דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים [];      מקראה מלאה בסוף הדף.

 

קידושין דף כג

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(קידושין כב,ב)

 רבי יהודה הנדואה (מארץ כושי; 'כוש' מתרגמינן 'הינדואה') - גר שאין לו יורשין הוה; חלש; על מר זוטרא לשיולי ביה; חזייה דתקיף ליה עלמא טובא (גוסס ונוטה למות). אמר ליה (מר זוטרא) לעבדיה (דגר): שלוף לי מסנאי ואמטינהו לביתא (לקנותו בחזקה היה מתכוון שיהא בעבודתו כשימות אדונו). איכא דאמרי גדול הוה (העבד, ונזהר בו שלא יזכה הוא עצמו מן ההפקר; לפיכך קדם לפני המיתה וזכה בו),

 

(קידושין כג,א)

זה (והגר) פירש למיתה, וזה (ומר זוטרא) פירש לחיים (תחתיו, שלא יהא העבד בלא אדון רגע אחד);

ואיכא דאמרי: קטן הוה (ואף על פי כן הוצרך לכל זאת), ודלא כאבא שאול (דאמר: כל המחזיק בהן זכה אפילו לאחר זמן זכה בהן), דתניא: 'גר שמת, ובזבזו ישראל נכסיו, והיו בהן עבדים - בין גדולים בין קטנים - קנו עצמן בני חורין; אבא שאול אומר: גדולים קנו עצמן בני חורין; קטנים: כל המחזיק בהן זכה בהן'.

 

וקונה את עצמו בכסף [על ידי אחרים, ובשטר על ידי עצמו - דברי רבי מאיר]:

בכסף ע"י אחרים – אִין, אבל לא על ידי עצמו (שאם נתן לו כסף לפדות את עצמו - אינו פדוי, דמה שקנה עבד קנה רבו); במאי עסקינן (האי 'קנה עצמו על ידי אחרים')?: אילימא שלא מדעתו (של עבד) - מכדי שמענא ליה לרבי מאיר דאמר (בפרק קמא דגיטין) 'חוב הוא לעבד שיצא מיד רבו לחירות' (שאם היה עבד כהן - פוסלו מן התרומה, ואי עבד ישראל - אוסרו בשפחה, דשכיחא ליה פריצא ליה), ותנינא [משנה גיטין פ"א מ"ו]: 'זכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לו אלא בפניו' (אין אדם יכול ליעשות שלוחו שלא מדעתו לדבר שהוא חובה או הפסד והיכי תני מתניתין דנפדה על ידי אחרים שלא מדעתו)? אלא פשיטא – מדעתו, (ואם תאמר: פשיטא!?) והא קמשמע לן (הא איצטריך לאשמועינן): על ידי אחרים אִין, על ידי עצמו לא; אלמא אין קנין לעבד בלא רבו (בשום צד)!

אי הכי - אימא סיפא: 'בשטר על ידי עצמו': על ידי עצמו אִין, על ידי אחרים – לא, ואי מדעתו (שאמר לו "קבל גטי") - על ידי אחרים אמאי לא? וכי תימא: מאי 'על ידי עצמו' – 'אף על ידי עצמו', והא קא משמע לן: דגיטו וידו באים כאחד (ולא אמרינן 'לא הוציא רבו את הגט מרשותו ואין זו קבלה') - והא לא תני (בברייתא) הכי! דתניא: 'בשטר - על ידי עצמו ולא על ידי אחרים - דברי רבי מאיר'?

 

אמר אביי: לעולם שלא מדעתו, ושאני כסף, הואיל וקני ליה בעל כורחיה - מקני ליה [מקנה לו את עצמו, דהיינו משחררו] בעל כורחיה. אי הכי שטר נמי?

האי שטרא לחוד והאי שטרא לחוד (זה לשון קניה וזה לשון שחרור);

הכא נמי: האי כספא לחוד והאי כספא לחוד (זה ניתן לקניה וזה ניתן לשחרור)?!

טיבעא מיהא חד הוא (ואין ניכר הפרש ביניהם).

