המאורים נהגו לרקוד את ההאקה לפני צאתם אל הקרב, במטרה לאחד את השבט לעמוד באומץ מול האויב ולאחד את הזעם של כולם כאחד. החבורה אוחזת בכלי הנשק ומשתמשים בהם דרך תנועות הריקוד. התנועות נראות כאגרסיביות אך הן בשליטה מלאה ויוניסון (אחידות קבוצתית בתנועות) אליהן מתלוות הוויות פנים מיוחדות (הבולטת בהן היא הוצאת הלשון). ריקודים אחרים מתארים פעילויות יומיום של שבט מאורי כגון: איסוף וליקוט מזון, דייג, צייד וכן אפיון של טקסים חברתיים, חגיגות משפחתיות, ריקודים המאפיינים מנהיגים ודמויות של אבותיהם של המאורים.

כיום מציגים קאפה האקה בשני מישורים: האחד מופע מקורי מול תיירים והשני לתחרויות ריקוד של להקות ייצוגיות ובין תלמידי בתי ספר.

לריקוד ההאקה יש חשיבות רבה בשימור ערכי התרבות המאורית בניו זילנד ועיצוב התרבות של היום, למשל בהכנסת לימוד השפה המאורית ולימוד קאפה האקה במוסדות הלימוד בניו זילנד.

זולת ריקודים מסורתיים, כיום בניו זילנד נפוצים סגנונות שונים כמו הג'אז, היפ-הופ, ריקודים לטיניים, ריקוד מזרחי (ריקודי בטן) ועוד.