קידושין דף כו

דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

קידושין דף כו

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(קידושין כה,ב)

משנה:

בהמה גסה נקנית במסירה (בעליה מוסרים אותה ללוקח באפסר או בשערה, כדתניא לעיל (דף כב:) 'כיצד במסירה כו' אבל משיכה לא מקניא, דאין דרכה בכך להוליכה לפניו), והדקה – בהגבהה (ולא במשיכה), דברי רבי מאיר.

ורבי אליעזר וחכמים אומרים: בהמה דקה נקנית במשיכה.

גמרא:

דרש רב בקימחוניא [שם מקום]: בהמה גסה נקנית במשיכה.

אשכחינהו שמואל לתלמידי דרב, אמר להו: מי אמר רב 'בהמה גסה נקנית במשיכה'? והאנן 'במסירה' תנן? ורב נמי 'במסירה' אמר (היה רגיל לומר)!? הדר ביה מההיא (בתמיה)? (עד הכא שמואל קאמר לה.)

הוא דאמר כי האי תנא, דתניא: 'וחכמים אומרים: זו וזו (הדקה והגסה) נקנית במשיכה (וכי האי תנא סבירא ליה לרב); רבי שמעון אומר: זו וזו – בהגבהה (ולא במסירה ולא במשיכה)'.

מתקיף לה רב יוסף: אלא מעתה: פיל לרבי שמעון במה יקנה (שאי אפשר להגביהו)?

אמר ליה אביי: בחליפין! אי נמי: בשוכר את מקומו!

רבי זירא אמר: מביא ארבעה כלים (דקני ליה כליו כו'), ומניחן תחת רגליו; שמעת מינה: כליו של לוקח ברשות מוכר - קנה לוקח! (ופלוגתא היא בבבא בתרא (פה,א))

הכא במאי עסקינן – בסימטא (זוית שהיא אצל רשות הרבים, ואינה לא רשות הרבים ולא רשות היחיד).

(קידושין כו,א)

אי נמי (משכחת לה הגבהה אצל פיל) בחבילי זמורות (הגבוהים מן הארץ שלשה טפחים, ומוליכין עליהם; דהגבהת שלשה טפחים - הגבהה היא, דנפקא ליה מתורת לבוד).

משנה:

נכסים שיש להם אחריות (היינו קרקעות שאחריות כל אדם הלוה והנושה בחבירו עליהן לפי שקיימין ועומדין לפיכך נסמכין עליהן) - נקנין בכסף ובשטר ובחזקה (רפק ביה פורתא או דיש אמצרי או נעל או פרץ כל שהוא);

שאין להם אחריות - אין נקנין אלא במשיכה;

נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה (אם מכר מטלטלין עם קרקע - כיון שקנה לוקח את הקרקע באחד משלשה קנינים - נקנים מטלטלין עמה) וזוקקין (הללו שאין להם אחריות, דקמיירי בהו תנא) את הנכסים שיש להם אחריות לישבע עליהן. (אף על גב דאין נשבעין על הקרקעות לבדן, כדנפקא לן בשבועות (מב,ב) - היכא דטענו כלים וקרקעות ונתחייב לישבע על המטלטלין - זוקקין המטלטלין את הקרקעות לישבע עליהן. האי 'זוקקין' - אנכסים קאי, שאין להם אחריות, ולאו אבית דין.)

גמרא:

בכסף מנלן?

אמר חזקיה: אמר קרא: (ירמיהו לב,מד) שדות בכסף יִקְנוּ [וכתוב בספר וחתוֹם והעד עדים בארץ בנימן ובסביבי ירושלם ובערי יהודה ובערי ההר ובערי השפלה ובערי הנגב כי אשיב את שבותם נאם ה']

ואימא עד דאיכא שטר (בהדי כסף), דכתיב (קרא) 'וכתוב בספר וחתום'?

אי כתיב 'יקנו' לבסוף – כדקאמרת; השתא - דכתיב 'יקנו' מעיקרא - כסף קני, שטר - ראיה בעלמא הוא.

