דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(קידושין מא,ב)
הניחא לרבי
יהושע בן קרחה (דנפקא ליה שליחות דקדשים מ'ושחטו
אותו'); אלא לרבי
יונתן, דמפיק ליה להאי קרא לדרשא אחרינא - מנא לן?
דתניא: 'רבי
יונתן אומר: מנין שכל ישראל כולן יוצאים
(קידושין מב,א)
בפסח אחד (אף
על פי שאין בו כזית לכל אחד, דקסבר 'אכילת פסחים לא מעכבא אלא זריקת דם לחודא')? שנאמר: [שמות יב,ו:
והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחדש הזה] ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים; וכי כל הקהל כולם שוחטים? והלא אינו שוחט אלא
אחד? אלא מכאן שכל ישראל יוצאים בפסח אחד'- שליח בקדשים מנא ליה?
מיניה (מן
המקרא עצמו, דמכל מקום אחד מהן שוחטו בשליחותם).
ודילמא שאני
התם, דאית ליה שותפות בגוייהו (דהא של כל הקהל הוא, אבל שליח
בעלמא - לא)?
אלא מהכא: [שמות
יב,ג: דברו אל כל עדת ישראל לאמר: בעשר לחדש הזה] ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית (אחד
לוקח לכל המשפחה).
ודילמא התם נמי
- דאית ליה שותפות בגוייהו?
אם כן תרי קראי
למה לי? אם אינו ענין להיכא דשייך - תניהו ענין להיכא דלא שייך.
האי - מיבעי
ליה לכדרבי יצחק, דאמר רבי יצחק: איש זוכה ולא הקטן זוכה (ולעולם
משום דאית ליה שותפות בגוייהו; ודקאמרת: 'אם אינו ענין' - ענין הוא לו, דאיצטריך
לו: למעוטי קטן, שאין לו כח ליקח בשביל אחרים להיותו זוכה להן במקחו).
ההוא - מ'איש לפי אכלו' נפקא [שמות יב,ד: ואם
ימעט הבית מהיות משה ולקח הוא ושכנו הקרב אל ביתו במכסת נפשת איש לפי אכלו תכסו על
השה].
ואכתי מיבעי
ליה (איש לפי אכלו תכוסו) דשוחטין את הפסח על היחיד (ולא אייתר לן שליחות היכא דלא
שייך)!?
סבר לה כמאן
דאמר אין שוחטין את הפסח על היחיד (רבי יהודה אמרה, ויליף לה מ'לא
תוכל לזבוח את הפסח באחד [שעריך אשר ה' אלקיך נתן לך] (דברים
טז,ה) - ביחיד).
ואלא הא דאמר
רב גידל אמר רב: מנין ששלוחו של אדם כמותו? שנאמר: (במדבר
לד,יח) ונשיא אחד נשיא אחד
ממטה [תקחו לנחל את הארץ] - תיפוק ליה שליחות מהכא?
ותיסברא דהא -
שליחות הוא? והא קטנים לאו בני שליחות נינהו (והא הוו
נמי קטנים בנוחלי הארץ, וכי הזוכים להם - בתורת שלוחין באו? והלא אין שליחות לקטן,
דגבי 'ושלח' 'ושלחה'
– 'איש' כתיב: 'כי יקח
איש' (דברים כד,א), ומינה ילפינן (בבבא
מציעא עא,ב) דאין הקטן עושה שליח)!
אלא (ההוא
- לאו לאתויי שליח אתא, אלא לזכין לאדם שלא בפניו אתא) כי הא דרבא בר רב הונא, דאמר רבא בר רב הונא אמר רב גידל
אמר רב: מנין שזכין לאדם שלא בפניו? - שנאמר 'ונשיא אחד נשיא אחד' (דקטנים – כ'שלא בפניו' דמו, וכיון
דנחלת הארץ - זכות היא להם, היתה חלוקתם חלוקה).
ותיסברא זכות
היא? הא חובה נמי איכא, דאיכא דניחא ליה בהר ולא ניחא ליה בבקעה ואיכא דניחא ליה
בבקעה ולא ניחא ליה בהר?
ואלא כדרבא בר
רב הונא, דאמר רבא בר רב הונא אמר רב גידל אמר רב: מנין ליתומים שבאו לחלוק בנכסי
אביהן שבית דין מעמידין להם אפוטרופוס לחוב ולזכות?
'לחוב'? אמאי (אי פשיטא לן שיבא לחובתם -
מה לנו להעמיד אפוטרופוס לכך)?
אלא: לחוב על מנת לזכות (אנו
נעמידו לדון ולערער בשבילם לזכותם ולהנאתם, ואם יתחייבו בדין מה שעשו עשו).
