דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
קידושין דף כז
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(קידושין כו,ב)
תא שמע: 'מעשה
ברבן גמליאל וזקנים שהיו באים בספינה (ושכח ולא נתן רשות לתרום); אמר להם רבן גמליאל לזקנים: עישור שאני עתיד
למוד
(קידושין כז,א)
נתון לו
ליהושע (רבי יהושע בן חנניא, כדאמר במסכת ערכין (יא,ב):
'מעשה ברבי יהושע ברבי חנניא, שהלך לסייע את רבי יוחנן בן גודגדא בהגפת דלתות;
אמר לו: חזור בך, שאתה מן המשוררים ואני מן השוערים'; אלמא לוי הוה. ספרי
(פרשת קרח): וכבר בקש רבי יהושע בן חנניא לסייע את רבי יוחנן בן גודגדא; אמר ליה:
חזור לאחוריך: אתה מחייב בנפשך, שאתה מן המשוררין ואני מן השוערין), ומקומו מושכר לו (ונתן לו [לרבן
גמליאל] רבי יהושע פרוטה בשכר המקום, ונמצא מטלטלין נקנין עם
הקרקע בכסף; והכי מסקנא דהך מילתא במסכת מעשר שני (פ"ה
מ"ט): ונתקבלו שכר זה מזה, ואף על פי שעדיין לא הופרש - קריית שם
הוא; שאסור לשהות לחברים דבר שאינו מתוקן; ואפילו אכלו ממנו - אין כאן חיוב מיתה
משום טבל, דמן המותר יפריש מעשרותיו), ועישור אחר שאני עתיד למוד - נתון לו לעקיבא בן יוסף, כדי שיזכה בו לעניים (שנת
מעשר עני היתה, ורבי עקיבא - גבאי עניים היה; ובספינה היו שניהם עמו), ומקומו מושכר לו' - שמע מינה: בעינן צבורים בה (מדקאמר
'מקומו' ולא מקום אחר)!
שאני התם, כי
היכי דלא ליטרחינהו (להוציא משם כל זמן שרצו להניחו שם).
תא שמע דאמר
רבא בר יצחק אמר רב: שני שטרות הן (שני דינין חלוקין בשטר): "זכו בשדה זו לפלוני (החזיקו
בו לצרכו), וכתבו לו את השטר (לראיה
בעלמא)" - חוזר בשטר (אם
אומר "אין רצוני שתהא לו ראיה בידו"), ואינו חוזר בשדה; "על מנת שתכתבו לו את השטר"
– חוזר, בין בשטר בין בשדה (חוזר אף בשדה, שהרי לא עשאן
שלוחין לזכות אלא עם השטר, והרי חוזר לו בשטר).
ורב חייא בר
אבין אמר רב הונא: שלשה שטרות הן; תרי - הא דאמרן; אידך: אם קדם מוכר (קודם
נתינת הכסף או קודם שהחזיק) וכתב לו
את השטר, כאותה ששנינו: 'כותבים שטר למוכר ("שדי
מכורה לפלוני") אף על פי
שאין לוקח עמו (ולא אמרינן: שטר מוקדם הוא, כיון דקנו מיניה מהשתא;
אי נמי כאביי, דאמר (בבא מציעא יג,א): 'עדיו בחתומיו זכין לו')' - כיון שהחזיק עמו בקרקע נקנה השטר (כגון
שאמר לו זה "קני קרקע בחזקה והשטר עמה") בכל מקום שהוא ('כיון שהחזיק כו' - ר'
חייא בר אבין אמר לה, ואינה מן המשנה); שמע מינה 'לא בעינן צבורים בה'!
שאני שטר,
דאפסירא (קבישט"ר, כלומר בית אחיזתה) דארעא הוא (וכגון קרקע דמי).
והא עלה קתני 'זו
היא ששנינו 'נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות בכסף בשטר
ובחזקה'' (אלמא שאר נכסים כשטר), שמע מינה לא בעינן צבורים בה!?
שמע מינה.
איבעיא להו: מי
בעינן 'אגב' (שיאמר לו "קני קרקע וקני מטלטלין אגבה") או לא?
תא שמע דקתני
כל הני ('ועמו מאה צאן') ולא קתני 'אגב' (ולא קתני 'אגבן מאה צאן').
ולטעמיך קני?
מי קתני 'אלא עד דאמר "קני"'? (הוצרך לומר לאחֵר:
"זכה בטפח על טפח לפלוני, ועמו מאה צאן שבידי, שלא אוכל לחזור בי") - הכא נמי עד דאמר "אגב"!
