דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
קידושין דף כא
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(קידושין כ,ב)
איתיביה (דקתני
סיפא מוכר בית בבתי ערי חומה יוכיח שאין לוה וגואל וכו'): '[ויקרא כז,יט:
ו]אם גאל יגאל [את
השדה המקדיש אתו ויסף חמשית כסף ערכך עליו וקם לו], שיכול והלא דין הוא: ומה מוכר שדה אחוזה, שיפה כחו: שאם
הגיע יובל ולא נגאלה - חוזרת לבעליה ביובל, הורע כחו: שאין לוה וגואל וגואל
לחצאין, מקדיש, שהורע כחו: שאם הגיע יובל ולא נגאלה - יוצאה לכהנים ביובל, אינו
דין שהורע כחו שאין לוה וגואל וגואל לחצאין?
מה למוכר
שדה אחוזה שכן הורע כחו ליגאל מיד ([שאינו
יכול להגאל] עד שתהא שתי שנים ביד הלוקח, כדכתיב טו: 'במספר
שני תבואות ימכר לך': אין מכירה פחותה משתי שנים מעת לעת, ואחר כך גואל
בגרעון כסף, כדכתיב: (ויקרא כה,טז) לפי רוב השנים [תרבה
מקנתו ולפי מעט השנים תמעיט מקנתו כי מספר תבואת הוא מכר לך]
, (ויקרא כה,כז) וחשב את שני ממכרו [והשיב
את העדף לאיש אשר מכר לו ושב לאחזתו]: כמה
שנים הם משלקחה עד היובל, שהיה עתיד להחזיר לבעלים עשרים שנה ודמיה עשרים מנה -
הרי שקניית תבואות כל שנה במנה; וכן יגרע לכל שנה שאכלה לפי גאולתו) תאמר במקדיש שיפה כחו ליגאל מיד?
מוכר בית
בבתי ערי חומה יוכיח, שיפה כחו ליגאל מיד ואין לוה וגואל וגואל לחצאין!?
לא קשיא:
(קידושין כא,א)
הא רבנן (דלא
יהבי טעמא לקרא, ואמרי דהורע כחו בחדא מילתא - הורע נמי במילתא אחריתא; בר מהיכא
דגלי ביה קרא; ובבתי ערי חומה גמרינן 'גאולה' 'גאולה' משדה אחוזה) הא (דקא אמינא דבית בעיר חומה לוה
וגואל כו') רבי שמעון (קאמינא,
דיהיב טעמא לקרא).
תני חדא (המוכר
בית בעיר חומה לוה וגואל כו') 'לוה
וגואל וגואל לחצאין' ותניא אידך: 'אין לוה וגואל וגואל לחצאין'?
לא קשיא: הא ['אין
לוה..'] רבנן, הא [לוה
וכו'] רבי שמעון.
סימן:
חר"ש [רב אחא בריה דרבא
לרב אשי]; חב"ש [רב
אחא סבא לרב אשי] זמ"ן [רב
זוטרא בר מרי לרבינא]
אמר ליה רב אחא
בריה דרבא לרב אשי: איכא למיפרך (בהא מתניתין דאצרכה קרא למקדיש, שילוה
ויגאל, משום דהא אתיא ליה מדינא של מוכר בית בעיר חומה שאין לוה וגואל): מה למוכר בית בבתי ערי חומה שכן הורע כחו ליגאל
לעולם (משנה ראשונה ואילך [אינו
יכול לגאול]) -
תאמר במקדיש, שיפה כחו ליגאל לעולם (לעולמו של יובל, אם לא מכרה
הגזבר, דאין מתחלקת לכהנים עד היובל)?
