דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
קידושין דף לג
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(קידושין לב,ב)
רבי יוסי
הגלילי - היינו תנא קמא!?
איכא בינייהו
יניק וחכים: תנא קמא סבר יניק וחכים לא (והכי קאמר תנא קמא: אין
זקן אלא זקן שהוא חכם, שנאמר 'אספה לי שבעים איש מזקני ישראל
וגו', והתם זקנים וחכמים היו, כדכתיב 'אשר ידעת כי הם זקני העם [במדבר
יא,טז] - אלמא זקנים וידועים הוו); רבי יוסי הגלילי סבר אפילו יניק וחכים (דמשני
ליה לקרא ממשמעו: זקנה ממש, ודריש ליה: זה שקנה חכמה, סבר אפילו יניק וחכים) מאי טעמא דרבי יוסי הגלילי? אמר לך: אי סלקא
דעתך כדקאמר תנא קמא (דחד הוא דאיירי ביה קרא: שיבה והוא חכם) - אם כן נכתוב רחמנא 'מפני שיבה זקן תקום
והדרת' (ונגמר גזירה שוה) ! מאי שנא דפלגינהו רחמנא? - (שמע מינה תרתי מילי נינהו:) למימר דהאי - לאו האי, והאי - לאו האי! שמע מינה
אפילו יניק וחכים (והכי קאמר 'מפני שיבה תקום והדרת',
'תקום והדרת פני זקן' שקנה חכמה, ואפילו יניק;
ומדקפיד אחכמה - אמרינן נמי 'שיבה' - לאו זקן אשמאי קאמר; דליכא למימר רבי יוסי [הגלילי]
- אזקן אשמאי נמי פליג: אם כן היינו איסי בןן יהודה).
ותנא קמא -
משום דבעי למיסמך 'זקן' 'ויראת' (לומר
שלא יטריח כדלעיל);
ותנא קמא - מאי
טעמא? אי סלקא דעתך כדקאמר רבי יוסי הגלילי (דתרי
נינהו נכתוב בתרוייהו קימה והידור)
- אם כן נכתוב רחמנא
(קידושין לג,א)
'מפני שיבה
תקום והדרת', 'תקום והדרת פני זקן'; ומדלא כתב הכי - שמע מינה חד הוא.
אמר מר: 'יכול
יהדרנו בממון (כדכתיב (ויקרא יט,טו)
'לא תהדר פני גדול', דמשמע בממון, וכגון 'ודל
לא תהדר בריבו' (שמות כג,ג))? - תלמוד לומר: תקום והדרת: מה קימה שאין בה חסרון כיס - אף הידור שאין בו חסרון
כיס'; וקימה לית בה חסרון כיס?
מי לא עסקינן דקא נקיב מרגניתא אדהכי והכי קאים מקמיה ובטיל ממלאכתו (כלומר:
מי לא משמע נמי אפילו נוקב מרגניתא - שאומנות יקרה היא - ומצריך ליה
למיקם, ואף על גב דבטל ממלאכתו ואיכא חסרון כיס)?
אלא אקיש קימה
להידור: מה הידור שאין בו ביטול (שאין בו ביטול מלאכה, דאין לשון
הידור אלא נשיאות פנים, או בממון או בכיבוד דברים, ואין במשמעו ביטול מלאכה) - אף קימה שאין בה ביטול; ואקיש נמי הידור
לקימה: מה קימה שאין בה חסרון כיס (דהא אוקימנא דבשאין בה ביטול
מלאכה עסקינן, ותו לא שייך בה חסרון כיס) - אף הידור שאין בו חסרון כיס (ועל כרחיך לא נכתב הידור אלא
לדרוש כדאמרן: למעוטי עמידה מרחוק, ולמעוטי בית המרחץ כדאמרן); מכאן אמרו: אין בעלי אומניות רשאין
לעמוד מפני תלמידי חכמים בשעה שעוסקין במלאכתם.