רבא אמר: כסף - קבלת רבו (שמקבל רבו הכסף) גרמה לו (להשתחרר מאליו, ואין אחרים הללו חבין אלא קבלת הרב, והרב אין נעשה שלוחו אלא לצורך עצמו, ומקנהו מאליו); (אבל) שטר (חירות השטר) - קבלת אחרים גרמה לו (וכיון דחוב הוא לו - אין חבין לאדם שלא מדעתו).

 

וחכמים אומרים: בכסף - ע"י עצמו [ובשטר על ידי אחרים, ובלבד שיהא הכסף משל אחרים]:

'בכסף - על ידי עצמו' – אִין, על ידי אחרים לא? אמאי? נהי נמי דשלא מדעתו - מכדי שמענא להו לרבנן (במסכת גיטין (יא,ב)) דאמרי 'זכות הוא שיצא מתחת יד רבו לחירות', ותנינא (כמו 'התנן' [משנה גיטין פ"א מ"ו]) 'זכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לו אלא בפניו', וכי תימא: מאי 'על ידי עצמו' – 'אף על ידי עצמו', וקא משמע לן דיש קנין לעבד בלא רבו (כי יהבי ליה על מנת שאין לרבו רשות בו) - אי הכי אימא סיפא: 'בשטר על ידי אחרים' - ולא על ידי עצמו, והא קיימא לן דגיטו וידוו באין כאחד (כלומר: והא מעשים בכל יום שהעבד מקבל את גיטו; ואי רבנן פליגי עלה דמילתא - מי שבקינן רבנן ועבדינן כרבי מאיר?)! וכי תימא: מאי 'על ידי אחרים' – 'אף על ידי אחרים' (ואפילו שלא מדעתו), והא קא משמע לן: דזכות הוא לעבד שיצא מיד רבו לחירות - אי הכי נערבינהו וניתנינהו: 'בכסף ובשטר בין ע"י אחרים בין על ידי עצמו'?

 

אלא בכסף - בין על ידי אחרים בין על ידי עצמו; בשטר - על ידי אחרים, ולא על ידי עצמו, ורבי שמעון בן אלעזר הוא (הך סיפא דשטר, דלית ליה 'גיטו וידו באין כאחד'), דתניא: 'רבי שמעון בן אלעזר אומר: אף בשטר - על ידי אחרים ולא ע"י עצמו'.

ושלש מחלוקות בדבר.

(1) רבי מאיר אית ליה:

בכסף על ידי אחרים, ואפילו שלא מדעתו, ולא על ידי עצמו, דאין קנין לעבד בלא רבו;

ובשטר - על ידי עצמו ולא על ידי אחרים שלא מדעתו, דחוב הוא לו; וכסף - אף על גב דחוב הוא לו - קבלת רבו גרמה לו.

2) ורבי שמעון בן אלעזר אית ליה:

בין בכסף בין בשטר - על ידי אחרים, דקסבר 'זכות הוא לו', ולא על ידי עצמו: דגבי כסף אית ליה 'אין קנין לעבד בלא רבו'; וגבי שטר: לית ליה 'גיטו וידו באין כאחד', כדקתני 'אף בשטר כו' - וכל שכן בכסף; אלמא בתרוייהו אית ליה 'על ידי עצמו לא'

3) ורבנן דמתניתין אית להו:

בכסף - בין על ידי אחרים בין על ידי עצמו, דיש קנין אחרים, דזכות הוא לו, וכן בשטר, בין על ידי אחרים בין על ידי עצמו, ודקיימא לן 'גיטו וידו באין כאחד' - כרבנן עבדינן ליה.

והאי דלא ערבינהו ותנינהו - משום דסיפא - רבי שמעון בן אלעזר היא, אבל רישא - הכי קאמר ליה רבנן לרבי מאיר: אף בכסף על ידי עצמו, דיש קנין, וכל שכן על ידי אחרים, דזכות לו; וכל שכן שטר, דזכות.

