בתאילנד ביקרתי פעמיים ובשתיהן שמתי פעמי אל הצפון. באוקטובר 2003, הפעם השנייה בשערי תאילנד, חזרתי אל העיירה צ'יאנג מאי תרתי אחרי הריקוד התאילנדי, עיר שקטה ופסטורלית ומלאה בפעילות תרבותית.
היה קל למצוא את הריקוד התאילנדי: בשוק הלילה ובשוק של יום ראשון רקדו ילדות חינניות את הריקודים המסורתיים. בתושייה רבה שאלתי היכן אפשר ללמוד את הריקוד הזה ונשלחתי אל הפינה הצפון מזרחית של העיר, אל מרכז הקניות "Central".
על במה נמוכה במרכזה של מסעדה נעו באלגנטיות חמש רקדניות תאילנדיות לצלילי מוסיקה אותנטית אותה נגנו קבוצת מוסיקאים. הן רקדו את "ריקוד האצבעות הארוכות" בנוסח לאנה.
ריקוד תאילנדי הוא שיר בתנועה. הריקודים הקלאסיים מבוססים על אגדות עם, מיתולוגיה ואף דמויות וסיפורים מן הדת. הריקוד המסורתי של צפון תאילנד נקרא "פון תאי" (Fawn Thai) אותו נהגו להציג בחצרות סיאם, להנאת המלך.
לפון תאי חמישה סגנונות: "פון לפ" (Fawn Lep)- ריקוד האצבעות הארוכות, "פון מארן-גום-בר" (Fawn Marn Gumm Ber)- ריקוד הפרפר, "פון מראן-מונג-קול" (Fawn Marn Mong Kol)- הריקוד השמח, פון טיאן (Fawn Tian)- ריקוד הנרות, פון ניו (Fawn Ngiew)- ריקוד הצעיף. בדרום הודו אף משתמשים במניפות וחפצים אחרים.
בכל מחוז בתאילנד יש וריאציות שונות על הריקודים (למשל: בדרום הודו אף משתמשים במניפות וחפצים אחרים) ותמיד יהיה ליווי של מוסיקאים.
בין הרקדניות על הבמה של המסעדה ב"Central" היו דואן Duen (20) וסאי Sai (25), שתי סטודנטיות לאמנות ולמחול ששמחו לקבל תלמידה מישראל. במשך עשרה ימים, עם אנגלית מגומגמת, תקשרנו בשפת הריקוד האוניברסלית וכך למדתי סגנון אחר וחדש והוספתי ריקודים צפון-תאילנדים מסורתיים לרפרטואר.
המסע הזה קיבל טעם מיוחד: ביקור בעיר ובכפר, מגוון הטעמים של האוכל התאילנדי, שייק פירות עסיסי, ולקינוח- ריקוד תאילנדי מסורתי לצד פסטיבלים ססגוניים.
בעמוד הבא: פסטיבלים נוסח תאילנד
עוד על ריקוד תאילנדי (אנגלית):
http://www.thaimain.org/eng/thailand/dance.html
http://www.chiangmai-chiangrai.com/thaidance.htm
http://www.chiangmai-chiangrai.com/thai_classical.htm
עוד על תרבות לאנה של צפון תאילנד (אנגלית):