דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
קידושין דף ל
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(קידושין כט,ב)
אמר רב חסדא: האי דעדיפנא מחבראי, דנסיבנא בשיתסר [שש עשרה]; ואי הוה נסיבנא בארביסר -
(קידושין ל,א)
הוה אמינא לשטן
"גירא בעיניך" (כלומר: הייתי מתגרה בו; ושטן -
הוא יצר הרע; ולא אירא שיחטיאני).
אמר ליה רבא
לרבי נתן בר אמי: אַדְיָדְךָ על צוארי דבריך (בעוד ידך
תקיפה על בנך - קודם שיגדיל ולא יקבל תוכחתך - השיאו אשה): משיתסר (שנין הגיע זמן לכנוס) ועד עשרים ותרתי (ויותר
מעשרין ותרתין אל תאחרהו.
לשון אחר: אדידך על צוארי דבריך בשעה שעוד ידך
תקיפה עליו הוי זהיר ללמדו תוכחות, ואיזה זמנו? משיתסר ועד עשרים ותרתין
בציר משיתסר אין בו דעת לקבל תוכחות כל כך ואל תכביד יסורין ותוכחות; ויותר מעשרים
ותרתין יש לחוש שלא יבעט. וזה עיקר); ואמרי לה: מתמני סרי עד עשרים וארבעה.
כתנאי: (משלי
כב,ו) חנוך לנער על פי דרכו [גם
כי יזקין לא יסור ממנה] ('דרכו':
דרך שכל ימיו יהא מתנהג בו: חנוך לו בנערותו. ואיזוהי נערותו?) רבי יהודה ורבי נחמיה: חד אמר משיתסר ועד עשרים
ותרתין, וחד אמר מתמני סרי ועד עשרים וארבעה.
עד היכן חייב
אדם ללמד את בנו תורה?
אמר רב יהודה
אמר שמואל: כגון זבולון בן דן (תלמיד שהיה בימיהם) שלימדו אבי אביו מקרא ומשנה ותלמוד הלכות
ואגדות.
מיתיבי: 'למדו
מקרא - אין מלמדו משנה (אין חובת בנו עליו אלא במקרא;
מכאן ואילך ילמד הוא לעצמו)', ואמר
רבא: 'מקרא' - זו תורה (ולא נביאים וכתובים), כזבולון בן דן ולא כזבולון בן דן: כזבולון בן דן -
שלמדו אבי אביו (ו'עד היכן' נמי דקאמרינן - הכי קאמרינן: עד היכן אדם
חייב ללמוד תורה בדורותיו? אמר רב יהודה: לבנו ולבן בנו), ולא כזבולון בן דן; דאילו התם מקרא משנה ותלמוד הלכות
ואגדות, ואילו הכא מקרא לבד.
ואבי אביו - מי
מיחייב? והתניא: '(דברים יא,יט) וְלִמַּדְתֶּם אותם את בניכם [לדבר בם בשבתך בביתך ובלכתך
בדרך ובשכבך ובקומך] - ולא בני
בניכם; ומה אני מקיים [דברים ד,ט: רק השמר לך ושמר נפשך מאד פן
תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך] והודעתם לבניך ולבני בניך? לומר לך: שכל המלמד את בנו תורה - מעלה עליו
הכתוב כאילו למדו לו ולבנו ולבן בנו עד סוף כל הדורות'.
הוא דאמר כי
האי תנא, דתניא: 'ולמדתם
אותם את בניכם - אין לי אלא
בניכם, בני בניכם מנין? תלמוד לומר: והודעתם לבניך ולבני בניך; אם כן מה תלמוד לומר 'בניכם'? - בניכם ולא בנותיכם'.