והלכתא צבורים
- לא בעינן, "אגב" ו"קני&quoot; – בעינן.
איבעיא להו:
שדה במכר ומטלטלין במתנה – מהו?
תא שמע: 'עישור
שאני עתיד למוד נתון ליהושע ומקומו מושכר לו' (היינו
מכר; והמעשר היה מתנה) שמע מינה (נקנו
מטלטלין דמתנה אגב קרקע של מכר).
איבעיא להו:
שדה לאחד ומטלטלין לאחר (ואמר לבעל השדה "קני השדה לעצמך, ואגבה יקנו
מטלטלין לפלוני") - מהו?
תא שמע: 'עישור
שאני עתיד למוד נתון לעקיבא בן יוסף כדי שיזכה בו לעניים, ומקומו מושכר לו';
[תירוץ:] מאי 'מושכר'? מושכר למעשר!
ואי בעית אימא:
שאני רבי עקיבא, דיד עניים הוה (הואיל וגבאי של עניים היה - הרי
הוא כידו, משאין כן באחר).
אמר רבא: לא
שנו (דמטלטלין נקנין בחזקה דקרקע) אלא שנתן דמי כולן (דמי כל
המטלטלין והקרקע, דכי אחזקיה בקרקע - אדעתא למיקני כוליה אחזקיה), אבל לא נתן דמי כולן (דמי כל
המטלטלין) - לא קנה (מטלטלין
בחזקה דקרקע) אלא כנגד מעותיו.
תניא כוותיה
דרבא: 'יפה כח הכסף מכח השטר, וכח השטר מכח הכסף: יפה כח הכסף: שהכסף פודין בו
הקדשות ומעשר שני, מה שאין כן בשטר (בבכורות (נא,א)
נפקא לן בפרק 'יש בכור לנחלה' דכתיב בהו כסף הקדש, דכתיב 'ונתן הכסף וקם לו',
ומעשר שני דכתיב 'וצרת הכסף': דבר שיש בו צורה, היינו מטבע); ויפה כח השטר: שהשטר מוציא בבת ישראל (גט
אשה), מה שאין כן בכסף;
ויפה כח
שניהם מכח חזקה, וכח חזקה מכח שניהם: יפה כח שניהם: ששניהם קונים בעבד עברי (כסף
ושטר קונין עבד עברי; בפרקין ילפינן לעיל (יד,ב)), מה שאין כן בחזקה; יפה כח חזקה: שחזקה מכר לו עשר שדות
בעשר מדינות - כיון שהחזיק באחת מהם קנאם כולם;
(קידושין כז,ב)
במה דברים
אמורים (דקנה בחזקה דשדה זו את שדה אחרת שאינה סמוכה לה)? - שנתן לו דמי כולן, אבל לא נתן לו דמי כולן (ומטלטלין
הנקנין עם קרקע נמי כשדה שאינה סמוכה לה דמי, והיינו דרבא) - לא קנה אלא כנגד מעותיו.'
(הך דקתני כיון שהחזיק באחת מהן קנאן כולן) מסייע ליה לשמואל, דאמר שמואל: מכר לו עשר שדות
בעשר מדינות - כיון שהחזיק באחת מהן קנה את כולן.
אמר רב אחא
בריה דרב איקא: תדע, שאילו מסר לו עשר בהמות באפסר אחד, ואמר ליה "קני"
- מי לא קני?
אמר ליה: מי
דמי? התם איגודו בידו (כולן אגודות באגד זה שבידו), הכא אין איגודו בידו.
איכא דאמרי:
אמר רב אחא בריה דרב איקא: תדע דלא קני (וליתא דשמואל): אילו מסר לו עשר בהמות באפסר אחד, ואמר לו
"זו קני" ("וזו לא תיקני" לא גרסינן) - מי קני (לשארא?
הא אמר "זו" הכא נמי: כי אחזקה בהא ואין השאר ניכרות עמה – "זו
קני" הוא)?
מי דמי? התם -
גופים מוחלקים (וכי אמר ליה "זו קני" - הוא [אותו]
משמע, ולא קנה השאר), הכא (הכא
לא "זו קני" הוא) - סדנא ('סדנא'
טרינ"ק, כמו סדן של נפחים) דארעא
(כלומר: עשת וחיבור הקרקע) חד הוא (דהא כולה מחוברת).