אמר ליה רב אחא
סבא לרב אשי: משום דאיכא למימר: ניהדר דינא, תיתי במה הצד: מוכר שדה אחוזה יוכיח:
שיפה כחו ליגאל לעולם (עד היובל, וביובל חוזרת בלא פדיון), ואין לוה וגואל וגואל לחצאין; מה למוכר שדה
אחוזה שכן הורע כחו ליגאל מיד - מוכר בית בבתי ערי חומה יוכיח, וחזר הדין: לא ראי
זה כראי זה, הצד השוה שבהן שנגאלין ואין לוה וגואל וגואל לחצאין - אף אני אביא
מקדיש: שנגאל, ואין לוה וגואל וגואל לחצאין (לפיכך
הוצרך אם גאל יגאל לומר שלוה וגואל).
אמר ליה מר
זוטרא בריה דרב מרי לרבינא: איכא למיפרך: מה להצד השוה שבהן: שכן הורע כחם ליגאל
בשנה שניה (דמוכר שדה אחוזה - אין המוכר יכול לגאול עד שתבוא שנה
שלישית; ומוכר בית בעיר חומה - אינו גואל אלא בראשונה! נמצא שאין זה וזה גואלין
בשניה), תאמר במקדיש שיפה כחו ליגאל
בשנה שניה?
אמר ליה רבינא:
משום דאיכא למימר: עבד עברי הנמכר לעובד כוכבים יוכיח: שיפה כחו ליגאל בשנה שניה,
ואין לוה וגואל וגואל לחצאין (כדאמר לעיל (כ,ב):
'ונגאל' - כולו ולא לחציו, ואין לוה
וגואל, דהא 'או השיגה' כתיב (ויקרא
כה,מט)).
בעא מיניה רב
הונא בר חיננא מרב ששת: המוכר בית בבתי ערי חומה נגאל לקרובים (על
כרחו של לוקח, כדאשכחן בשדה אחוזה (שם) ובא גואלו הקרוב אליו
וגו' [ויקרא כה,כה]) או אין נגאל לקרובים? 'גאולתו' 'גאולתו' משדה אחוזה גמר:
מה שדה אחוזה אינה נגאלת לחצאין ונגאלת לקרובים, אף האי נמי אין נגאל לחצאין (לרבנן
קבעי ליה דאמרי לעיל אין נגאל לחצאין, ונימא נמי דלהכי גמר:) ונגאל לקרובים? או דילמא: כי כתיבא גאולה (גאולתו [ויקרא
כה,כו] בשדה אחוזתו)
- בחצאין (למעט חצאין) הוא
דכתיב (שנאמר (ויקרא כה,כו):
'ומצא כדי גאולתו': כדי כולו ולא כדי חציו), בקרובים לא כתיב (הילכך כי
חזר כתב גזירה שוה - למגמר אחדא מילתא הוא דכתיב, ולא למיגמר גאולת קרובים דלאו
לגבי גאולתו כתיבי)?
אמר ליה: אינו
נגאל.
איתיביה: 'בכל
גאולה תתנו (ויקרא כה,כד: ובכל
ארץ אחוזתכם גאולה תתנו לארץ - קרא
יתירא הוא, ולא פירש למאי אתא) -
לרבות בתים ועבד עברי (שיהו נגאלין לקרובים)'; מאי - לאו בתי ערי חומה?
לא, בתי חצרים (עיירות
שאין מוקפות חומה מימות יהושע).
בתי חצרים
בהדיא כתיב בהו [ויקרא כה,לא: ובתי החצרים אשר אין להם
חמה סביב] על שדה הארץ יחשב [גאלה
תהיה לו וביבל יצא] (הרי
הן כשדה אחוזה)!?
