דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
קידושין דף כח
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(קידושין כז,ב)
אשכחן סוטה,
דאיסורא; ממונא מנלן?
תנא דבי רבי
ישמעאל: 'קל וחומר: ומה סוטה,
(קידושין כח,א)
שלא ניתנה
להתבע (שבועה שלה)
בעד אחד (כדאמרינן התם (ריש סוטה) דצריך שני עדים שראוה
שנסתרה, דיליף 'דבר' 'דבר' מממון), מגלגלין - ממון, שניתן להתבע (להשביע) בעד אחד (אם טענו
מנה וכפר לו בכולו, ועד אחד מעידו שהוא חייב לו – נשבע, שנאמר [דברים
יט,טו] 'לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת':
לכל עון ולכל חטאת אינו קם, אבל קם הוא לשבועה (שבועות
מ,א)) - אינו
דין שמגלגלין (את שבועתו להשביע בגלגול)!
אשכחן בודאי (שמגלגלין
שבועה טענת ברי בדבר שאין חייבין עליו שבועה, כגון קרקעות, או שלא הודה במקצת -
שמגלגלין אותו, אם נתחייב לו שבועה ממקום אחר); ספק (טענת שמא, כגון שבועת השותפין
והאריסין שחלקו, דתנן בשבועות (פ"ז מ"ח; דף מה,א):
'חלקו השותפין והאריסין - אינו יכול להשביעו'; וקתני: 'נתחייב לו שבועה
ממקום אחר - מגלגלין עליו את הכל' - אלמא ספק נמי מגלגלין;) מנלן? (אי מקל וחומר - לא דמי,
דסוטה - כל שבועתה ספק, וגלגול נמי ספק ממון עיקר שבועתו אינו באה אלא בטענת ודאי,
דכתיב (שמות כב,ו): 'כי יתן
איש'; ושבועת השותפין - תקנתא דרבנן היא, משום דמורו בה [השותפין]
היתירא [לקחת 'קצת']
כדאמר התם (שבועות מח,ב); וכיון דעיקר שבועת ממון ליתא אלא
בטענת ודאי - גלגול דידיה נמי בטענת ודאי ולא בטענת ספק!)
תניא: 'רבי
שמעון בר יוחאי אומר: נאמרה שבועה בחוץ ונאמרה שבועה בפנים (דסוטה
שמשביעין אותה בעזרה); מה שבועה
האמורה בפנים עשה בה ספק כודאי, אף שבועה האמורה בחוץ - עשה בה ספק כודאי.'
עד היכן גלגול
שבועה (כחה של גלגול לגלגל דבר שאין נשבעין עליו)?
אמר רב יהודה
אמר רב: דאמר ליה: "הישבע לי שאין עבדי אתה" (גירסת
רש"י: 'דאמר ליה עבדי אתה': אפילו זו מגלגלין, אם
יתחייב לו שבועה ממקום אחר; ובמסקנא מפרש מאי רבותא מקרקע דאמר 'עד היכן').
ההוא - שמותי
משמתינן ליה, דתניא: 'הקורא לחבירו "עבד (כנעני)" - יהא בנידוי (היו
מנדין אותו, שמזלזל בישראל כל כך - אף הם יזלזלו בו); "ממזר" - סופג את הארבעים (היו
קונסין מכות מרדות; וניחא ליה הא מנידוי); "רשע" - יורד עמו לחייו (כלומר:
לזו אין בית דין נזקקים, אבל הוא מותר לשנאתו, ואף למעט פרנסתו ולירד לאומנתו)'!
אלא אמר רבא:
"הישבע לי שלא נמכרת לי בעבד עברי".
האי - טענתא
מעלייתא היא (ובלא גלגול נמי: אי הוה מודה במקצת, או היה לו עד אחד
- היה חייב שבועה, דטענת מטלטלין היא זו)/span> ממונא אית ליה גביה (שתובעו פעולתו או גרעונו! ומאי
רבותא דהאי משאר גלגול שבועה)!
רבא לטעמיה,
דאמר רבא: עבד עברי - גופו קנוי (ואינה טענת מטלטלין).
אי הכי - היינו
'קרקע' (והא תנינן לה במתניתין דמגלגלין, ומאי רבותא דרב יהודה
לאשמועינן גלגול "עבדי אתה")!?
מהו דתימא:
קרקע הוא דעבדי אינשי דמזבני בצינעא; אם איתא דזבין - לית ליה קלא (משום
הכי תנן בה גלגול); האי - אם איתא
דזבין [לעבד עברי] - קלא אית ליה!? - קא משמע לן [שמגלגלין].
משנה:
כל הנעשה דמים
באחר[1]
(שדרכו לתתו בדמים כשקונין חפץ אחר), כיון שזכה (בו) זה (המקנה ומשך זוז אחד מן הקונה
בתורת קנין חליפין) - נתחייב זה (הקונה) בחליפיו (באונסי חליפין בכל מקום
שהם: אם מתו או אם נאבדו - עליו לשלם המעות שפוסק לתת לו, לפי שכשמושך המוכר את
הסודר או את הזוז בתורת חליפין - נקנה המקח ללוקח בכל מקום שהוא).
