הזמנה לחתונה.

* * * * * * * * * * * * * * * * * * *

אפשר להגיד שזה התחיל כאשר ראובן, שמעכשיו נקרא לו רובן כי כבר הכרנו, מצא בתיבת הדואר שלו הזמנה לחתונה. מעטפה מצבע אפרסק, ובתוכה איזה סרגיי ויילנה ברוזוב מצד אחד, ומשה ושרה מנצור מצד שני, מזמינים אותו להשתתף בכלולות של החתן יוסף עם בח"ל תקוה, ונעלה את ירושלים על ראש שימחתנו ואת מכבדינו נכבד ועוד דברים חשובים כאלה. רובן לא ידע מי אלה בכלל, לא הברוזובים, לא המנצורים ולא הזוג הצעיר. אבל הרבה פעמים הוא מקבל הזמנות כאלה ששובר את הראש שעתיים מה הוא קשור אליהן בכלל, ואחר כך הוא נזכר, נגיד, שיצחק בן-עמי זה בעצם צחי, המוסכניק שלו.

אבל הפעם בכלל לא נזכר בכלום. לכן שם את זה על השולחן בכניסה, במקום שהוא זורק את הבגדים כשנכנס הביתה. אתם מבינים, רובן הוא רווק, ואף אחת לא מזיינת לו את המוח במשפטים כמו: אין משרתת בבית הזה. מצד שני, אם תחשבו על זה, באמת אין משרתת בבית הזה, כלומר אין מי שתסדר ותנקה אחריו. אז לדעתי הטוב והרע מתאזנים. אחר כך שכח מזה בכלל לשבועיים. אחרי שבועיים אסף את כל הערימת בגדים מהשולחן בכניסה בשביל לקחת לאמא שתכבס לו כי הוא לא מסתדר עם מכונת כביסה וגם אין לו מכונת כביסה כי מגיל עשרים הוא בטוח שתוך כמה חודשים מישהי תחטוף אותו. ובעיקרון הוא צדק במחשבה הזאת, כי בכל זאת טכנאי מזגנים, עצמאי ונראה לא הכי רע, גם היום כשהוא כמעט בן חמישים, והשוק של נשים פנויות הוא "מוכרות בלבד" כמו שנהוג להגיד אצל הגברים הפנויים.

אבל השנים חלפו וכנראה, "מוכרות בלבד" או "קונות בלבד", אף אחת לא חשבה שרובן מציאה. הוא לא יודע למה, גם אני לא יודע למה, כי אני דווקא חושב, זאת אומרת אני הרי כמעט אובייקטיבי, שהוא כן מציאה. הכי הרגיז אותו שגם אלו שהוא בכלל לא רצה, לא רצו אותו. נכון שלא לקח את זה ללב, כי תמיד אמר לעצמו שבסך הכל ההפסד הוא שלהן, ולכל סיר יש מיכסה, כמו שאומרים. העיקר זה, שבזמן שרובן לקח את הבגדים ורצה לשים בניילון, נפלה המעטפה עם ההזמנה. הוא הסתכל עוד פעם ואז ראה שני דברים. הדבר הראשון, זה שעל המעטפה כתוב "לכבוד משפחת מושיוב", שאלה בכלל השכנים שלו קומה מתחתיו, זאת אומרת דירה 8 (הוא היה דירה 10). דבר שני, שהחתונה היום, ליתר דיוק בעוד שעה, בשבע וחצי.

בהתחלה חשב לקחת את ההזמנה ולרדת לדירה של מושיוב ולתת לו אותה. אבל אז ההוא היה מבין שזה בטח שוכב אצל רובן כבר זמן, ואפילו נגיד היה אומר לו "הגיע היום בצהריים", אז בחתונה הוא היה שואל את מי ששלח לו מתי שלח. ורובן לא רצה לריב עם מושיוב כי הדירה שהוא גר בה היא שלו והוא שוכר ממנו. כבר יותר טוב פשוט לשים לו את ההזמנה בתיבת דואר וככה אפילו הוא יחשוב שזה היה אצל מישהו אחר, מה שלא בטוח בכלל, בכל מקרה הוא לא יחשוד דווקא ברובן. אבל אין סיכוי שהוא ירד עכשיו לבדוק את הדואר כי כבר מאוחר והוא ראה בצהריים מה הגיע ומה לא. וככה יצא שהוא לא יבוא לחתונה ומי יודע איזו צרה תצא מזה.