אמר רבי יהושע
בן לוי: כל המלמד את בן בנו תורה - מעלה עליו הכתוב כאילו קבלה מהר סיני, שנאמר: [דברים
ד,ט: רק השמר לך ושמר נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך
ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך]
והודעתם לבניך ולבני בניך, וסמיך
ליה (הפסוק הבא)
יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב [באמר ה' אלי הקהל לי את העם
ואשמעם את דברי אשר ילמדון ליראה אתי כל הימים אשר הם חיים על האדמה ואת בניהם
ילמדון].
רבי חייא בר
אבא אשכחיה לרבי יהושע בן לוי דשדי דיסנא ארישיה (סדין
שאינו ראוי לעטיפת הראש, אלא כסוי בעלמא - שם על ראשו, שלא לילך בגילוי ראשו ולא
הספיק להתעטף בסודרו) וקא ממטי ליה
לינוקא לבי כנישתא [ומביא
ילד לבית הכנסת]. אמר ליה: מאי כולי האי (שמיהרת
לצאת בלא עטיפה ההוגנת לך)? אמר
ליה: מי זוטר מאי דכתיב 'והודעתם
לבניך' וסמיך ליה 'יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב'?
מכאן ואילך רבי
חייא בר אבא לא טעים אומצא (בשר מעט בגחלים היו רגילין לטעום
בֹבקר) עד דמקרי לינוקא (מהדר
לו מה שקרא אתמול) ומוספיה (ומלמדו
עוד פסוק יותר);
רבה בר רב הונא
לא טעים אומצא עד דמייתי לינוקא לבית מדרשא.
אמר רב ספרא
משום רבי יהושע בן חנניא: מאי דכתיב (דברים ו,ז) ושננתם לבניך [ודברת
בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך]? - אל תקרי 'ושננתם' אלא 'ושלשתם' (מדלא כתיב 'ושניתם' -
שישלישם):
לעולם ישלש אדם
שנותיו: שליש במקרא, שליש במשנה, שליש בתלמוד ([גירסת
רש"י: גמרא:] סברות,
וטעמי סתימתיהן של משניות, ולתרצם במה שסותרות זו את זו).
מי יודע כמה
חיי?
לא, צריכא
ליומי (ימי השבוע)[1];
(מילתא באפי נפשה היא:) לפיכך נקראו ראשונים 'סופרים' (כדכתיב
(ד"ה א ב) ומשפחות סופרים יושבי יעבץ): שהיו סופרים כל האותיות שבתורה, שהיו אומרים וא"ו ד'גחון' (ויקרא
יא,מב: כל הולך על גחון) - חציין של אותיות של ספר תורה; (ויקרא
י,טז) דָרֹש דָרַש - חציין של תיבות; 'והתגלח' (ויקרא יג,לג)
- של פסוקים; (תהילים פ,יד) יכרסמנה חזיר מיער:
עי"ן דיער - חציין של תהלים [רש"ש:
באותיות]; (תהילים
עח,לח) והוא רחום יכפר עון - חציו דפסוקים.
בעי רב יוסף:
וא"ו דגחון - מהאי גיסא או מהאי גיסא?
אמר ליה: ניתי
ספר תורה ואימנינהו; - מי לא אמר רבה בר בר חנה: 'לא זזו משם (לא
איתפרש היכא) עד שהביאו ספר תורה
ומנאום'?
אמר ליה: אינהו
בקיאי בחסירות ויתרות, אנן לא בקיאינן.
בעי רב יוסף: 'והתגלח' - מהאי גיסא או מהאי גיסא?
אמר ליה אביי:
פסוקי מיהא ליתו לימנוייה?
בפסוקי נמי לא
בקיאינן, דכי אתא רב אחא בר אדא אמר: במערבא פסקי ליה להאי קרא לתלתא פסוקי: (שמות
יט,ט) ויאמר ה' אל משה הנה
אנכי בא אליך בעב הענן [התחלת פסוק שני:
בעבור ישמע העם בדברי עמך, וגם בך יאמינו לעולם [התחלת פסוק שלישי: ויגד
משה את דברי העם אל ה']
תנו רבנן: 'חמשת
אלפים ושמונה מאות ושמונים ושמונה פסוקים הוו פסוקי ספר תורה; יתר עליו (ממנין
ס"ת) תהלים שמונה; חסר ממנו
דברי הימים שמונה.
