השיר על העיר הנעלמה קיטז'

 

 

"קיטז' ! קיטז' ! " קוראים נהגי המוניות הרעועות,

שגופן פח דק, אבל בדרכים מהירות הן כסכין מתנקש.

"קיטז' ! קיטז' ! " הם צועקים בתחנה של סמרקנד,

בקול ניחר סיגריות, נוטפי זעה וצוחקים לכל נוסע,

כמו עמיתיהם מ " חיפה !  חיפה ! " בילדותי באלנבי.

ואני עולה, ואני נוסע, ואני כבר בדרכים המתפתלות,

הופ, עברנו גשר, הופ טיפסנו הר, הופ תהום כמעט,

תרנגולות שבע מקרקרות על גג מוניתנו המקרקשת,

בינות שקי בצל וצרורות מריחואנה שברוח מתייבשת,

ונהגנו שתום העין, שפמו עבות, עורפו קשה כשחם,

ביד רמה מצריח צופריו, והלאה בנתיבים נטוסה-טוסה,

אשר קיטז'ה יביאונו בביטחה.  קיטז ! קיטז' ! קיטז' !

"שן, בני, שן במנוחה, בקיטז' הנפלאה מלכה מושלת"

שרה האשה אשר לימיני, וזרועותיה מערסלות באהבה

צרור סמרטוטים שבו רקיקים אשר נטלה עמה לדרך.

" בקיטז' זהב ברחובות, אלגביש בחלונות, יין בבאר"

שר זקן שמשמאלי יושב, לוגם מבקבוקו וגם מציע לי.

"קיטז ! קיטז' ! קיטז' !" תוקע הנהג בצופרו בקצב,

זה אחינו הנהג, זה מ- " סע מהר, סע מהר, אם תסע מהר,

יתפוס אותך שוטר, ואם תסע לאט, יעשו ממך סלט,

סע בינוני, סע בינוני, אם תסע בינוני, יתפוס אותך תימוני "

קיטז ! קיטז' ! קיטז' ! במפות איננה, גם לא במדריכים,

רק מפה לאוזן, רק ליד המדורות היא תילחש ברתת,

קיטז ! קיטז' ! קיטז' ! העיר הנעלמת, שתחת הגלים,

העיר אשר המים לה חומה, ומגדליה קצף משברים,

קיטז ! קיטז' ! קיטז' ! בה הכרישים משמר הגבול,

בה פרלמנט של דולפינים את חוקי הנשמה יציע לכולם,

קיטז ! קיטז' ! קיטז' ! הן כולנו לקיטז' נגיע יום אחד,

אבל אשרי האיש אשר קיטז' לו נגלתה בעוד חיים לו,

אשרי האיש אשר קיטז' חלמה אותו, ובחבלי הקסם

משכה אותו אליה, בעוד אונו עמו, בעוד עורו מתוח,

בעוד גופו מגע אשה כמה, ליטוף פרפר, ערגת תיכלה,

קיטז ! קיטז' ! קיטז' ! הנערות רוכבות בה עירומות

על טווסים פורשי זנב, קיטז ! קיטז' ! קיטז' ! חכי,

כתרי לי נא זעיר, המתיני לי קיטז' שלי, הנני בא אליך,

תניני ואבוא בארמונות גלייך, הניחיני ראש עייף לשים

על אדוות מימייך, ובהם נפשי אשיבה למנוחת עולם.