 

ואם באנו לפרש 'שלש מחלוקות' ולומר דרבנן אית להו בכסף: בין על ידי עצמו בין על ידי אחרים, ובשטר על ידי אחרים ולא על ידי עצמו, ורבי שמעון בן אלעזר סבר כרבי מאיר בכסף: דעל ידי עצמו לא, ואין קנין, וכרבנן בשטר, דאין גיטו וידו באין כאחד - אם כן הא דקיימא לן 'גיטו וידו באין כאחד' - יחידאה היא, וכרבי מאיר עבדינן ליה; הילכך ליכא לפרושי אלא כדפרישית: דרישא דמילתא אמרוה רבנן, וסיפא אתאן לרבי שמעון בן אלעזר).

 

אמר רבה: מאי טעמא דרבי שמעון בן אלעזר? גמר 'לה' [ויקרא יט,כ: ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע והוא שפחה נחרפת לאיש והפדה לא נפדתה או חפשה לא נתן לה בקרת תהיה לא יומתו כי לא חפשה] 'לה' מאשה [דברים כד,א: כי יקח איש אשה ובעלה והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו]: מה אשה - עד שיוציא גט לרשות שאינה שלו (דכתיב (דברים כד, פסוקים א,ג) ונתן בידה ואיהי לא אקניה לבעל לגופה), אף עבד נמי: עד שיוציא גט לרשות שאינה שלו (של רבו; ורבנן גמרי הכי מה אשה מקבלת גיטה אף עבד מקבל גט).

 

בעי רבה:

 

(קידושין כג,ב)

לרבי שמעון בן אלעזר (דאמר 'עבד כנעני אינו מקבל גיטו') עבד כנעני - מהו שיעשה שליח לקבל גיטו מיד רבו? כיון דגמר 'לה' 'לה' מאשה – כאשה (דמי, ועושה שליח לקבלה כאשה, דנפקא לן (לקמן מא,א) מ'ושלחה מביתו' (דברים כד, פסוקים א,ג) - מלמד שהאשה עושה שליח, והיינו דקאמר 'על ידי אחרים')? או דילמא: אשה - דאיהי מצי מקבלת גיטה - שליח נמי מצי משויא, עבד - דאיהו לא מקבל גיטיה - שליח נמי לא מצי משוי (ו'על ידי אחרים' דקאמר: שיזכה לו רבו גיטו על ידי אחרים, או הם עושים שלא מדעתו)?

בתר דבעיא - הדר פשטא: 'לה' 'לה' מאשה: כאשה (ועושה שליח).

ואלא הא דאמר רב הונא בריה דרב יהושע: 'הני כהני (לענין הקרבת קרבנות) שלוחי דרחמנא נינהו (ולא שלוחי דידן ונפקא מינה למודר הנאה מכהן שהכהן מותר להקריב קרבנותיו והא מילתא איבעיא לן בנדרים בפרק 'אין בין המודר' (לה,ב)), דאי סלקא דעתך שלוחי דידן נינהו מי איכא מידי דאנן לא מצינן עבדינן ואינהו מצי עבדי' – ולא? והא עבדא, דאיהו לא מצי מקבל גיטיה ושליח מצי משוי (והיכי יליף רב הונא מהאי טעמא היתר בהקרבה למודר הנאה)?

ולא היא: ישראל לא שייכי בתורת קרבנות (שיהיו הן עובדים את העבודה) כלל, [אבל] עבד שייך בגיטין, דתניא: נראין הדברים שהעבד מקבל גיטו של חבירו מיד רבו של חבירו אבל לא מיד רבו שלו (אם היו שניהם של איש אחד) (אם אינו מקבל גיטו משום דלא יצא הגט מרשות רבו - מקבל הוא גט לחברו שאינו עבדו של רבו, אלא של איש אחר, דהא יצא הגט לרשות שאינו שלו).

