דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(קידושין מה,ב)
נתקדשה שלא
לדעת אביה, וניסת שלא לדעת, ואביה כאן:
רב הונא אמר:
אוכלת, רב ירמיה בר אבא אמר: אינה אוכלת.
אמר עולא: הא
דרב הונא (משלי י,כו)
כחומץ לשנים וכעשן לעינים [כן העצל לשלחיו]! השתא: ומה התם דקידושי דאורייתא (שנתקדשה
לדעת) אמרת 'לא אכלה' - הכא לא כל
שכן! -
(קידושין מו,א)
נראין דברי
תלמיד (עולא קמסיים למילתיה ואזיל וקאמר: נראין דברי רבי ירמיה שהוא
תלמידו של רב הונא).
אמר רבא: מאי
טעמא דרב הונא? - הואיל ונעשה בה מעשה יתומה בחיי האב (בחייו
קידשה, והשיאה עצמה שלא לדעתו, כאילו היא יתומה! והוא ראה ושתק: או הפקיר זכות שיש
לו בה, או שתיקתו הודאה: דבשלמא נתקדשה לדעתו וניסת שלא לדעתו - איכא למימר בחדא
שתיקה מרתח רתח, אבל כולי האי לא שתיק).
איתמר: קטנה
שנתקדשה שלא לדעת אביה:
אמר רב: בין
היא ובין אביה יכולין לעכב (הואיל ובשעת קבלה לא נתרצה האב -
אם באתה לחזור קודם שיתרצה האב חוזרת, ולא מהניא תו ריצוי האב); ורב אסי אמר: אביה, ולא היא.
איתיביה רב
הונא לרב אסי, ואמרי לה חייא בר רב לרב אסי: [מכילתא
דרבי ישמעאל משפטים מסכתא דנזיקין פרשה יז] '(שמות כב,טז) אם מאן ימאן אביה [לתתה לו כסף ישקל כמהר הבתולת]; אין לי (דיכול
למאן) אלא אביה, היא עצמה מנין?
תלמוד לומר: אם מאן ימאן - מכל מקום' (וקא סלקא דעתן בפיתה לשם קידושין אשמועינן קרא, ולמימר דמצי
הדרה בה).
אמר להו רב: לא
תיזלו בתר איפכא (דבר שאינו)! יכול לשנויי לכו (קרא - בפיתוי שלא לשם קידושין משתעי:) כגון שפיתה שלא לשום אישות.
'פיתה שלא לשום
אישות' - קרא בעי (למימר דאביה יכול לעכב, וכן היא? ומהיכא תיתי לן
לאוסרה בההיא בעילה למימר קידושין הן)?
אמר רב נחמן בר
יצחק: (קרא - לאו לאשמועינן היתרא איצטריך, אלא) לומר (לאשמועינן) שמשלם קנס כמפותה (דכי
מעכבא איהי - נמי משלם קנס, כדין מפותה, שתלה הכתוב קנסא במיאון האב - הכי נמי תלי
במיאון דידה).
אמר ליה רב
יוסף: אי הכי (סייעתא היא) - היינו (ודאי) דתנינא
[מכילתא דרשב"י]: '[שמות כב,טו: וכי יפתה איש בתולה אשר לא ארשה
ושכב עמה] מהר ימהרנה לו
לאשה - שצריכה הימנו קידושין', ואם פיתה לשום אישות - קידושין למה לי?
אמר ליה אביי: (מהא - לא תסייען) צריכה קידושין לדעת אביה (דאיכא למימר דמצריך לה בקידושי אחריני לדעת אביה).
משנה:
האומר לאשה
"התקדשי לי בתמרה זו ... התקדשי לי בזו": אם יש באחת מהן שוה פרוטה –
מקודשת, ואם לאו - אינה מקודשת (דכיון דאמר "התקדשי"
"התקדשי" - כל חדא וחדא הוו קידושין באנפי נפשייהו);
"בזו ...
ובזו ... ובזו": אם יש שוה פרוטה בכולן - מקודשת, ואם לאו - אינה מקודשת.
היתה אוכלת
ראשונה ראשונה (בגמרא מפרש לה אהייא קאי, וטעמא מאי) - אינה מקודשת עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה.