כאן אני מבקש לעשות אתנחתא קצרה חברים, ולציין שיחסיו של רובן עם המושיובים היו קצת יותר מורכבים מאשר יחסי בעל-בית ודייר. המושיובים האלה היו דתיים, זאת אומרת לא ממש שחורים, אבל דתיים. הוא הולך כל בוקר לבית כנסת, כמובן לא נוסע בשבת, על צום ביום כיפור חבל כבר לדבר, כמו שאתם מבינים. וקידוש כל ליל שבת, והבדלה במוצאי. ורובן, בשנים האחרונות, התחיל לחשוב שבעצם חיים כאלה זה בשבילו. כי אם תחשבו על זה, אז דתיות ומשפחה הולכים ביחד. אתם מכירים דתי בן חמישים רווק ? בטח שלא. כי הרבנים דואגים שלא יהיה דבר כזה. ורובן, אמנם לא צריך את הדת בשביל להשיג לעצמו אשה, וזה שלא מצא עד היום זה רק במקרה, ולכל סיר יש מיכסה, וההפסד הוא כולו שלהן, אבל בכל זאת נכנס לו בראש, שאם רק היה נכנס לענין הזה של הדת, בטוח היה גם בעל משפחה מהר מאד.

ועוד דבר משך אותו לדתיות של המושיובים, וזו הבת שלהם, אסתר. כי אם רובן היה מתקרב לדת ולאט לאט נכנס לדתיות של המושיובים, אז אחר כך, כשהיה נהיה ממש דתי, אז בתור שכן דתי פנוי ומסודר, טכנאי מזגנים עצמאי שנראה לא רע, למה שלא ירצו בו בתור חתן לבת שלהם אסתר ? ובזה יש הגיון, אני מסכים עם רובן.

בינתיים רובן עוד נוסע בשבת וביום כיפור אוכל, אף כי משתדל לא לאכול דברים טעימים אלא רק את ההכרחי. אבל הוא כבר מנמיך קצת את הטלויזיה בליל שבת בשביל לשמוע את הקידוש מלמטה, ו.. אפילו החל לגדל לעצמו זקן קצר, מטופח, בדיוק כמו של מושיוב, ולפעמים כשהוא עובר בחדר מדרגות ונתקל באסתר, הוא משפיל עיניים ומצטמצם חזק לתוך הקיר, כמו שראוי לאדם דתי.

זהו, אחרי שהבהרנו את הקשר בין רובן למושיובים נשוב לבעיה שיצרה ההזמנה שנשכחה והתגלתה ברגע האחרון.

חשב רובן וחשב ולא מצא שום פתרון. בסוף בא לו רעיון פגז.

לא היה כבר זמן להדליק את המיני-בויילר ששם לו מושיוב, שאמנם הוא דתי אבל גם קמצן, במקום לתקן את הדוד שמש, אז התקלח בקרים. אחר כך התגלח מסביב לזקנקן ושם אפטרשייב ששמר למקרים מיוחדים כמו בליינד-דייט עם מי שאולי תהיה אשתו אם היא רק תסכים להיפגש אתו פעם שניה מה שבדרך כלל לא קורה לו כי למחרת כשהיה מצלצל כולן מציעות שחבל לקלקל קשר שיכול להיות ידידות טובה בהסתבכות רומנטית שתמיד ניגמרת, ואת המחאות שלו שהוא מוכן לקחת את הריזיקו לא שומעות כבר כי טורקות. אבל כמו שרובן אומר, ואני די מסכים איתו, ההפסד שלהן.

זה היה מחוץ לעיר באיזה "מקום בטבע" "או "בוסתן בטבע" או משהו כזה, בכל מקרה את ההזמנה שכח רובן בבית, אבל זכר את המפה שיורדים תכף אחרי נחל אלכסנדר ונוסעים באיזו דרך כורכר עד קרוב לים. הבעיה שהיו שם שלושה מקומות כאלה, כל אחד יותר טבעי מהאחרים.

הוא עבר בין כולם, וכמו תמיד זה המזל שלו שרק האחרון היה המקום של החתונה של ברוזוב-מנצור, שאת השם שלהם דווקא זכר.

בכניסה ישבה בחורה דווקא נחמדה שיער אסוף ופנים בהירות ותמימות, והיא נתנה לכל מי שאמר לה את השם שלו כרטיס עם מספר השולחן שהוא שייך אליו. בכוונה חיכה עד שכל התור ייגמר ורק אז ניגש אליה. לא שחשב שיכול להתפתח משהו ביניהם כי מה כבר יש לבחורה בת 21 לרצות מישהו בן חמישים, אבל מה, הוא בכל זאת טכנאי מזגנים, עצמאי ולפי דעתו גם נראה לא רע, ככה שאף פעם אי אפשר לדעת, ובזה הוא לא טועה.