(כלומר לא 'זכות שלא בפניו' גרידתא איכא למשמע מינה
לגדולים, אלא לאורויי נמי דלקטנים - אפילו חובה הבאה מחמת זכות - רשאין בית
דין לעשות להן, כי הכא: דלזכותם בנחלה באו, ואף על פי שפעמים שחלוקה1 זו – חובתם,
דאיכא דלא ניחא ליה בחלק שנפל לו, אפילו הכי לא הדרי בהו)
תלמוד לומר: (במדבר
לד,יח) ונשיא
אחד נשיא אחד ממטה תקחו [לנחל את הארץ] (והכא - זכות וחובה הוה, כדאמרן,
דאיכא דניחא ליה (בהו) בהכי כו', כדאמרן).
אמר רב נחמן
אמר שמואל: יתומים שבאו לחלוק בנכסי אביהם - בית דין מעמידים להם אפוטרופוס
ובוררים להם חלק יפה (לכל אחד, יפה לזה ויפה לזה), ואם הגדילו יכולים למחות; ורב נחמן דידיה אמר: אם
הגדילו - אינם יכולים למחות, דאם כן מה כח בית דין יפה.
ומי אית ליה
לרב נחמן 'אם כן מה כח בית דין יפה'? והתנן [כתובות
פ"יא מ"ד]: 'שום הדיינים (ששמו
נכסי לוה למלוה שלא בפני לוה או שלא מדעתו, משום דלא הוה ציית דינא) שפיחתו שתות או הותירו שתות - מכרן בטל; רבן
שמעון בן גמליאל אומר: מכרן קיים; ואמר רבן שמעון בן גמליאל: אם כן מה כח בית דין
יפה!', ואמר רב הונא בר חיננא אמר רב נחמן: הלכה כדברי חכמים?
לא קשיא:
(קידושין מב,ב)
הא דטעו (הא
דפיחת שתות או הותיר), הא דלא טעו.
אי דלא טעו -
מאי יכולים למחות?
יכולים למחות
ברוחות (מי שנפל לו חלק בדרום אומר "נוח לי חלק בצפון",
שהיתה לו שם שדה סמוכה לה שנפלה לו מאמו).
אמר רב נחמן:
האחין שחלקו הרי הן כלקוחות (כך דינן של לקוחות קצוב בפרק
'הזהב' (בבא מציעא מט,ב)): פחות משתות - נקנה מקח; יתר על שתות - בטל מקח; שתות -
קנה ומחזיר אונאה.
אמר רבא: הא
דאמרן 'פחות משתות נקנה מקח' - לא אמרן אלא דלא שויה שליח, אבל שויה שליח – מצי
אמר ליה "לתקוני שדרתיך ולא לעוותי" [והמקח
בטל]; והא דאמרן
'יתר משתות בטל מקח' - לא אמרן אלא דלא אמר "ניפליגן בשומא דבי דינא", (הא
דאמר 'יתר על שתות בטלה חלוקה לגמרי' לא אמרן אלא שלא התנו מתחילה להיות שומת
הנכסים בשלשה, שהן בית דין), אבל
אמר "נפלוג בשומא דבי דינא" (אבל קבלו עליהם להיות
חלוקתם כדין שום הדיינין - אפילו יותר על שתות) - מכרן קיים, דתנן: [כתובות
פ"יא מ"ד] 'שום
הדיינים שפיחתו שתות או הותירו שתות מכרן בטל; רבן שמעון בן גמליאל אומר: מכרן
קיים (דקיימא לן כרבן שמעון בן גמליאל דאמר 'מכרן קיים' [במסכת
כתובות פרק 'אלמנה ניזונית' (צט,ב)], ולא סבירא ליה לרבא הא דאמר רב
נחמן לעיל 'הלכה כדברי חכמים'); והא
דאמרן 'שתות קנה ומחזיר אונאה' - לא אמרן אלא במטלטלי (דאונאה
כתיבה בהן 'או קנה מיד עמיתך אל תונו': דבר הנקנה מיד ליד), אבל במקרקעי - אין אונאה לקרקעות [והמקח
קיים]; ובמקרקעי לא
אמרן [שהמקח קיים] אלא דפלוג בעילויא (שלא
חלקום בחבל ליטול כל אחד ברעה וביפה, אלא העלום בדמים ונטל זה ברעה כפי דמים וזה
ביפה כפי דמים), אבל פלוג במשחתא –
לא, כדרבה, דאמר רבה [נ"א: כדרבא, דאמר רבא]: כל דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין אפילו פחות מכדי
אונאה - נמי חוזר (שאין זה כשאר אונאות, דקיימא לן ב'הזהב' (בבא
מציעא מט,ב) פחות משתות מחיל אינש; דהתם אין כל אדם יכול לצמצם
הדמים, אבל טועה במדה - טעות הוא, ואדעתא דהכי לא עביד).
והא דתנן [בבא
קמא פ"ו מ"ד]: 'השולח
את הבעירה ביד חרש שוטה וקטן פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים; שילח ביד פיקח -
פיקח חייב' – ואמאי? נימא 'שלוחו של אדם כמותו' (יתחייב
שולחו ולא השליח)?