גמרא:
מאן תנא
"התקדשי ... התקדשי" (הוא דהוי פרטא אבל בזו ובזו לאו
פרטא הוא)?
אמר רבה: רבי
שמעון היא, דאמר (בשבועות (לו,ב), גבי חמשה תובעין אותו) 'עד שיאמר "שבועה" לכל אחד ואחד[YH1].
בזו ובזו ובזו
אם יש בכולן שוה פרוטה [בכולן - מקודשת, ואם לאו - אינה מקודשת. היתה אוכלת ראשונה
ראשונה - אינה מקודשת עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה]:
אהייא (קאי
'היתה אוכלת')? אילימא ארישא
(כי אמר "התקדשי... התקדשי...") - מאי איריא 'אוכלת'? אפילו מנחת נמי, דהא
"התקדשי לי בזו" קאמר! אלא אסיפא (דחשיבא
ליה 'כללא קאמר': דאם היתה אוכלת ראשונה ראשונה כו', וכי איכא בחדא שוה פרוטה מיהא
מיקדשא) - ואפילו בקמייתא (ואפילו
הראשונה או השניה שוה פרוטה אף על פי שאין באחרונה שוה פרוטה - מקודשת)? והא מלוה היא (כיון
דקידושין לא נגמרו עד שתקבלם כולם, והיא כבר אכלה את הראשונה קודם שתקנה אותה
בקידושיה, הויא זו הראשונה מלוה גבה)!?
אמר רבי יוחנן:
הרי שלחן והרי בשר והרי סכין ואין לנו לאכול (כלומר:
הרי לנו משנה שנויה ואין אנו יודעים לפרשה).
רב ושמואל אמרי
תרוייהו: לעולם ארישא, ו'לא מיבעיא' קאמר: לא מיבעיא מנחת, דאי איכא שוה פרוטה –
אִין, אי לא – לא, אבל אוכלת - הואיל ומיקרבא הנייתה (מוכנת
היתה הנייתה, וגלתה את לבה שהיתה חפיצה בהן) - אימא גמרה ומקניא נפשה? קא משמע לן.
רבי אמי אמר:
לעולם - אסיפא, ומאי 'עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה'? עד שיהא באחרונה
שוה פרוטה.
אמר רבא: שמע
מינה מדרבי אמי (דשני הא מילתא) תלת:
שמע מינה המקדש
במלוה אינה מקודשת (מדקביל הך אתקפתא דפרכינן לעיל 'והא מלוה היא',
ואיזדקיק לשנויי עלה 'מאי 'באחת' באחרונה קאמר' אלמא סבירא ליה שאינה
מקודשת),
ושמע מינה המקדש במלוה ופרוטה - דעתה אפרוטה (מדשנייה למתניתין הכי: דכי יש באחרונה שוה פרוטה מקודשת, ואף על גב דקמייתא מלוה הויא בהדה, ובכולהו קדשה, דהא כללא חשיב ליה גבי מנחת, וקאמר ד'אם יש בכולן שוה פרוטה מקודשת' - אלמא קידושי אכולהו קיימי - אפילו הכי גבי אוכלת, דהוו להו מלוה ופרוטה - מקודשת באחרונה),
(קידושין מו,ב)
ושמע מינה:
מעות בעלמא חוזרים (כל קידושין שאינן קידושין - לא אמרינן מעות מתנה, אלא
פקדון, וחוזרין; והיינו דקרי לה להך אוכלת ראשונה 'מלוה': דכיון דאכלתו וליתנהו
בשעת גמר קידושין - לא מקדשת בהן, והוה להו כפקדון שאכלתו, ואיתעביד מלוה באכילתה;
דאי אמרת 'מעות בעלמא מתנה', ואי לא גמיר קידושין לא בעיא לאהדורינהו, השתא דגמיר לאו
מקדש במלוה הוא, ומתנה נמי לא הוי, דהא על מנת קידושין נתנו, וגמר דבריו).
איתמר: המקדש
אחותו: רב אמר: מעות חוזרים, ושמואל אמר: מעות מתנה.
רב אמר 'מעות
חוזרים': אדם יודע שאין קידושין תופסין באחותו, וגמר ונתן לשום פקדון.
ולימא לה לשום
פקדון?
סבר: לא מקבלה.