ההוא - לקובעו
חובה, ואליבא דרבי אליעזר, דתניא: '[ויקרא כה,כה:
כי ימוך אחיך ומכר מאחזתו ובא גאלו הקרב אליו] וגאל את ממכר אחיו – רשות; אתה אומר רשות? או אינו אלא חובה? תלמוד לומר: (ויקרא
כה,כו) ואיש כי לא יהיה לו
גואל [והשיגה ידו ומצא כדי גאלתו] - וכי יש אדם בישראל (מנוטלי
חלק בארץ) שאין לו גואלים (מזרע
יעקב? בעוד אחד מכל ישראל קיים הוא קרוב לו)! אלא זה שיש לו (גואלין), ואינו רוצה ליקח (אבל אין
הגואל רוצה ליקח), (ולימדך
הכתוב) שהרשות בידו (ביד
הקרוב) - דברי רבי יהושע;
רבי אליעזר
אומר: 'וגאל את ממכר
אחיו' – חובה (והאי
'כי לא יהיה לו גואל' דריש בשאי אפשר ביד הראוי
ליורשו ליגאל [אולי
צ"ל: לגאול], ואין
הגאולה מוטלת אלא על הקרוב מן הכל); אתה אומר חובה? או אינו אלא רשות? תלמוד לומר: בכל... גאולה תתנו: הכתוב קבעו חובה (על
הקרובים).'
אמרי ליה רבנן
לרב אשי ואמרי לה רבינא לרב אשי: בשלמא למאן דאמר 'לרבות בתי ערי חומה', היינו
דכתיב 'בכל', אלא למאן דאמר 'לרבות בתי חצרים' - מאי 'בכל' (נכתוב 'גאולה תתנו לארץ')?
קשיא.
איתיביה אביי:
'(תורת כהנים פרשת בהר פרשתא ו פרק ח הלכה ג) מה תלמוד לומר (בעבד
עברי הנמכר לעובד כוכבים) 'יגאלנו' 'יגאלנו' 'יגאלנו' שלש פעמים [ויקרא כה,מח:
אחרי נמכר גאלה תהיה לו אחד מאחיו יגאלנו (פסוק מט)
או דדו או בן דדו יגאלנו או משאר בשרו ממשפחתו יגאלנו או השיגה ידו
ונגאל]? לרבות כל הגאולות
שנגאלות (שיהא נגאל) כסדר הזה' (קא
סלקא דעתן שיהו נגאלין לקרובים בא ללמדנו); מאי - לאו בתי ערי חומה ועבד עברי (הנמכר לישראל, דלא כתיב
ביה גאולת קרובים)?
לא, בתי חצרים
ושדה אחוזה.
בתי חצרים ושדה
אחוזה בהדיא כתיב: 'על שדה
הארץ יחשב' (ויקרא
כה,לא) [כמו
שלמדנו לעיל]!?
כדאמר רב נחמן
בר יצחק: ל'קרוב קרוב קודם' - הכי נמי ל'קרוב קרוב קודם' (דגבי שדה
אחוזה כתיב 'ובא גואלו הקרוב אליו' [ויקרא
כה,כה] ולא פירש 'הקרוב קרוב קודם', כי הכא דפריש 'דודו'
ברישא, ואם אין לו דוד 'בן דודו', ואי לאו 'משאר
בשרו').
היכא איתמר דרב
נחמן בר יצחק?
אהא: דאיבעיא
להו: עבד עברי הנמכר לישראל - נגאל לקרובים או אינו נגאל לקרובים?
אליבא דרבי לא
תבעי לך, דאמר 'מי שאינו נגאל 'באלה' [ויקרא כה,נד:
ואם לא יגאל באלה ויצא בשנת היבל הוא ובניו עמו] - נגאל בשש', אלמא (סברא ליה) לא מיפרק (דאין
נגאל בקרובים); כי תיבעי לך אליבא
דרבנן: מאי?: ילפינן 'שכיר' 'שכיר' [לעיל יד,ב] ולא דרשי 'יגאלנו'? או דילמא 'יגאלנו' (כתיב
בנמכר לעובד כוכבים גבי קרובים, ומשמע מיעוטא): לזה, ולא לאחר?
תא שמע: 'בכל ... גאולה תתנו' - לרבות בתים ועבד עברי; מאי? לאו בתי ערי חומה ועבד
עברי הנמכר לישראל?
לא, עבד עברי
הנמכר לעובד כוכבים.
