זה גם פיבי ראתה - שדים מתים יכולים לאסוף את האנרגיה הקוסמית של שדים אחרים הנמצאים בחורבן הגיהנום בו הם נמצאים. אם הם צוברים מספיק אנרגיה, הם יכולים לפרוץ את הגבול בין החיים למתים ולחזור. אבל כתוב כאן שאף שד לא הצליח לעשות את זה בעבר."
"קול כבר הצליח לעשות הרבה דברים ששדים אחרים לא הצליחו לפניו, " אמרה פייפר. "טוב, אמרת שהוא גנב אנרגיה קוסמית?" פייג' הנהנה בחיוב. "אז בואי נכתוב לחש שיחזיר את האנרגיה לבעליה, אולי ככה נפתר מקול."

- - -

ישיבת המערכת של פיבי הסתיימה. היא יצאה במהירות מהחדר אל המבואה וחמקה אל המשרד שלה כשקולה המצמרר של אליס נשמע באוזניה. "פיבי, הסבר, עכשיו!" היא סגרה את הדלת מאחוריה ופיבי חייכה בעצבנות, אין לה תירוץ שאליס תוכל לקבל ולספר את האמת זאת לא אפשרות.
"את מבינה, העניין הוא כזה..." התחילה פיבי להסביר, יותר נכון לגמגם. "אני פשוט..." היא הפסיקה בתדהמה כשאליס קפאה מול עיניה. "אליס? חתיכת בן זונה. צא החוצה." קול הופיע מולה, מחייך, עם ורד ביד.
"מדהים איך שעלית עליי, אה?" אמר קול ועשה את דרכו אליה.
"כן, אני ממש איינשטיין. צא מכאן, תעזוב אותי בשקט, עוף לי מהחיים אחת ולתמיד, " צעקה עליו פיבי.
"ששש... אם מישהו ישמע אותך צורחת הוא עוד יכנס. ולא תהיה לי ברירה אלא... את יודעת, " אמר קול והושיט לה את הורד.
"אתה לא השתינת ואתה לעולם לא תשתנה. עוף מפה, " אמרה פיבי ותקעה את הקוצים של הורד בידו. קול הוציא לאט לאט את הורד מידו שנרפא מיד עם הוצאת הורד.
"אין לך מושג מה עברתי ומה עשיתי בכדי לחזור, " הוא אמר. "ואת צודקת, לא השתנית, אני עדיין אוהב אותך ואני עדיין מאמין שכל האמצעים כשרים."
"עד שאני אמצא דרך לחסל אותך."
"לא הפעם, מותק, הפעם אני כאן לתמיד, תמיד."
הוא התקרב אליה בכדי לנשק אותה אך היא הרימה את הברך שלה ותקעה אותה במשפעה שלו. קול התקפל בכאבים, פיבי תפסה את התיק שלה ורצה החוצה.
"זה לא הסוף, פיבי!" קול צרח החוצה ונעלם. בשניה שנעלם אליס הפשירה והסתכלה מסביב בחיפוש אחר פיבי, היא הייתה יכולה להישבע שסגרה את הדלת וכעת היא פתוחה. "מוזר, " חשבה לעצמה.
פיבי עשתה את דרכה בחזרה לחניון, מחייגת בפלאפון שלה ונכנסת למעלית. "פייפר, זאת אני. הוא חזר, אני בדרך הביתה."
"חכי, ייתכן שיש לנו דרך להכניע אותו, " אמרה פייפר. פייג' הבזיקה פנימה ליד פיבי, זה לא נראה בטוח שפיבי תיסע הביתה לבד ולכן היא באה לקחת אותה. הן החזיקו ידיים והבזיקו החוצה כשהמעלית הגיעה לחניון. דלתות המעלית נפתחו וקול עמד שם וחיכה, אבל פיבי לא הייתה בפנים.
"זה לא הסוף, פיבי, חכי ותראי, את עוד תהי שלי."

- - -

פיבי ופייג' הבזיקו לתוך הסלון באחוזה במהירות. "סופסוף, הכל היה בסדר?" חיכתה להם פייפר המודאגת.
"כן, התחמקנו ממנו, " אמרה פייג'. "איפה ליאו והילדים?"
"ליאו לקח את הילדים החוצה, לא רציתי שהם יהיו פה בזמן שנעשה את זה, " אמרה פייפר.
"נעשה את מה?" שאלה פיבי וגילתה על התוכנית של פייפר ופייג' להחזיר את האנרגיה הקוסמית שקול גנב משדים אחרים באבדון. "ואתן בטוחות שזה יעבוד?"
"פיבי, מותק, אנחנו אף פעם לא בטוחות שמה שאנחנו עושות יעבוד, " אמרה פייג' בחיוך ופניה החווירו. פיבי ופייפר הסתובבו במהירות וראו את קול נשרף לתוך האחוזה, עומד מולן.
"אני לא מאמינה עלייך, אני לא רוצה אותך, אתה קולט את זה?" צעקה אליו פיבי אך קול סתם חייך, "האהבה שלך אליי לא מתה מעולם, פיבי, את עוד תחזרי אליי. לתמיד."
"פייפר, פייג,' עכשיו!" צעקה פיבי ובעטה בקול אך הוא בקושי זז. הוא התקרב אליה, דחף אותה אל הקיר וקרב את שפתיו אליה. היא הזיזה את ראשה לצעד ודחקה באחיותיה, "מהר!"
פייפר ופייג' זרקו לכיוון קול אבקת לילך והחלו לומר את הלחש. קול זז לאחור מעט צעדים, הסתכל עליהן במבט של שנאה ואז הסתכל חזרה אל פיבי, התקרב אליה ונישק אותה מבלי שתוכל להתנגד.
"מה קורה פה?" פייפר ניסתה להבין מה הלך ופייג' שהבינה כבר הסבירה לה, "הלחש לא עבד."
קול חייך אל פיבי, "בקרוב, בקרוב הן לא יעמדו בינינו יותר..." הוא נופף בידו ונשרף החוצה.
"אני הולכת לרחוץ את הלשון, " הכריזה פיבי ועשתה את דרכה לשירותים כשפייג' עצרה אותה, "מה אנחנו הולכות לעשות? זה היה לחש חזק מאוד, הוא בקושי השפיע עליו."
הפלאפון של פיבי לפתע צלצל, היא הוציאה אותו מכיסה והסתכלה על הצג, "אליס, הברזתי לה הבוקר אחרי הביקור של קול, אני חייבת לענות." פיבי הלכה לחממה ודיברה בפלאפון בעוד פייפר ופייג' נשארו לדבר, "אנחנו כבר מכירות את קול, הוא יכול לעשות דברים מאוד מלוכלכים בשביל לנסות להשיג את פיבי."
"ופעם הקודמת זה הביא למותו, " אמרה פייפר.
"כן, אבל גם זה אחרי מסכת עינויים לנו ולפיבי בפרט, " הזכירה פייג'. "אני חושבת שאנחנו צריכות לעשות משהו קצת יותר קיצוני מהשטויות שעשינו עד עכשיו."
בדיוק אז פיבי נכנסה בחזרה לסלון, "אני חייבת ללכת לעבודה."
"עכשיו? כשקול חזר ואין לנו מושג איך לעצור אותו?" פייג' הזדעקה.
"אני לא הולכת לקול לנהל לי את החיים, הוא לא יעצור את השגרה שלי. חוץ מזה, אם אני אשאר פה, אני עוד עלולה לא להפסיק לחשוב עליו וזה רק יעצבן אותי. הוא מעצבן אותי, " אמרה פיבי.
"אנחנו נהיה איתך בקשר, " אמרה פייפר ופייג' נדהמה לשמוע אותה מסכימה לתת לפיבי ללכת לעבודה, "ומה אם קול יתקוף אותה?"
"אני ארביץ לו, כמו תמיד, " אמרה פיבי אבל פייג' לא הייתה בטוחה כל-כך שזה תמיד יעבוד, "הוא לא משיב מכות, הם לא מפריעים לו בכלל, הוא בא לכאן, להתגרות בנו או אני לא יודעת מה..."
"אני לא הולכת לשבת בחיבוק ידיים ולתת לו להרוס לי את החיים, " אמרה פיבי. "אם אני לא אלך לעבודה בגללו זאת התחלה, זאת הדרדרות שאין ממנה חזרה."
פייג', בלית ברירה, הסכימה לתת לפיבי ללכת לעבודה בתנאי שתתקשר כל חמש דקות להגיד שהיא בסדר. פיבי הלכה אל הדלת, פתחה אותו ושדה מגן פגע בה וזרק אותה אחורה. היא נחתה על הספה, פייפר ופייג' רצו אליה ועזרו לה לקום על רגליה, "אוקיי, מי שם את שדה המגן בכניסה לאחוזה?"
"אני חושבת שקול, " אמרה פייג'.
"בן זונה, " אמרה פיבי והסתכלה מסביב. "נראה לכן שזה בכל הבית?"
פייפר הניפה את ידיה ובמקום לפוצץ את החלון נזרקה אחורה, "כן." היא קמה על רגליה והלכה אליהן, "עכשיו מה אנחנו הולכות לעשות. חוץ מלהיכנס לפאניקה, כמובן."
בדיוק אז, שני שדים ענקיים הבהבו לתוך האחוזה ותקפו את האחיות. פייפר הניפה ידיה בניסיון לפוצץ אחד מהם אך לשווא. השד ניצל את ההזדמנות, תקף אותה וזרק אותה אחורה, היא נחתה על שולחן חדר האוכל שנשבר תוך שניה ולקח את פייפר לרצפה ביחד איתו. השד השני הניף את אגרופיו העצומים על פייג' שנצנה החוצה אך האורות הכחולים של ההבזקה נתרסקו בחזרה אל הקרקע ולא יכלו לעזוב מעל לתקרה. פיבי התנפלה על שד לפני שהספיק לתקוף את פייג' שוב ופייפר ניסתה להקפיא את השד שבא לקראתה אך לשווא. היא רצה למטבח והוא בעקבותיה בעוד פיבי קפצה על גבו של השד שעמד להכות את פייג'. השד זרק אותה מעליו בשניה, היא עפה אחורה ונחתה על הריסות השולחן. פייג' החווירה כשהוא תפס אותה, סובב אותה והעיף אותה אחורה, היא נחתה במעלה המדרגות והתגלגלה למטה, "פייג'!"

