הפשלת חצאיתה של ילדה, משיכה בשערה, הגנבת נשיקה - מעשים נפוצים בגנים ובבתי ספר - אינם רק ביטוים של שובבות. לפעמים מדובר בהטרדה מינית לכל דבר, המותירה את חותמה על הצד הפגוע. המסרים מן הסביבה רק מעודדים את התופעה.

מאת אורנה לנדאו

בגן חבצלת, גן טרום חובה בירושלים, ישבו הילדים בשקט. במשחק הזה, הילדים השקטים ביותר זוכים לשבת על כיסא הגננת, ובשבילם זה היה תמריץ שלא לומר מילה. אבל אז מאור החליט פתאום שהוא רוצה להיות אריה. הוא זחל אגב נהימות לקבוצת הבנות שישבה (בשקט), נהם לעבר אחת מהן שצעקה "די!" ובכך הספידה במשחק, ואז ניגש לבת אחרת שבחרה שלא להגיב להטרדותיו. מאור המשועמם החליט לנצל את שתיקתה, דחף את פרצופו לתוך חצאיתה, הרים אותה בשתי ידיו וניסה להוריד לה את התחתונים.

הילדה המותקפת קפצה ממקומה, צרחה, אבדה את מקומה במשחק, וזהו. הגננות לא שמו לב, הילד לא נענש, ותוך דקות אחדות כבר שחקו הילדים במשחק אחר. בארצות הברית סיפור כזה יכול להיגמר אחרת: ילד בכיתה א' שנישק את בת כיתה הושעה מהלימודים ונאסר עליו להשתתף בטיול כיתתי. בית ספר בקליפורניה, בו הוטרדה תלמידת כיתה ו' בקללות וכינויי לעג על ידי כמה מחבריה, חויב לשלם לה פיצוים של חתי מיליון דולר. בית ספר אחר בקליפורניה שילם 250 אלף דולר פצויים בפשרה שהושגה מחוץ לכותלי בית המשפט. וילדה אחרת זכתה בפיצוי של 40 אלף דולר לאחר שחבריה בכיתה העליבו אותה. כל העונשים ופסקי דין האלה נכנסים לקטגוריה של הטרדה מינית.

עד לפני שנים אחדות היו מעשים כגון הפשלת חצאית של ילדה, משיכה בשערה, הגבנת נשיקה ללא רשות ושירי לעג לא יותר מביטוי לשובבותם של ילדים. אבל השובבות הזאת מותירה את חותמה על הקורבנות. אפילו בגיל הגן ילדות מוטרדות מינית על ידי חבריהן חשות מבוכה, פורצות בבכי, מפסיקות את משחקן, ובמקרים מתמשכים מסתגרות ופוחדות להשתתף בפעילות. בית הספר, מעלים מחקרים אמריקאיים, עשויות ההשפעות של הטרדה מינית בקרב ילדים להיות דומות לאלה של מבוגרים: הפרעות נפשיות והתנהגותיות שעשויות לנוע מאובדן תיאבון וקשיים בשינה עד התרחקות מהמעגל החברתי, דיכאון והיעדרויות תכופות מהלימודים.

חומרת ההפרעות האלה, שמשתנה כמובן ממקרה למקרה, אינה מעידה על שכיחות נמוכה של התרחשויות מעין אלה. להפך, הפשלת המכנסיים או התחתונים בכוח, נשיקות שלא מרצון, מגע באיברי מין, הטרדה מאורגנת ואיומים מילוליים באונס - כולם התנהגויות שהוגדרו על ידי חוקרים כהטרדה מינית בגיל הרך - נחוו על ידי ארבעה מכל חמישה תלמידים אמריקאים. כשליש מההתרחשויות הללו אירעו עוד לפני תום בית הספר היסודי. בסקר שערך מגזין הנוער האמריקאי "17" דיווחו 83% מקרב 2,000 נשאלים כי הוטרדו פיסית על ידי בני נוער אחרים, ושיעור דומה התלונן על הטרדה מינית מילולית. 45% מהמשיבים בסקר הזה טענו כי לא היתה כל תגובה להטרדה מצד הצוות החינוכי.

העדר תגובה מצד צוותי החינוך הוא אחד המנגנונים המאפשרים את הנצחת התופעה. איילת גלעדי, חוקרת באוניברסיטה העברית, הקדישה את עבודת המאסטר שלה לבחינת תהליך התרחשותה של הטרדה מינית בגן חובה ובתי ספר יסודיים, ואף בנתה תוכנית התערבות לשינוי. מתברר שגם בארץ, ואפילו בקרב גילאים צעירים במיוחד, מקרים כגון זה שמתואר בפתח הכתבה אינם נדירים. למעשה, אומרת גלעדי, בין 15% ל- 20% מהמשחקים שהיא תיעדה בזמן תצפיות שניהלה לצורך עבודתה, היו בעלי אופי של הטרדה מינית.

"הטרדה מינית בשכבות הגיל האלה היא ביטוי של כוח, ולא של מיניות", אומרת גלעדי, "מה שעומד על הפרק זה לא הפקת רווח מיני, כמו אצל מבוגרים. הילד המטריד מינית מעוניין להפיק רווח חברתי, והוא אכן זוכה להתפעלות מצד חבריו, משום שהסביבה אינה מלמדת אחרת."