"מושיוב" אמר לה, משתדל להכניס במלה הזו את המאכסימום, כלומר שהוא גם מעוניין וגם מעניין, גם רוצה וגם רצוי, וגם חייך. וכמובן, השם מושיוב עצמו, זאת אומרת לבישת הזהות המושיובית, גם חייב לעזור. אבל ברור שלא עזר לו, והיא עשתה את עצמה כאילו לא מבינה שרובן הולך על קשר רציני. רובן חשב שהיא שיחקה אותה אדיש בעיקר בגלל שאצלה היה רשום לא רק שאול מושיוב אלא גם מיכל מושיוב, זאת אומרת שהוא נשוי. רגע אחד חשב להגיד לה שגברת מושיוב מתה או עזבה אותו שלשום, או להגיד לה את האמת שהוא בכלל לא מושיוב אלא ראובן צח, טכנאי מזגנים, והוא רוצה שהיא תחכה לו עד אחרי החתונה הדפוקה הזו וילכו לשתות משהו באיזה מקום, הוא מזמין, ברור. אבל אחר כך העריך שזה לא יעזור והוא רק יתבזה, כי כנראה היא בכלל לא מעוניינת. ועוד משהו עצר אותו מהתגלות בפניה כראובן צח, גבר חלומותיה, והוא שהיה בכך מעין בגידה במושיוביות שלו, שעכשיו, אחרי שהצהיר עליה, הוא מרגיש שהיא מחלחלת לתוכו וטוב לו איתה. לכן רק לקח ממנה את שני הכרטיסים של המושיובים ואמר לה "תודה" בצוננות כזאת של מזגן 2.5 כוח סוס, שתדע שגם הוא יכול לשחק אותה אדיש.

האמת, כמו שאני ראיתי את זה, הבחורה הזו, שקוראים לה אגב יעלה, והיא באמת בת 21, דווקא ניפרדה מהחבר שלה שבוע קודם, ולכן לא נכון לחשוב שהיא לא מעוניינת עקרונית, אבל לגבי רובן בכלל לא עלה על דעתה לשקול אם היא מעוניינת או לא. היא בכלל לא שמה לב אליו. הוא היה ממש שקוף לה, כמו שגבר מעל גיל מסויים שקוף לבחורה צעירה ויפה. אם רובן היה יודע את זה אולי היה נעלב פחות, ואולי דווקא יותר, אני באמת לא יודע, אבל ככה זה. ובענין זה אני רוצה להוסיף, שכל מיני סוגים של אנשים שקופים לנו בשלבים מסויימים של חיינו, וההפסד הוא לרוב שלנו. אולי רובן הוא לא הדוגמא הכי טובה לזה, אבל בדרך כלל זה נכון.

היה עוד מוקדם לגשת לשולחן, כי עוד לא היתה החופה, אפילו ש 7.30 כבר עבר מזמן. אבל ידוע שבחתונות 7.30 זה 9 במקרה הטוב. בינתיים מסתובבים ככה ליד המיזנונים, שהמארגנים כבר לא יודעים איך לעשות אותם משוגעים יותר, העיקר שהמוזמנים יראו שזה מקום מיוחד שלא כמו האחרים, ואולי ילכו עליו כשאצלם תהיה איזו שימחה, כי אלה שהזמינו את הארוע הזה כבר לא נחשבים בכלל.

רובן היה לו כלל בחיים: אל תמציא את הגלגלת. תעשה מה שאחרים עושים, ויהיה לך טוב. אם אתה רואה שתי מיסעדות אחת על יד השניה, אחת מפוצצת אנשים ועוד עומדים בחוץ ומחכים, והשניה ריקה והמלצר בחוץ מחייך שתיכנס, לך תעמוד בתור איפה שמלא. לא סתם מלא שם. אם כולם חושבים שבלונדיניות טיפשות, אז אל תנסה לספר לבלונדינית בדיחה ששמעת בתוכנית של דודו טופז, למה היא ההומור שלה נמוך, ולא תבין דברים מהטלויזיה. זה האוטו שלו בחיים, כמו שאומרים.