- - -

קול במקביל נפגש עם שד בדרגה גבוהה בעולם השאול, שד שדומה מאוד במראו לשדים בהן נלחמות האחיות באותם השניות בדיוק, "הן חזקות. אבל הן לא תחרות עבור החיילים שלי."
"כאן כולכם השדים טועים, אתם חושבים שאתם מכירים אותן, שאתם חזקים מהן... לכן אתם מתים, " אמר קול. "אבל רק מי שהצליח לחדור לתוך ליבה של לפחות אחת מהן יכול להכיר אותן באמת. לדעת מה יביא אותן לחוסר אונות שבו לא תהיה להן ברירה אלא לעשות כרצונך. כרצוני."
"ואיך בדיוק שליחת חיילי אליהן יעזור?" התעניין השד.
"חיילך חזקים, לכן הם נבחרו להיכנס ראשונים. ומאחד לשני הם ילמדו, והן יכניעו את רוחן של האחיות תוך זמן קצר. ליאו והילדים לא באחוזה אז פייפר תהיה הראשונה שתישבר, אבל אחר-כך פייג'. ולבסוף גם פיבי, ואז היא תהיה שלי, " חייך קול כשסיפר על תוכניתו. פניו של השד החווירו, "מה קורה?"
"הן מתחזקות."

- - -

פיבי קמה מרצפה, תפסה את רגל השולחן השבור ומיהרה אל השד לפני שהספיק להניח אצבע על פייג'. היא נתנה לו מכה על הראש עם המקל, עזרה לפייג' לקום מהרצפה ונתנה לה את המקל, "בטן של שד!" צרחה פייג' והרגל של השולחן הבזיקה לתוך קרביו של השד. בתוך שניות אחדות הוא צרח ונשרף, חוסל במקום כלא היה. קול צריחת השד השני מהמטבח הבהיל אותן והן רצו לעזור לפייפר בדיוק כשהשד התפוצץ. הן ראו את פייפר עומדת ביד עם סכין חדה, מלאה בדם שדים, "כשנצליח לצאת מכאן לבסוף, יש לנו דרך למצוא את השדים הארורים האלה."
"אנחנו לא צריכים למצוא את השדים, אנחנו צריכות למצוא את קול. הוא שלח אותם, " אמרה פיבי. "האחוזה חסומה, נעולה בשדה מגן ודווקא השדים האלה הצליחו לחמוק פנימה. רק קול יכול לתת להם לעשות את זה, ונורא מכל... הם תקפו אתכן, לא אותי. אלא אם כן תקפתי אותם ואז הם התגוננו."
"אז קול ממשיך להשתגע, יופי, נפלא, " אמרה פייפר בציניות. "מה אנחנו הולכות לעשות?"
"אני עדיין תומכת ברעיון שהיה לי קודם, " אמרה פייג'. "אנחנו צריכות לעשות משהו קיצוני."
"מה?" פיבי ופייפר שאלו, חוששות מעט מכך שפייג' רוצה לעשות משהו קיצוני.
"אנחנו יכולות לחזור אחורה, " אמרה פייג'. "בזמן, אני מתכוונת."
"אחורה לאן?" שאלה פיבי בסקרנות.
"ליום בו את וקול נפגשתם לראשונה. אם אנחנו נצליח לדאוג לך שלא תפלי ברשת שלו ותחסלי אותו לפני שתתאהבי בו, " אמרה פייג'. "יש לנו סיכוי להיפטר ממנו אחת ולתמיד."
"לא, לא בא בחשבון, " הכריזה פייפר.
"חכי, זה דווקא נשמע לא רע, " מיהרה פיבי להגיד אך פייפר הזכירה לה כי אהבה ואובדן הם אלו שמעצבים אותן בחיים והופכים אותן להיות מי שהן, "אם אנחנו נעשה את זה... אנחנו יכולות לקחת סיכונים לא רצוים."
"אבל זה שווה את זה, פייפר."
לאחר שיחה ממושכת של כחמש דקות הצליחו פיבי ופייג' לשכנע את פייפר כי נסיעה אל העבר היא לא רעיון רע במיוחד, והשלוש הבטיחו אחת לשניה כי הן נוסעות אך ורק להוציא את קול מחייהן ואסור להן לשנות את העבר.
"יש פה לחש בספר הצללים, " מיהרה פייג' להגיד. "הוא לוקח אותנו חזרה לתאריך שאנחנו רוצים לחזור אליו."
"אי זוכרת את התאריך שאני וקול נפגשנו, אין בעיות, " אמרה פיבי. "אבל איך אנחנו הולכות בדיוק להתריע אותנו מפניו, אנחנו לא ממש ממהרות לסמוך על דמויות שנראות כמונו וטוענות שהן באו מהעתיד."
"אנחנו פשוט נצטרך לחשוף את קול בעבור המתחזה שהוא באמת, " אמרה פייג'.
"איך?" הייתה השאלה הברורה הבאה ופייפר דווקא הייתה זו שבאה עם התשובה. היא הזכירה לאחותה שביום בו פגשו את קול היה להן עימות בבית משפט לילי עם חבורה של שדים והשד הראשי - השופט - חוסל בידי שד אחר שהן לא ראו. "קול נראה לי יהיה הניחוש הכי מוצלח פה."
"אז אנחנו בדיוק הולכות לדאוג לעצמנו לראות את קול הורג את השד?" שאלה פיבי.
"עם הכוח הנוסף שיש לנו - פייג', " אמרה פייפר. היא הסבירה שאם הן יצליחו לפתוח את הדלת ללשכת השופט פרצופו האמיתי של קול יחשף וצרותיהן העתידיות יגמרו.
"טוב, מהר, לפני שעוד שדים יבואו מטעם קול, " אמרה פייפר בעוד פייג' מיהרה אל הספר.
"רגע, אבל האחוזה חסומה, לא? איך אנחנו נצליח לעבור את המחסום הזה?"
"השער שיפתח לא קשור לנעילת האחוזה, " אמרה פייג'. "הנה, מצאתי, בואו, זה לחש של כוח השלוש.
הן עמדו זו לצד זו, מחזיקות ידיים וקוראות מן הספר. רוח חקה נשבה פנימה והקיר נפתח, שער של קסם נפתח לנגד עיניהן. האחיות החליפו מבטים אחורנים, מהנהנות בחיוב וצעדו יחדיו אל תוך השער.

- - -

חזרה בעבר, שנת 2000, לילה בבית דין לילי - שער של קסם נפתח בארון השרת והאחיות יוצאות החוצה. השער נסגר והן יוצאות למסדרון הריק.
"חזרנו?" שאלה פייפר בהיסוס.
"נראה כך, " ענתה פייג'. "אני מקווה שהגענו לזמן הנכון."
קול חבטה נוראי נשמע לנגד הדלת והאחיות הפנו את מבטן אל הדלת, " מה זה היה?"
"אנחנו..." ענתה פיבי. "נאבקות בטריליון שדים. מה שאומר שפה..." היא הצביעה אל הדלת שילדם, "זאת לשכת השופט."
"אוקיי... אז, תתחבאו!" אמרה פייג' ושלוש האחיות תפסו מחסה שעה שהאחיות המכושפות בעבר נכנסו למסדרון ובעקבותיהם עשרות שדים.
"אני לא מאמינה!" אמרה פיבי. "ככה נראתי כשהייתי בלונדינית? למה לא אמרתן לי?!"

- - -

במקביל, כולם היו קפואים באולם בית המשפט. קול הלא קפוא הבהב החוצה, במרדף אחר השד.

- - -

האחיות צפו בעצמן נאבקות בשדי בית המשפט ופייפר הכריזה, "זה אמור לקרות אחרי שאני משפדת את השד הזה." וכך היא עשתה. "פייג', תורך."
"מה בדיוק נעל אז את הדלת?" שאלה פייג'.
"לא זוכרת, אני חושבת שהקסם של השופט, " אמרה פייפר.
"אז איך בדיוק אני אמורה לעקוף אותו?" שאלה פייג'.
"לא יודעת, " אמרה פייפר. "אולי עדיף שאני פשוט אפוצץ אותו."
"רעיון טוב, " אמרה פיבי.
פייפר הניפה את ידיה והדלת התפוצצה, האחיות הסתובבו, לא כל השדים שמאחוריהן חוסלו, והן ראו את קול מהבהב פנימה ומחסל את השד.
"קול?" אמרה פיבי מהעבר כשראתה אותו, ליבה נשבר. האחיות מהעתיד צפו במאורע כשלפתע אורות לבנים הקיפו אותן והן נעלמו, בחזרה אל העתיד, הלחש עשה את זה ונראה כי הוא עבד. אילו רק ידעו האחיות איזה שינוי נגרם, כמה שהעתיד שאליו הן עומדות לחזור השתנה...