עבד עברי הנמכר לעובד כוכבים בהדיא כתיב ביה: או דודו או בן דודו יגאלנו [או משאר בשרו ממשפחתו יגאלנו או השיגה ידו ונגאל] (ויקרא כה,מט)?
(קידושין כא,ב)
ההוא ('בכל...
גאולה תתנו') - (תלה
ביה קרא) לקובעו חובה, ואפילו לרבי
יהושע (דאמר גבי שדה אחוזה 'רשות' - הכא מודה דחובה, דלא יטמע
בעובדי כוכבים).
תא שמע (תורת
כהנים פרשת בהר פרשתא ו פרק ח הלכה ג): 'מה תלמוד לומר (ויקרא כה,מח-מט) 'יגאלנו' 'יגאלנו' 'יגאלנו' שלש פעמים [ויקרא
כה,מח: אחרי נמכר גאלה תהיה לו אחד מאחיו יגאלנו (פסוק
מט) או דדו או בן דדו יגאלנו או משאר בשרו ממשפחתו יגאלנו
או השיגה ידו ונגאל]? - לרבות כל
הגאולות שנגאלות כסדר הזה' –
מאי? לאו בתי ערי חומה ועבד עברי הנמכר לישראל?
לא בתי חצרים
ושדה אחוזה.
בתי חצרים
בהדיא כתיב בהו: (ויקרא כה,לא) על שדה הארץ יחשב [כמו
שלמדנו לעיל]?
אמר רב נחמן בר
יצחק: ל'קרוב קרוב קודם'.
והנרצע נקנה
ברציעה:
דכתיב [שמות
כא,ו: והגישו אדניו אל האלהים והגישו אל הדלת או אל המזוזה] ורצע אדוניו את אזנו במרצע [ועבדו
לעלם].
וקונה את עצמו
ביובל ובמיתת האדון:
דכתיב [שמות
כא,ו: והגישו אדניו אל האלהים והגישו אל הדלת או אל המזוזה ורצע אדוניו את אזנו במרצע
ועבדו לעלם] 'ועבדו' - ולא את
הבן ולא את הבת, 'לעולם' - לעולמו של יובל' (כדילפינן בריש פירקין (טו,א)
מ'ושבתם איש אל אחוזתו' [ויקרא
כה,י]).
תנו רבנן: ''מרצע' - אין לי אלא מרצע; מנין לרבות הסול (ברוק"א
בלע"ז) והסירא (קוץ) והמחט (טרייד"א) והמקדח והמכתב (גרייפ"א
שחוקקין בפנקסיהן)? תלמוד לומר: (דברים
טו,יז) ולקחת [את
המרצע ונתתה באזנו ובדלת והיה לך עבד עולם ואף לאמתך תעשה כן] - לרבות כל דבר שנקח ביד, דברי רבי יוסי ברבי
יהודה; רבי אומר: מה מרצע מיוחד של מתכת - אף כל של מתכת.
דבר אחר: 'המרצע' - להביא המרצע הגדול (לקמיה
מפרש מאי גמרא).
אמר רבי
אלעזר: יודן בריבי ('יודן' שמו, וגדול בדורו היה; וכל היכא דקרי ליה
'בריבי' - לשון חכמה וחריפות הוא) היה דורש: כשהן רוצעים אין רוצעים אלא במילתא (אליה של
אזן בבשר ולא בתנוך);
וחכמים (חולקין
עליו) אומרים (וזו
ראיה שלהם): (קים
לן) אין עבד עברי כהן נרצע מפני
שנעשה בעל מום (ולא יכול עוד לשוב לחיזוק הראשון ולקמיה ילפינן ושב
אל משפחתו למוחזק שבמשפחתו)'; ואי
תימא 'במילתא הם רוצעים' - היאך עבד עברי כהן יעשה בעל מום (והתנן (בכורות
לז,א) גבי מומין: נפגמה אזנו מן הסחוס, אבל לא מן העור)? הא (הרי יש לך ללמוד מכאן): אין נרצע אלא בגובה של אזן.