כיצד? - החליף
שור בפרה או חמור בשור, כיון שזכה זה (כיון שמשך בעל הפרה את השור) - (נקנית פרה ללוקח בכל מקום שהיא) נתחייב זה בחליפיו (ואונסיה
עליו;
והשתא סלקא דעתן דמטבע אתא לאשמועינן: 'כיון שזכה
זה נתחייב זה בחליפיו' היכא דנתנו בתורת חליפין ולא בתורת דמים, אלא
כעין שקונין בסודר, כעין 'שלף איש נעלו'
[רות ד,ז];
ובגמרא פריך: מאי 'כיצד'? הואיל והוא אתי לאשמועינן דמטבע נעשה חליפין, שאף על פי שבתורת דמים קיימא לן (בבא מציעא מד,א) דמעות אינן קונות, אלא משיכת המקח - כי יהבינהו ניהליה בתורת קנין סודר - קני כי סודר, הוה ליה למיתני 'כיצד? החליף מעות בפרה').
גמרא:
'חליפין' מאי
ניהו? - מטבע (שהוא הניתן דמים באחר בכל מקום); שמע מינה (ואשמועינן מתניתין:) מטבע נעשה חליפין (דאף על
גב דבתורת דמים קיימא לן דלא קני - כי יהביה ליה בתורת חליפין קני)! (ואנן קיימא לן בפרק 'הזהב' (בבא
מציעא מו,א) דאין מטבע נעשה חליפין)!?
אמר רב יהודה: הכי קאמר: 'כל הנישום דמים באחר (כל דבר, שאם בא לתתו דמים באחר צריך לשומו בדמים, דהיינו כל המטלטלין בר ממטבע) -
(קידושין כח,ב)
כיון שזכה זה (אם
נתנו בתורת חליפין) - נתחייב
בחליפין (נקנו חליפין ללוקח במשיכה שמשך בעל המקח את זה)' (ואשמועינן דתורת חליפין במטלטלין,
ולמימר: דאף על גב דליתנהו כלי אלא מטלטלין בעלמא - הוו חליפין, ולא 'מטבע' אתא
לאשמועינן); דיקא נמי (דלאו
'מטבע' אתא לאשמועינן), דקתני: 'כיצד:
החליף שור בפרה או חמור בשור' - שמע מינה;
ולמאי דסליק
אדעתין מעיקרא ד'מטבע נעשה חליפין' - מאי כיצד (הוה ליה
למיתני 'כיצד? החליף מעות בפרה' [ולא
'שור בפרה'])!
הכי קאמר (תרתי
אתא לאשמועינן): (נקט
ברישא 'מטבע', והדר אשמועינן שאר מטלטלין:) פירות נמי (כל מידי דלא הוי כלי – 'פירי' קרי ליה לענין חליפין,
ומשום דפירי שכיחי נקט 'פירי') עבדי
חליפין (עושין תורת חליפין, ולא אמרינן נעל דוקא): כיצד? - החליף בשר שור (וכל שכן
שור חי, דעדיף טפי, דדמי לכלי שמשתמשין בו) בפרה, או בשר חמור בשור - כיון שזכה זה - נתחייב בחליפין.
הניחא לרב ששת,
דאמר: פירות עבדי חליפין (איכא לתרוצי למתניתין בין למאי
דסלקא דעתן מעיקרא, בין למאי דתריצנא: 'כל הנישום'), אלא לרב נחמן דאמר: 'פירות לא עבדי חליפין' מאי איכא
למימר (מאי 'כיצד'? למאי דסלקא דעתן מעיקרא? ואף למאי דאוקימנא -
נמי ליתא)? (פלוגתא
דרב ששת ורב נחמן בפרק 'הזהב' (בבא מציעא מז,א).)
הכי קאמר (כולה
מתניתין חדא מילתא קאמר, ובמטבע עסקינן, והכי קאמר): יש דמים שהן כחליפין (כל הנעשה
דמים באחר, דהיינו מטבע - פעמים שדמים קונים כמו חליפין דנעל, ואף כשנתנוהו בתורת
דמים); כיצד? - החליף דמי שור בפרה
או דמי חמור בשור (מכר לו שור במנה, ומשכו, ונתחייב לו זה המנה [תמורת
השור]: [אך
הלוקח – אין לו מנה לתת, ולכן] אמר לו
המוכר "יש לך פרה ליתן בדמים?" אמר ליה: "הן"; שמאה לו [את
הפרה] במנה, או בפרס; אמר לו מוכר השור "הרי מעות שאתה
חייב לי [בגין השור]
- נתונים לך בדמיה [של הפרה]" מעות הללו [שקונה
השור עוד לא נתן למוכר השור] קונים [את
הפרה] בלא משיכת פרה, כחליפין דכלים [כאילו
שבחובו של הקונה קנה מוכר השור את הפרה - בחליפין]).
מאי טעמא (שאני
משאר מעות)?