- - -

שער הקסם נפתח מחדש בהווה ופייפר יצאה החוצה, לבושה בסמרטוטים. היא מצאה את עצמה עומדת בתור להיכנס לפי-3. השומר בכניסה הבחין בה מיידית, "פייפר, פיבי מחכה לך בפנים." פייפר המבולבלת נכנסה פנימה ומצאה את המועדון מפוצץ באנשים, להקה מעולה מנגנת ואנשים שותים בלי סוף. היא ניגשה אל הבר וראתה את פיבי עובדת, נותנת לאנשים משקאות ובעיקר נותנת לעובדים האחרים הוראות. "פיבי!" צרחה פייפר ופיבי הסתכלה עליה, "היי, פייפר, מה נשמע? נכון שזה מגניב, אני עובדת פה עכשיו." "כן, סבבה, אבל... איך?"
"לא יודעת, כנראה שינינו את ההווה קצת. לא נורא, נראה לי שהכל בסדר, אני סופסוף לא צריכה להתמודד עם אליס המעצבנת הזאת בעיתון, " אמרה פיבי ופנתה אל הברמן, "אנשים שם מחכים להזמין. לך אליהם."
"פיבי, אפכת לך לא לתת לעובדים שלי הוראות? ודרך אגב, הם בכלל לא העובדים שלי. זה לא הברמן, וזה לא... מי הם?" פייפר שאלה בעצבנות.
"את חושבת שאולי הם...? את יודעת." פיבי התחילה להילחץ טיפה.
"שדים? לא נראה לי, אחרת הייתי מזהה אותם." השיבה פייפר. פיבי לא יכלה להירגע ורצתה לוודא, "תקפיאי את כל האנושיים בחדר."
פייפר גלגלה עיניה והניפה את ידיה. כל החדר קפא. "מרוצה?"
"אולי הם מזייפים את זה," התחילה פיבי לחשוש.
"מה קורה איתך? מה פשר הפרנויה?" פייפר התחילה להתעצבן על אחותה הקטנה.
"אני לא יודעת, פשוט אני לא מרגישה כל-כך החלטית כרגע. או יותר נכון, לא רגועה. כל דבר קטן מפחיד אותו, " השיבה פיבי. פייפר לא יכלה לחכות, היא רק רצתה לחזור הביתה לליאו והילדים, "אני מפשירה את החדר ואנחנו הולכות, בסדר?"
פייפר הניפה ידיה והחדר הפשיר. פיבי התחילה לעשות את דרכה כדי לצאת ממאחורי הבר כשהברמן עצר אותה, "רגע, גברת האליוול..."
פייפר הניפה את ידיה באוויר במהירות ורק היא ופיבי נשארו לא קפואות, "הוא קרא לך גברת האליוול?! אני הבוסית פה, לא את!"
"אני לא חושבת שזה המצב..." הסהסה פיבי לפני שהמשיכה, "אני חושבת שאולי בהווה הזה אני המנהלת של המקום. ולפי איך שאת לבושה, יש לי תחושה שלא מחכים לך בעל וילדים בבית."

- - -

פייפר נכנסת לאחוזה במהירות, "ליאו?! ואייט?!" היא רצה למעלה הסטרית בחיפוש אחר בעלה וילדיה. פיבי נכנסה לאחר כמה שניות ובניגוד לפייפר לא הצליחה להתעלם מהשינוי הקיצוני שעבר על האחוזה - רהיטים שונים, מכשירים אלקטרוניים שונים ובמקום תמונת החתונה של פייפר וליאו בארון נמצאת תמונה של פיבי עם גבר שהיא לא מכירה.לפתע, אותו גבר לא מוכר נכנס פנימה דרך הדלת, "היי, מותק, איך היה?"
"מותק?" מצאה את עצמה פיבי המומה. פייפר ירדה לפתע במדרגות וראתה את הגבר הזר מתקרב אל פיבי ומנשק אותה, "וואהו."
הגבר הסתובב אל פייפר בפליאה, "פייפר, מה את עושה פה?"
"מה זאת אומרת מה אני עושה פה? אני אחות של פיבי, אתה יודע, האישה שבדיוק נישקת, " השיבה פייפר בעצבנות.
"כן, אה..." אמר הגבר ועשה את דרכו למטבח מבלי להסתכל על פייפר בכלל.
"מה לעזאזל קורה פה?" פיבי לא הצליחה להבין את המאורעות האחרונים. "אני ו.. ו... והגבר הזה? ו.. את, את חושבת שזה יתכן שהתרחקנו מאז?"
"אני לא יודעת, אבל... מה אני לובשת לעזאזל?" פייפר בעצמה לא הבינה מה הולך.
"פייג' לא בבית אני מבינה, " אמרה פיבי והזכירה לראשונה את אחותן.
"אין לה חדר למעלה. רק לך ולגבר החמוד הזה שזולל במטבח עכשיו. שאר החדרים נהפכו להיות חדרי עבודה וספריות וכאלו, " אמרה פייפר.
"התחתנתי עם תולעת ספרים? איכס, " פיבי אמרה אינסטיקטית ולא יכלה למנוע ממנה, "אני חושבת שהייתי מעדיפה את קול."
"גם אני. לפחות אם לא היינו עושות כלום, היינו יכולות איכשהו לגבור עליו, לא?" אמרה פייפר.
"אני מקווה, "אמרה פיבי. "הכל עדיף מהדבר הזה."
"אז אנחנו חייבות..." אמרה פייפר. "אנחנו חייבות להחזיר את המצב לקדמותו. גם אם זה אומר שנאלץ להתמודד עם קול והשטויות האינסופיות שלו מהתחלה."
"אולי כדאי לחכות עם זה קצת, פייפר, " הציעה פיבי. "אני חושבת שכדאי שנחפש את פייג' קודם. גם ככה הלחש לא יעבוד בלי כוח השלוש."
"את באמת חושבת שכדאי?" פייפר רצתה לוודא ופיבי אישרה.
הן עלו לעליית הגג והחלו לחזות אחר פייג', "עם מה אפשר לחזות בה?"
"איתנו. אנחנו האחיות שלה למרות הכל, לא?" אמרה פייפר ולקחה את הגביש. היא נתנה אותו לפיבי והן אחזו ידיים. כוח השתיים ניסה בכל כוחו למצוא את פייג', הגביש נסב סביב המפה שעל השולחן ונפל עליה פתאום. "יש לנו מיקום, בואי."
פיבי ופייפר יצאו מהאחוזה במהירות ונכנסו למכונית של פיבי, "את לא רצית להגיש לבעלך שאת יוצאת?" ניסתה פייפר להתגרות באחוזה.
"לא מצחיק, לא מצחיק, לא מצחיק בכלל!" לפיבי לא היה הראש לציניות של פייפר עכשיו. היא התניעה את המכונית והחלה ליסוע לעבר הכתובת עליה נפל הגביש.
"מה את חושבת שקרה?" ניסתה פייפר להבין איך חייהם השתנו כל-כך. "זאת אומרת, איך התרחקנו כל-כך ואיבדנו את החיים שהיו לנו. את עובדת במועדון, נשואה לך באושר ואני... את חושבת שאני הומלסית?"
"למה?" פיבי התפלאה מהשאלה.
"את יודעת, אני לא גרה באחוזה, אני לבושה בסמרטוטים..."
"אל תהיי מגוחכת, פייפר."
פיבי חנתה בצד הרחוב לפתע, "הגענו." היא ופייפר יצאו מהמכונית ונכנסו לתוך בר ספורט מלא אנשים.
"חסר לה שהיא מבלה פה ולא בפי-3, " אמרו פיבי ופייפר כמעט ביחד, כמעט באותה דאגה משותפת לעסק.
"את רואה אותה איפשהו?" התחילה פייפר להסתכל מסביב.
"או מיי גאד!" לפתע צעקה פיבי.
"מה?" פייפר ניסתה להבין את פשר התנהגות אחותה. היא ראתה את פיבי מצביעה שמאלה והסתכלה לשם. ליאו ישב על הבר, שתה ונהנה.
"מה עובר עליו?" פייפר הייתה בהלם וניגשה אליו. פיבי ניסתה לעמוד בקצב ההליכה המטורף כשהיא הגיעה אל ליאו, "ליאו? מה אתה עושה פה?"
ליאו השיכור הסתובב אליהן, חייך מעין חיוך מובך ולא מבין, לקח עוד לגימה מהכוס בירה שלו ופנה אל פייפר ההמומה, "פייפר, מה את עושה פה?"
"מה אני עושה פה? מה אתה עושה פה?"
"טוב, זה יכול להימשך לעד, " קטעה פיבי את השניים. ליאו הסתכל עליה קצת זמן במבט מוזר, "מה את עושה פה?"
"אנחנו מחפשות את פייג', " אמרה פיבי והוסיפה לפייפר, "אני האמת די מופתעת שהיא לא ניסתה ליצור איתנו קשר עד עכשיו."
"מי זאת פייג'?" שאל ליאו בפליאה.
"מה זאת אומרת מי זאת פייג'? אחותנו!" פייפר התרגזה על ליאו.
"לא, לאחותכן קוראים פרו, שכחתן? והיא מתה לפני המון שנים, " אמר ליאו באדישות והזמין לעצמו עוד כוס בירה.
"אתה מוכן להפסיק לשתות כבר?" פייפר עמדה לעבד את העשתנות. ליאו פנה אליה במבט אדיש, "היי, את בחרת שלא להיות אישתי, אין לך זכות להגיד לי מה לעשות."
"אני בחרתי שלא להיות אישתך?!" פייפר הייתה המומה מההכרזה הפתאומית הזאת.
"כן, אחרי שפרו מתה את אמרת שאת לא רוצה להתחתן איתי והעפת אותי לכל הרוחות, " ליאו הסביר והחל לשתות את הכוס בירה החדשה שקיבל.
"לא, אנחנו כבר היינו נשואים כשפרו מתה!" פייפר התרעמה ופיבי החליטה להפסיק את הסיפור במקום, "טוב, הדברים קרו פה אחרת, שכחת?". היא לקחה את פייפר הצידה ואמרה: "אנחנו חייבות למצוא את פייג'. משהו פה נראה לי מסריח."
"זאת בטח אני, ההומלסית הרווקה, " חזרה פייפר לציניות.
"פייפר, את לא מבינה מה שאני אומרת לך? משהו פה לא נראה לי בסדר. אנחנו חייבות למצוא את פייג' לפני שיהיה מאוחר מדי."
"מאוחר מדי למה?" פייפר ניסתה להבין
"לא יודעת, אבל זה מרגיש מוזר, " אמרה פיבי ושתיהן יצאו מהבר חזרה למכונית, נחושות בדעתן למצוא את פייג', ויהי מה ולגלות מה עלה בגורלה.