אמר רב: לא שנו (דקני בכספא לחודיה) אלא במקום שאין כותבין את השטר (שאין רגילין לכתוב שטר מכירה), אבל במקום שכותבין את השטר - לא קנה (דכיון דרגילין בהכי - לא סמכא דעתיה דלוקח עד דנקיט שטרא, ועיקר דעתו לקנות על השטר הוא), ואי פריש (אם "רצוני יקנה לי כספי" או "יקנה שטרי") – פריש [ואז כך נעשה המקח];

כי הא דרב אידי בר אבין, כי זבין ארעא אמר: "אי בעינא - בכספא איקני, אי בעינא - בשטרא איקני" (להכי אמר תרוייהו: שיהא הוא יכול לחזור בו, אבל המוכר לא יחזור, כדמפרש ואזיל): 'אי בעינא בכספא איקני', דאי בעיתו למיהדר (שאם בא המוכר לחזור) - לא מציתו הדריתו (יאמר לו "אני רוצה שיקנה לי כספי"), ו'אי בעינא בשטרא איקני': דאי בעינא למיהדר (ואם הוא בא לחזור) - הדרנא בי (יאמר לו "איני רוצה שיהא כספי קונה עד שיבא השטר, וכל זמן שלא קבלתי השטר אחזור בי").

ובשטר:

מנלן?: אילימא משום דכתיב 'וכתוב בספר וחתום והעד עדים' - והאמרת שטר ראיה בעלמא הוא? אלא מהכא: (ירמיהו לב,יא) ואקח את ספר הַמִּקְנָה [את החתום הַמִּצְוָה והחקים ואת הגלוי] (אלמא יש קנין אף בספר לבדו).

אמר שמואל: לא שנו אלא בשטר מתנה, אבל במכר - לא קנה עד שיתן לו דמים (דלא גמר מוכר ומקנה עד דקביל דמים; ואף על גב דקביל דמים - בעי שטרא, אלא היכא דפריש וכדאמרינן לעיל).

מתיב רב המנונא: 'בשטר כיצד? - כתב לו על הנייר או על החרס - אף על פי שאין בהם שוה פרוטה – "שדי מכורה לך", "שדי נתונה לך" - הרי זו מכורה ונתונה' (קא סלקא דעתך 'או' - 'או' קתני).

הוא מותיב לה והוא מפרק לה: במוכר שדהו מפני רעתה (דניחא ליה דלקנייה ליה שטרא ללוקח, כי היכי דלא מצי למיהדר ביה).

רב אשי אמר: (הך מתניתין) במתנה ביקש ליתנה לו (בנותן מתנה מיירי, וכולה חדא היא, ולאו 'או' 'או' קתני, אלא כך וכך כתב לו: "שדי מכורה ונתונה לך"), ולמה כתב לו לשון מכר? כדי ליפות את כוחו (שאם יגבנה בעל חוב של נותן ממנה - ישוב עליו לתבוע ממנו דמים המפורשים).

בחזקה:

מנלן?

אמר חזקיה: אמר קרא (גדליה בן אחיקם קאמר ליה) [ירמיהו מ,י: ואני הנני ישב במצפה לעמד לפני הכשדים אשר יבאו אלינו ואתם אספו יין וקיץ ושמן ושמו בכליכם] ושבו בעריכם אשר תפשתם; במה תפשתם? – בישיבה (ד'תפשתם' - א'שבו' קאי).

דבי רבי ישמעאל תנא: [דברים יא,לא: כי אתם עברים את הירדן לבא לרשת את הארץ אשר ה' אלקיכם נתן לכם] וירשתם אותה וישבתם בה; במה 'ירשתם'? – בישיבה. [אולי ההסבר: אם כבשתם במלחמה ולא ישבתם בה, אלא הצבא נסוג – אין כאן תפישה או הורשה, אלא רק כיבוש; ההורשה נעשית על ידי ישיבה.]

ושאין להם אחריות אין נקנין אלא במשיכה:

מנלן?

דכתיב (ויקרא כה,יד) וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך [אל תוֹנוּ איש את אחיו] - דבר הנקנה מיד ליד (דהיינו משיכה).

ולרבי יוחנן דאמר (בפרק 'הזהב') 'דבר תורה מעות קונות' (כדאשכחן גבי הקדש: 'ונתן הכסף... וקם לו'[YH1] ) - מאי איכא למימר?

