קורות משפחת אלמקייס

* שם פרטי: חסיבה

*שם משפחה: אלמקייס

*שם משפחה קודם: תורג'מן

*שנת לידה: 1934

*מקום לידה: הרי האטלס-מרוקו

היה מגע בין הסביבה הנוכרית במסחר ובלימודים ובתעסוקה

היה יחסי הבנה וזה התבטא בכך שכולם עזרו לכולם ושררה ביניהם

אווירת

שלום ושאנשים לא חשבו על מלחמות הם חשבו רק שצריך לחיות ביחד.

עבודות במשרות גבוהות או במוסדות ממשלתיים ומקומיים היו פתוחים לפני אנשי הקהילה היהודית

לא היתה תופעה של קנאות דתית

היתה קיימת תופעה של התאסלמות בקרב היהודים כאשר זוגות התערבבו.

בדר"כ גברים עם מעמד התחתנו עם גויות

תקנות הקהילה ע"י המלך, ההחלטו7ת התפרסמו בציבור ע"י הכרזה ברמקול

במקומות ציבוריים או במקומות שיש הרבה תנועה או מפה לאוזן.

הקשרים עם השלטונות התבצעו באמצעות נכבדי הקהילה

המוסדות שהיו קיימים בקהילה:

#בתי-ספר

#מרפאות, בתי-חולים

#בתי-קפה, מסעדות, שווקים

המיסים שולמו לשלטונות

% 5 לא שילמו מיסים

המשפחה שלנו כללה:

מבנה המשפחה: 3 בנות+ הורים

מבנה הבית:

בית ערבי ,הריצוף היה כולו משיש ,הקירות היו כולם מאבן ושיש המזרונים היו על הרצפה ,המון שטיחים ,רהיטים מעץ, היה המון כדים

ומגשים שהיו עשויים מנחושת, כריות גדולות על הרצפה .

הנימוסים ומהמנהגים שנהגו באב ובאם:

כאשר האב היה נכנס הבית הילדים היו מנשקים את היד של האב. יום שישי שכל המשפחה יושבת לסעוד אף אחד לא קם מהשולחן

עד שכולם מסיימים לאכול

תפקיד האב: להביא את הפרנסה לבית

תפקיד האם: לטפל בילדים, לנקות את הבית ולתת חינוך לילדים.

הבנות עזרו לאם בניקיון הבית (אין דבר כזה להשאיר הכל על האם)העבודות בבית התחלקו שווה בין הילדים.

השידוך:

אני הייתי אז בת 14 בסך הכל ושיחקתי בבית עם חבל וראיתי שמישהו

זר בא לביתנו וישר חשבתי שרוצים לחתן אותי אתו אז שאלתי את אבי

אם נכון הדבר והוא אמר שכן למרות שסירבתי חיתנו אותי בכוח

משפחות הכלה הביאה את הנדוניה.

ממוצע גיל הנישואין היה: 15

.מעמדן של הרווקה והגרושה בחברה היה נחות ,הקהילה לא התייחסה

אליהם יפה היא התייחסה אליהם בזלזול והם לא שיתפו אותן בשום דבר

אצל היהודים לא היה נהוג ריבוי נשים, אך אצל הערבים היתה קימת תופעה זו ,במשפחה שבה היו מספר נשים לבעל חיו כך (בדר"כ)בבית של שתי קומות אישה אחת בקומה התחתונה ואישה שניה בקומה העליונה והבעל היה

מפרנס את שתי המשפחות והיה מחלק את זמנו ביניהם, או שתי הנשים והבעל בבית אחד.

כן, היתה קיימת תופעה שלן גירושין.

חלק מהנשים ילדו בבית חולים וחלקן בבית היולדות סייעו ליולדת ללדת.

היתה קימת מערכת רפואית. היתה מחלה שנקראה גזזת והיא היתה מאוד נפוצה.