- -

הנסיעה חזרה הביתה הייתה ארוכה ומייגעת, המחשבות על מה עלה בגורלה של פייג' התרוצצו חופשי במוחן של פיבי ופייפר והפחידו אותן. כל מחשבה יותר נוראה מהקודמת, יותר זוועתית, יותר מחרידה ויותר מצמררת.
"אם חיזוי לא עובד, מה כן עובד?" הייתה פייפר הראשונה לדבר ולהכריז כי איבדה את התקווה. השעות האחרונות היו אולי הנוראות ביותר שחוותה בשנים האחרונות. פיבי ניסתה בכל הכוח להראות לאחותה שהיא אינה מאבדת תקווה אך למען האמת התקווה נטשה אותה מזמן - "אנחנו יכולות לנסות לעקוב אחר חייה." הציעה פיבי בניסיון נואש להראות כי עדיין יש תקווה. למרבה ההפתעה, הרעיון האיר נורת תקווה בליבה של פייפר, "זה דווקא יכול לעבוד. רעיון לא רע."
"לאן אנחנו נוסעות?" שאלה פיבי וסטתה מהמסלול.
"היא לא גרה יותר באחוזה, נכון?" פייפר החלה למנות את העובדות שהיא מכירה כבר. "את זוכרת בהתחלה, כשפגשנו את פייג' לראשונה."
"ההלוויה של פרו כבר הייתה מזמן, פייפר..."
"כן, אבל היא הייתה מבלה במועדון לפני שגילתה שאנחנו אחיותיה, נכון? כשהיא רק חשדה, " הזכירה לה פייפר.
ללא היסוס בכלל, פיבי סובבה את המכונית ונסעה לפי-3. היא החנתה את האוטו בחניה, היא ופייפר יצאו החוצה וראו את התור העצום בכניסה.
"אל תדאגי, אני מנהלת את המקום, " אמרה פייפר.
"לא, אני מנהלת אותו, שכחת?" הזכירה פיבי ודרכה שלא בכוונה על פצעיה של פייפר. הן נכנסו למועדון תוך עקיפת התור. המועדון שעזבו לפני כשעה לא השתנה בכלל. הברמן ניגש אל פיבי, "גברת האליוול, נגמרה לנו הבירה מהחבית."
"תיתן לכל מי שרוצה מהחבית בבקבוק על חשבון הבית ותתנצל, " אמרה פייפר אינסטנקטיבית.
הברמן הסתכל עליה מוזר ופיבי הסתכלה עליו ואמרה לו לעשות את זה. "תודה, אין לי מושג איך מנהלים את המקום, " הודתה פיבי לאחותה.
"אבל את אמורה לדעת, " אמרה פייפר. "את במיוחד אמורה לדעת שלא נותנים לבירה מהחבית להיגמר. אף פעם. את זה אמורה לדעת מימי המסיבות קולג' שלך בניו-יורק."
"קצת התרחקתי מהשורשים, ולי לא היו מסיבות קולג'. אצלי זה היה בתיכון."
"בעלך באמת בר-מזל, " אמרה פייפר.
"אל תזכירי לי!" אמרה פיבי וניגשה אל הבר, אל הברמן, "היי, ברמן, תגיד, פייג' פה?"
"מי?" הברמן היה מבולבל.
"אחותי, שיער שחור, אני מקווה, גבוהה כזאת, נו, פייג'!"
"מצטער, פשוט כנראה לא פגשתי אותה בכל ארבע השנים שאני עובד פה, " הוא אמר וחזר לעבוד. פיבי פנתה אל פייפר במבט מודאג ונחרדה לראות את פייפר מחווירה, "מה קרה?"
"מה אם?..." פייפר נאבקה לנשום לאחר תחושת קוצר נשימה. "מה אם המקור הרג אותה?"
"מה?" פיבי לא האמינה למשמע אוזניה.
"כשפרו מתה המקור ניסה להרוג את פייג'. מה אם מעולם לא גילינו עליה, מה אם היא מתה?"
"לא ייתכן, לא-לא ייתכן, " מחאה פיבי.
"הוא לא יודע שיש לך בכלל אחות, " אמרה פייפר. "וזה לא כמו שהוא לא מכיר אותי."
"אני לא מוכנה לקבל את זה, חייבת להיות סיבה אחרת למה אנחנו לא מוצאות את פייג'."
"יש רק דרך אחת לגלות, " אמרה פייפר וחטפה את מפתחות המכונית מידיה של פיבי.