סבר לה (תנא
דמתניתין) כרבי יוחנן, דאמר: דבר
תורה מעות קונות (ומשיכה - מדרבנן איתא); ומה טעם אמרו 'משיכה קונה'? - גזירה: שמא יאמר לו (המקבל
מעות) "נשרפו חיטיך
בעלייה" (אי מתרמי ליה דליקה - לא טרח לאצולינהו; סבר "לא
בשריפתן אפסיד ולא בהצלתן אשתכר!" להכי אוקמינהו ברשותיה, להיות הפסד השריפה
עליו, והשכר - לחזור אם נתייקרו, דלימסר נפשיה לאצולינהו); מילתא דשכיח גזרו בה רבנן (שאר
נתינת מעות במקח), מילתא דלא שכיח (שיהא
חייב לו הדמים קודם לכן [והקונה
קונה במעות שהם אצל המוכר]) - לא גזרו בה רבנן.
ולריש לקיש,
דאמר [ירושלמי בבא מציעא פרק ד הלכה ב] 'משיכה מפורשת מן התורה' (ויליף לה
מ'או קנה מיד עמיתך' [ויקאר
כה,יד], ולא שנא לא שכיחא מדשכיחא), הניחא אי סבר לה כרב ששת דאמר 'פירות עבדי חליפין (דשאר
מטלטלין שאינן כלי נעשה חליפין)' -
מתרץ כרב ששת (מוקי למתניתין כרב ששת: 'כל הנישום',
כדאוקימנא דהא אתא לאשמועינן); אלא אי סבר לה כרב נחמן, דאמר '(נעל דוקא, דהוא
כלי,) פירות לא עבדי חליפין', ומטבע
לא קני (לריש לקיש מדאורייתא, דנימא 'יש דמים שהם כחליפין' לאוקמי
אדאורייתא במלתא דלא שכיח, כדאוקמה רב נחמן) - במאי מוקי לה (היכי מתרץ לה למתניתין?
בין לדסליק אדעתין מעיקרא בין למאי דאוקימנא)?
(יש משנין
סוגיא של שמועה זו בשיטה אחרת, ואמרי: פלוגתא דרב נחמן ורב ששת - בפירי דוקא, ולא
בשאר מטלטלין; ומוליכין שיטת הסוגיא בתר מאי דסליק אדעתא מעיקרא: דלמאי דאוקימנא
השתא מיתוקמא כרב נחמן שפיר, דמודה הוא בשאר מטלטלין; ולאו מילתא היא: דטעמא דרב
נחמן מפורש ב'הזהב' (מז,א) דאמר קרא 'נעל': נעל –
אִין, מידי אחרינא – לא! וטעמא דרב שש – מ'לקיים כל דבר': בכל דבר! ומטבע - היינו
טעמא דלא עביד חליפין: משום דדעתיה אצורתא, וצורתא עבידא דבטלה, שהמלכות פוסלתה
ואינה כלום.)
על כרחך כרב
ששת סבירא ליה.
משנה:
רשות הגבוה בכסף (בגמרא מפרש: דמעות הקדש קונות), ורשות ההדיוט בחזקה (משיכה); אמירָתוֹ לגבוה (מפרש בגמרא) כמסירתו להדיוט.
גמרא:
תנו רבנן: 'כיצד
'רשות הגבוה בכסף'?
גיזבר שנתן
מעות בבהמה (קרבן צבור) - אפילו בהמה בסוף העולם – קנה; ובהדיוט לא קנה עד שימשוך.
כיצד
'אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט'?
האומר
"שור זה עולה", "בית זה הקדש" - אפילו בסוף העולם – קנה;
בהדיוט - לא קנה
(קידושין כט,א)
עד שימשוך (בשור) ויחזיק (בבית);
משכוֹ (הדיוט
חפץ של הקדש מיד הגזבר) במנה ולא
הספיק לפדותו (כלומר: לתת דמיו לגזבר) עד שעמד במאתים - נותן מאתים (דכי
אייקר - ברשות הקדש אייקר, הואיל ולא נתן המעות);
מאי טעמא? - (ויקרא כז,יט) 'ונתן הכסף וקם לו'[2]
משכו במאתים
ולא הספיק לפדותו עד שעמד במנה - נותן מאתים;
מאי טעמא? - לא יהא כח הדיוט חמור מהקדש (שאם
משכו [הגזבר]
מיד הדיוט - ישלם כל מעותיו, דקנאו במשיכה, וברשותו הוא דזל)
פדאו במאתים
(נתן את המעות), ולא הספיק למושכו עד שעמד במנה -נותן מאתים;
מאי טעמא? - 'ונתן הכסף וקם לו'.
פדאו במנה
ולא הספיק למושכו עד שעמד במאתים - מה שפדה פדוי ואין נותן אלא מנה'.
אמאי? הכא נמי נימא לא יהא כח הדיוט חמור מהקדש?
אטו הדיוט לאו ב'מי שפרע' קאי? [בבא
מציעא מד,א: 'מי שפרע מאנשי דור המבול ומדור הפלגה הוא עתיד להפרע ממי
שאינו עומד בדבורו'.]
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible
when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©
2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel
49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com