קידושין דף מא

דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

קידושין דף מא

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(קידושין מ,ב)

דרש בר קפרא: רגזן -

(קידושין מא,א)

לא עלתה בידו (בשכרו) אלא רגזנותא (אלא כחש בשרו; ברגזנותו לא נשתכר כלום), ולאדם טוב מטעימים אותו מפרי מעשיו.

'וכל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ - דור (נדור) הנאה ממנו, שנאמר [תהלים א,א: אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד] ובמושב לצים לא ישב (וזה שאינו באחד מאלו [מקרא, משנה, דרך ארץ]) - מושבו מושב לצים (במה יתעסק אם לא בליצנות?)'.

הדרן עלך 'האשה נקנית'

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

קידושין פרק שני 'האיש מקדש'

משנה:

האיש מקדש בו ובשלוחו (בגמרא יליף לה); האשה מתקדשת בה ובשלוחה; האיש מקדש את בתו כשהיא נערה, בו ובשלוחו (כשהיא נערה וכל שכן כשהיא קטנה, אם קבל קידושין – מקודשת; והאי דנקט 'נערה' - אורח ארעא אשמועינן: דקטנה לכתחלה לא, כדמפרש בגמרא).

גמרא:

[מקשה על ניסוח המשנה: 'האיש מקדש בו ובשלוחו'] השתא בשלוחו מקדש - בו מיבעיא?

אמר רב יוסף: מצוה בו יותר מבשלוחו (דכי עסיק גופו במצות מקבל שכר טפי), כי הא: דרב ספרא מחריך רישא (לכבוד שבת), רבא מלח שיבוטא (דג).

איכא דאמרי: בהא - איסורא נמי אית בה (אם יכול לקדש בעצמו וקידש על ידי שליח): כדרב יהודה אמר רב, דאמר רב יהודה אמר רב: אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה, שמא יראה בה דבר מגונה, ותתגנה עליו (דמצוה שיראנה שמא תתגנה עליו), ורחמנא אמר [ויקרא יט,יח: לא תקם ולא תטר את בני עמך] ואהבת לרעך כמוך [אני ה']; וכי איתמר דרב יוסף (דאמר מצוה הוא דאיכא, ולאו איסורא) - אסיפא איתמר: 'האשה מתקדשת בה ובשלוחה' השתא בשלוחה מיקדשא - בה מיבעיא? אמר רב יוסף: מצוה בה יותר מבשלוחה, כי הא: דרב ספרא מחריך רישא, רבא מלח שיבוטא; אבל בהא (אף על פי שלא ראתהו) -איסורא לית בה (ליכא איסורא לומר 'שמא תראה בו דבר מגונה'), כדריש לקיש, דאמר ריש לקיש: טב למיתב טן (=גוף) דו(=שנים) מלמיתב ארמלו. (משל הוא שהנשים אומרות על בעל כל דהו: שהוא טוב לשבת עם שני גופים משבת אלמנה;

ואי קשיא: הכי נמי גבי דידה איכא איסורא כי יהיב קידושין לשלוחה ולא חזי לה? - אין הכי נמי! ומיהו מתניתין - בדידה קאמר, דהיא מיקדשא בה ובשלוחה, הלכך הא דתנא 'בה' - למצוה אשמועינן, אבל איסורא לגבי דידה ליכא; אבל רישא דאיירי בדידיה - תנא 'בו' משום איסורא.)

האיש מקדש את בתו כשהיא נערה:

'כשהיא נערה' – אִין, כשהיא קטנה – לא!? מסייע ליה לרב, דאמר רב יהודה אמר רב, ואיתימא רבי אלעזר: אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה עד שתגדל ותאמר "בפלוני אני רוצה".

שליחות מנלן?

דתניא: '[דברים כד,א: כי יקח איש אשה ובעלה; והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו] 'ושלח' (בגירושין כתיב 'ושלחה מביתו'; ומדלא כתב 'וגירשה' - ללמדינו בא:) מלמד שהוא (שהאיש) עושה שליח (להוליך גט לאשתו); 'ושלחה' - מלמד שהיא עושה שליח (לקבל גיטה; קרי ביה 'ושלחה' לא מפיק ה"א); 'ושלח' 'ושלחה' (שני פעמים נאמר בענין [פעם שניה בפסוק ג: ושנאה האיש האחרון וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו או כי ימות האיש האחרון אשר לקחה לו לאשה]) - מלמד שהשליח עושה שליח.'

