שמונה פיוטיי לארשי

* * *

רבותי נברך:

ברוך אתה אדוני, אלוהי סוכת לארשי הנהפכת.

*

פיוט ראשון:

באנו חושך לגרש, בידינו אור ואש,

אבל האש שבה אל מקורות הירי,

אבל האור דעך לאטו אל השקט,

ואישונינו התרחבו אל תוך האפלה.

דרשנו טובת המקום ושלום יושביו

וקיוינו כי יאצילו מחינם על מחננו.

בסך הכל מצבנו תקין, כמו שאומרים:

בטן תחתונה רכה, הקרניות שקופות,

ובחלל פינו הצפוד אין גופים זרים.

*

רבותי נברך:

ברוך אתה אדוני, אלוהי סוכת לארשי הנהפכת.

*

פיוט שני:

"כן, רשאים אנו לנקוט באמצעים הדרושים. כן כן."

כך שר החוץ של פקיסטאן לואט לעמיתו ההודי,

לוגם מן המרטיני, שמותר לו כאן, נוגס בזית ביס

ומוסיף חיוך קטן: "שלא יקרה לנו מקרה לארשי. ."

חייכו, חייכו, חייכו עמו, גדולה חוכמת הפקיסטאני.

פאק יו פקיסטאן, פאק יו אין דה לארשי אמפטי סקיי.

"אוף, חבל שלא נרשמתי כבר לסמינריון על טרויה",

אומרת תלמידת הקולג' במיאמי, ומפרחת לה לה לה,

מסטיק בלוני ורדרד, מפיה המתוק, שאבר גבר לא ידע.

אכן, הסמינריון על הנפילה של לארשי, רק שעמום גדול.

הסוף הרי ידוע כבר, מתחילת סופו של פרק גימל,

למרות שתאורי האונס, ערוות ואשכים הסעירו קצת.

"שששש.. היתה פעם ארץ ושמה לארשי. שששש.."

מרדימות אמהות בצרפת את ילדיהן, בצרפתית צחה,

ואלה מייבבים "לא.. לא שוב המפחיד הזה.." בצרפתית.

לארשי, לארשי, לארשי. לארשי. לארשי. הו הו, לארשי

לארשי. להיט הפסטיבל העכוזי בריו דה-ז'אנרו השנה.

כשהורעלה באר אחת, אמרו ב-לארשי : נו נו,

יש להבין, כי רע להם ומר. והם צמאים לדם,

והם מוכי זכויות, וגם דמם סמוק רותח גם,

ואין לשפוט את הצמאים, שאך הצמאון גרם.

נבין: ידינו בדמם מלאו, וגם הם רק בני אדם.

נתורה דרכינו, אנה שגינו אנה, אנא אנא אנא.

אנא כורדי אנא. אנא אדוני, חוס על עמך לארשי.

כשהורעלה באר שניה, עלה טווס על החבית,

וכך אמר: חמלה, רבותי, חמלה היא הדרך. כן.

ואני הרי הייתי שם. אני מגיע לי. אני אני אני.

כשהורעלה באר שלישית, כן, הסביר מבין ענין :

לא הבנתם אותו. יש פנים ויש. והענין סבוך. כן.

הרביעית, החמישית והשישית. רוש ולענה ב-לארשי,

המים כבר הפכו לדם, והצמתים לקטל מר,

אדמת לארשי קבר קבר, שמי לארשי הוריקן,

ומתווכחים חכמי לארשי אם רק גלי או גבה גלי,

ובפניות חדות יש להאט, והמהירות בכלל הורגת.

בצבא לארשי שש-בש דמקה, כח הרתעה חזק,

בפאבים בירה, בירה מקציפה, וזמרות של נשמה.

לארשי, לארשי, לארשי. לארשי. לארשי. לארשי.

קרב אסון ל-לארשי, ואין רואה ואין מבין בכלל,

רועדות חומות ב-לארשי, הריכוך מתחיל טח-טח,

ומתווכחים ב-לארשי: תקני או מאולתר. חה-חה.

חזקה מאד היא לארשי, וכשמשון סמואת סנוור,

והפלשתים הן אך פלישתים בלבד, ואדומים הם סתם,

טחני, שוטה עיוורת, טחני את מי בירבור בעור יחמור.

במזרח עולה השמש בכבדות, צבעה כבר ארגמן קודר,

מצפון עולה אבק, ורעם מנועים מן המידבר מגיע.

"תרגילים של הזדהות. לא יותר מזה" שולחים חכמי לארשי

את עמם שולחים להרגע. ריקדו, אכלו ושתו, הכל בסדר,

אנחנו דרכים שונות לכם נתור, אנחנו מתנדבים, הב הב הב.