בקיצור, הוא חיפש את המיזנון הכי עמוס, ובאמת היה שם אחד כזה שאי אפשר היה בכלל לראות מה מחלקים שם, כי המון אנשים הסתירו, וכל פעם היה נישלף משם מישהו ככה מחזיק גבוה בזהירות שתי צלחות מעל הראשים של האנשים ומתפתל עם המותניים כמו רקדנית בטן כדי להחלץ מהדוחק, וכל כמה דקות הגיעו מלצרים מאחור והביאו עוד מגשים כי כנראה הכל שם נחטף ציק-צק. הלך רובן ונעמד שם גם הוא. אחרי לא הרבה זמן הגיע לשולחן, אבל חוץ ממשהו שנראה כמו דשא ירוק אמיתי לא היה עליו כלום. רובן באופן אישי לא טעם אף פעם דשא, אבל הוא היה בנאדם די פתוח, ואם כולם חשבו שזה טוב, אז בטח הוא הפסיד עד עכשיו. לכן תיחח לו עם כף חתיכה בינונית, משהו כמו 10 על 15 ס"מ, והוריד לצלחת. לא ידע מה מצאו בזה אחרים, לו זה בכלל לא היה טעים, אבל ראה שאנשים מסתכלים עליו ולא היה נעים לו, אז התאמץ וגמר הכל. אחר כך התברר שעשה שטות, כי סתם התמלא, וכשהביאו מגשים עם ברווזונים ממולאים מעוצבים בצורת פרה, והעמידו אותם על הדשא, כבר לא יכול היה להכניס כלום לפה.

הוא ראה שאוכל זה לא הקטע הכי חזק כאן, ולכן אמר לעצמו לפחות אשתה קצת. "ג'ון קולינס" זרק לברמנית, שתראה שהגיע מישהו שמבין ענין. הברמנים יש להם נטיה למזוג ככה בתנועה רחבה וודקה לכוס, אבל עם הבוהן הם שומרים שלא יצא כמעט כלום מהבקבוק. אחר כך הם מוסיפים איזה ספרייט עלוב, ואת רוב הכוס ממלאים בקוביות קרח. "אני רוצה לשתות, לא לבנות איגלו" אמר רובן לברמנית כשניסתה לעשות לו אותו תרגיל, לקח לה מהיד את הבקבוק וודקה, שפך את רוב הקוביות קרח חזרה לדלי כסף מפח מגולוון שעמד שם, ומלא לו וודקה בכיף.

בשלושה שלוקים גדולים גמר רובן הכל, וחזר אליה לעוד סיבוב. היא כבר ראתה עם מי יש לה עסק, וישר מזגה לו כמו שאוהב.

העשב עלה לו כל הזמן חזרה לגרון, ורובן לא התפלא עליו, כי העשב הרי רגיל שבדרך כלל אוכלות אותו פרות, ורובן זכר שפרות מעלות גרה, זאת אומרת מחזירות הכל למעלה ובולעות שוב, ואולי הוא טעה ובמקום זה יש להן ארבע קיבות, או שהתבלבל ולכל ארבע קיבות יש פרה אחת, אבל זה אותו דבר, לא? בכל מקרה, רובן התחיל להרגיש ממש טוב, כמו שאתם מבינים מהמחשבות שלו.

בקיצור, הסתכל בשעון וראה שכבר תשע וחצי ועוד אין סימן שהחופה הולכת להתחיל. והוא מטבעו בנאדם שאוהב לעזור, לסדר דברים, אז הלך והתקרב ככה לאט לאט, כאילו במעגלים, אבל כל פעם קרוב יותר, עד למקום שהמשפחות עמדו, זאת אומרת הברוזובים והמנצורים הזקנים, לא הצעירים שבכלל לא ראה אותם.

מפה לשם הקשיב רובן קצת, ותכף הבין מה הבעיה. הרב הבריז להם לאיזה חתונה אחרת, ואולי הוא יוכל לתת קפיצה ככה בעוד שעה-שעה-וחצי מכסימום שעתיים. וכבר המשפחה של החתן מאשימים את המשפחה של הכלה שהם בחרו את הרב הזה, ואלה עונים להם שבאמת בחרו את הרב, אבל אם היו עושים את החתונה במקום שהם רצו, אז הרב לא היה מאחר.

רובן בתור רובן היה בטח משתתף בצער המשפחות ומאחל החלמה לפצועים (סתםםם..), כי מה הוא יכול כבר לעשות לטובת הענין ? אבל עכשיו, כשהוא ספוג מושיוביות (וגם לא מעט וודקה), קמה בו רוח אחרת.