- - -

פייפר ופיבי נכנסו לאט בצעדים קטנים אל בית הקברות. הן סקרו בעיניהן את הקברים, כל פעם שעיניהן חלפו על פני קבר אבן ירדה מליבן אך בו בזמן תחושת הפחד שפייג' אולי מתה גברה. פיבי צרחה כשראתה את השם "פייג' מת'יוז" כתוב על מצבה קטנה בצד. פייפר הסתכלה למטה וראתה אף היא את המצבה.
"מה אנחנו הולכות לעשות עכשיו?" פיבי נכנסה לפאניקה כשהדמעות הופיעו בעיניה. "יש לנו רק את כוח השתיים."
"אנחנו חייבות לחשוב איך אנחנו יוצאות מפה, " אמרה פייפר. "אנחנו חייבות לבטל את מה שעשינו."
"קל להגיד, קשה לבצע, " אמרה פיבי. "הלחש שהטלנו הוא לחש של כוח השלוש."
"אנחנו נמצא דרך, " אמרה פייפר נואשת למעט תקווה שכבר מזמן נעלמה.
לפתע, שד התנפל עליה והפיל אותה לרצפה. פיבי בעטה בשד אך הוא תפס את רגלה וסובב אותה, היא עפה לאחור. שד נוסף שנראה דומה לשד ההוא התנפל עליה בעוד השד הראשון תפס את פייפר. הוא סובב אותה על הגב וסובב את היד שלה כדי שלא תוכל לפוצץ אותו בעוד פיבי הושטחה על הרצפה והשד בו נאבקה החל לחנוק אותה. פייפר זרקה את רגלה לאחור ובעטה בשד שעףכמה צעדים אחורה. היא הסתובבה והניפה את ידיה לפוצץ אותו אך ללא הואיל. היא צרחה וברחה בעוד פיבי שקיבלה השראה בעטה בשד שלה שניה לפני שהכחילה. פייפר ופיבי רצו אחת אל השנייה.
"מה הם?" פיבי התחילה להיכנס לפאניקה בפעם ה-17 היום.
"אני לא יודעת, אבל אין לנו מספיק כוח לחסל אותם, " אמרה פייפר. "בואי!"
פיבי ופייפר החלו לרוץ כמו משוגעות אל מחוץ לבית הקברות אל האוטו. פייפר התחילה לפשפש בחפציה בחיפוש אחר המפתח למכונית אך ללא הצלחה.
"מה קרה?"
"המפתחות, הם נפלו לי כשהוא קפץ עליי, " אמרה פייפר. "הם בפנים, בתוך בית הקברות, ביחד עם השד."
"מה אם יש להם את המפתחות שלנו?"
"אנחנו לא חוזרות לשם לקחת אותם, " הכריזה פייפר נמרצות. "אין מצב שאנחנו חוזרות לשם חסרות אונים. לא יהיה לנו סיכוי לצאת משם בחיים. אנחנו חייבות להבין שזה כבר לא כוח השלוש, זה כוח השתיים. והוא חלש, חלש מאוד."
"טוב, יאללה, תכנסי למכונית, " אמרה פיבי חד-משמעית. "אנחנו הולכות למצוא דרך לצאת מהתסבוכת המגוחכת הזאת."
"אבל איך אנחנו הולכות לשנות את העבר שוב בלי כוח השלוש?" פייפר הייתה מבולבלת.
"אנחנו נמצא דרך, נעשה את זה אחרת, אבל העיקר הוא שנעשה את זה."
פיבי ופייפר נכנסו למכונית ונסעו במהירות הביתה. הן נכנסו לאחוזה ומצאו את בעלה של פיבי המודאג מסתובב הלוך ושוב בסלון, "פיבי, איפה היית? ולמה היא איתך?"
"היי!" פייפר התעצבנה. "אני אחותה, אז סתום את הפה."
"משהו כזה, לך לישוון..." פיבי פנתה אל פייפר, "בואי."
פייפר ופיבי עלו במהירות לעליית הגג ונדהמו לראות את המקום מסודר מבדרך כלל, ללא חפצי כישוף ובמיוחד ללא ספר הצללים.
"מה לעזאזל הולך פה? איפה הספר? כל הדברים שלנו?" נכנסה פייפר להיסטריה.
"אוקיי, אוקיי, זה הגיוני..."
"הגיוני? מה הגיוני פה?" פייפר התחילה להילחץ.
"אני לא חושבת שהבעל החנון שלי למטה יודע שאני מכשפה, אז בטח החבאתי אותו איפשהו, " ניסתה פיבי לתרץ את המאורעות.
"איפה?"
"לא יודעת, אולי אצלך."
"אצלי?" פייפר הייתה היסטרית. "איפה אני גרה בכלל?" פיבי משכה בכתפיה. פייפר הניפה את ידיה ופוצצה את הספה.
"פייפר!"
"הייתי חייבת לפרוק קצת מתח."
"אז את הורסת את הרהיטים שלי?!"
"טוב, אין לנו זמן לחפש את הספר, השדים האלה יכולים לחזור בכל שניה." ניסתה פייפר להרגיע עצמה ולחשוב בהיגיון. "אנחנו חייבות לחשוב על איך לחלץ את עצמנו מזה."
"אוקיי, אני אכתוב לחש ואת... אולי כדאי שתקראי לליאו. אם הוא עדיין המאיר הלבן שלנו."
בעלה של פיבי נכנס פנימה, "מה קרה פה?"
"היי, איך שלא קוראים לך, עוף מפה!" צעקה עליו פייפר.
"לך לישון, מותק, " חייכה אליו פיבי בעצבנות.
לאחר שגלגל עיניו ויצא, פיבי פנתה אל פייפר, "'לך לישון, מותק'?!"
"הייתי חיייבת להגיד משהו לסלק אותו, לא?"
פיבי התחילה לכתוב את הלחש. פייפר קראה לליאו שהבזיק פנימה, "מה את רוצה?"
"אנחנו כותבות לחש, ואנחנו צריכים את העזרה של הבכירים, " אמרה פייפר. היא החלה להסביר לליאו שהן עשו טעות ושינו את העולם והן רוצות שהבכירים יאפשרו להם להשתמש בקסם שיתקן את הטעות.
"אתן יכולות לעשות את זה בלי הרשות של הבכירים, " אמר ליאו.
"אבל אנחנו צריכים את הקסם שלהם. אין לנו את כוח השלוש יותר, " אמרה לו פייפר.
"הם לא יחזירו את פרו מהמתים, " אמר ליאו, נוקב את עמדתו.
"אנחנו לא רוצים לשנות את העבר, אנחנו רק רוצות לבטל את הלחש שהטלנו שהביא למציאות הזאת, " הסבירה פייפר. "בעולם אחר, במקום אחר, טוב יותר, אתה ואני נשואים. יש לנו שני ילדים מקסימים וכוח השלוש חי, נושם ובועט. אני בטוחה שהבכירים היו רוצים להחזיר את כוח השלוש. כל שצריך לעשות זה לבטל לחש אחד דפוק."
ליאו הבזיק החוצה. פייפר פנתה אל פיבי, "נראה לך שזה היה כן?"
"עם הבכירים אין לדעת, " אמרה פיבי. "סיימתי את הלחש."
ליאו הבזיק בחזרה פנימה, "דיברתי איתם, הם ישתמשו בקסם שלהם אבל רק לשם ביטול לחש."
"מובן מאליו, " אמרה פייפר ונעמדה לצד פיבי. השתיים קראו מחתיכת הנייר שפיבי הניחה לפניהם ואורות לבנים מילאו את החדר. הבזק לבן אחד ופייפר ופיבי מצאו עצמן עומדות בעליית הגג שוב, זאת המוכרת להם, זאת המבולגת עם חפצי הקסם בכל מקום. פייפר ופייג' החליפו מבטים וצעקו ביחד, "פייג'!"
שתי האחיות רצו למטה, צועקות את שם האחות השלישית, ורצות למטבח. הן ראו את פייג'מכינה שיקוי, רצו וחיבקו אותה.
"אוקיי, תרגיעו, בסך הכל לא ראיתן אותי שתי דקות שלמות, " אמרה פייג'.
"אנחנו פשוט כל-כך התגעגענו ואנחנו כל-כך אוהבות אותך, " פיבי ופייפר לא רצו להרפות.
"חשבתן עוד קצת על הרעיון הקיצוני שלי?"
"כן, ובהחלט התשובה היא לא. אנחנו לא משנות את העבר, " אמרה פיבי. "אנחנו פשוט צריכות למצוא דרך אחרת."
"מה את מכינה?" שאלה פייפר. פייג' הסבירה שהיא מנסה להכין שיקוי חזק כמעט כמו זה שניסו על קול בפעם הקודמת שהיה בחיים. פיבי ופייפר החליפו מבטים מחייכים, "קול..."
"אף פעם לא ראיתי את שתיכן שמחות כל-כך להגיד את השם שלו, " אמרה פייג'.
לפתע שלושה שדים בשליחות קול הופיעו באחוזה. פייפר ופיבי החליפו מבטים, "הנה זה מתחיל שוב..."
"אוקיי, את תקחי אותו, אני אקח אותו, בסדר?" אמרה פיבי לפייפר ורצה אל אחד השדים, מרחפת תוך כדי ובועטת לו בראש פעמיים. השד נפל לרצפה והניף רגליו, בועט באלו של פיבי ומפיל אותה לרצפה בעוד הוא קם. פייפר ניסתה לפוצץ את השד שבא לקראתה אך לשווא ופייג' הבזיקה את השולחן על השד שבא אליה, השולחן נשבר והשד נפל לרצפה. פיבי, בינתיים, הצליחה לבעוט בשד שלה והוא עף הרחק לסלון. פייפר לא חדלה מלהניף ידיה בתקווה לפוצץ את השדים אך לשווא. פייג' נדחקה לאט לאט לפינה ע"י השד שלה והבזיקה אחורה. השד, מצידו, הטיח את ראשו בקיר. פייג' הבזיקה חזרה פנימה ליד פייפר, "צריכה עזרה?" ועזרה לה להילחם בשד. השד שבמטבח קם לאחר שהטיח את ראשו בקיר ורץ לעבר הסלון. פיבי נאבקה בשד שלה בזמן שהשד השלישי רץ אליה. שני השדים אחזו בפיבי לרצפה והחלו לחנוק אותה. פייפר הניפה את ידיה והקפיאה את השדים.
"הגיע הזמן!" התלוננה פיבי והחליקה הרחק מהשדים. "למה לא עשית את זה קודם?"
"קיוויתי עוד קצת שאני אצליח לפוצץ אותם, " אמרה פייפר. פייג' הזכירה לאחיותיה שאלו שדים בשליחות קול.
"אני היחידה שחושבת שהוא מנסה להרוויח קצת זמן? שהוא משתהה?" אמרה פיבי.
"או שיש לו תוכנית אחרת בראש, " אמרה פייפר.
"רגע, השיקוי!" נזכרה לפתע פייג'. "השיקוי שבדיוק הכנתי. הוא חזק מספיק להרוג אותם, איך שכחתי ממנו!"
פייג' רצה למטבח וחזרה עם השיקוי. היא שפכה את השיקוי על השדים והם הפשירו לתוך אש בוערת השורפת את עורם, ולאחר כמה שניות הם התפוצצו.
"שיקוי נחמד, אחות, " אמרה פיבי. "אוקיי, עכשיו מה?"

- - -

השד הפוקד על החיילים שתפקו את האחיות ניגש אל קול, "שלושה מחיילי חוסלו. שלושה נוספים."
"אבל הם לומדים, " אמר קול. "הם לומדים מהר, אפילו. אם למכושפות לא היה שיקוי מוכן..."
"אבל היה להם!"
"ואת זה ילמדו השלשה הבאה, " אמר קול.
"המתקפות נפסקות עכשיו! אני לא מוכן שעוד מחיילי ימותו."
קול הניף ידו ונראה כחונק את השד, "תהיה מתקפה באה. חיילך יכנסו אחד אחרי השני בכדי לשרת את המטרה הנעלה יותר מהקונצים המפגרים שלך. המטרה שלנו היא להתיש ולשבור את האחיות נפשית. פייפר על הסף, אני לא מוותר עכשיו. אני אתפוס פיקוד על עלובי החיים שלך אם אתה לא מצליח לתפקד, ברור?"
השד הנהן בחיוב וקול שיחרר אחיזתו בו.

- - -

האחיות ישבו במטבח, מנסות לחשוב, "השיקוי חזק, אין ספק."
"הוא קילף להם את העור, " אמרה פייג'. "השאלה היא האם הוא יהיה חזק מספיק בכדי אפילו לפצוע את קול."
"אנחנו חייבות לנסות, " אמרה פייפר. "אין לנו ברירה."
"יש לנו הרבה ברירות, פייפר, " אמרה פיבי. "אנחנו לא יכולות להתמודד עם קול בלי לחשוב מראש."
"יש לנו שיקוי, לא?" אמרה פייפר. "אנחנו חייבות לראות אם הוא עובד. נכין מלכודת. נפתה אותו לבוא הנה."
"איך?"
"איתך."
"איתי?!" הזעקה פיבי. "מה איתי?!"
"הוא רוצה אותך, נכון? אז בואי נגרום לו לחשוב שאם הוא בא הנה ומשחרר אותנו, תהיה שלו."
"לא בא בחשבון, " אמרה פיבי. "הוא יכול לחטוף אותי ולהרוג אותכן. פייפר, את מתנהגת בפזיזות וזה לא מוצא חן בעיני."
"באסה, " אמרה פייפר. "אני רוצה לראות את הילד שלי שוב. ואת ליאו. אנחנו אפילו לא יודעות אם זה יום או לילה בחוץ. הוא אטם לחלוטין את האחוזה."
"אבל ,פייפר, אנחנו כבר עשינו דברים פזיזים וקיצוניים היום, שכחת?" אמרה פיבי. "שכחת את ההשלכות?"
"מתי עשינו דברים פזיזים וקיצוניים היום?" אמרה פייג'. "אני הצעתי אבל אתן סירבתן..."
"לא חשוב, " אמרה פייפר. "אני עדיין חושבת שזה שווה שנעשה משהו בעניין. פייג'?"
"יש לנו את השיקוי, אז..."
"מה? את בעדה?"
"אין פה צדדים, פיבי, " אמרה פייג'.
"כן, כי אותך לא מקריבים. מה אם הוא יתפוס אותי?"
"זה לא יקרה, ואם כן, אנחנו נחלץ אותך, " הבטיחו פייפר ופייג'.
"זה שתיים נגד אחת, " אמרה פייפר. "אנחנו עושות את זה."
"אם אני מתה כאן או נאלצת לבלות את הנצח איתו, אני הולכת לרדוף אותכן בחיים ובמוות עד שאפילו הלחש המטופש לגירוש רוחות רפאים לא יעזור לכן."