(אמר לך: מתניתין לא תקשי לי:) תנא תקנתא דרבנן קתני (דתקנתא דרבנן קתני תנא דמתניתין, שעקרו חכמים קנין המעות ואמרו לא תִקנֶה אלא משיכה: גזירה שמא יאמר לו "נשרפו חיטיך בעלייה").

נכסים שאין להם אחריות [נקנין עם נכסים שיש להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה]:

מנהני מילי?

אמר חזקיה: דאמר קרא (בבני יהושפט כתיב וסיפיה דקרא 'עם ערי מצורות ביהודה'): (דברי הימים ב כא,ג) ויתן להם אביהם מתנות [רבות לכסף ולזהב ולמגדנות] עם ערי מצורות ביהודה [ואת הממלכה נתן ליהורם כי הוא הבכור].

איבעיא להו: בעינן צבורים (שיהו אותן מטלטלין מונחין באותו קרקע) או לא?

אמר רב יוסף: תא שמע: 'רבי עקיבא אומר: קרקע כל שהוא חייבת בפאה ובבכורים ('ובוידוי' לא גרסינן, דאף מי שאין לו קרקע - מתוודה על המעשרות, ויכול לומר 'וברך את עמך את ישראל ואת האדמה אשר נתתה לנו' [דברים כו,טו], ולא דמי לבכורים דבעי למימר 'אשר נתת לי' [דברים כו,י]),

(קידושין כו,ב)

ולכתוב עליה פרוסבול (דאמרינן במסכת גיטין (לז,א; משנה שביעית פ"י מ"ו): אין כותבין פרוסבול אלא על הקרקע; ואם יש קרקע כל שהוא ללוה - כותבין עליו פרוסבול אף מחוב גדול, ושוב ללא תשמטנו שביעית; דכי תקון הלל פרוסבול - אשיעבוד קרקעות תקון, דמלוה המצויה היא), ולקנות עמה נכסים שאין להם אחריות'; ואי אמרת בעינן צבורים - כל שהוא למאי חזי (כמה מטלטלין יצבור בה)?

תרגומא רב שמואל בר ביסנא קמיה דרב יוסף: כגון שנעץ בה מחט (ואותה מחט היה מוכר לו עם הקרקע).

אמר ליה רב יוסף: קבסתן (ציערתני): איכפל תנא לאשמועינן מחט (הוצרך תנא לטרוח ולהשמיע קנייני מחטין)?

אמר רב אשי: מאן לימא לן דלא תלה בה מרגניתא דשוויא אלפא זוזי?

תא שמע: אמר רבי אלעזר: 'מעשה במדוני אחד (מאותו מקום, כדכתיב (יהושע יב,יט) 'מלך מדון אחד') שהיה בירושלים, שהיו לו מטלטלין הרבה, וביקש ליתנם במתנה; אמרו לו: אין לו תקנה עד שיקנם על גבי קרקע (ולא היה לו קרקע; לקמן פריך: וליקנינהו במשיכה או בחליפין?). מה עשה? הלך ולקח בית סלע ('בית סלע אחד' גרסינן, וקא סלקא דעתן: קרקע מלא רוחב סלע שהוא מטבע; לשון אחר: סלע ממש, שהוא גבוה וחדוד, ואין להעמיד עליו צאן וחביות) סמוך לירושלים, ואמר: "צפוני [החלק הצפוני של בית סלע] זה – לפלוני, ועמו מאה צאן ומאה חביות" – ומת, וקיימו את דבריו'; ואי אמרת 'בעינן צבורים בה' - בית סלע למאי חזי?

מי סברת 'בית סלע'? סלע ממש: מאי 'סלע'? - דנפיש טובא, ואמאי קרו ליה 'סלע' דקשי כסלע (דאינה בת זריעה (היא), ולקחה בזול).

