דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(קידושין מד,ב)
מתיב רב
המנונא: 'אין מוכרה (לבתו) לקרובים (שאין להם קידושין בה,
דבעינן ראויה לייעוד); משום רבי
אלעזר אמרו: מוכרה לקרובים (כדילפינן בפרק קמא (יט,ב):
'בתו לאמה' - פעמים שאינה נמכרת אלא לאמהות);
(קידושין מה,א)
ושוין
שמוכרה אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט (הואיל
ויש לו בה קידושין, אף על פי שהן בעבירה, דקידושין תופסין בחייבי לאוין)'; האי 'אלמנה' - היכי דמי? אילימא דקדשה
אביה (לאותו שנתאלמנה הימנו לפני מכירה זו) - מי מצי מזבין לה? הא אין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר
אישות!? אלא - לאו דקדיש איהי נפשה, וקא קרי לה 'אלמנה'?
אמר רב עמרם
אמר רבי יצחק: הכא - בקידושי יעוד (שנתאלמנה מקידושי יעוד), (ואי תימא: הלא על ידי אביה באו
לה, והוה ליה מוכר לאישות, ושוב אינו מוכרה לשפחות) -(הא מתניתין) ואליבא דרבי יוסי ברבי יהודה, דאמר: מעות הראשונות (שמקבל
על המכירה) לאו לקידושין
ניתנו (אלא לשפחות; ויעוד, שתופס בה - מחמת שפוחת פרוטות פעולה שיש
לו עליה הוא בא, ולא על ידי אביה באו לה, דלהוי הך מכירה בתרייתא: שפחות בתר
אישות).
איתמר: מת (זה
שקדשה שלא לדעת אביה), ונפלה לפני
אחיו ליבום:
אמר רב הונא
אמר רב: ממאנת למאמרו (צריכה מיאון עם גט המוטל עליה: אם עשה בה מאמר - אותו
הגט מצריכה להיות עמו מיאון) ואינה
ממאנת לזיקתו (אבל אם לא עשה בה מאמר, דאין עליה גט אלא חליצה
לזיקתו - אותה חליצה אינה זוקקתה להיות ממאנת עם החליצה); כיצד? (והשתא מפרש למילתא ואזיל:) עשה בה מאמר - צריכה גט וצריכה חליצה וצריכה
מיאון (דקיימא לן ביבמות (נ,א) דהעושה
מאמר ביבמתו, ובא לפוטרה בלא כניסה - צריכה גט למאמרו וחליצה לזיקתו; וזו שקדשה
שלא לדעת אביה - אף צריכה מיאון עמהם): צריכה גט - שמא נתרצה האב בקידושי שני; צריכה חליצה - שמא נתרצה האב
בקידושי ראשון; צריכה מיאון - שמא לא נתרצה האב לא בקידושי ראשון ולא בקידושי שני (ולא
היתה צריכה לא גט ולא חליצה), (והרואה
שהצרכנוה גט - אומר שהקידושין קידושין גמורים הן,) ויאמרו "אין קידושין תופסין באחותה" (וקשיא
לי למה לי 'שמא לא נתרצה האב בקידושי ראשון'? אפילו נתרצה בשל ראשון, ובשל שני לא
נתרצה - אין זה גט; וכיון דאין כאן גט - תפסי קידושין באחותה, דקידושין תופסין
באחות חלוצה, כדלקמיה, והרואה שהצריכוה גט - אומר דגט גמור הוא, וקידושין אין
תופסין באחותה, וצריכה מיאון!? ואומר אני 'שמא לא נתרצה בקידושי ראשון' - כדי נסבה); לא עשה בה מאמר - אינה צריכה אלא חליצה בלבד';
מאי אמרת? תיבעי נמי מיאון, שמא יאמרו 'אין קידושין תופסין באחותה'? הכל יודעים
אחות חלוצה דרבנן (שאפילו אם חליצה זו חליצה גמורה קידושין תופסין
באחותה שאחות חלוצה אינה אסורה אלא מדברי סופרים) דאמר ריש לקיש (ביבמות שנינו: החולץ
ליבמתו, ונשא אחיו את אחותה, ומת - חולצת ולא מתיבמת; המגרש אשתו ונשא אחיו את
אחותה ומת - הרי זו פטורה, דהויא לה אחות גרושתו, שהיא ערוה לו בחייה; ועל משנה זו
אמר ריש לקיש): כאן שנה (לנו) רבי (ממשנה זו אנו למדים): אחות גרושה מדאורייתא (דאחות גרושה
הויא ערוה מן התורה), (אבל) אחות חלוצה (אינה
אלא) מדברי סופרים.
