*

פעם הייתי משוכנע כי בודאי אפגוש בך

בליל אדרינאלין מואר וכבה חליפות

בין מדורות רכבים וצוותים בוערים,

לקול הנביחה הצרודה של המרגמות

ובתוך הטרטור הקצוב של המקלעים.

יצלצלו את בואך נפצוצים קטנטנים

של הקליעים על הסלעים שלידי,

ואז אראה אותך ממהר לקראתי,

אוהב ומשתוקק אלי, ניכספך המיוחל,

בתוך שורה של נותבים, המבשרת

את פגישתנו הממשמשת ובאה כיאות.

היום אני יודע כי לא כך יהיה.

לימים חשבתי כי סביר שתפגוש בי

על הכביש הבינעירוני בלילה רטוב.

את בואך יבשרו: צריחת בלמי המשאית,

ציווחת הפח הנקרע של מכוניתי,

והכאב הנורא של מעיכתי בין השברים.

ואולי יוציאוני חי, וישכיבוני בזהירות

על הכורכר הקריר בצד הכביש החשוך.

ואז תבוא אלי לאט, בצעדים כבדים,

ובעד עיני הנעצמות כשקיעות אדומות,

אראה עוד את החובש שומט ביאוש את

שקיק האינפוזיה, ומכסה ראשי בשמיכה מגרדת.

היום אני יודע כי גם כך לא יהיה.

כאמור איני יודע. אבל אתה קרוב מתמיד.

לפעמים אני שומע אותך בנשימתי הכבדה

בעת מעשה האהבה. פעמים מדמה אני לראות

את חיוכך בכוס הוודקה בה מתנוצץ אור התנור.

אני חש את ריחך, ריח האדמה הרטובה, דומה

לניחוח שעלה פעם מבין רגלי נשים שידעתי.

נוכחותך אינה מפחידה אותי או מאיימת עלי.

אין לי דבר לסיים או להשלים לקראת פגישתנו.

אני מוכן לקראתך, אני ממתין לך, בוא בשקט.

בוא אלי בלי חשש שאבהל. תם הזמן. מסך.

*