 

 

[עבד כנעני ... קונה את עצמו בכסף על ידי אחרים, ובשטר על ידי עצמו - דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: בכסף - ע"י עצמו ובשטר על ידי אחרים] ובלבד שיהא הכסף משל אחרים:

נימא בהא קמיפלגי: דרבי מאיר (דאמר 'בכסף על ידי אחרים') סבר: 'אין קנין לעבד בלא רבו (אם נתנו לו במתנה - זכה בו רבו; הילכך: אף על גב דהוי כסף משל אחרים - אי אפשר שיקבלנו הוא, ויתן לרבו), ואין קנין לאשה בלא בעלה (קנין דאשה ובעלה בעלמא איצטריכא לן, ואשה כי [כמו] עבד: הואיל ובעלה זכאי במעשה ידיה ובמציאתה; וכי היכי דפליגי לענין מתנה בעבד - איכא למשמע דהוא הדין באשה)'; ורבנן סברי: 'יש קנין לעבד בלא רבו (אם נתנו לו מתנה, הואיל ודעת אחרת מקנהו, ונותן זה לא גמר בלבו שיזכה בו הרב - הויא דעבד, ומיפריק ביה על ידי עצמו) ויש קנין לאשה בלא בעלה'?

אמר רבה אמר רב ששת: דכולי עלמא 'אין קנין לעבד בלא רבו (אי יהבי ליה סתמא) ואין קנין לאשה בלא בעלה', והכא במאי עסקינן? דאקני ליה אחֵר מנה, ואמר ליה "על מנת שאין לרבך רשות בו": רבי מאיר סבר: כי אמר ליה "קני" - קני עבד וקני רביה, וכי אמר ליה "על מנת" - לא כלום קאמר ליה; ורבנן סברי: כיון דאמר ליה "על מנת" - אהני ליה תנאיה (דמעיקרא אדעתה דתנאה אקניה);

ורבי אלעזר אמר: כל כי האי גוונא דכולי עלמא לא פליגי דקני עבד וקני רביה, והכא במאי עסקינן? - כגון דאקני ליה אחר מנה, ואמר ליה "עעל מנת שתצא בו לחירות": רבי מאיר סבר: כי אמר ליה "קני" - קני עבד וקני רביה, וכי אמר ליה "על מנת" - לא כלום קאמר ליה (דכיון דקנה עבד קנה רבו); ורבנן סברי: לדידיה נמי הא לא קא מקני ליה, דהא לא אמר ליה אלא "על מנת שתצא בו לחירות" (שתתנהו לרבך בפדיונך).

ורמי דרבי מאיר אדרבי מאיר ורמי דרבנן אדרבנן, דתניא:

 

(קידושין כד,א)

'אין אשה פודה מעשר שני בלא חומש (קא סלקא דעתא במעשר שני שהוא משדה בעלה שהיא כבעלה, וקרינן ליה 'ממעשרו' וכדמפרש לה ואזיל); רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר: אשה פודה מעשר שני בלא חומש (דלאו דידה הוא, ואין מוסיפין חומש על פדיון מעשרות והקדשות אלא בעלים)';

היכי דמי?: אילימא בזוזי דבעל ומעשר דבעל - שליחותיה דבעל קא עבדה (ומאי טעמא דמאן דאמר פודין בלא חומש)!? ואלא בזוזי דידה (דנכסי מלוג) ומעשר דידיה (משדותיו)? [ויקרא כז,לא: ואם גאל יגאל] איש (ממעשרו) [חמשיתו יסף עליו] אמר רחמנא, ולא אשה (ממעשר בעלה, דאשה - כאחֵר דמיא)!? אלא - לאו כי האי גוונא: דאקני לה אחֵר מנה, ואמר לה: "על מנת שתפדי בו את המעשר" (שתהיה כאיש אחר לפדות בלא חומש), ואיפכא שמענא להו (רבנן סברי: כי אמר לה 'קני' - קנה ליה בעלה, וכי אמר לה "על מנת" - לאו כלום הוא; הילכך זוזי הוו נמי דבעל, ושליחותיה עבדא: 'איש ממעשרו' קרינא ביה; ורבי מאיר סבר: לדידה גופה לא אקני לה אלא להכי: שתהא כאיש אחר לפדות בלא חומש)!?

אמר אביי: איפוך!

רבא אמר: לעולם לא תיפוך, והכא במעשר דאתא מבי נשא עסקינן (שמת אביה, והיה לו מעשר שני, וירשתה עם שאר נכסים, וירושה הבאה לה לאחַר מכאן - נכסי מלוג הן, וילקח בהן קרקע, והוא אוכל פירות).

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"ימקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)

מקרא - באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is © 2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com