הנהו בי תרי,
דהוו קא שתו חמרא תותי ציפי בבבל (תחת אילני צפצפה שהוא מין ערבה.
לשון אחר: מחצלות נתונות על גבי זיזין הבולטין ברשות הרבים, לשבת תחתיהן מפני
החמה); שקל חד מינייהו כסא דחמרא,
יהב ליה לחבריה אמר: "מיקדשא לי ברתיך לברי".
אמר רבינא:
אפילו למאן דאמר '(דבת שנתקדשה שלא לדעת אביה) חיישינן שמא נתרצה האב -
(קידושין מה,ב)
שמא נתרצה הבן (בקידושין
שקידש לו האב שלא מדעתו) לא אמרינן (דאב
בקידושי בתו בכל דהו ניחא ליה, דטב למיתב טן דו, אבל גברא דייק ונסיב, ובן אינו
ברשות אביו לקדש לו אשה שלא בשליחותו).
אמרי ליה רבנן
לרבינא: ודילמא שליח שויה?
לא חציף איניש
לשויי לאבוה שליח.
ודילמא ארצויי
ארצייה (בן) קמיה (אביו,
וגילה לו דעתו שהוא חפץ בה, והאב נעשה לו שליח מאליו, וזכין לאדם שלא בפניו)?
אמר ליה רבה בר
שימי: בפירוש (שמעתי ממנו) אמר מר (רבינא)
דלא סבר להא דרב ושמואל (דלא סבר ליה לדרב ושמואל דאמרי חוששין שמא נתרצה האב,
וכל שכן לשמא עשאו הבן שליח, אלא אם כן שמענו; ודקאמר 'אפילו למאן דאמר כו' -
לרווחא דמילתא: כי היכי דלקבליה מיניה קאמר הכי).
ההוא גברא
דקדיש בכישא (אגודה)
דירקא בשוקא (וקטנה שלא לדעת אביה הואי).
אמר רבינא:
אפילו למאן דאמר 'חוששין שמא נתרצה האב' - הני מילי דרך כבוד, אבל דרך בזיון - לא.
אמר ליה רב אחא
מדיפתי לרבינא: 'בזיון'? דמאי? אי בזיון דירקא אי בזיון דשוקא? נפקא מינה דקדיש בכספא
בשוקא או בכישא דירקא בביתא; מאי?
אמר ליה: אידי
ואידי (בחדא מינייהו הוי בזיון) דרך בזיון הוא.
ההוא דאמר
"לקריבאי" והיא אמרה לקריבה (מעשה היה שהאיש אמר לתת
בתו קטנה לקרובו ואשתו אמרה שיתננה לקרובה) כפתיה עד דאמר לה תיהוי לקריבה (הכריחתו והודה לה לתתה לקרובה,
ועשו סעודה לחיבת חיתון וזימנו את קרוביהן); אדאכלי ושתי אתא קריביה באיגרא (בעליה), וקדשה (בסתר ועדיין לא קבל האב
קידושין מקרוב של אשתו).