ולא? והתנן [בכורים
פ"ג מ"ג]: 'כל בעלי
אומניות עומדים מפניהם (במביאי בכורים קאי, כשעוברים בתוך
ירושלים) ושואלים בשלומם ואומרים
להם "אחינו אנשי מקום פלוני בואכם לשלום"'.
אמר רבי יוחנן:
מפניהם עומדים, מפני תלמידי חכמים אין עומדים.
אמר רבי יוסי
בר אבין: בוא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה, שהרי מפניהם עומדים - מפני תלמידי חכמים
אין עומדים.
ודלמא שאני התם
דאם כן אתה מכשילן לעתיד לבא? (שלא יביאו עוד, שיאמרו: נבזים אנו
בעיניהם; ולאו משום חיבוב מצוה הוה; ואילו בני אדם הניכרים חשובים בעיר ועסוקים
במצות - לא הוה למיקם מקמייהו!)
אמר מר: 'יכול
יעמוד מפניו מבית הכסא ומבית המרחץ' - ולא? והא רבי חייא הוה יתיב בי מסחותא (מרחץ,
כדמתרגמינן 'וירחץ' (בראשית
מג,לא) = 'ואסחי'),
וחליף ואזיל רבי שמעון בר רבי, ולא קם מקמיה, ואיקפד, ואתא אמר ליה לאבוה: שני
חומשים שניתי לו בספר תהלים (שני חמישיות של ספר שניתי לו מדרש
אגדותיו) ולא עמד מפני!
ותו: בר קפרא -
ואמרי לה רבי שמואל בר רבי יוסי - הוה יתיב בי מסחותא; על ואזיל רבי שמעון בר רבי,
ולא קם מקמיה, ואיקפד, ואתא, אמר ליה לאבוה: שני שלישי שליש (שני
חלקים של שליש הספר) שניתי לו בתורת
כהנים (ספר ויקרא שניתי לו ברייתא של מדרש הספר) ולא עמד מפני! ואמר לו: שמא בהן יושב ומהרהר (וטרוד
היה ולא הבין בעברך לפניו)?'; טעמא
- דבהן יושב ומהרהר, הא לאו הכי לא!
לא קשיא: הא
בבתי גואי (מקום שבני אדם עומדים ערומים), הא (דרבי שמעון ברבי) בבתי בראי (מקום
שעומדים לבושים, דהתם מקום הידור הוא); הכי נמי מסתברא (דרבי שמעון ברבי - בבתי בראי, מדקאמר ליה 'בהן יושב
ומהרהר'), דאמר רבה בר בר חנה אמר
רבי יוחנן: בכל מקום מותר להרהר חוץ מבית המרחץ ומבית הכסא.
דילמא לאונסיה
שאני (פעמים שהוא טרוד ומעיין בשמועתיה לפני כניסתו למרחץ; ועל כן
היא שגורה בפיו, ולבו ומעיין בה בבית המרחץ).
'יכול יעצים
עיניו כמי שלא ראהו' - אטו ברשיעי עסקינן (בתמיה:
למה לי קרא אם ראה ועצם עיניו - הרי עבר על 'תקום
והדרת')!?
אלא 'יכול
יעצים עיניו - מקמי דלימטיה זמן חיובא (בארבע אמותיו כדלקמן (עמוד
ב)), דכי מטא זמן
חיובא - הא לא חזי ליה, דקאים מקמיה? - תלמוד לומר: 'תקום ויראת' (יש לך לירא מן היוצר היודע מחשבותיך, שאתה מבקש תחבולות
להפטר ממצותו).
תנא: 'איזוהי
קימה שיש בה הידור (כבוד ונשיאות פנים, שדבר הניכר הוא שבשבילו עמד)? הוי אומר זה ארבע אמות.'
אמר אביי: לא
אמרן אלא ברבו שאינו מובהק, אבל ברבו המובהק - מלא עיניו.
אביי - מכי הוה
חזי ליה לאודניה דחמרא דרב יוסף דאתי - הוה קאים.
אביי הוה רכיב
חמרא, וקא מסגי אגודא דנהר סגיא; יתיב רב משרשיא ורבנן באידך גיסא (הנהר
מפסיק ביניהם) ולא קמו מקמיה.