במאי קמיפלגי (גבי
סול וסירא)?
דרבי דריש כללי
ופרטי (בכל התורה: מקום שכולל ופורט - דורש שהפרט פירוש של כלל,
ואין בכלל אלא מה שבפרט, וכי חזר וכלל - לא הוסיף לך בכלל האחרון אלא הדומה לפרט): 'ולקחת' – כלל; 'מרצע' – פרט; 'באזנו ובדלת' - חזר וכלל; כלל ופרט וכלל - אי אתה דן אלא
כעין הפרט: מה הפרט מפורש של מתכת - אף כל של מתכת.
רבי יוסי דריש
ריבויי ומיעוטי (אין הפרט פירושו של כלל, שתאמר 'אין בכלל אלא מה
שבפרט', אלא למעוטי הוא בא, לפי שבכלל היה מרבה את הכל ובא המיעוט אחריו לומר: בזה
וכיוצא בו כללתי לך; הילכך אפילו לא חזר וכלל הייתי מביא כעין הפרט; וכי
חזר וריבה - ריבה הכל, ולא מיעט לך אלא דבר אחד ומסרו הכתוב לחכמים איזה
דבר הראוי למעט מן הכלל; פירוש 'מיעט': ממעט קצת ממשמעו): 'ולקחת' – ריבה; 'מרצע' – מיעט; 'באזנו ובדלת' - חזר וריבה; ריבה ומיעט וריבה - ריבה הכל; מאי
רבי? רבי כל מילי; מאי 'מיעט'? מיעט סם (שלא יתן סם על אזנו
וינקבנה, דהא לא דמי למרצע: שאינו נוקב מכח אדם אלא מאליו).
אמר מר: "'המרצע' - להביא מרצע הגדול"; מאי משמע?
כדאמר רבא (בפרק
'גיד הנשה' (חולין צ,ב)): (רבי יהודה אומר: אין נוהג אלא
באחת, והדעת מכרעת של ימין, ויליף לה [רבא,
בדף צא,א] מה"א ד'הירך':) [בראשית לב,לג:
על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה אשר על כף] הירך [עד היום הזה כי נגע בכף ירך
יעקב בגיד הנשה] (ודרש:
'הירך') - המיומנת שבירך (חשובה
שבירכות), הכא נמי: 'המרצע' - מיוחד שבמרצעין.
אמר רבי אלעזר:
יודן בריבי היה דורש: 'כשהן רוצעין - אין רוצעין אלא במילתא, וחכמים אומרים:
אין עבד עברי כהן נרצע מפני שנעשה בעל מום'.
ויעשה בעל מום (ומה
בכך? והלא רציעה - מצוה היא)?
אמר רבה בר רב
שילא: אמר קרא: [ויקרא כה,מא: ויצא מעמך הוא ובניו
עמו] ושב אל משפחתו [ואל
אחזת אבתיו ישוב]: למוחזק שבמשפחתו.
איבעיא להו:
עבד עברי כהן, מהו שימסור לו רבו שפחה כנענית?: חידוש הוא (שהתיר
שפחה כנענית לישראל), לא שנא כהנים
ולא שנא ישראל? או דילמא: שאני כהנים, הואיל וריבה בהן הכתוב מצות יתירות?
רב אמר: מותר,
ושמואל אמר: אסור.
אמר ליה רב
נחמן לרב ענן: כי הויתו בי מר שמואל באיסקומדרי (לא הטיתם
לב לדקדק בשמועתכם, אלא) איטלליתו (כמשחקין
בפספסין; מרייל"ש); מאי טעמא
לא תימרו ליה מהא: 'וחכמים אומרים: אין עבד עברי כהן נרצע מפני שנעשה בעל מום';
ואי תימא 'אין רבו מוסר לו שפחה כנענית' (למה לי טעמא 'מפני שנעשה
בעל מום'?) - תיפוק לי (בלאו
הכי נמי לא שייך רציעה:) דבעינא [שמות
כא,ה: ואם אמר יאמר העבד] אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני [לא אצא
חפשי] – וליכא?
