*
הכל בגלל בקבוק קטן - הגירסה האמיתית :)
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-
20.8.2002
קפטן לואי ארמסטרונג מחה את זעתו. המיזוג עבד היטב, אבל חם היה לו.
חם. אכן, לא כמו שיהיה חם עוד מעט במוסקבה, 1492 מייל מכאן, מהצוללת
הגרעינית המשייטת שלוש מאות וחמישה עשר מטרים מתחת למי האוקיינוס האטלנטי.
ראוי היה לומר משהו, הרהר קפטן אמסטרונג.
איזו שורה מהביבליה הקדושה, או קטע מאיזה שיר.
סוף סוף, לא בכל יום יכול כושי שגדל בהארלם, התקבל ל"ווסט
פוינט" כדי לתגבר את נבחרת הכדורסל שלהם ולבסוף קבל פיקוד על צוללת, ללחוץ על
כפתור שישגר שני טילים עם ראשי קרב של 100 מגא-טון האחד למרכז מוסקבה, השני למרכז
בייג'ין.
אבל זה מה שנותר לעשות, אחרי שארצות הברית ואירופה הפכו לרמץ.
"איי אם דואינג איט מאי וויי"
בחר לבסוף בשורה המתאימה.
ולחץ.
19.8.2002
גרישה הרים את הטלפון בעצמו. הקו הזה לא עבר דרך סבטלנה.
הוא הקשיב, אחר כך לחץ על מנתח הקול. כן. זה היה פאבל סמיון אלכנסדרוב,
שר המלחמה בכבודו ובעצמו. לא שמישהו אחר יכול היה לחייג מהטלפון שמתחת לככר
האדומה. אבל הנוהל חייב אימות.
גרישה ידע שהטלפון הזה יגיע.
כבר שעות מראה הטלויזיה את התמונות מחופי תל-אביב ובת-ים. איזה מזל שלא
התפתה לעשות עליה עם סרגיי.
עכשיו סרגיי, כמו ששה מיליון תושבי ישראל, הוא ענן קטן המרחף בשמיים
השחורים של המזרח התיכון.
גרישה ידע שהפקודה תבוא, כי לפי תורת המישחקים, אותה למד בנעוריו
באוניברסיטת מוסקבה, יש להקדים ולהכות את היריב גם כשאינך רוצה, כי יתכן שהוא
מעריך שאתה עלול להכות ולכן הוא עלול להכות למרות שגם הוא לא רוצה.
גרישה לחץ, והטילים המריאו.
18.8.2002
האייטוללה חימנאויי כרע על שטיח התפילה הקטן. השבח לאללה. היום הגדול
הגיע.
השטן הקטן נפל בפח.
גירוש ערביי 48 הוא בהחלט עילה מספקת להפעיל את נשק היום האחרון.
17.8.2002
סגן(מיל.) ציפי פרימו הסיטה תלתל בלונדיני שובב ומחתה את הזיעה ממיצחה
המיוגע.
עוד משאית, וזהו.
היא לא העלתה על דעתה שתהיה שותפה יום אחד לטראנספר.
אבל פקודה זו פקודה, ובעצם, למען האמת, לא היתה ברירה אחרת.
שניים עשר אלף ןחמש מאות שלושים ושניים הרוגים יהודים מידי
ה"אזרחים שווי זכויות" בטייבה, טירה, אום אל פאחם ונצרת, זה בכל זאת קצת
יותר ממה שמדינה, אפילו כזו שחושבת שדם זה גשם, יכולה לבלוע.
16.8.2002
המואזין של טייבה היה עצבני לאללה.
מה פתאום הכלב בן כלב ההוא, במיסגד של טירה, תופס טרמפ על מה שקרה כאן,
ממש כאן, בסוכה של עבד אל ראזק, אצלנו בטייבה המבורכת ?
אבל בעצם מה זה משנה.
העיקר שהמאמינים יצאו בהמוניהם לכביש חוצה ישראל.
"הוי המאמינים !!!
אללה ומוחמד נביאו קוראים לכם !!!
היהודים ירקו על הקוראן המבורך !!!"
15.8.2002
עבד אל-ראזק לא האמין למשמע אוזניו.
י י ן !!!
הזונה מתולתלת השיער, שבאה עם הענק השמן, מציעה לו יין.
י י ן !!!
לו, לחאג' עבד, שקיים חמש פעמים את מצוות העליה למכה.
כאילו לו די לו בכך שהוא מוכר 150 קילו ענבים לכופרים שבטח יעשו מזה
יין, היא עוד מעיזה להציע לו בקבוק לכשתסתיים התסיסה.
"חראם עלייכי, בינת אללף כאלב.." מלמל החאג'..
ואחרי שהלכו, עלה על הפיג'ו ונסע למרכז טייבה, לבית הקפה של אבו-באכר.
תוך כדי הנסיעה הלך האירוע ונעשה צבעוני יותר. לפני שנכנס למאורה
האפלולית החליט להוסיף לו גם יריקה על הקוראן.
מה יש, שימות העולם.
*
זה מה שהיה באמת.