אמר להו: ולאו
רב מובהק אנא (ואף על פי שאתם רחוקים יותר מארבע אמות - איבעי לכו
למיקם)? אמרו ליה: לאו אדעתין (לא
נזכרנו לעמוד, שהיינו טרודים).
'רבי שמעון
בן אלעזר אומר: מנין לזקן שלא יטריח? תלמוד לומר: 'זקן ויראת':
אמר אביי:
נקטינן: דאי מקיף (מסבב דרך אחרת שלא לעבור לפני הצבור) – חיי (מאריך ימים).
אביי מקיף. רבי
זירא מקיף.
רבינא הוה יתיב
קמיה דרבי ירמיה מדיפתי; חלף ההוא גברא קמיה ולא מיכסי רישא; אמר: כמה חציף הא
גברא! אמר ליה: דלמא ממתא מחסיא ניהו, דגיסי בה רבנן (תמיד
רגילים אצלם, ולבם גס בחכמים כאילו הם מהם). ('גיסי' - בלע"ז פריבי"ץ [משוחררים,
כמו 'לבו גס בה'])
איסי בן יהודה
אומר: 'מפני שיבה תקום' - ואפילו כל שיבה במשמע:
אמר רבי יוחנן:
הלכה כאיסי בן יהודה.
רבי יוחנן הוה
קאי מקמי סבי דארמאי [זקני
הגויים], אמר: כמה
הרפתקי (מקראות וצרות וראו נסים הרבה ומופתים) עדו עלייהו (עברו עליהם) דהני!
רבא מיקם - לא
קאי; הידור - עבד להו.
אביי יהיב ידא
לסבי (פושט ידו לזקנים כל כמה שעוברים אצלו, ונשענין עליו).
רבא משדר
שלוחיה (היה שולח שלוחיו לפשוט להן יד, אבל הוא עצמו - לא).
רב נחמן משדר
גוזאי (סריסים שהיו תמיד לפניו, לפי שהיה שר: חתן הנשיא ואב בית דין
- היו רגילין לעמוד לפניו משרתים: להכות ולככוף מאן דלא ציית דינא; וכשהיו זקנים
עוברים לפניו - היה שולח הנך סריסים להחזיק בידם, אבל הוא עצמו – לא, שלא לזלזל בתורתו,
ד)אמר: אי לאו תורה - כמה נחמן בר
אבא איכא בשוקא (הלכך אין חשיבותי בשביל עצמי, אלא בשביל תורה)!
(ואית דמפרשי:
אביי יהיב ידא לסבי מכבד
עצמו בזקנים ופושט להם ידו שישען הוא עליהם; רבא משדר שלוחיה שיצאו לקראתו
לכבודו, וכן רב נחמן; - וליתא! דכל היכא דגרסינן 'יהיב ידא' - להשען אחרים עליו
קאמר, ולא להשען הוא על אחרים, כדאמר בפרק קמא דיומא (ט,ב):
ריש לקיש הוה סחי בירדנא, אתא רבה בר בר חנה יהיב ליה ידא: שישען רבי שמעון בן
לקיש עליו, ויצא לשפת הנהר.)
אמר רבי אייבו
אמר רבי ינאי:
(קידושין לג,ב)
אין תלמיד חכם
רשאי לעמוד מפני רבו אלא שחרית וערבית, כדי שלא יהיה כבודו מרובה מכבוד שמים (שהרי
פני יוצרו אינו מקבל אלא שחרית וערבית; הלכך מי שעומד מפני רבו שחרית אינו רשאי
לעמוד מפניו אלא ערבית[1]).
מיתיבי: 'רבי
שמעון בן אלעזר אומר: מנין לזקן שלא יטריח?
תלמוד לומר:
'זקן ויראת'', ואי אמרת שחרית וערבית בלבד - אמאי לא ניטרח (מאי טרחא
איכא)? חיובא הוא (אורחא
דמילתא הוא), אלא - לאו כולי
יומא?
לא, לעולם
שחרית וערבית בלבד, ואפילו הכי כמה דאפשר ליה לא ניטרח.