תנו רבנן: 'ושננתם' שיהו דברי תורה מחודדים בפיך[2] (חזור עליהם ובדוק בעומקם שאם ישאלך אדם לא תצטרך לגמגם אלא שתוכל לומר מיד): שאם ישאל לך אדם דבר אל תגמגם ותאמר לו, אלא אמור לו מיד, שנאמר
(קידושין ל,ב)
(משלי ז,ד) אמור לחכמה אחותי את [ומדע לבינה תקרא] (שתהא בקי בה כאחותך שאסורה לך אי
נמי מסיפא דקרא 'ומודע לבינה תקרא' שתהא
ידוע לך), ואומר (משלי
ז,ג) קשרם על אצבעותיך כתבם על
לוח לבך, ואומר (תהלים
קכז,ד) כחצים ביד גבור (שנלחם
בהם עם אויביו) כן בני הנעורים
(תלמידיו של אדם, הקרויין בניו, כמו שאמר יחזקיהו (דברי
הימים ב כט,יא) 'בני עתה אל תִּשָּׁלוּ' ואומר 'הנה
אנכי והילדים אשר נתן לי וגו' (ישעיה
ח,יח)), ואומר (תהלים
קכ,ד) חצי גבור שנונים [עם
גחלי רתמים], ואומר (תהלים
מה,ו) חציך שנונים עמים תחתיך
יפלו [בלב אויבי המלך],
ואומר (תהלים קכז,ה)
אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו מהם (משום דדמינהו לחצים - נקט לשון
'מילוי אשפה') לא יבושו כי
ידברו את אויבים בשער (סיפא
ד'אשרי הגבר' הוא).
מאי 'את אויבים בשער'?
אמר רבי חייא
בר אבא: אפילו האב ובנו הרב ותלמידו שעוסקין בתורה בשער אחד - נעשים אויבים זה את
זה (מתוך שמקשים זה לזה, ואין זה מקבל דברי זה), ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה,
שנאמר [במדבר כא,יד: על כן יאמר בספר מלחמת ה'] את והב בסופה [ואת
הנחלים ארנון], אל תקרי 'בְּסוּפָה' אלא בסוֹפָה (הכי דריש להף 'ספר מלחמות'
- מלחמה שעל ידי ספר, אהבה [מלשון
'והב'] יש בסופה).
תנו רבנן: '(דברים
יא,יח) ושמתם [את
דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם וקשרתם אתם לאות על ידכם והיו לטוטפת בין עיניכם] - סם תם (שלם,
שאינו חסר שום הצלה): נמשלה תורה
כסם חיים: משל לאדם שהכה את בנו מכה גדולה והניח לו רטיה על מכתו, ואמר לו
"בני כל זמן שהרטיה זו על מכתך - אכול מה שהנאתך ושתה מה שהנאתך (כל
מה שדעתך נוחה הימנו ואפילו דבש וכל מיני מתיקה שקשים למכה) ורחוץ בין בחמין בין בצונן, ואין אתה מתיירא;
ואם אתה מעבירה - הרי היא מעלה נומי (צמחים; בורפיליו"ש
בלע"ז); כך הקב"ה אמר
להם לישראל "בני בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין; ואם אתם עוסקים בתורה -
אין אתם נמסרים בידו, שנאמר [בראשית ד,ז: הלוא
אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רבץ ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו]: 'הלא אם תטיב' (לקח טוב) – 'שאת' (תתנשא
על יצרך) ואם אין אתם עוסקין
בתורה - אתם נמסרים בידו שנאמר 'לפתח חטאת רובץ';
ולא עוד, אלא שכל משאו ומתנו (של יצר הרע) בך (באדם, להחטיאו), שנאמר 'ואליך תשוקתו'; ואם אתה רוצה - אתה מושל בו (עסוק
בתורה ואתה מושל בו) שנאמר 'ואתה
תמשל בו'.