מערכת החינוך

למדו בבית ספר מגיל 7-15 ומי שרצה ללמוד מקצוע המשיך ללמוד .

מקום הלימוד:

בית ספר רגיל-משותף. אך אני ובני משפחתי לא למדנו כיוון שלא היה לנו כסף

ומי שרצה ללמוד מקצוע או ששכר מורה פרטי או שכולם למדו בבית החרושת

המורים היו בעלי מעמד חברתי כלכלי גבוה מאוד ובדר"כ את לימודי החול לימדו הנוצרים או הנזירות .בדרך כלל למדו צרפתית, חשבון ,עברית,

ההורים ממינו את הלימודים אך הם לא נדרשו לשלם תשלום גבוה אלא תשלום סמלי. כן היתה תופעה שבני עניים לא למדו הם יצאו לעבוד או שנשארו ,ומי שהיה גר בכפר לא למד כי זה לא ה יה תחומם

לא היתה קימת תופעה חילונית בקהילתי כולם שמרו שבת ומצוות

החיים הכלכלים-מקור הפרנסה של משפחתי: אבי היה מכין מזרונים

ואמי למדה תפירה ולאחר מכן עסקה בזה

מקורות הפרנסה שהיו לשאר תושבי הקהילה :עבודות יד, נגרות, חפירה, תפירה

חקלאות ,מכירה,(כל דבר שעושים מתפרנסים)

כן היו קיימים יחסי מסחר עם הגויים בענפי המכירה :הם התחלפו בסחורה

או שקנו אחד מהשני דברים כגון: בדים, תכשטים ,בגדים

לא היו מתחים בין הגויים והיהודים על רקע כלכלי

התחומים שנחשבו למכובדים: הוראה, רבנים, אנשים שעסקו במסחר,רב שכותב(נותן ברכה)והיה מקובל מאוד

התחומים שנחשבו לבזויים: שבחורה מסתובבת זה לא מכובד.

היצירה הרוחנית-הספרים שהיו נפוצים: סידור, תנ"ך, ספרי תורה וקודש

כן היו מתקיימים שיעורי תורה למבוגרים בעיקר בערב בידי הרבנים

שירים והפיוטים שהיו נהוגים בקהילה: שיר השירים

לא למדנו את ספרות הקבלה

לא תרמנו כסף לארץ ישראל

כן היו שליחים שפעלו בקהילתנו והם העלו את הרעיון לעלות לא"י

חודש חלף מרגע שהחלטנו על העלייה עד צאתה אל הפועל

עלינו לא"י בשנת 1965 באוניה מכרנו את כל חפצינו ועלינו לא"י עם החפצים האישיים בלבד

שעלינו לא"י בהתחלה קיבלו אותנו יפה וישר נשלחנו לבית שאן ,כן זה היה לפי רצוננו

כאשר הגענו לבית שאן ישבו בה :תימנים, ,עירקים .מספר התושבים

היה קטן מאוד .

ראש העיר הראשון היה דובק אפרים .

המוסדות שהיו קיימים בה: קופת חולים(היה אחד ומאוד רחוק ממקום מגורינו)2 מכולות ,משטרה,

יצאו ללמוד פעם בשבוע (כשאר הגענו המצב בארץ היה קשה מאוד.

אני עבדתי בכותנה ואילו בעלי עבד בטוריה היינו עובדים 13 ימים

ומקבלים את המשכורות לאחר 3 חודשים. לא ההינו מקבלים כסף

יחס המנהיגות המקומית אלינו בהתחלה היה יפה אך לאחר מכן

הם לא התייחסו ונתנו לכל אחד לשבור את הראש עם בעיותיו

המשברים הראשונים בתקופתי הראשונה בבית שאן:

מקור פרנסה, הצפיפות בבית, מלחמות שהיו הפגזות

שם המראיין: גלית אוזן

ת.ז: 39104856

כיתה" י 6

תאריך: 6-6-99