אמר רבי אלעזר:
כל תלמיד חכם שאין עומד מפני רבו - נקרא רשע, ואינו מאריך ימים, ותלמודו משתכח,
שנאמר (קהלת ח,יג)
וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים כצל אשר איננו ירא מלפני האלהים ('וטוב
לא יהיה לרשע': אין טוב אלא תורה, שנאמר (משלי ד,ב)
'כי לקח טוב [נתתי לכם תורתי אל תעזבו]',
אלמא תלמודו משתכח ['אל תעזבו'], 'ולא יאריך ימים' אלא 'כצל';
מה טעם? - לפי ש'אינו ירא מלפני ה'; ומורא
זו קימה היא, כדמפרש ואזיל); מורא
זו - איני יודע מהו? כשהוא אומר [ויקרא יט,לב:
מפני שיבה תקום והדרת פני זקן]
ויראת מאלהיך [אני ה'] - הרי מורא זו קימה.
ואימא מוראת
רִבִּית (דגבי רבית נמי כתיב: (ויקרא כה,לו)
'אל תקח מאתו וגו' ויראת') ומוראת משקלות (וכן גבי
משקלות (דברים כה,טו) אבן שלמה וצדק
וכו')?
רבי אלעזר -
פני פני גמר (כתיב הכא 'מלפני'
וכתיב התם (ויקרא יט,לב) 'מפני
שיבה').
איבעיא להו:
בנו והוא רבו (הבן רבו של אביו) - מהו לעמוד מפני אביו?
תא שמע, דאמר
ליה שמואל לרב יהודה: שיננא! קום מקמי אבוך (ואף על
גב דרב יהודה - רביה דרב יחזקאל אבוה הוה, כדאמרינן לעיל (לב,א):
אבא לא תתנייא הכי)!
שאני רב יחזקאל
דבעל מעשים הוה, דאפילו מר שמואל נמי קאים מקמיה.
אלא מאי קאמר
ליה (אמאי צריך לאזהוריה - אי לאו למילף מינה הוראה בעלמא: דאף על
פי שהוא רבו - חייב לעמוד מפניו)?
הכי קאמר ליה:
זימנין דאתי מאחורי - קום את מקמיה, ולא תיחוש ליקרא דידי.
איבעיא להו:
בנו והוא רבו - מהו שיעמוד אביו מפניו?
תא שמע דאמר
רבי יהושע בן לוי: אני איני כדי לעמוד מפני בני (קא סלקא
דעתן דהכי קאמר: אני רבו של בני, ולא הייתי כדי לעמוד מפניו אלא מפני שנתחתן
בנשיא; ומדקאמר "אני איני כדי" - שמע מינה דאילו היה כדי - שהיה תלמידו
הוה ליה למיקם), אלא משום כבוד בית
נשיא.
טעמא דאנא
רביה, הא איהו רבאי - קאימנא מקמיה!
הכי קאמר (כלומר): 'אני איני כדי לעמוד מפני בני - ואפילו הוא
רבאי, דהא אנא אבוה ('איני כדי' דקאמר - לאו משום גדולת תורה הוא, אלא
מפני שהוא אביו קאמר: דאין אב כדי לעמוד מפני הבן), אלא משום כבוד בית נשיא.'
איבעיא להו: (רבו) רכוב - כמהלך דמי (וצריך
לעמוד מפניו) או לא (או
לאו כמהלך דמי, אלא כיושב, דבתריה דידיה אזלינן - והא קא יתיב)?