ושמואל סבר
'מעות מתנה': אדם יודע שאין קידושין תופסין באחותו, וגמר ונתן לשום מתנה.
ונימא לה לשום
מתנה?
סבר: כסיפא לה
מילתא.
מתיב רבינא [חלה
פ"ב מ"ה]: 'המפריש
חלתו קמח אינו חלה (דכתיב 'ראשית עריסותיכם'
[במדבר טו,כ]), וגזל ביד כהן (אם אינו
מחזירה לבעלים)'; ואמאי 'גזל ביד
כהן'? נימא 'אדם יודע שאין מפרישים חלה קמח, ונתן לשם מתנה'?
שאני התם (להכי
אצרכוה רבנן לאהדורי): דנפיק חורבה
מינה: זימנין דאית ליה לכהן פחות מחמש רבעים קמח* (מכשיעור), והאי (קמח שנתן לו ישראל לשם חלה) אליש ליה בהדי הדדי (ולש אותם
ביחד, וקסבור ששם חלה עליו, ואינו חייב בחלה להצטרף ולהשלים את השיעור), וקסבר נתקנה עיסתו ואתי למיכלה בטיבלה.
והאמרת 'אדם
יודע שאין מפרישים חלה קמח'?
יודע ואינו
יודע: יודע שאין מפריש חלה קמח, ואינו יודע: דסבר: טעמייהו מאי? - משום טירחא
דכהן, וטירחא דכהן – אחילתיה.
*(חמשה לוגין צפורים [YH2]חייבין
בחלה, שהן שש ירושלמיות, שהן שבע מדבריות; וביצה וחומש ביצה; דהיינו 'עריסותיכם':
כדי עיסת מדבר: עומר לגולגולת, והעומר עשירית האיפה, והאיפה שלשה סאין, והסאה ששה
קבין, והקב ארבע לוגין; נמצא איפה שבעים ושנים לוגין; עשירית של שבעים לוגין -
שבעה לוגין; פשו להו שתי לוגין, שהן שנים עשר ביצים; עשירית שלהן ביצה וחומש ביצה:
הרי עומר שבעה לוגין וביצה וחומש ביצה. הוסיפו בירושלים על המדות שתות, והגדילו
קבין ולוגין שתות מלבר, דהוה חומשא מלגאו: נתנו שש הראשונות בחמש; פשו להו לוג
מדברי וביצה וחומש, והן לוג ירושלמי; כיצד? לוג מדברי = ששה ביצים; תנהו בחמש
ביצים גדולים - הרי לוג ירושלמי חסר ביצה גדולה; עשה מביצה וחומש ביצה מדברית
שבידך ביצה ירושלמית: שחומש ביצה הוא שתות מלבר, להוסיף על ביצת מדברית, להשלים
ביצה ירושלמית! הרי שש לוגין ירושלמיות, והם חמש ציפוריים, שהציפוריים עודפות על
ירושלמיות שתות;)
ותיהוי תרומה,
ולא תאכל עד שיוציא עליה חלה ממקום אחר (למה הזקיקוהו להחזירו מחמת
חורבה זו? יאמרו :המפריש חלתו קמח - הרי היא חלה, דגמר ונתן לשם מתנה, ולא תאכל
לכהן עד שיפריש הכהן עליה חלה)? מי
לא תנן (דכוותה לא הצריכוהו להחזירה) [דמאי פ"ה מ"י] 'מן הנקוב על שאינו נקוב (דהוה
ליה מן החיוב על הפטור) – תרומה (תרומה
היא, שאין הכהן חייב להחזירה),
ולא תאכל (לכהן, דהא טבל גמור הוא, שלא חל שם תרומה עליה: שהרי
בשביל דבר פטור הפרישה, וטבל אסור אף לכהן) עד שיוציא עליה תרומה ומעשר ממקום אחר' (והאי 'ממקום אחר' - לאו דוקא,
דהוא הדין אם מפריש עליה מיניה וביה)?
בתרי מני צאית (נקוב
ושאינו נקוב - שני כלים הם, וכי אמרת לכהן 'חזור והפרש עליה, שטבל הוא, שלא חל שם
תרומה עליה') ציית (לך), בחד מנא (כגון חלת
קמח שניטלה על קמח הנותר שם; כי אמרי ליה לכהן 'אינה חלה חזור והפרש עליה' -) לא צאית (לך, לפיכך הצריכוהו
להחזירה).