אמר אביי: כתיב
(צפניה ג,יג)
שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב [ולא ימצא בפיהם לשון
תרמית כי המה ירעו ורבצו ואין מחריד] (ולא חיישינן בהא שמא נתרצה האב, דלא הדר ביה מדבוריה).
רבא אמר (טעמא
אחרינא): חזקה אין אדם טורח בסעודה
ומפסידה (דודאי לא נתרצה, דכיון דטרח האי אבי הבת לעשות סעודה - אינו
מפסידה).
מאי בינייהו?
איכא בינייהו
דלא טרח (לעשות סעודה: לאביי, מכיון דאודי לה - תו לא הדר ולא חיישינן
לשמא נתרצה).
נתקדשה לדעת
אביה, והלך אביה למדינת הים, ועמדה ונישאת:
אמר רב: (אם
כהן הוא זה) אוכלת בתרומה (ואף
על פי שלא היתה חופה זו לדעת האב, ואמרו רבנן (כתובות נז,ב): אין האשה אוכלת
בתרומה עד שתכנס לחופה, זו - הואיל וקידושיה לדעתו היו - חופה נמי ניחא ליה), עד שיבא אביה וימחה (עד שנשמע
שיבא וימחה).
רב אסי אמר:
אינה אוכלת שמא יבוא אביה וימחה, ונמצאת זרה אוכלת בתרומה למפרע.
הוה עובדא, וחש
לה רב להא דרב אסי.
אמר רב שמואל
בר רב יצחק: ומודה רב שאם מתה - אינו יורשה (אף על גב
דגבי תרומה מחזקינן ליה בחזקה שנתרצה בחופה, התם הוא, דאי נימא לא נתרצה - אכלה
מדאורייתא, דארוסה אוכלת בתרומה דבר תורה): אוקי ממונא בחזקת מריה (אבל לענין ירושה דבעינן שארו מודה
דאינו אלא כארוס ואם מתה אינו יורשה, דכיון דמספקא לן אם מתרצה בחופה או לאו
אוקימנא ממונא בחזקת מריה).
נתקדשה לדעת,
וניסת שלא לדעת (לא הודיעתו), ואביה כאן: רב הונא אמר: אינה אוכלת; רב ירמיה בר אבא אמר: אוכלת.
רב הונא אמר:
אינה אוכלת, ואפילו לרב דאמר 'אוכלת' - התם הוא, דלא איתיה לאב, אבל הכא - דאיתיה
לאב, האי דאישתיק מירתח רתח.
רב ירמיה בר אבא
אמר: אוכלת, ואפילו לרב אסי, דאמר 'אינה אוכלת': התם הוא, דשמא יבוא אביה וימחה,
אבל הכא - מדשתיק - איתנוחי איתנחא ליה.
נתקדשה שלא
לדעת אביה, וניסת שלא לדעת, ואביה כאן:
רב הונא אמר:
אוכלת, רב ירמיה בר אבא אמר: אינה אוכלת.
אמר עולא: הא
דרב הונא (משלי י,כו)
כחומץ לשנים וכעשן לעינים [כן העצל לשלחיו]! השתא: ומה התם דקידושי דאורייתא (שנתקדשה
לדעת) אמרת 'לא אכלה' - הכא לא כל
שכן! -
(קידושין מו,א)
נראין דברי
תלמיד (עולא קמסיים למילתיה ואזיל וקאמר: נראין דברי רבי ירמיה שהוא
תלמידו של רב הונא).
אמר רבא: מאי טעמא
דרב הונא? - הואיל ונעשה בה מעשה יתומה בחיי האב (בחייו
קידשה, והשיאה עצמה שלא לדעתו, כאילו היא יתומה! והוא ראה ושתק: או הפקיר זכות שיש
לו בה, או שתיקתו הודאה: דבשלמא נתקדשה לדעתו וניסת שלא לדעתו - איכא למימר בחדא
שתיקה מרתח רתח, אבל כולי האי לא שתיק).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible
when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©
2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel
49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com