תו לא מידי (אין
להשיב על זאת)[1].
איבעיא להו:
כהן (אסור בגיורת: שהיתה זונה קודם) - מהו ביפת תואר (במלחמה) [דברים כא,יא:
וראית בשביה אשת יפת תאר וחשקת בה ולקחת לך לאשה]?: חידוש הוא: לא שנא כהן ולא שנא ישראל? או דילמא שאני
כהנים הואיל וריבה בהן מצות יתרות?
רב אמר: מותר (כדמפרש
ואזיל), ושמואל אמר: אסור.
בביאה ראשונה
דכולי עלמא לא פליגי דשרי, דלא דברה תורה (לא התירתה) אלא כנגד יצר הרע (אלא
בשביל יצר הרע: שאם לא יתירה - יעבור על האזהרה, כדיליף לקמיה, מדכתיב 'יפת תואר':
שיצר הרע מתגרה בו; הילכך בכהן נמי איכא למיחש ליצר הרע, ושריא); כי פליגי בביאה שניה (שכבר
נתקררה רוחו): רב אמר 'מותר' ושמואל
אמר 'אסור': רב אמר מותר: הואיל ואישתריא אישתרי; ושמואל אמר אסור: דהא הויא לה
גיורת, וגיורת לכהן לא חזיא.
איכא דאמרי:
בביאה שניה – כולי עלמא לא פליגי דאסירא, דהויא לה גיורת; כי פליגי בביאה ראשונה:
רב אמר 'מותר', דהא לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע; ושמואל אמר 'אסור': כל היכא
דקרינא ביה (דברים כא,יב)
והבאתהּ אל תוך ביתך (לקיימה) [וגלחה את ראשה ועשתה את צפרניה] - קרינא ביה 'וראית בשביה' (הותרה לו במה שנתן עיניו בה), כל היכא דלא קרינא ביה 'והבאתה אל תוך ביתך' - לא קרינא ביה 'וראית בשביה'.
צצצ
תנו רבנן [ספרי
דברים פסקא ריא]: '[דברים
כא,יא: וראית בשביה אשת יפת
תאר וחשקת בה ולקחת לך לאשה (פסוק יב) והבאתה
אל תוך ביתך וגלחה את ראשה ועשתה את צפרניה]
'וראית בשביה' - בשעת שביה (אם נתן
מתחילה עיניו בה, ולא שלקחה למוכרה או לשפחה ואחר כך נתן עיניו בה);
'אשת' - ואפילו אשת איש –
'יפת תואר' - לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע (משמע:
מתוך שמתגרה בה יצרו מחמת יופיה - התירה לו, ובקושי): (אלא) מוטב שיאכלו ישראל בשר
(קידושין כב,א)
תמותות
שחוטות (בשר מסוכנת שחוטה, ואף על פי שהיא מאוסה, כדכתיב
ביחזקאל [ד,יד] 'ולא בא
בפי בשר פגול') -
ואל יאכלו בשר תמותות (אמורטיי"ש) נבילות (לאחר
שימותו ויהו נבלות);
'וחשקת' - (בחשקו תלה הכתוב) אף על פי שאינה נאה;
'בה' - ולא בה ובחברתה (שלא יקח
שתים);
'ולקחת' - ליקוחין יש לך בה (קידושין
תופסין, ואף על פי שהיתה עובדת כוכבים, שהרי אינה מתגיירת מדעתה);
'לך לאשה': שלא יקח שתי נשים אחת לו ואחת לאביו אחת לו ואחת לבנו (גירסת
רש"י: 'לך' - ולא לאחרים שלא
יקחנה לצורך אחרים כגון אביו); [עד
כאן דברי הספרי] 'והבאתה' - מלמד שלא ילחצנה במלחמה (לבא עליה)'.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible
when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©
2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel
49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com