תא שמע דאמר רב יהודה אמר רב: 'מעשה באדם אחד, שחלה בירושלים

- כרבי אליעזר (ומאן דתני 'חלה' סבר לה כרבי אליעזר דאמר בבבא בתרא: אחד בריא ואחד מסוכן - אין דבריו קיימין בדיבור אלא בקנין, דלית ליה 'דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו'; לפיכך אמרו: אין לו תקנה להקנותו אלא על גבי קרקע; ולקמיה פריך וניקנינהו במשיכה או בחליפין), ואמרי לה 'בריא היה' - כרבנן (אבל 'חלה' - לא אצטריך להכי, דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין, כרבנן, דפליגי אדרבי אליעזר) –

שהיו לו מטלטלין הרבה, וביקש ליתנם במתנה; אמרו לו: אין לו תקנה עד שיקנם על גבי קרקע; מה עשה? - הלך ולקח בית רובע (בית זריעת רובע הקב לפי חשבון סאתים בחצר המשכן) סמוך לירושלים, ואמר: "טפח על טפח לפלוני ועמו מאה צאן ומאה חביות" – ומת, וקיימו חכמים את דבריו' - ואי אמרת 'בעינן צבורים' - טפח על טפח למאי חזי?

הכא במאי עסקינן? - לדמי (מעות היו בידו ליתן מתנה, וצבר דמי מאה צאן ומאה חביות עליו); הכי נמי מסתברא (דמעות היו ולפיכך לא יכול לקנותו בחליפין דקיימא לן בפרק 'הזהב' (בבא מציעא מו,א): אין מטבע נקנה בחליפין), דאי סלקא דעתך 'מאה צאן ומאה חביות ממש' - ניקנינהו ניהליה בחליפין!

ואלא מאי – לדמי? ניקנינהו ניהליה במשיכה (יבא המקבל וימשוך)!? אלא - דליתיה למקבל מתנה [שמקבל המתנה לא היה במקום] - הכא נמי דליתיה למקבל מתנה (שיתן כליו למקנה, דכלים של קונה בעי: שהקונה פושט כליו למקנה; ואחר לא היה שם שחפץ בהנאתו של קונה, ליתן כליו בשבילו).

וניזכינהו ניהליה (במשיכה) אגב אֲחֵר (על ידי אחר: "זכה באלו לפלוני")?

לא סמכה דעתיה (דהאי נותן ולא היה מאמין באנשי המקום למסור המטלטלין, מפני שהמטלטלין בידו, והיה מקיימם בביתו), סבר: שמיט ואכיל להו.

ואלא מאי 'אין לו תקנה' (הא יכול לזכות על ידי אחרים אם ירצה)?

הכי קאמר: למאי דלא סמכה דעתיה - אין לו תקנה עד שיקנם על גבי קרקע.

תא שמע: 'מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באים בספינה (ושכח ולא נתן רשות לתרום); אמר להם רבן גמליאל לזקנים: עישור שאני עתיד למוד

(קידושין כז,א)

נתון לו ליהושע (רבי יהושע בן חנניא, כדאמר במסכת ערכין (יא,ב): 'מעשה ברבי יהושע ברבי חנניא, שהלך לסייע את רבי יוחנן בן גודגדא בהגפת דלתות; אמר לו: חזור בך, שאתה מן המשוררים ואני מן השוערים'; אלמא לוי הוה. ספרי (פרשת קרח): וכבר בקש רבי יהושע בן חנניא לסייע את רבי יוחנן בן גודגדא; אמר ליה: חזור לאחוריך: אתה מחייב בנפשך, שאתה מן המשוררין ואני מן השוערין), ומקומו מושכר לו (ונתן לו [לרבן גמליאל] רבי יהושע פרוטה בשכר המקום, ונמצא מטלטלין נקנין עם הקרקע בכסף; והכי מסקנא דהך מילתא במסכת מעשר שני (פ"ה מ"ט): ונתקבלו שכר זה מזה, ואף על פי שעדיין לא הופרש - קריית שם הוא; שאסור לשהות לחברים דבר שאינו מתוקן; ואפילו אכלו ממנו - אין כאן חיוב מיתה משום טבל, דמן המותר יפריש מעשרותיו), ועישור אחר שאני עתיד למוד - נתון לו לעקיבא בן יוסף, כדי שיזכה בו לעניים (שנת מעשר עני היתה, ורבי עקיבא - גבאי עניים היה; ובספינה היו שניהם עמו), ומקומו מושכר לו' - שמע מינה: בעינן צבורים בה (מדקאמר 'מקומו' ולא מקום אחר)!

שאני התם, כי היכי דלא ליטרחינהו (להוציא משם כל זמן שרצו להניחו שם).

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)

מקרא - באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com