שאני התם, דאין
שליח (חשוב שליח) לדבר
עבירה (שיתחייב שולחו, אלא הרי הוא כעושה מאיליו), דאמרינן: דברי הרב ודברי תלמיד דברי מי שומעים.
והדתניא [מעילה
פ"ו מ"א]: 'שליח שלא
עשה שליחותו (גבי הקדש קאי: שהיו אצלו מעות הקדש, וטעה, כסבור שהן
של חולין, ומסרו לשליח ליקח בהן חלוק, וקנה בהן טלית) - שליח מעל (ולא השולחו שבדבר זה אינו
שלוחו); (אבל
אם) עשה שליחותו - בעל הבית מעל (ומביא
קרבן מעילה)' - כי עשה שליחותו דבעל
הבית, בעל הבית מיהא מעל – אמאי? נימא 'אין שליח לדבר עבירה'?
שאני מעילה,
דילפא 'חטא' 'חטא' מתרומה (לרוב דברים היא למודה מתרומה
במסכת מעילה (יח,ב): כתיב הכא [במעילה]
'וחטאה בשגגה מקדשי ה' [ויוקרא
ה,טו], וכתיב בתרומה באוכלה בשוגג 'ולא
ישאו עליו חטא' [ויקרא כב,ט]): מה תרומה משוי שליח (להרמתה) - אף מעילה משוי שליח.
ונילף מינה (לכל
דבר עבירה דיש שליח)?
משום דהוי
מעילה ושליחות יד (בפקדון) 'שני כתובים הבאים כאחד', וכל שני כתובים הבאים כאחד - אין מלמדין.
'מעילה' - הא
דאמרן; 'שליחות יד' - מאי היא?
דתניא: '(שמות
כב,ח) על כל דבר פשע [על
שור על חמור על שה על שלמה על כל אבדה אשר יאמר כי הוא זה עד האלהים יבא דבר שניהם
אשר ירשיען אלהים ישלם שנים לרעהו]: בית שמאי אומרים: לחייב על המחשבה כמעשה (או
[לפי הב"ח]
על הדיבור: שאם אמר או חשב לשלוח יד בפקדון - הרי הוא ברשותו מאותה שעה
ואילך, להתחייב בכל אונסין שיעלו בו, אפילו הוי שומר חנם שלא היה חייב עד עכשיו
אלא בפשיעה)[1], ובית הלל אומרים: אינו חייב עד שישלח בו יד,
שנאמר [שמות כב,ז) אִם לֹא יִמָּצֵא הַגַּנָּב
וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹהִים] אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ [בִּמְלֶאכֶת
רֵעֵהוּ];
אמרו בית
שמאי לבית הלל: והלא כבר נאמר 'על כל דבר פשע' (בתר אם לא שלח ידו כתיב)?
אמרו להם בית
הלל לבית שמאי: והלא נאמר [שמות כב,י: שבעת
ה' תהיה בין שניהם] אם לא
שלח ידו במלאכת רעהו [ולקח בעליו ולא ישלם]! אמרו בית שמאי לבית הלל: אם כן – 'על כל דבר פשע' למה לי? [עונים בית הלל] שיכול: אין לי (שנתחייב
באונסין בשליחות יד) אלא הוא (בזמן
ששלח בה יד הוא עצמו); אמר לעבדו
ולשלוחו – מנין [שנתחייב
שולחו בפשיעה בפקדון]? תלמוד לומר: 'על כל דבר פשע'!'
הניחא לבית הלל; אלא לבית שמאי, דמוקמי ליה להאי קרא במחשבה כמעשה [ואם כן אין לבית שמאי שני כתובים הבאים כאחד, אלא במעילה יש דין ששליח לא מעל, בעל מעל] -
(קידושין מג,א)
נילף מיניה (ממעילה) [לכל
התורה בבנין אב שיש שליח לדבר עבירה]?
משום דהוה
מעילה, טביחה ומכירה 'שני כתובים הבאים כאחד', וכל שני כתובים הבאים כאחד אין
מלמדין.
מעילה - הא
דאמרן; טביחה ומכירה - מאי היא?
אמר קרא [שמות
כא,לז: כי יגנב איש שור או שה] וטבחו או מכרו [חמשה
בקר ישלם תחת השור וארבע צאן תחת השה] - מה מכירה (אינה מתקיימת אלא) על ידי אחר (הגנב
מוכר והלוקח לוקח) - אף טביחה על
ידי אחר (אפילו טבחה שליח -נתחייב הגנב בתשלומי ארבעה וחמשה);
דבי רבי ישמעאל
תנא: ''או (מכרו)' - לרבות (אפילו) את השליח [וגם
כך הרי יש שני כתובים הבאים כאחד].
דבי חזקיה תנא:
'תחת (תחת
השור,,, תחת השה)' - לרבות את
השליח (דחד מינייהו יתירה הוא, ודרוש לרבות: שאם מינה שליח תחתיו
לטבוח - שחייב הגנב).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ
לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible
when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©
2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel
49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com