אמר אביי: תא
שמע (הכי גרסינן להך ברייתא בתורת כהנים [ספרי
תזריע פרשתא ה פרק יב הלכה יד]): 'טמא יושב תחת האילן וטהור עומד – טמא; טמא עומד תחת
האילן וטהור יושב – טהור; ואם ישב הטמא - הטהור טמא (דישיבת
טהור לא מהני מידי אלא ישיבת טמא; ויליף לה מקרא, דאין מצורע מטמא טהור הנכנס עמו
לאהל אלא אם כן יושב המצורע; ורישא דברייתא הכי איתא: 'מחוץ
למחנה מושבו' [ויקרא יג,מו]:
מושבו טמא; מכאן אמרו: הטמא יושב תחת האילן כו'); וכן באבן המנוגעת (ואדם
נושאה תחת האילן, וטהור יושב תחת האילן - לא נטמא הטהור עד שישב נושא האבן; ואם
ישב נושא האבן - נטמא הטהור ואפילו הוא עומד); ואמר רב נחמן בר כהן: זאת אומרת (מדקתני 'וכן
באבן המנוגעת') רכוב כמהלך דמי (דלאו
בתריה דידיה אזלינן, אלא בתר בהמה הנושאתו, דהא הכא: לא בתר אבן אזלינן אלא בתר
אדם הנושאה אזלינן, דאי בתרה דידה אזלינן - אפילו לא ישב נושאה נטמא הטהור, דהא
איהי מיתב יתבא בחיקו או בכתיפו של זה הנושאה).
שמע מינה.
איבעיא להו:
מהו לעמוד מפני ספר תורה (מי מיחייב למיקם או לא)?
רבי חלקיה ורבי
סימון ורבי אלעזר אמרי: קל וחומר: מפני לומדיה עומדים, מפניה לא כל שכן?
רבי אלעי ורבי
יעקב בר זבדי הוו יתבי; חליף ואזיל רבי שמעון בר אבא, וקמו מקמיה. אמר להו: חדא
דאתון חכימי ואנא חבר, ועוד: כלום תורה עומדת מפני לומדיה (בתמיה)? (לפי שעסוקים בדבר הלכה היו - קרי
להו לדידהו 'תורה' עצמה, ולדידיה קרי 'לומדיה'.)
סבר לה כרבי
אלעזר, דאמר רבי אלעזר: אין תלמיד חכם רשאי לעמוד מפני רבו בשעה שעוסק בתורה.
לייט עלה אביי (אהך
דרבי אלעזר: כל מאן דציית ליה).
[שמות לג,ח: והיה כצאת משה אל האהל
יקומו כל העם ונצבו איש פתח אהלו]
והביטו אחרי משה עד בואו האהלה; רבי
אמי ורבי יצחק נפחא: חד אמר לגנאי וחד אמר לשבח:
מאן דאמר לגנאי
– כדאיתא (משום דדבר מגונה הוא - לא רצה לפרסמה, והרי הוא מפורש במדרש
רבי תנחומא: ראו כמה עבים שוקיו כמה צוארו שמן הכל משלנו); מאן דאמר לשבח - אמר חזקיה: אמר לי רבי חנינא בריה דרבי
אבהו אמר רבי אבהו אמר רבי אבדימי דמן חיפא: חכם עובר - עומד מלפניו ארבע אמות (משמתחיל
ליכנס לתוך ארבע אמות), וכיון שעבר
ארבע אמות – יושב (ואינו יושב עד שיעבור הימנו ארבע אמות השניות); אב בית דין עובר - עומד מלפניו מלא עיניו,
וכיון שעבר ארבע אמות – יושב; נשיא עובר - עומד מלפניו מלא עיניו, ואינו יושב עד
שישב במקומו, שנאמר והביטו
אחרי משה עד בואו האהלה (ומשה
נשיא היה).
כל מצות עשה
שהזמן גרמא [נשים פטורות]:
תנו רבנן [תוספתא
קידושין פ"א ה"י [ליברמן]]: 'איזוהי 'מצות עשה שהזמן גרמא'?
סוכה ולולב
שופר וציצית
(קידושין לד,א)
ותפילין; (וקסבר
לילה לאו זמן תפילין; אי נמי שבת ויום טוב לאו זמן תפילין; הילכך: כיון דאיכא שעתא
דלא מיחייב בה - זמן גרמא הוא;)
ואיזוהי
'מצות עשה שלא הזמן גרמא'?
מזוזה,
מעקה, אבידה (השבת אבידה) ושילוח הקן.'
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible
when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©
2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel
49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com