- - -

קול דיבר עם שלושה שדים במערה כשלפתע יונה עפה פנימה, "ממתי יש יונים בעולם השאול?"
הוא תפס את היונה בידיו והחל לשרוף אותה עד שהבחין כי פתק קשור לצווארה. הוא התיר את החבל והוציא את הפתק, קורא אותו - "קול, אני מבינה עכשיו שאין לי ברירה. ניצחת. אני מוכנה להיות איתך אם תשחרר את אחיותי מהאחוזה הזאת. תן לפייפר לראות את ליאו וואיט שוב. תן לשתיהן לנשום אוויר צח ולראות את העולם. אני מוכנה להיות שלך אם רק תשחרר אותן, פיבי." חיוך מיד התפקס על פניו של קול, "זה נראה קל מדי, לא?" הוא פנה במהירות לשדים, "התקיפו, עכשיו!"

- - -

שלושת השדים הופיעו מול האחיות בסלון. האחיות זרקו שלושה שיקויים עליהם, מחסלות את שלוש השדים יחד. "ציפינו לחשד שלו, " אמרה פייפר. "פיבי?"
"חסר לכן שזה לא עובד, " אמרה פיבי וצעדה קדימה. "קול! אולי לא הבנת את המסר אבל אני מוכנה להיות איתך! אל תשלח יותר שדים! רק תבוא!"
פייפר הסתכלה אל פייג', "מוכנה?" פייג' הנהנה בחיוב והוציאה פתק עליו כתוב לחש. פיבי כבר זכרה אותו בעל-פה והשלוש קראו אותו, מזמנות את קול. קול החליט שלענות לזימון והופיע לנגד עיניהן. פיבי זרקה מהר את השיקוי ורצה אחורה אל אחיותה שזרקו עוד שיקויים בעצמן. פיצוץ ענק נראה לנגד עיניהן וכשהעשן התבהר הן ראו את קול עומד.
"השיקוי לא עבד, " אמרה פיבי.
"אבל לפחות כלאנו אותו, " אמרה פייפר.
שלוש האחיות עמדו מול קול המחייך העומד בתוך כלוב גבישים, כלוא בתוכו ולא יכול לזוז מעבר לגבולתיו.
"יש לכן בדיוק חמש שניות לשחרר אותי מכאן..." קול רתח מכעס.
"או שמה..." הסתכלה עליו פיבי מרוצה מהצלחת תוכניתן. "אתה תנסה לגעת בגביש."
"אין לכן מושג עם מה אתן מתעסקות, " קול אמר. הוא כרע ברך והושיט יד, נוגע באחד הגבישים ומרים אותו. "איפה הכלוב הקסום שלכן עכשיו?"
"אוקיי, עכשיו מה?" הסתכלה פייפר אל אחיותה שהיו עצבניות בדיוק כמוה. קול זרק עליהן את הגביש וצעד אל מחוץ לכלוב.
"אני בעד שנברח, " אמרה פיבי ראשונה והאחיות החלו לרוץ לעבר המדרגות כשקול תפס את פיבי בצוואר. "לאן אתן ממהרות כל-כך?"
"פיבי!" פייפר ופייג' צעקו כשהיו כבר על המדרגות.
"תעלו למעלה, מהר, לפני שהוא יפגע בכן!" צעקה אליהן פיבי.
"לא בלעדייך."
"כבר שכחתי כמה אני נהנה מרגעי האחיות האלו שלכן, " אמר קול בחיוך מרושע. "למעשה, אף פעם לא נהנתי מהם."
הוא שלח את ידו שלא תופסת את פיבי לעבר המדרגות וזרם חשמלי חזק נורה מידיו ופגע במדרגות. פייפר ופייג' צרחו והתכופפו והזרם פגע בתמונה שעל הקיר.
"תעזוב אותן, אותי אתה רוצה, " אמרה פיבי.
"פיבי, מה את עושה?"
קול הסתכל הצידה ואז הפנה מבטו חזרה בחיוך אל פיבי, "אולי אני רוצה אותך, אבל את לא רוצה אותי."
"אם לא תפגע באחיותיי, אני אהיה שלך."
"בלית ברירה, הא?" אמר קול ופניו נהיו כעוסות, "מה אני נראה לך? את תהיי איתי מרצון או שלא תהיי בכלל!"
הוא ניסה להבהב החוצה אך נכשל. פייפר ופייג' הרימו ראשיהן ממאחורי מעקה המדרגות, "מה קרה, קול? לא יכול לצאת?"
"תסתמו!" קול צרח והניף ידו בניסיון להרוג את פייפר ופייג' שוב אך הן התכופפו. הוא הפנה מבטו חזרה אל פיבי, "אם לא תרצי להיות שלי בחיים, את תהיי שלי במוות."
פיבי הרימה את הברך שלה ותקעה אותה במפשעה של קול. קול איבד אחיזתו בפיבי והתקפל בכאב. פיבי רצה אל אחיותיה אל המדרגות והן רצו למעלה כשקול שולח כדורי אש אליהן ומחמיץ, שורף אל הקיר. האחיות רצו למעלה לעליית הגג והחלו לדחוף דברים על הדלת הסגורה, "זה לא יעבוד."
"אבל זה יעכב אותו כמה שניות, " אמרה פיבי. "מה אנחנו הולכות לעשות?"
"אנחנו הולכות למצוא דרך לחסל את הבן-זונה כי ני מתה כבר לראות את ליאו ו-ואייט, " אמרה פייפר. "למישהי יש רעיון?"
אש פרצה לתוך עליית הגג ושרפה את הדלת. קול נכנס פנימה מתוך העשן, "נמאסתן עליי." פייפר הניפה ידיה בניסיון לפוצץ אותו אבל הוא רק צחק, "זכרתי שאתן מטומטמו, אבל פשוט לא זכרתי כמה." פיבי ריחפה באוויר ובעטה בראשו, קול נפל אחורה והדרדר במורד המדרגות. "זה יעכב אותו לכמה שניות."
"ואז מה?"
"אנחנו צריכות עזרה, " אמרה פייג'. "אנחנו צריכות להכניס מישהו מבחוץ, לנסות לשבור את החסימה של הקסם שלו."
"מי? איך?"
קול נכנס במהירות פנימה. "מטומטמות!" קול זרק כדור אש אל האחיות, פייג' תפסה את ידי אחיותיה והבזיקה החוצה אל הסלון למטה, "אולי אני לא יכולה להבזיק אל מחוץ לאחוזה אבל אני בטוח יכולה להבזיק בתוכה."
"כן, אבל אנחנו לא יכולות להבזיק בלי סוף, " אמרה פיבי. "בסופו של דבר הוא יעלה על דרך לעצור אותנו."
"לכן אנחנו צריכות לנסות להכניס מישהו מבחוץ, " אמרה פייג'. "את ליאו."
"כן, מתה על הרעיון, אני מתה לראות אותו, " אמרה פייפר מיידית ואז החלה לחשוב, "רגע. למה ליאו?"
"כי הוא מאיר לבן. קול לא יכול להרוג אותו, הוא כבר מת, " אמרה פייג'.
"אז אנחנו פשוט הולכות להשתמש בו כפיתיון לעכב את קול? לא בא בחשבון!"
"פייפר..."
"לא! הוא אולי מת אבל הוא מרגיש כאב וקול יכול לענות אותו. או חמור מזה, הקסם של קול יכול להכניס אנשים לתוך האחוזה, הוא יכול להכניס לכאן מאיר שחור שיהרוג אותו."
"פייפר, יש לנו ברירה? אנחנו נלחמות על חיינו כאן. אנחנו נלחמות בשד משוגע שלא יודע שובע."
"חייבת להיות דרך אחרת, פשוט חייבת."
"אה, ח'ברה..." אמרה פיבי ואחיותיה הפנו את מבטיהן אליה, "אם אנחנו יכולות להבזיק בתוך האחוזה, הוא יכול להבהב בתוכה, נכון? אז למה הוא לא הבהב למטה עדיין. או אפילו רץ למטה, היה לו מספיק זמן להגיע הנה."
"לא יודעת, למה באמת?"
האחיות החליפו מבטים מודאגים.