[נכסים שאין להם אחריות נקנין עם
נכסים שיש להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה] וזוקקים את הנכסים [שיש להם אחריות לישבע עליהן]:
אמר עולא: מנין
לגלגול שבועה מן התורה? - שנאמר [במדבר ה,כב: ובאו
המים המאררים האלה במעיך לצבות בטן ולנפל ירך] ואמרה האשה: אמן! אמן!, ותנן: 'על מה היא אומרת "אמן אמן" (אמן
יתירא)? - (למידרש
ביה גלגול, כדקא מסיים ואזיל:) אמן
על האלה (ירכך נופלת וגו'), אמן על השבועה (שהיה
משביעה הכהן ואומר: משביעני עליך שלא נטמאת, כדכתיב (במדבר ה,יט):
והשביע אותה),
אמן אם מאיש זה, אמן אם מאיש אחר, אמן שלא סטיתי ארוסה ונשואה ושומרת יבם וכנוסה (שייך
למיתני גבי יבמה; 'שומרת יבם' = ממתנת ומצפה ליבום, כמו 'שמר את
הדבר' (בראשית לז,יא); להכי שייך לשון 'כניסה'
כדכתיב (דברים כה,ה) לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר,
אלא יבמה יקחנה לאשה בביתו) '(ולא
אפשר לאוקמה אלא בגלגול); האי
'ארוסה' היכי דמי? אילימא דקני [שקנא
בעלה] לה כשהיא
ארוסה, וקא משקי לה כשהיא ארוסה (ומילי מילי קתני, ולא שתשבע על
כולם כאחד, והכי קאמר: בין שהיא ארוסה, בין שהיא נשואה - יכול להשביעה ולהשקותה) - והתנן: 'ארוסה ושומרת יבם לא שותות (אם
נסתרו, דבעינן 'תחת אישה') ולא
נוטלות כתובה (שהיא גרמה לעצמה ליאסר עליו)' - מאי טעמא? – [במדבר ה,כ:
ואת כי שטית] תחת אישך [וכי
נטמאת ויתן איש בך את שכבתו מבלעדי אישך] אמר רחמנא, וליכא!
אלא דקני לה
כשהיא ארוסה ונסתרה כשהיא ארוסה, וקא משקי לה כשהיא נשואה (על סתירת
אירוסין)? - מי בדקי לה מיא? (במדבר
ה,לא) ונקה האיש מעון [והאשה
ההוא תשא את עונה] אמר רחמנא: בזמן
שהאיש מנוקה מעון (שלא בא עליה אחר שנסתרה, שנאסרה עליו בסתירה זו) - מים בודקים את אשתו; אין איש מנוקה מעון - אין
המים בודקים את אשתו! אלא על ידי גלגול. (הכי גרסינן: אלא - לאו על
ידי גלגול?' - ולא גרסינן: דקני לה כשהיא ארוסה ואסתתר ונכנסה לחופה כו') (שקינא לה כשהיא נשואה, ונסתרה,
ומגלגל עליה שבועה על אירוסין אף על פי שלא היו ראוין לשבועה בפני עצמן, שהרי לא
קינא.
ואי קשיא: הויא לה לאוקמא בדקני לה ארוסה ואסתתרה
ומשקה לה משנכנסה לחופה וקרינא בה 'תחת אישך', וכגון
שלא בא עליה, דהוה ליה 'מנוקה מעון' - הא בעי לאוקמא הכי במסכת יבמות (נח,א)
ואותיבנא עלה 'מבלעדי אישך': שקדמה שכיבת בעל לבועל, ולא שקדמה שכיבת בועל לבעל;
הילכך אין לך להשביעה על זנות של אירוסין בשום ענין - אלא על ידי גלגול, דזנות
אירוסין קדמה שכיבת בועל הוא; וביבמות איכא דמוקי לה כשבא עליה ארוס בבית אביה;
ועולא לא סבירא ליה ההוא שינויא).
אשכחן סוטה,
דאיסורא; ממונא מנלן?
תנא דבי רבי
ישמעאל: 'קל וחומר: ומה סוטה,
(קידושין כח,א)
שלא ניתנה
להתבע (שבועה שלה)
בעד אחד (כדאמרינן התם (ריש סוטה) דצריך שני עדים שראוה
שנסתרה, דיליף 'דבר' 'דבר' מממון), מגלגלין - ממון, שניתן להתבע (להשביע) בעד אחד (אם טענו
מנה וכפר לו בכולו, ועד אחד מעידו שהוא חייב לו – נשבע, שנאמר [דברים
יט,טו] 'לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת':
לכל עון ולכל חטאת אינו קם, אבל קם הוא לשבועה (שבועות
מ,א)) - אינו
דין שמגלגלין (את שבועתו להשביע בגלגול)!
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible
when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©
2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel
49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com