הוא התקרב קצת ואמר להם: תסלחו לי רבותי, אבל שמעתי שיש בעיה ואני יש לי פתרון.

הם תכף הסתובבו אליו, והאבא של הכלה אמר לו "למה לא, נשמע ".

" יש כאן לידינו עוד שתי חתונות, למה לא תשלחו שמה ותבקשו מהרבנים שמחתנים שם לקפוץ תכף אחרי החופה ולעשות כאן עוד נגלה ?"

הפנים שלהם, שהיו מעוניינים קודם, ירדו מדרגה, ורק האבא של הכלה אמר לרובן: שמע, כבר חשבנו על זה, אבל זה אותו רב. כמו שלא בא אלינו לא בא גם אליהם.

רובן, שעכשיו גברה המושיוביות שלו עוד יותר, וזה כבר נהיה לו ענין אישי, כי היה מדובר כבר בהצלת כבודם של רבנים, כמו שאומרים, אז אמר:

"אם ככה יש לי עוד רעיון ".

"נשמע " אמר עוד פעם האבא של הכלה, שרובן התחיל כבר לאהוב אותו, כי ראה שזה בנאדם פתוח כמו שהוא אוהב, לא כמו האבא של החתן שסובב את הגב אליו כאילו מה כבר יש להקשיב לו.

רובן לא ידע, והאמת גם אני לא יודע, מאיפוא בא לו האומץ, אבל כנראה אמר לעצמו מה כבר יכול להיות, מצווה לעזור ואלוהים עוזר למי שעוזר לאחרים, וככה בכלל בלי שתיכנן יצא לו מהפה:

"תשמעו רבותי, גם אני רב, ואני יערוך לכם את החופה ברצון ".

האבא של החתן, איך ששמע את זה, הסתובב, נעמדו לו האוזניים כמו אנטנות, והסתכל עליו כאילו ראה סוס קורא תהילים. אבל האבא של הכלה, מנצור, התעלם לגמרי מהתגובה האנטיפטית הזו ואמר לרובן בחביבות גדולה "בבקשה, תודה רבה, ולא בחינם, באמת לא בחינם. מה שמגיע לך תקבל. בכבוד. בכבוד.".

והרובן הזה, איך שאמר תשמעו רבותי אני רב ואני יערוך לכם את החופה, ישר התגברה המושיוביות שלו ועברה אפילו את זו של המושיוב המקורי בעצמו. ותזכרו שכבר קודם היה לו זקן קטן ומודרני כזה, כמו שיש לרבנים שהולכים למקומות כמו "בוסתן בטבע", שמתלוצצים עם הזוג הצעיר מתחת לחופה אפילו על חשבון הדת והמסורת ואומרים כל מיני בדיחות כמו "תן לה לשתות מהיין, ממחר אתה כבר תאכל אצלה קש" וכולם צוחקים והרב מבסוט שהצליח לחבב את הטקס על המוזמנים וזה לא רע בשביל הטיפ אחר כך ואלוהים בטח לא נעלב מזה ואם כן אז הוא סולח מהר.

רובן דווקא היה מעדיף לעשות את הטקס הכי מדוייק, אבל זה קצת קשה לו, כמובן, כי מנין לו לדעת את כל הברכות והכל. אבל קצת הוא זוכר, ובתוך מה שהוא לא זוכר אפשר למלמל ככה הברות, וברור שלא ירגישו.

הזוג הצעיר מתיצב תחת החופה.

דבר ראשון רובן פותח בברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שאסר לנו את ההרוסות והתיר לנו את המותרות ברוך אתה אדוני שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. אמן.

עוד לפני שרחש ה"אמןןןןןןן" של הקהל הנירגש נגמר, הוא נותן סריה קצרה של בורא פרי הגפן והמבדיל בין קודש לחול שהוא זוכר ממה ששמע מהדירה של המושיובים, ותכף הוא עובר לקטע הכי חזק:

עוד ישמעעעעעעע.. בערי יהודדדדדדהה.. ובחוצצצצצצצותתת ירושלאאאאאאיייייים..

דמעות באות לעיניו, כי הקטע הזה תמיד הזכיר לו בחתונות שהוא הולך מהן לדירה שלו, ואילו החתן כלה הולכים לבית שלהם להתחיל חיי משפחה יהודית, וזה בכלל לא קשור למה שהחתן בטח יעשה לכלה במיטה בעוד כמה שעות, זה באמת לא העיקר, זאת אומרת בשבילו, בשביל רובן, שעוד לא יצא לו לעשות את זה, זה כן חשוב, אבל בשום אופן לא העיקר.

