|
זכרון |
זיכרון
הוא אחד החלקים המוכרים יותר במחשב, אך למרות זאת רבים אינם מודעים לחשיבותו.
במקרה של הזיכרון, הכלל הוא פשוט, גדול יותר, הוא טוב יותר, עד לגבול מסוים. מעבר לגודל זיכרון מסוים, שנקבע לפי מערכת ההפעלה והישומים,
כבר אין השפעה לתוספת זיכרון. מערכת ההפעלה חלונות משתמשת בהרבה זיכרון,
וכשזה חסר, היא כותבת את הנתונים זמנית לכונן הקשיח, שאיטי בהרבה מהזכרון. הכונן
הקשיח עושה את מיטב יכולתו לספק את המידע, ויוצר רעש, זה מה שנקרא, המחשב
"חורש". בזמן הזה כל המערכת מחכה לכונן הקשיח, לא משנה
כמה מהיר המעבד. לכן זיכרון הוא לא החלק שצריך לחסוך בו כשקונים
מחשב. אבל כשיש יותר מדי זיכרון, הוא איננו מועיל כלל. אז מה הגודל הנכון?
חשוב לציין, שהזכרון מגיע בתור מודולים (הדגם הנוכחי נקרא DIMM),
אשר מתחברים אל לוח-האם. על לוח-אם אופייני יש 2 או 3 מקומות לחיבור מודולים כאלה,
כדי לאפשר הרחבה בעתיד. מודולים של יכולים להיות בגדלים של 32, 64, 128 ו-256
מגה-בייט (ניתן גם לשלב מודולים בגדלים שונים). ככלל, כל מחשב שמיועד להריץ
משחקים, חייב לכלול לפחות 64 מגה-בייט זיכרון. אחרת תופעת ה-"חרישה"
תעצור את המשחק, והוא גם יטען לאט. מחשב שמיועד להריץ בעיקר תוכנות עיבוד תמלילים,
גליון אלקטרוני (אקסל), ודפדפן אינטרנט, יכול להסתדר אפילו עם 32 מגה-בייט, אבל
יתכן שחוסר בזיכרון יגביל את המהירות לכן עדיף להתקין 64 מגה-בייט, אך לא יותר
מזה. כאשר משקיעים במחשב בעל מעבד 600Mhz ויותר, כדאי לקנות לפחות 96
ואפילו 128 מגה-בייט כדי שחוסר בזיכרון לא יגביל את ביצועי המחשב.
בנוסף לגודל יש גם מאפיינים אחרים:
סוג הזיכרון הנפוץ היום הוא מסוג SDRAM ונקרא PC100. הוא עובד במהירות של 100MHz
(מגה-הרץ) ולכן מתאים למעבדי פנטיום III הותיקים הפועלים במהירות אפיק
מעבד של 100MHz ולסלרונים הפועלים במהירות אפיק מעבד של 66MHz. נוסף על ה-PC100
נמכר בארץ גם ה-PC133. גם הוא מסוג SDRAM ופועל במהירות של 133MHz.
זיכרון זה נדרש עבור מעבדי פנטיום III מהדור החדש הפועלים במהירות אפיק מעבד של 133
מגה-הרץ. מהירות האפיק שבה יעבוד הזיכרון תלויה במעבד כך שבנושא זה אין מקום
למחשבה.
זמן הגישה הוא בדיוק מה שאתם חושבים, הזמן שלוקח למחשב לשלוף מידע
מהזכרון. נמדד בננו-שניות (ns - nanoseconds), שהן אחד חלקי מיליארד
השניה. זמני הגישה לזיכרון מערכת היום הם 10 או 7 ננו-שניות. מן הסתם, זכרון בעל
זמן גישה נמוך יותר, טוב יותר. אולי ההבדל בין 10 ל-7 נשמע קטן, אך כשמתבצעות מאות
מיליוני קריאות בשניה, כל השהיה מאיטה, לכן לזמן הגישה יש השפעה די משמעותית על
הביצועים. ככול שהמעבד מהיר יותר כך יש לזמן הגישה השפעה גדולה יותר על מהירות
המחשב. למעבדים עד 600 מגה-הרץ, יספיק זיכרון בעל זמן גישה של 10 ננו-שניות.
למעבדים מהירים יותר כדאי לקנות זיכרון במהירות גישה של 7, כדי שהזיכרון לא יהיה
זה שמגביל את מהירות המחשב.
ישנן חברות שונות המייצרות זיכרון, אבל בגלל שרוב חנויות המחשבים אינן
טורחות לברר זיכרון של איזה חברה הן מוכרות או איזה זמן גישה יש לו, מומלץ לקנות
את הזכרון במודול אחד גדול, מכיוון שכך גדולים יותר הסיכויים לקניית זיכרון איכותי
יותר ואולי אפילו עם זמן גישה קטן יותר. לכן, לפעמים, מודול אחד גדול קצת יותר יקר
משניים בחצי מהגודל. גם אם זה לא כך בחנות בה בחרתם לקנות, זה עדיין עדיף, מכיוון
שכך לא תמלאו את חריצי הזיכרון ותמנעו מעצמכם את אפשרות השדרוג בעתיד.