תנו רבנן: 'קשה
יצר הרע שאפילו יוצרו קראו רע, שנאמר [בראשית ח,כא:
וירח ה' את ריח הניחח, ויאמר ה' אל לבו: לא אסף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם] כי יצר לב האדם רע מנעוריו [ולא
אסף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי].
אמר רב יצחק:
יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום, שנאמר [בראשית ו,ה:
וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבת לבו] רק רע כל היום (קרא
יתירא הוא, ללמדנו שכל שעות היום רעתו מתחדשת).
ואמר רבי שמעון
בן לוי: יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו, שנאמר (תהלים
לז,לב) צופה רשע לצדיק ומבקש
להמיתו, ואלמלא הקב"ה עוזרו -
אין יכול לו, שנאמר (תהילים לז,לג) אלהים ה' לא יעזבנו בידו [ולא ירשיענו בהשפטו].
תנא דבי רבי
ישמעאל: 'בני אם פגע בך מנוול זה (יצר הרע מתגרה בך) - משכהו לבית המדרש: אם אבן - הוא נימוח, ואם
ברזל - הוא מתפוצץ (שהתורה כאש נמשלה המפעפע את הברזל), שנאמר (ירמיהו
כג,כט) הלא כה דברי כאש נאם
ה' וכפטיש יפוצץ סלע; אם אבן
הוא נימוח, שנאמר (ישעיהו נה,א) הוי כל צמא לכו למים [ואשר אין לו כסף לכו שברו ואכלו
ולכו שברו בלוא כסף ובלוא מחיר יין וחלב]; ואומר (איוב יד,יט) אבנים שחקו מים [תשטף
ספיחיה עפר ארץ ותקות אנוש האבדת].
'להשיאו אשה' –
מנלן?
דכתיב (ירמיהו
כט,ו) קחו נשים והולידו בנים
ובנות וקחו לבניכם נשים ואת בנותיכם תנו לאנשים [ותלדנה
בנים ובנות; ורבו שם ואל תמעטו] -
בשלמא בנו בידו, אלא בתו בידו היא (בתמיה: כלום יכול להרגיל לה אנשים
להשיאה, דאמר קרא 'ואת בנותיכם תנו לאנשים')?
הכי קאמר להו:
ניתן לה מידי ולבשייה ונכסייה כי היכי דקפצו עלה אינשי.
'ללמדו אומנות'
מנלן?
אמר חזקיה:
דאמר קרא: (קהלת ט,ט)
ראה חיים (אומנות שתחיה בו) עם אשה (מקיש אומנות לאשה) אשר אהבת [כל ימי חיי הבלך אשר נתן
לך תחת השמש כל ימי הבלך כי הוא חלקך בחיים ובעמלך אשר אתה עמל תחת השמש];
אם 'אשה' (האמור כאן) - (אשה) ממש היא, כשם שחייב להשיאו אשה (כשם
שמצינו שחייב אדם) - כך חייב ללמדו
אומנות;
אם ['אשה
אשר אהבת' -] תורה היא, כשם שחייב ללמדו תורה - כך חייב ללמדו אומנות.
ויש אומרים: אף
להשיטו בנהר:
מאי טעמא?
חיותיה הוא.
רבי יהודה
אומר: כל שאינו מלמדו אומנות מלמדו ליסטות:
'ליסטות'?
סלקא דעתך? אלא: כאילו מלמדו ליסטות.
מאי בינייהו (מאי
קא מוסיף רבי יהודה)?
איכא בינייהו
דאגמריה עיסקא (אם למדו סחורה). (לתנא קמא הרי למדו חיים; לרבי
יהודה - דאתי לטעמא - אומנות דוקא: דכמה פעמים שאין לו במה לעשות סחורה ועומד
ומלסטם.)