הראיה שלו קצת מיטשטשת, אבל הוא חייב להמשיך, כי עכשיו גורל הזוג הצעיר תלוי בו.

קולללללל ש-שוןןןןןן וקואאאאולללללל שי-אימ-חהההה..

קוללללל ח-תןןןןןןןן וקואאאאולללללל כ-להההה..

רובן ממלא את כוס הכסף שמישהו דוחף לו ליד ביין, לוקח לגימה גדולה, ואחרי מחשבה קצרה גומר את הכוס כולה. אחר כך הוא ממלא אותה שוב, בהתעלם מהלחישות בקהל, נותן אותה ביד החתן, ואומר לו:

"ברך", ומלה מלה הוא מנחה אותו, כי ההוא לא מבין בדתיות כלום:

ברוך.. אתה.. אדוני.. אלוהינו.. מלך.. העולם.. בורא.. פרי.. הגפן.. אמן..

ואז הוא אומר לו: שתה, ותן לכלה לשתות, וההוא מרים לה את ההינומה.

מתחת להינומה מתגלה לרובן הגברת מיכל מושיוב, ועכשיו שהוא מסתכל שוב על החתן הוא מתפלא שלא הבחין קודם שזה הבעלבית שלו, שאול מושיוב. אבל אם זה ככה אז כנראה מהשמיים זה היה צריך להיות ככה.

כאן אני רוצה להגיד לכם, שאני לא יודע איך זה קרה, אבל לא לכל דבר יש הסבר מדעי מדוייק, זאת אומרת בטוח יש, אבל לא כל דבר אנחנו מבינים, ואם היה בא הנה מישהו נגיד מלפני אלף שנה והיה רואה אוירון ששוקל כמו אוניה עף באויר, היה אומר שזה לא יכול להיות, אבל אנחנו יודעים שהוא עף מהרוח שעושים הפלופלורים ואנחנו לא מתפלאים.

ועוד אני רוצה להתערב כאן ולומר, שזה באמת לא משנה, כי מה כבר ההבדל אם רובן היה מתקרב לדת ולאט לאט נכנס לדתיות של המושיובים ואחר כך כשהיה נהיה ממש דתי, אז גם אולי למשפחה שלהם, זאת אומרת בתור שכן דתי פנוי ומסודר, טכנאי מזגנים עצמאי שנראה לא רע, למה שלא ירצו בו בתור חתן לבת שלהם אסתר, מה ההבדל בין ההתפתחות הטבעית הזאת, למה שנראה לנו כמשהו פחות טבעי, שרובן יחתן את המושיובים בתור רב. בשביל אלוהים זה ממש קל לסדר בדיוק באותה מידה.

אחרי שהחתן מושיוב מגמיע את הכלה מושיוב לגימה קלה, נוטל מידיו רובן את הכוס, בלגימה אחת ענקית מוריד את תכולתה לקיבתו המעושבת, ואז הוא חוזר לתפקידו הרבני ומודיע לחתן:

" אתה יכול לנקנק את אסתר"

שתיקת התדהמה בקהל גורמת לו להבין שמשהו השתבש בפיו, אבל זה שטויות כי זה הרי יכול לקרות לכל רב בישראל, לכן הוא מתקן מיד:

"סליחה, אתה יכול לזיין את הכלה" אבל תוך כדי אמירה הוא חושש שגם זה לא בדיוק, ולכן הוא פוסק סופית, נחוש שהפעם זהו זה ולא איכפת לו מכלום:

"אתה יכול לנשק את הכלה".

הפעם זה כנראה מאה אחוז, כי התזמורת פוצחת במוזיקה מחרישת אוזניים, וכל מיני אנשים נדחקים אל מתחת החופה מזל טוב מזל טוב מזל טוב, והאבא של הכלה, זאת אומרת של מיכל מושיוב, הוא בעצמו נראה גם כן כמו מושיוב, וזה לא פלא, אבל גם האבא של החתן נראה כמו מושיוב, ושניהם אומרים לו "תודה, מושיוב, תודה", ובכלל כל הקהל כולו מושיובים מושיובים, ורובן שלנו, שגם הוא כבר מושיוב לכל דבר, אומר לכולם "בחייכם, רק לשם שמיים, רק לשם שמיים" וכולם טופחים על כתפו ואוהבים אותו.

*