הוא זכאי / קומדיה מאת זולא ומופקרת
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
(הוגש לתחרות היצירה שניהלה מירי, בפברואר)
_______________________________________________________
משתתפים:
שאול, רמטכ"ל.
יצחק, אלוף פיקוד.
בני, מפקד אוגדה.
עוד יצחק, מפקד מג"ב.
יוסי, מח"ט.
יוסוף, הנאשם.
בינת-אל-קול.
(אולם בית דין צבאי. על הקיר דגל המדינה, פרום בקצוות, זקוק לכביסה
טובה.
על הבמה הרכב מורחב של 5 שופטים:
שאול, רמטכ"ל. יצחק, אלוף פיקוד. בני, מפקד אוגדה. עוד יצחק אחד,
מפקד מג"ב. יוסי, מח"ט.)
שאול:
ראשית אני שולח כמקובל איחולים לפצועים, למשפחות ולאלה שטרם. הנאשם יקום
על רגליו.
(מדחת יוסוף, חיוור כמת (חה חה חה) קם, מנער קצת חול שדבק בנחיריו,
ומסלק שקיק אינפוזיה ריק שמחובר בצינורית לזרועו).
שאול:
ביום 1 באוקטובר 2000, בשעה 15.15, בהיותו בתפקיד לוחם במיתחם קבר יוסף
שבגיזרת שכם, נפגע הנאשם בכדור מתחת לעצם הבריח השמאלית. הכדור יצא ממותן ימין,
לאחר שחלף דרך מיספר אברים פנימיים חיוניים. משך ארבע שעות רצופות, חרף העובדה
שידע או שהיה עליו לדעת, כי סגל הפקוד הבכיר של צה"ל ומג"ב עושים מעל
ומעבר בנסיונות לשכנע טלפונית את ג'יבריל רג'וב, אגב, אדם די נחמד המתראיין היטב, אם
יורשה לי להחמיא, לחלץ אותו מהמקום, המשיך הנאשם, באי איכפתיות ותוך עצימת עיניים
(חה חה חה) לדמם למוות, שלא כדרך חייל סביר שניפגע ומת מיד או לא ניפגע וחוזר
הביתה לזיין את אלמנת חברו שכן מת. בכך גרם הנאשם, במזיד או מתוך רשלנות פושעת,
להטלת ספק בנכונות המדינה למלא את חובתה כלפי חייליה. יש לציין כי העבירה נשוא כתב
האישום נעברה בנסיבות מחמירות, וזאת עקב היות הנאשם דרוזי, ובכך הוסיף הנאשם חטא
על פשע וגרם להגחכת הסיסמא "ברית הדמים".
במעשיו הנ"ל עבר הנאשם על הוראות סעיפים 43 (בגידה), 44 (עזרה
לאוייב), 47 (מתן יד למרידה), 48 (מרי) ו 129 (התנהגות מבישה) לחוק השיפוט הצבאי,
התשט"ו 1955, וכן, כיון שמדיו התקלקלו גם הם, גם על הוראות סעיף 80 לחוק
הנ"ל (אי שמירתו של רכוש צבאי).
הנאשם, מה תגובתך לכתב האישום ?
יוסוף:
מודה, כמובן.
להגנתי אני רוצה לציין, כי מבחינתי הייתי מוכן למות מיד או לחיות עד
עכשיו, הכל כפי שיוחלט, אלא שאיסמעיל, המפקד שלי, שהוא אגב בדווי, ואיני מבין מדוע
אינו משרת בתור גשש, אבל זה לא ענייני, ואסף החובש, הם שהחזיקו אותי בחיים 4 שעות
וגרמו לנזק.
שאול :
(מעיף מבט לעבר ארבעת השופטים האחרים. הם מהנהנים בכובד ראש כיאה לחומרת
הענין)
בית הדין מרשיע את הנאשם עפ"י הודעתו בכל סעיפי כתב האישום.
האם יש לך מה לומר לענין העונש ?
יוסוף:
חלילה. כל מה יגזר עלי מגיע לי. טעיתי. על טעויות צריך לשלם.
שאול:
אני מתרה בנאשם שלא להשתלח בבית הדין תוך רמזים מלוכלכים.
(מוריד מעל ראשו את הכומתה, מוודא שאינה בוערת אלא סתם אדומה, ומחזיר
אותה למקומה).
כיון שהעבירה לפי סעיף 43 דינה מוות אם נעברה בעת לחימה, וכך היה, אנו
גוזרים על הנאשם עונש מוות.
יוסוף:
אבל אני כבר מת.
שאול (נבוך, מתבונן בשופטים האחרים. שלא כמקובל, הם משפילים מבטם מול המוות).
יוסוף:
אם יותר לי להציע..
שאול:
(בהקלה גלויה) בבקשה, בבקשה.
יוסוף:
כיון שאני מת, ולכן אי אפשר להעניש אותי, הבאתי את הבת שלי, שטרם נולדה,
והיא הכינה קטע.. בינינו, לא משהו.. אבל אולי בכל זאת..
שאול, בני, יוסי ושני היצחקים:
בבקשה, למה לא, בכבוד, כמו שאומרים. אחינו עתה, כמו שאמרו פעם.
בינת-אל-קול:
J'accuse
!!!
שאול:
זה כבר היה. הוא כבר הודה.
בינת-אל-קול:
לא, מותק. זה מתחיל עכשיו.
*