כל מצות האב על
הבן [אחד אנשים ואחד נשים חייבין]:
מאי 'כל
מצות האב על הבן'?: אילימא כל מצותא דמיחייב אבא למיעבד לבריה (כגון:
למולו ולפדותו; והכי משמע מתניתין: כל מצות שהאב מצווה על מעשה הבן) - נשים חייבות? והתניא: 'האב חייב בבנו למולו
ולפדותו', אביו – אִין, אמו - לא!
אמר רב יהודה:
הכי קאמר: כל מצות האב המוטלת על הבן לעשות לאביו (כגון
כיבוד ומורא) - אחד אנשים ואחד נשים
חייבין.
תנינא להא!
דתנו רבנן: ''איש' [ויקרא יט,ג:
איש אמו ואביו תיראו ואת שבתתי תשמרו אני ה' אלקיכם] - אין לי אלא איש, אשה מנין? - כשהוא אומר תיראו - הרי כאן שנים; אם כן מה תלמוד לומר 'איש'? - איש סיפק בידו לעשות (יכול
שאין מוחה בידו), אשה אין סיפק
בידה לעשות מפני שרשות אחרים (בעלה) עליה.'
אמר רב אידי בר
אבין אמר רב: נתגרשה (מבעלה)
- שניהם שוים (הרי היא כאחיה במצות כיבוד).
תנו רבנן: 'נאמר
(שמות כ,יא)
כבד את אביך ואת אמך [למען יארכון ימיך על האדמה אשר
ה' אלקיך נתן לך] ונאמר (משלי
ג,ט) כבד את ה' מהונך [ומראשית
כל תבואתך]: השוה הכתוב כבוד אב
ואם לכבוד המקום;
נאמר (ויקרא
יט,ג) איש אמו ואביו תיראו [ואת
שבתתי תשמרו אני ה' אלקיכם] ,
ונאמר (דברים ו,יג) את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד [ובשמו
תשבע]: השוה הכתוב מוראת אב ואם
למוראת המקום;
נאמר [שמות
כא,יז: ו]מקלל
אביו ואמו מות יומת, ונאמר [ויקרא
כד,טו: ואל בני ישראל תדבר לאמר:] איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו - השוה הכתוב ברכת אב ואם לברכת המקום;
- אבל בהכאה ודאי אי אפשר (להקישה,
שאין הכאה כלפי מעלה);
וכן בדין (שיוקשו
לכיבוד ומורא על הבן), ששלשתן (שהרי
אף הן) שותפין (למקום) בו.'
תנו רבנן: 'שלשה
שותפין הן באדם: הקב"ה, ואביו, ואמו, (מפרש
בברייתא במסכת נדה: איש מזריע לובן שבו, אשה מזרעת אודם שבו, והקדוש ברוך הוא נופח
בו נשמה: מראה עין, ושמיעת אוזן, ודיבור); בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו - אמר הקב"ה: מעלה
אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני.'
תניא: 'רבי
אומר: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שבן מכבד את אמו יותר מאביו, מפני
(קידושין לא,א)
שמשדלתו
בדברים (מפתה אותו, כדמתרגמינן וכי
יפתה [איש בתולה אשר לא אורשה וגו'](שמות כב,טו) 'ארי
ישדל') - לפיכך הקדים הקב"ה
כיבוד אב לכיבוד אם; וגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שהבן מתיירא מאביו יותר
מאמו, מפני שמלמדו תורה - לפיכך הקדים הקב"ה מורא האם למורא האב.'
תני תנא קמיה
דרב נחמן: בזמן שאדם מצער את אביו ואת אמו, אמר הקב"ה: יפה עשיתי שלא דרתי
ביניהם, שאלמלי דרתי ביניהם – ציערוני.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible
when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©
2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel
49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com