החמלה היא לנו נכס, החוכמה רק בכיסנו היא פועה, גועה,

אתם מתלהמים, אתם בכלל גרמתם, אתם בכלל שיתקו.

קסאנדרות כבר נוטלות ת'מרגרינות מן הסופר, כי טובה

המרגרינה, למרוח בה את פי טבעתן, שכך יכאב פחות,

עת מחומות לארשי הקורסות, יגיחו חמורי הדם ליטול,

את כל אשר חכמי לארשי הפקירו לציפורניהם הלטושות.

היתה פעם ארץ ושמה לארשי, בין הנהר לים שכנה,

הוכו בעיוורון שוכניה, בעגלתם חרשו רעה, והם רק עפעפו

עת בשווקי יפן וקוסטה-ריקה, כבר ננקב מדד ה-לארשי

בו תמכר שיפחה מלארשי לשייכים של נסיכויות הנפט,

כי לא היה לה נפט ל-לארשי, רק צידקה ובטחונה היו,

ועת אבדו לה אלה גם, גזה לארשי כבלון ורדרד של מסטיק,

מפיה של תלמידת הקולג' במיאמי, זו מתחילת הסונג הזה.

*

רבותי נברך:

ברוך אתה אדוני, אלוהי סוכת לארשי הנהפכת.

*

פיוט שלישי:

אל מלא רחמים,

שוכן במעמקים,

עם מלאכיו לבטח,

וחטאת רובץ לפתח.

מנוחה נכונה המצא נא

לכל אשר ידור צדקה,

עד יציאת הנשמה.

במעלות, במורדות,

קדושים וטהורים,

ניחר גרוננו מנעירות

משיחים על חמורים.

ובחופים אשר חינם

הניפו מצילים דגלם

שחור על הפקודות,

אשר כמו תמיד הינן

בעליל עוועין טרופות.

*

רבותי נברך:

ברוך אתה אדוני, אלוהי סוכת לארשי הנהפכת.

*

פיוט רביעי:

בשוב אדוני את שיבת ציון הלא נשאלת,

היינו כחולמים את כל אשר יבוא כדת.

אז ימלא שחוק פינו, לשוננו תלחך ברינה,

ובני הנעורים בשער, כחצים ביד סומא.

אתה בחרתנו !

אפיקים בנגב לא יראו עוד פעמינו, אבא,

הזורעים הלוך בכה וכה ילכו כשור חסום.

היי פאריס, נפשנו כציפור נמלטה עפה,

הלו מדריד, ישליו אוהבייך, חילך שלום.

מכל העמים !

זמר ליוסי בן יוחנן מירושליים, הלו יוסי!

שר יוסי בן יועזר איש צרידה, יאסו יוסי!

יכה יוסי את יוסי, וניתאי הארבלי ישפוט,

מי עשה לו רב, מי גרם לריב, מי קנה חבר.

אהבת אותנו !

באמסטרדם הבירה חרא, אך הגראס שפיר,

לכן אני צורר אותה בצרור אם 16 ארוך.

בלארנקה פורטים בוזוקי במרתף היין אין,

ונאצים מזדקנים "הורסט ווסל" מזמרים.

ורצית בנו !

דרך ישרה יבור אדם לחברו, למען בה יפול,

ומרבה שיחה עם אשת חברו יירש גן עדן.

קצר היום, רבה המלאכה ודוחק יצרנו רוע,

והמזיין אשה יאמר ברכות הנהנין ויקדש.

*

רבותי נברך:

ברוך אתה אדוני, אלוהי סוכת לארשי הנהפכת.

*

פיוט חמישי:

האמיני, יום יבוא, כך זכורני שהבטחתי לך,

מעל פיסגת הר צופים השתחויתי לך אפיים,

ותפילה נשאתי, לזה אשר פניו הלכו עמי בקרב:

שמע, המנצח על איילת שחר !

בערבות הנגב מתנוצץ הטל,

בערבות הנגב איש מגן עובד

בתור דחליל מובטל.

יום אביב יבוא, גם הרקפות תיפרחנה, אחותי,

אודם כלנית בהר ובמורד, ואת לא תזכרי אותי,

ותפילתי אשא, לזה אשר פניו הולכים עמי בקרב:

שמע, המנצח על גיתית !

בערבות הנגב מתנוצץ הטל,

בערבות הנגב איש מגן עובד

בתור דחליל מובטל.

משורין חרוך שותק כמו דודי בבאב אל-ואד טבוח,

ובחלונך גווע אור הנר, עת במשעול הצר למלחמה נצא,

ותפילה זכה נשא, לזה אשר פניו ילכו עמנו אל הקרב.