- - -

במקביל בעליית הגג, קול נעץ מבטים בספר הצללים, "אם הכוחות שלהם יהיו חלשים או לא יהיו להם כוחות בכלל, הן יאבדו תקווה, לא יהיה להן לאן לברוח ואני אישית אוביל אותן כצאן לטבח." הוא הניף ידו אל הספר וזרם של אש בקע מתוכו, הספר עף אחורה, מגן על עצמו אך קול לא וויתר ונאבק בהגנה של ספר. לאט לאט נחשלה ההגנה והאש שיצאה מכף ידו של קול שרפה את ספר הצללים כליל. חיוך התפרס על פניו והוא פנה לאחור, ידיו שלופות קדימה, "ועכשיו תורן למות." האחיות הדליקו נרות במעגל בסלון, "אני עדיין חושבת שזה רעיון גרוע שבעלי יהיה מטרה חיה."
"זה בדיוק העניין, פייפר, שהוא לא חי, " אמרה פייג'. "חוץ מזה, אנחנו לא יודעות אם זה בכלל יעבוד."
הן שמעו את קול יורד במדרגות, "למה הוא יורד במדרגות ולא מהבהב לפה?"
"מלכודת?"
"אתן לכו תעסיקו אותו, " אמרה פייג'. "אני אנסה לזמן את ליאו לכאן."
"אני עדיין חושבת שזה רעיון גרוע!"
"לכו!"
פיבי ופייפר רצו למעלה בעוד פייג' החלה להגיד את לחש הזימון. כשהגיעו פיבי ופייפר למטה מצאו עצמן עומדות מול קול.
"אתה לא יכול לעשות את זה, " אמרה פיבי. "אני מתחננת."
"עכשיו את מתחננת?" עכשיו!?" הזדעק קול ותפס את פיבי בצווארה. פייפר הניפה ידיה להקפיא אותו אך הוא קפא רק לשניה והשתחרר במהירות. "הכוחות שלנו... הם כנראה נחלשים."
"מה עשית, קול?" אמרה פיבי והסתכלה לתוך עיניו השטניות.
"את מה שצריך בכדי שתמותו, " אמר קול.
פייפר בעטה ברגלו של קול, הוא איבד את שיווי משקלו, עזב אחיזתו בפיבי והשתיים רצו בחזרה למטה, "בואי נקווה שפייג' סיימה כבר להגיד את הלחש."
"אם הוא עבד בכלל, הכוחות שלנו חלשים."
"חלשים אבל עדיין קיימים. לכל מקרה שלא יהיה, אנחנו יודעות להילחם."
הן נכנסו לסלון וראו את הנרות כבויים, "פייג'?!"
ליאו לפתע נכנס אל הסלון מכיוון החממה, "היי, הנה אתן. היא אמרה שעליתן למעלה."
"זה הצליח."
קול הבהב פתאום מאחורי ליאו ותפס אותו, "ליאו, כמה נחמד שבאת?" הוא פנה אל האחיות, "איפה השלישית?"
"אל תגידו לו!" אמר ליאו.
"להגיד לו מה? אנחנו לא יודעות, " אמרה פיבי.
"טוב שכך."
"עד שאתם לא מביאים לי את פייג', אתן לא מקבלות אותו בחזרה. וככל שתתעכבו בלהביא לי אותה, כך גדלים הסיכויים שהוא ימות, " אמר קול.
"הוא מאיר לבן, אתה לא יכול להרוג אותו!"
"רוצה לנסות אותי?"
קול הבהב החוצה עם ליאו. פיבי ופייפר החליפו מבטים מודאגים, " אנחנו חייבות למצוא את פייג'."
"לא, זה בדיוק מה שאסור לנו לעשות, " אמרה פיבי. "אנחנו לא יכולות לשחק לפי החוקים שלו, אנחנו חייבות לשחק לפי החוקים שלנו."
"והחוקים שלנו כולל את המוות של ליאו?!"
"לא, אנחנו פשוט צריכות... צריכות להסיח את דעתו של קול מספיק זמן בכדי לחלץ את ליאו. ואז כבר חייבת להיות דרך להיפטר מקול אחת ולתמיד."
"את בטוחה?" פייפר החלה להראות סממנים פסימיים.
פיבי בחרה שלא לענות על השאלה ועלתה למעלה. פייפר חיכתה מספר שניות והצטרפה אל אחותה. כשהגיעו למעלה שתי האחיות הסתכלו מסביב, "הוא רוצה שאנחנו נבוא אליו. זאת בטח מלכודת."
"אבל את אמרת... " התחילה פייפר והחליטה שלא שווה להתווכח. "אז מה אנחנו עושות?"
"הולכות ישר לתוך המלכודת, " אמרה פיבי וצעדה קדימה. פייפר ההמומה הלכה בעקבותיה, מנסה להבין את פעולותיה.
"אני עדיין לא מבינה..."
"ששש..." השתיקה פיבי את פייפר. "הוא בעליית הגג."
"איך את יודעת?"
"כי כל החדרים פה ריקים. בואי."
"אבל אמרת שזאת מלכודת!"
"בואי!"
פיבי ופייפר עלו לעליית הגג וראו את ליאו קשור לכיסא. הדלת מאחוריהן נסגרה, הן הסתובבו בפחד וראו את קול עומד שם עם סכין ביד, "אין לאן לברוח, בנות. אני חייב לציין שזה מאוד מאכזב, לא? הנה עומדות כאן שתיים מהמכושפות האגדתיות ובכזאת קלות אפשר להרוג אותן."
"הרבה שדים חשבו זאת לפניך, " אמרה פיבי.
"הרבה שדים חשבו הרבה דברים לפני..." אמר קול. "אבל רק אני הצלחתי לעשות את הלא יתואר."
"ככה אתה חושב."
"באמת? כמה שדים זכו להתחתן עם מכושפות? שהיא תצא את צאצן הרשע?"
פייפר ופיבי החליפו מבטים והתרחקו לצידי הקיר. קול חייך לעצמו וזרק כדורי אנרגיה משתי ידיו, כדור לכל אחות. האחיות התכופפו והכדורים פגעו בקיר.
"זה רק עניין של זמן, " אמר קול.
"ליאו, תנצנץ החוצה!"
"אני לא יכול, הוא עשה משהו לכוחות שלי."
"אני?" קול צחק ברשעות. "בסך הכל נישלתי אותך מהם."
פיבי החלה ללכת לכיוון קול, מאחורי גבו והוא הבחין בה, זרק כדור אנרגיה לעברה, היא התכופפה, הכדור פגע בקיר וקול תפס אותה וזרק אותה אל החלון. החסימה על האחוזה לא נתנה לה ליפול מהחלון והיא נזרקה חזרה אחורה, פוגעת בדלת ונופלת מהמדרגות. פייפר רצה לעבר ליאו בעוד קול הולך לעברה.
"יש לך מילים אחרונות כלשהם?"
פייפר הניפה ידיה מספר פעמים בניסיון לפוצץ את קול אך לשווא. פיבי קמה ממורד המדרגות עלתה למעלה, נכנסה בריצה ובעטה לקול בגב. הוא נפל קדימה, הסכין שבידו נשמט ופיבי החלה להכותו מספר פעמים נוסף. פייפר רצה במהירות לעזרתה, 'זאת ההזמנות שלנו' שתיהן חשבו שעה שניסו לבעוט בקול לחוסר אונות. הוא תפס בשתי ידיו את רגליהן וסובב אותם, מעיף אותן אל התקרה וחזרה לרצפה. פיבי ופייפר הפצועות התקשו לזוז כשקול לפתע נעלם כלא היה.
"מה לעזאזל?!" אמרה פייפר.
"זה לא היה קול, " הבינה פיבי. "זאת הייתה הולגרמה."
"לא..." פייפר סובבה את ראשה וראתה את ליאו שוכב על רצפה, מתקשה לנשום כשהסכין נעוץ בחזהו. היא אספה כוחותיה ורצה אליו, "ליאו?"
"לא, אני מצטע... לא הייתה לי ברירה..."
"ששש... אל תדבר."
פיבי גררה עצמה לשם ועמדה לצד פייפר בעוד ליאו לקח את נשימותיו האחרונות, "חשבתי שזה יעבוד. חשבתי שזה יבלבל אותו. בשניה אחת צורתו של ליאו השתנתה לצורתו האמיתית - פייג'. פייפר ופיבי החליפו מבטים המומים כשהבינו שליאו מעולם לא היה התוך האחוזה אלא פייג'. כשפנו להסתכל על פייג' נדהמו לראות כי אינה זזה, אינה נושמת, גופה קשה כאבן... היא מתה.
"פייג'?!" צעקה פיבי אל גופת אחותה, "פייג', את שומעת אותי? פייג'?!"
"זה לא יעבוד, " אמרה פייפר. "היא מתה."
דמעות לא נחסכו מעיני שתיהן, "אבל איך? זה היה... זה היה ליאו!"
"לא, זאת הייתה פייג'.. היא השתמשה בכוח שלה ושינתה צורה. למה?!"
"לא יודעת, " אמרה פיבי. היא התסכלה מסביב, "היי, אה... פייפר, איפה הספר?"
פייפר הסתכלה מסביב גם והבחינה כי אכן הספר נעלם, "לא יודעת. איפה הוא באמת?..." לפתע הבחינה בסימן חריכה על הרצפה, "אוי, לא..."
"לא ייתכן, הספר..."
"כנראה שקול חזק יותר משאנחנו יודעות..."
"כנראה..." אמרה פיבי. "אנחנו חייבות לגלות איפה הוא."
"אני מסכימה, הוא הלך רחוק מ די. אנחנו חייבות להרוג אותו. אנחנו חייבות לנקום את מותה של פייג'."
"הבעיה היחידה היא... לא רק שכוח השלוש נשבר ואנחנו חלשות... הוא השמיד את הספר, אנחנו חלשות מאוד בלעדיו."
"אנחנו נמצא דרך... או נמות כשננסה אבל אנחנו לא הולכות לשתוק."
"אבל כן הולכות כצאן לטבח?"
"קודם כל נמצא אותו, " אמרה פייפר. "אחר-כך נדאג לחסל אותו." פייפר לקחה מפה וגביש והתחילה לחזות. הגביש נפל על הכתובת של האחוזה. "הוא פה... איפשהו."
"איפה?"
"את תגידי..." פייפר הצביעה על סימן החריכה. פיבי התקרבה אל סימן החריכה שעל הרצפה ונגעה בו קלות. עיניה נעצמו והיא קיבלה חיזיון. "נו?"
"אממ... ראיתי את קול שורף את הספר. ו... ומקרין הולגרמה או משהו מהמרתף."
"מהמרתף?" שאלה פייפר לוודא. "הגיוני, הוא שד ושדים תמיד רוצים את הנקסוס."
"ואנחנו חלשות מדי, הוא יכול לקבל אותו..." אמרה פיבי. "אנחנו חייבות למהר."
שתי האחיות רצו במלוא המהירות למטה וכשהגיעו למורד המדרגות נעצרה פיבי, "ואיך נחסל אותו?"
"לא נחסל אותו... הוא יחסל את עצמו, " אמרה פייפר. "בואי."
האחיות רצו אל המרתף, פתחו את הדלת וראו כי המקום חשוך. פייפר החלה לרדת במדרגות, יורדת לאט לאט בפחד, "קול?" היא הסתובבה אל אחותה, "אני חושבת שזאת מלכודת."
"מה את אומרת?" אמרה פיבי וחייכה. היא שינתה צורתה לצורה המקורית שלה - קול. "פייג' היא לא היחידה שיכולה לשנות צורה. אחד מהיתרונות של כוחות בלתי מוגבלים." פייפר הרימה ידיה להניפם וקול עצר בעדה, "אל תנסי אפילו. חוץ מזה, אם אני מת, איך תמצאי את פיבי?"
עם חיוך מרוצה על שפתיו סגר קול את דלת המרתף ונעל אותה עם הקסם שלו. פייפר לא איבדה תקווה וניסתה לפוצץ את הדלת אך לשווא. היא הסתכלה למעלה והתחילה לצרוח, "ליאו! ליאו, אם אתה שומע אותי דרך הנעילה המזורגגת הזאת, בוא כבר! ליאו!" פייפר נשמה נשימה עמוקה והוציאה צרחה, מאבדת תקווה.
בינתיים, קול התרחק מהמטבח ובעודו הולך אמר, "אני לא יכול לצאת מהאחוזה שאני עצמי נעלתי? פתטיות." הוא צחק לעצמו ונשרף החוצה, מופיע במערה בעולם השאול מול פיבי הקשורה. "חזרתי. מצטער על אי הנוחות אבל לא הייתי רוצה שתתחילי לבעוט או משהו, נכון?" הוא פנה אל השדים ששמרו עליה והורה להם, "תסתלקו!" השדים הבהו החוצה וקול הסתכל אל פיבי, "אחות אחת מתה והשנייה נעולה בתוך נעילה כפולה. אחת לאחוזה ואחת למרתף. אני אסוח על חייה אם תהיי שלי מרצון, אם תתחתני איתי עוד הערב ונחיה כאן בעולם השאול לנצח. את לא תראי את פייפר יותר ולחוזה הנישואים אני אכניס חוזה שתשרפי בגיהנום עם אחיותיך אם תבגדי באמוני אי פעם. אז... את רוצה להתחתן או שאני אהרוג את פייפר?"
קול הוריד את המטפחת שחסמה את פיה של פיבי וחיכה לתשובה.
"אתה בנאדם חולני, קול, " הסתכלה פיבי לתוך עיניו של קול בשנאה צורמת.
"תדלגי על העלבונות. תשובה, עכשיו!"
"אני לא מאמינה שזה קורה, " אמרה פיבי. "זה כאילו חזרנו שלוש שנים לאחור."
"את מדברת יותר מדי שטויות. תשובה."
"אוקיי... אתה יודע מה? בסדר."
"אני לא יודע מה להגיד..."
"אני אתחתן איתך..." חיוך התפרס על פניו של קול כשלפתע נשמעה המילה הצורמת, "בתנאי..."
"בתנאי שמה?" התחיל קול לכעוס.
"ראיתי היום את הכוחות שלך ואני חייבת להודות שאני מתרשמת מהם. הם הרבה יותר חזקים משלי, זה בטוח."
"תגיעי לעיקר."
"הצלחת לשרוף את הספר, זה אומר משהו, לא?"
"את מנסה להרגיז אותי בכוונה?"
"לא, זאת רק תוספת נחמדה..."
"פיבי!"
"אני מתחתנת איתך בתנאי שאתה משתמש בכוחות שלך להחזיר את פייג' לחיים."
"לא בא בחשבון."
"אז גם אין חתונה."
"אז פייפר מתה."
"איבדתי כבר אחות אחת היום. מה מבטיח לי שאם אני כן אתחתן איתך לא תהרוג אחר-כך את פייפר בכל זאת."
"יש לך את המילה שלי. את האהבה שלי שמגבה את ההבטחה. זה לא מספיק?"
"מניסיון עבר? לא."
"זה לא משא ומתן... ובמיוחד לא כשמדובר באיחוד כוח השלוש. באיחוד המכושפות. אם אתן תתאחדו..."
"אתה כבר הראת לנו היום שאנחנו לא יכולות להביס אותך. ניצחת. אני רק רוצה שהאחיות שלי יחיו. תראה את זה כמתנת חתונה."
"מתנת חתונה?"
"נדוניה. אתה רוצה נישואים? תשלם את המחיר."
"אני את המחיר כבר שילמתי. שנתיים וחצי של סבל וייסורים במדור גיהנום שאפילו המקור לא הגיע אליו. את לא תדברי איתי על המחיר."
"אתה בנית את הגיהנום של עצמך."
"מספיק עם הקלישאות. אני לא מחזיר את פייג' לחיים."
"קול, אם אתה רוצה שאני אלך למזבח בכנסייה האפלה המפגרת שלך בחתונה הכביכול קדושה שאתה כל-כך רוצה... אתה תחזיר את פייג' לחיים."
"את יודעת מה? בסדר. אבל רק כי אני אוהב אותך כל-כך."
"תשמור את זה לנדרים."
"אם אני מחזיר את פייג' היא תהיה במרתף ביחד עם פייפר. עד החתונה. אני אולי אוהב אותך, אבל אני לא סומך עלייך. אתן עוד יכולות להערים עליי איכשהו."
"מקובל עליי. אבל דע לך, קול, שאם שערה אחת מראשן תיפול... אתה תתפלל לחזור לגיהנום ההוא."
"אל תאיימי עליי... אל תעזי אפילו."
קול הניף את ידו, אור לבן חזק מילא את החדר, תחושה של מוזרות מילאה את חלל המערה והאור התהדה לאט לאט. קול הסתכל על פיבי, "זה נעשה." הוא תפס אותה בשני ידיו ונישק אותה שרק חלם, "לו רק הייתה משתפת פעולה באמת, " חשב. קול הרפה אחיזתו בפיבי, "ישלך חתונה להתארגן אליה. אני הייתי מציע שתזדרזי עם ההכנות."