אשכחן בגירושין - בקידושין מנלן?

וכי תימא דיליף מגירושין - מה לגירושין שכן ישנן בעל כרחה (הלכך איתנהו נמי על ידי שליחות)?

אמר קרא (דברים כד,ב) ויצאה [מביתו, והלכה] והיתה [לאיש אחר]: מקיש הויה ליציאה: מה יציאה משוי שליח - אף הויה נמי משוי שליח.

ואלא הא דתנן (תרומות פ"ד מ"ד) 'האומר לשלוחו "צא תרום" - תורם כדעת בעל הבית (לפי מה שהוא מכיר בעל הבית: אם עינו יפה או עינו רעה; עין יפה: אחד מארבעים; עין רעה: אחד מששים, שהתרומה לא נאמר בה שיעור מפורש, אלא 'ראשית דגנך' (דברים יח,ד) - ואפילו כל שהוא), ואם אינו יודע דעת בעל הבית - תורם בבינונית אחד מחמשים;

(קידושין מא,ב)

פיחת עשרה (שתרם אחד מארבעים) או הוסיף עשרה - תרומתו תרומה (דאמר ליה "בהכי אמדתיך")' – מנלן (דשליח תורם)?

וכי תימא דיליף מגירושין - מה לגירושין שכן ישנן חול!?

אמר קרא אתם (במדבר יח,כח: כן תרימו] גם אתם [תרומת ה' מכל מעשרתיכם אשר תקחו מאת בני ישראל ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן] (והאי 'גם' יתירא הוא) - לרבות את השליח.

ונכתוב רחמנא בתרומה, וניתו הנך ונגמרו מיניה?

משום דאיכא למפרך: שכן ישנה במחשבה (נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד זה, דכתיב (במדבר יח,כז) ונחשב).

והא דתנן '(פסחים פ"ט מ"ט) חבורה שאבד פסחה, ואמרו לאחד (מבני חבורתם) "צא ובקש (פסח האבוד) ושחוט עלינו" והלך ומצא ושחט, והן לקחו ושחטו: אם שלו נשחט ראשון - הוא אוכל משלו והם אוכלים ושותים עמו (שהרי עשאוהו שליח לשחוט, ושלהן פסול)' – מנלן (דשלוחו של אדם כמותו לשחיטת קדשים)?

וכי תימא דיליף מהנך [גיטין, קידושין, תרומה] - מה להנך, שכן ישנן חול - אצל קדשים (אפילו תרומה חול הוא אצלו)?

נפקא ליה מדרבי יהושע בן קרחה, דאמר רבי יהושע בן קרחה: 'מנין ששלוחו של אדם כמותו? - שנאמר [שמות יב,ו: והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחדש הזה] ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים'; וכי כל הקהל כולן שוחטין? והלא אינו שוחט אלא אחד? אלא מכאן ששלוחו של אדם כמותו.'

נכתוב רחמנא בקדשים וניתי הנך וניגמרו מיניה (מה קדשים שהן קדש - ישנן בשליח, תרומה - שהיא חול - לא כל שכן!)?

משום דאיכא למפרך: מה לקדשים שכן רוב מעשיהן על ידי שליח (כל עבודת הקרבתם על ידי כהנים שהם שלוחים).

חדא מחדא לא אתיא; תיתי חדא מתרתי (מה לקדשים שכן רוב מעשיהם ע"י שליח - גירושין יוכיחו; מה לגירושין שכן ישנן חול אצל תרומה? - קדשים יוכיחו, וחזר הדין; הצד השוה שבהן שישנן על ידי עצמו, ושלוחו כמותו - אף אני אביא תרומה!)?

הי תיתי? לא נכתוב רחמנא בקדשים ותיתי מהנך? - מה להנך שכן ישנן חול אצל קדשים!

לא נכתוב רחמנא בגירושין ותיתי מהנך? - מה להנך שכן ישנן במחשבה (קדשים נמי איתנהו במחשבה; (וכן נמי פסול קדשים ופיגול ע"י מחשבה הם באים): גמר בלבו לומר "שור זה עולה" - הרי הוא עולה, כדתנינן בשבועות בפרק ג (כו,ב): 'מוצא שפתיך' [דברים כג,כד] - אין לי אלא שהוציא בשפתיו, גמר בלבו מנין? תלמוד לומר: 'כל נדיב לב עולות [דברי היהמים ב כט,לא])!