ואיבעית אימא:
לעולם כהן מיצת ציית (דכהנים זריזים וכשרים הם, דאין נותנין תרומה אלא לכהן
חבר), (ולמה
הצריכוהו להחזירה?) וקסבר בעל הבית
נתקנה עיסתו (משום בעל הבית, דאי מעכב לה כהן - סבור נתקנה עיסתו) ואתי למיכל בטיבלא.
והאמרת 'אדם
יודע שאין מפרישין חלה קמח'?
יודע ואינו
יודע: יודע שאין מפרישין חלה קמח, ואינו יודע: דסבר: טעמא מאי? משום טירחא דכהן?
טירחא דכהן קבלה עליה.
ותיהוי תרומה
ויחזור ויתרום (ולמה הזקיקוהו להחזיר מיראה זו? יאמרו: המפריש חלתו
קמח - הרי זו תרומה, וגמר ונתן לשם מתנה, ויחזור ויתרום)? מי לא תנן (כהאי גוונא, ולא אצריכיתיה
לאהדורי) [שם: דמאי פ"ה מ"י]: 'משאינו נקוב על הנקוב - תרומה ויחזור ויתרום (מן
הנקוב)' (שלא נפטר
בראשונה ולא אמרינן 'נהדריה כהן שמא יאמר בעל הבית נתקנו פירותיו')?
הא אוקימנא:
בתרי מאני צאית, בחד מנא לא צאית.
ולא צאית?
והתנן [תרומה פ"ג מ"א]: 'התורם קישות ונמצא מרה, אבטיח (בזיקל"ש) ונמצאת סרוח: תרומה, ויחזור ויתרום'?
שאני התם,
דמדאורייתא תרומה מעליא היא (הילכך לא מצי למימר ליהדרה להיות
טבל דיערביניה עם פירותיו, וגזירה דחורבה נמי ליכא: דאי נמי לא ציית לך ואכל להו
לשארא - ליכא איסורא דאורייתא, דהא איפטרו), מדרבי אלעאי, דאמר רבי אלעאי: 'מנין לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו
תרומה? - שנאמר (במדבר יח,לב) ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו [ממנו
ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו] (בהרימכם את חלבו לא תשאו חטא, הא אם תרימו את הרעה שבו -
תשאו חטא) - אם אינו קדוש נשיאות
חטא למה? מכאן לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה'.
אמר רבא:
(קידושין מז,א)
לא שנו (היכא
דאוכלת ראשונה ראשונה, דאין מצטרפת לפרוטה) אלא דאמר לה "בזו ובזו ובזו" (דלא גמרי
קידושין ולא נקנה לה עד נתינה אחרונה, שהיא גמר דבורו, וכבר היו הראשונות מלוה), אבל אמר לה "באלו" (מקבלת
הראשונה לא באתה לידה בתורת מלוה: דמשנגמר הדיבור - הקנה לה בתורת קידושין) - אפילו אוכלת נמי מקודשת: כי קא אכלה - מדנפשה
קאכלה (ואפילו אכלה ראשונה ראשונה - מקודשת אם יש בכולן שוה פרוטה).
תניא כותיה
דרבא: '"התקדשי לי באלון ברמון ובאגוז" (אלון =
אגלנ"ט בלע"ז, והוא מאכל חזיר יער, ובלשון אשכנז אייכל"ן; וגם בני
אדם אוכלין וצולין אותם באש כמו ערמונים), או שאמר לה "התקדשי לי באלו": אם יש בכולן
שוה פרוטה – מקודשת, ואם לאו - אינה מקודשת. "בזו ובזו ובזו": אם יש
בכולם שוה פרוטה - מקודשת, ואם לאו - אינה מקודשת. "בזו" - נטלתו
ואכלתו, "בזו" - נטלתו ואכלתו, "ועוד בזו ועוד בזו" - אינה
מקודשת עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה'. (והאי דפלגינהו לתרי בבי:
דרישא ומציעתא, ותנא בתרוייהו 'אם יש בכולן' - משום דבעי איפלוגי במציעתא
בין אוכלת למנחת, כדמפרש ואזיל.)
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible
when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©
2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel
49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com