חשוב לציין כי אף שהילדים אינם מחפשים ריגוש מיני, הם ערים להבחנה שבין הטרדה מינית להקנטה סתם. כפי שמתארת זאת גלעדי במחקרה, דווקא אותן התרחשויות שהיו בעלות אופי מיני נעשו בחשאי, מאחורי גבה של הילדה המוטרדת ובהעדרן של הגננות, בניגוד להצקות רגילות שהתרחשו בגלוי. גלעדי עקבה אחרי ילדי שתי כיתות גן וילדי כיתה א' אחת. אפילו אצל גלאי הגן נשמר העיקרון הזה, וההטרדה המינית התרחשה בחשאי, אף שהיא נעשתה על ידי ילדים רבים, שקצתם אינם נחשבים שובבים בדרך כלל. "זה משהו שנעשה בגלל שעמום, והצלחה של ילד אחד גוררת אחרים לחקות אותו," אומרת גלעדי.

במובן אחד דומה הטרדה מינית בקרב ילדים לזו שבקרב מבוגרים: גם כאן היא מבטאת עמדת כוח לא רק של פרט אחד לאומת משנהו, אלא של מין אחד לעומת השני. ההטרדה המינית בוצעה לעיתים על ידי כמה בנים יחד, ולעיתים לבשה אופי של חלק מהמאבק של בנים נגד בנות. ההטרדה, כאמור, אינה מבטאת דחף מיני, אלא רצון להשפיל את הקורבן ולחזק את מעמדו של המטריד. במובן זה, המסר החברתי שסופגים הילדים בבתיהם, ומהסביבה בכלל מנציח את עליונותם של הבנים, ומעודד התנהגות מעין זו.

זהו מסר חברתי סמוי שמעודד את הבנים להעז ולהשפיל (התנהגות אקטיווית) ואת הבנות להגיב בהתעלמות, בכי או הסתגלות (התנהגות פסיווית). אבל מזעזע עוד יותר, אומרת גלעדי, הוא המסר הגלוי של הצוות המחנך. בעבודתה היא מתארת מקרה שבו המורה אמרה לילדה שהתלוננה על שילד מכיתתה הציק לה, כי הוא נהג כך מכיוון שהיא מוצאת חן בעיניו ושפשוט תתן לו את הטלפון שלה. גם במקרים אחרים התגובה הרווחת היתה התעלמות. "אנחנו מאוד רחוקים מהמצב שבו ילדים יקבלו פיצוי על הטרדה מינית בעזרת המערכת המשפטית בארץ," אומרת גלעדי, "רוב התגובות של המערכת הן מאור לא רגישות ולא מודעות. אפילו במשרד החינוך זה נדחק לשוליים. אולי יש שם מי שמבין את חשיבות הנושא, אבל לאיש אין עניין לתקצב את הטיפול בו."

גלעדי עצמה חושבת במניעת הטרדה המינית חשובה בעיקר בגיל הרך. "חשוב ללמד ילדות כי זכותן לומר לא", היא אומרת, "עידוד להתעלמות מהטרדה מינית כילדה מוליך לעידוד להתעלמות כמבוגרת". ומי שספגה הטרדה מינית בגן, תספוג את זה מאוחר יותר גם במקום העבודה".

גלעדי גם מציינת, כי אף שההטרדות אינן מגיעות בדרך כלל לידי תקיפה מינית, הן מתירות לעיתים צלקת לשנים ארוכות. "בזמן לימוד הנושא נתקתי בנשים שהעידו שהן סוחבות חוויות מילדותן, כבר עשרים ושלושים שנה", היא מספרת, "אבל גם אלה שאינן סובלות מטראומה בבגרותן, לא חייבות לחיות באווירה של פחד ומתח בילדותן".

כדי לצמצם את מקרי ההטרדה המינית מציעה גלעדי להפעיל תוכנית לתלמידים ולמורים. במסגרת התוכנית יש להגדיר מהי הטרדה מינית, הן לילדים והן לצוות החינוכי. בעיקר חשוב לדעת להבחין בין הטרדה מינית לבין התנהגויות אחרות כגון קנטור, הצקה או סקרנות טבעית של ילדים. במקביל, גלעדי מציעה לחדד את מודעותם של מורים ותלמידים למקרים של הטרדה מינית בסביבתם. את המורים שי להכשיר לתת משוב נכון במקרים של הטרדה מינית, ואת הילדים יש ללמד לומר לא.

בתוכנית שפיתחה גלעדי (הנשאת אופי דומה לתוכניות שפותחו בארצות הברית ופועלות שם) יש מקום לעזרים כגון תאטרון בובות, סרטונים, שיחות קבוצתיות ומשחקים כדי להעביר את המסר לילדים ולעצב בקרבם נורמות חדשות. גלעדי מאמינה שחשוב מאוד לא ללמד את הנושא באופן נפרד אלא כחלק מנושא אחר, למשל חינוך מיני, או אפילו נושא כמו כבוד האדם.

"כבוד האדם" הוא נושא שנתי של מערכת החינוך בשנה הבאה. למרות זאת, כבוד האישה (והילדה) וזכותה על גופה אינם מצדיקים לדעת פרנסי משרד החנוך השקעה של תקציבים בתוכנית למניעת הטרדה מינית בקרב ילדים. וכל עוד אין כסף, גם נשיקה כפויה לילדה או הפשלת תחתוניה ייתפסו במערכת החינוך הישראלית כביטוי של רומנטיקה.