אלא: לא לכתוב רחמנא בתרומה ותיתי מהנך? הכי נמי.

ואלא 'אתם' 'גם אתם' (במדבר יח,כח: כן תרימו גם אתם תרומת ה' מכל מעשרתיכם אשר תקחו מאת בני ישראל ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן] - למה לי?

מיבעי ליה לכדרבי ינאי, דאמר רבי ינאי: 'גם אתם': מה אתם בני ברית - אף שלוחכם בני ברית (להכי כתב 'גם': לרבויי שליח, משום דבעי לאקושי למשלחו למימר דבעובד כוכבים פסול).

הא - למה לי קרא? מדרבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן נפקא, דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: 'אין העבד נעשה שליח לקבל גט מיד בעלה של אשה, לפי שאינו בתורת גיטין וקידושין' (אלמא לא בעי קרא, דמסברא אית לן למימר: דמידי דלא שייך ביה - לא מתעביד עליה שליח)?

איצטריך: סלקא דעתך אמינא: עבד, דלאו בר היתירא הוא כלל (אינו בשום צד היתר אשת איש - שאינו מגרש, דהא אין לו קידושין), אבל עובד כוכבים - הואיל ואיתיה בתרומה דנפשיה, דתנן (תרומות פ"ג מ"ט): 'העובד כוכבים והכותי שתרמו (את שלהן) - תרומתן תרומה (ליאסר לזרים, דקסבר 'אין קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיע', ומירוח עובד כוכבים אינו פוטר מן התרומה; ובמנחות (סז,א) יליף לה טעמא מ'דגנך' 'דגנך' תרי זימני [דברים יד,כג: ואכלת לפני וגו' מעשר דגנך , וכתיב (דברים יח,ד) ראשית דגנך], למעוטי דיגון עובד כוכבים, ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות)' אימא שליח נמי עביד - קמשמע לן.

ולרבי שמעון, דפטר, דתנן (תרומות פ"ג מ"ט): 'תרומת עובד כוכבים מדמעת (אם נפלה לחולין - אוסרתה) וחייבין (האוכלה בשוגג) עליה חומש; ורבי שמעון פוטר.' (דקסבר אין מירוח העובד כוכבים חייב בתרומה, ויליף לה מ'דגנך' - ולא דיגון עובד כוכבים, במנחות (שם); ולדידיה ליכא מיעוט אחר מיעוט דמצריך להו צריכי) – 'אתם' – 'גם אתם' למה לי (פשיטא דלא הוי עובד כוכבים שליח, דהא ליתיה בתרומה דנפשיה)?

איצטריך (לרבויי שליח לתרומה): סלקא דעתך אמינא הואיל ואמר מר: 'אתם' - ולא אריסין, 'אתם' - ולא שותפין, 'אתם' - ולא אפוטרופוס[YH1] , 'אתם' - ולא התורם את שאינו שלו' - אימא 'אתם' - ולא שלוחכם נמי? (משום דכתיב 'אתם' - למעוטי אריסים מלתרום חלקו של בעל הבית, ואפטרופוס יתומים והתורם את שאינו שלו שלא מדעתו; אימא למעוטי נמי שליח)? - (להכי איצטריך 'גם' – לרבויי:) קא משמע לן.

הניחא לרבי יהושע בן קרחה (דנפקא ליה שליחות דקדשים מ'ושחטו אותו'); אלא לרבי יונתן, דמפיק ליה להאי קרא לדרשא אחרינא - מנא לן?

דתניא: 'רבי יונתן אומר: מנין שכל ישראל כולן יוצאים

(קידושין מב,א)

בפסח אחד (אף על פי שאין בו כזית לכל אחד, דקסבר 'אכילת פסחים לא מעכבא אלא זריקת דם לחודא')? שנאמר: [שמות יב,ו: והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחדש הזה] ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים; וכי כל הקהל כולם שוחטים? והלא אינו שוחט אלא אחד? אלא מכאן שכל ישראל יוצאים בפסח אחד'- שליח בקדשים מנא ליה?

מיניה (מן המקרא עצמו, דמכל מקום אחד מהן שוחטו בשליחותם).

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)

מקרא - באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com