- - -

במקביל, במרתף שבאחוזה, פייפר עדיין הייתה המומה לראות את פייג' לידה בחיים. לא פחות המומה מפייג' שהייתה בשוק להיות בכלל בחיים. "מה קרה?"
"לא יודעת... חזרתי, " אמרה פייג'. "השאלה היא איך?"
"השאלה היותר חשובה היא איפה פיבי?"
"בטח קול חטף אותה."
"אז... אולי היא איכשהו החזירה אותך, " אמרה פייפר. "אולי יש לה תוכנית כלשהי."
"אני מאוד מקווה..." אמרה פייג'. "אחרת, אנחנו נחשבות כמתות."
"את זוכרת משהו... מכשמתת?"
"לא... נראה לי שזה בכוונה."
"פיבי, תמהרי." אמרה פייפר. "החמצן הולך ואוזל. את בטוחה שאת לא יכולה להבזיק החוצה?"
"ניסיתי, לא הולך."
"איפה את פיבי?"

- - -

פיבי וקול נישאו בטקס חתונה אפל. כשהכומר הכריז כי החתן רשאי לנשק את הכלה לא חיכה קול שניה אחת לפני החדיר לשונו עמוק לגרונה. פיבי, מצידה, לא יכלה להרגיש יותר בחילה ממה שהרגישה כשבעלה הטרי נישק אותה. היא אזרה את כל כוחה ודחפה אותו ממנה בכוח.
"זאת לא דרך להתחיל נישואים, פיבי."
"אני רוצה גירושים."
אמרה פיבי, מחייכת לעצמה ומהבהבת החוצה בכוחה השטני החדש. קול המום רק התחיל להבין כי החתונה הייתה רק עוד שלב בתוכניתה.

- - -

בדיוק כשעמדו פייפר ופייג' לאבד תקווה, פיבי הופיעה לפתע במרתף. "פיבי?"
"היי, אנחנו חייבות למהר."
"את... זה היה כוח של שדים."
"כן, התחתנתי עם קול. מהר אנחנו חייבות ללכת לפני שהוא בא."
"רגע, רגע, את מה?"
"הסכמתי להתחתן עם קול בתנאי שהוא יחזיר את פייג' לחיים."
"תודה, " אמרה פייג'. "נראה לי."
"וברגע שהתחתנתי איתו בחתונה אפלה, קיבלתי כוחות אפלים. הכוחות שלו."
"ועכשיו את יכולה לחלץ אותנו מכאן..." הבינה פייפר.
"כן, אבל עכשיו הוא בטח רותח מזעם, אנחנו חייבות לברוח לפני שהוא מגיע."
"פיבי הניפה ידה על הדלת והחדר זהר לרגע, כמו כן האחוזה. האחיות החזיקו ידיים והבזיקו החוצה. לאחר מספר שניות קול הופיע באחוזה, "לעזאזל איתך פיבי. הפעם אני לא משחק! אני אמצא אותך ואת אחיותייך והפעם זאת תהיה מלחמה ולא אהבה... אני אהרוג את שלושתכן!"