שמע, המנצח אל-תשחת לארץ !

בערבות הנגב מתנוצץ הטל,

בערבות הנגב איש מגן עובד

בתור דחליל מובטל.

לו כל גל נושא מזכרת נצח, מן הבית מן החוף,

לי אין בית, אין אשה, אין גם כלב או חתול,

רק תפילה אשא, לזה אשר פניו ילכו עמי בקרב.

שמע, המנצח על מסה ומריבה !

בערבות הנגב מתנוצץ הטל,

בערבות הנגב איש מגן עובד

בתור דחליל מובטל.

ראשונים תמיד היינו, לאור היום ובמחשך,

אלה שאחרינו באו, ליקטו מכל הבא לשק,

ואנו אך תפילה נשא, לזה אשר פניו נפלו בקרב.

שמע, המנצח לבני קורח !

בערבות הנגב מתנוצץ הטל,

בערבות הנגב איש מגן עובד

בתור דחליל מובטל.

איני ירא מפחד לילה, גם לא מחץ יעוף יומם,

לא מדבר יהלך באופל, גם לא מקטב צהריים.

אני ירא פן במדינות הים, ילדי ילכו בקש לחמם.

במישורי טוסקנה יתנוצץ הטל,

בכרמי לוריין תרומות צדקה לסל,

ובערבות הנגב, בעיים ילל שועל,

ודחליל יחרוק שלדו: חבל. חבל. חבל.

*

רבותי נברך:

ברוך אתה אדוני, אלוהי סוכת לארשי הנהפכת.

*

פיוט שישי:

היתה אמנו יפה, כן יפה להלל

כאש שערה בפרעות ישמעאל,

עת לארשי שלנו כשעיר עזאזל

היתה לעולת במתי עב לאל.

אחד אחד בבקשה :

אני נחנקתי כבר בטיל הראשון!

אותי האנטרקס המית בהמון !

אני מטנק סורי בהדר הכרמל !

אותי שחטו בואדי ניסנאס !

אותי בתחת חמאסניק אנס !

אני בערתי עטוף בדגל !

אותי מיסמרו ביד וברגל !

ועכשיו ביחד:

ואמנו יפה, שערה להבה,

על כולנו עברה,

רחצה, טיהרה,

נישקה ודיגלה כולו אהבה.

על החבל כולנו תלויים בשורה,

ככבסים נתנופף, וירטואלים עדיין,

נצמרר, נתמרר, נצרח אזהרה:

אנשים ! כרו אוזן !

אנשים ! פקחו עין !

*

רבותי נברך:

ברוך אתה אדוני, אלוהי סוכת לארשי הנהפכת.

*

פיוט שביעי:

לכן בעל הרחמים,

השוכן במרומים :

ביצתו של קולומבוס היתה ?

הך ! קוממיות ניצבה בפרץ !

קשרו של גורדיוס היתה ?

הך ! פתוחה שכבה ברמץ !

כל אשר עשינו, לכבודך עשינו, יקירה,

כמינהג ארצנו הקדושה.

באיחור קל התגלה

מפי נשות הטהרה:

ביצת פסחא היתה,

ובה כעוברים מאובנים

אבני הדרכים בהן לא בחרתי.

היא תעמוד לגורלה בקץ כל הימים,

אשר בין גליהם אפליגה מעתה,

במיפרש מתוח אל מחר ישראלי

נחוש קורוזיה מתקלפת בירוק,

חמוש אמברוזיית "גשם-רוק",

אני, אני, אני, אני, אני, אני,

אני וכל שאחרי יתעו ללכת.

*

רבותי נברך:

ברוך אתה אדוני, אלוהי סוכת לארשי הנהפכת.

*

פיוט שמיני:

אין למוות רגליים, אין,

אבל יש לה סוסה עיוורת.

וכמו פרשית בלי ראש,

בלילה ברחוב היא עוברת.

בלילה ברחוב היא עוברת,

מלוות יש שלוש לגברת:

אבטלה, מחלה, מפלה,

ובפי כולן קוצפת צהלה.

בצהלה דוהרות ארבע פרשות:

אבטלה, מחלה, מפלה ומוות,

בחיוך רחב הן טסות, הן טסות,

ואפיריון דמים מתפוצץ בתווך.

אפיריון דמים ואש בתווך,

מובטל וחולה, מובס וגווע

אני מביט בעיניים קמות,

ואז אני יודע. אז אני יודע:

אפשר היה גם אחרת, צריך היה לנסות,

רק קצת התעצלנו, רק היינו בני זונות.

*

רבותי נברך:

ברוך אתה אדוני, אלוהי סוכת לארשי הנהפכת.

* * *