דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(קידושין מו,ב)
אמר רבא:
(קידושין מז,א)
לא שנו (היכא
דאוכלת ראשונה ראשונה, דאין מצטרפת לפרוטה) אלא דאמר לה "בזו ובזו ובזו" (דלא גמרי
קידושין ולא נקנה לה עד נתינה אחרונה, שהיא גמר דבורו, וכבר היו הראשונות מלוה), אבל אמר לה "באלו" (מקבלת
הראשונה לא באתה לידה בתורת מלוה: דמשנגמר הדיבור - הקנה לה בתורת קידושין) - אפילו אוכלת נמי מקודשת: כי קא אכלה - מדנפשה
קאכלה (ואפילו אכלה ראשונה ראשונה - מקודשת אם יש בכולן שוה פרוטה).
תניא כותיה
דרבא: '"התקדשי לי באלון ברמון ובאגוז" (אלון =
אגלנ"ט בלע"ז, והוא מאכל חזיר יער, ובלשון אשכנז אייכל"ן; וגם בני
אדם אוכלין וצולין אותם באש כמו ערמונים), או שאמר לה "התקדשי לי באלו": אם יש בכולן
שוה פרוטה – מקודשת, ואם לאו - אינה מקודשת. "בזו ובזו ובזו": אם יש
בכולם שוה פרוטה - מקודשת, ואם לאו - אינה מקודשת. "בזו" - נטלתו
ואכלתו, "בזו" - נטלתו ואכלתו, "ועוד בזו ועוד בזו" - אינה
מקודשת עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה'. (והאי דפלגינהו לתרי בבי:
דרישא ומציעתא, ותנא בתרוייהו 'אם יש בכולן' - משום דבעי איפלוגי במציעתא
בין אוכלת למנחת, כדמפרש ואזיל.)
האי 'באלון
ברמון באגוז' - היכי דמי? אילימא דאמר לה "או באלון או ברמון או
באגוז" - אם יש בכולן שוה פרוטה – מקודשת - והא "או" קאמר! ואלא
"באלון וברמון ובאגוז" - היינו "בזו ובזו
ובזו"?! אלא - לאו דאמר לה "באלו"?
הא מדקתני סיפא
'או שאמר לה "התקדשי לי באלו"' - מכלל דרישא לאו "באלו"
עסקינן! [לא, אלא]
פירושי קא מפרש: "התקדשי לי באלון ברמון באגוז" – כיצד? כגון דאמר לה
"התקדשי לי באלו". וקתני סיפא '"בזו", נטלתו ואכלתו: אם יש
באחת מהם שוה פרוטה – מקודשת, ואם לאו - אינה מקודשת', ואילו רישא לא קא מפליג בין
אוכלת למנחת, שמע מינה: כל היכא דאמר לה "באלו" - כי קא אכלה, מנפשה קא
אכלה. שמע מינה.
(לאו לרבא פרכינן אלא לעיל קאי דמתרצינן 'היתה אוכלת'
דמתניתין לרב ושמואל ארישא, ולרבי אמי אסיפא:) הניחא למאן דאמר [היתה אוכלת ראשונה ראשונה - אינה מקודשת
עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה] אסיפא ["בזו ... ובזו ... ובזו": אם
יש שוה פרוטה בכולן - מקודשת, ואם לאו - אינה מקודשת] קאי (לרבי אמי דאוקמה ל'היתה
אוכלת' דמתניתין אסיפא, דהוי כללא) ומאי
'עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה'? עד שיהא באחרונה שוה פרוטה,
הכי נמי ('היתה אוכלת' דברייתא [המקבילה להיתה אוכלת בברייתא,
דהיינו 'נטלתו ואכלתו',
כפי שמדייק רש"י להלן] קאי נמי אכללא, כדתני בה
"בזו ובזו - אם יש בכולן שוה פרוטה – מקודשת; ותנא פלוגתא גבי נטלתו ואכלתו,
למימר: 'עד שיהא באחת מהן' - מצינו נמי לתרוצי:) עד שיהא באחרונה שוה פרוטה; אלא לרב ושמואל דאמרי
תרוייהו ארישא [האומר לאשה "התקדשי לי בתמרה זו ... התקדשי לי בזו":
אם יש באחת מהן שוה פרוטה – מקודשת, ואם לאו - אינה מקודשת] (דאמרי 'באחת' - אפילו אחדא
מקמייתא נמי אמר, ואפרטא ד"התקדשי התקדשי") קאי, ו'אוכלת' איצטריכא ליה - (האי
'באחת' דברייתא היכי מיתרצי?) הכא
כללי קחשיב (הא בהך ברייתא לא תנא שום פרטא, דהא "בזו
ובזו ובזו" - כללא חשיב לה, וכל שכן היכא דקתני "ועוד בזו ועוד בזו ועוד
בזו", וקתני גבי אוכלת 'עד שיהא באחת מהן'), פרטי לא קא חשיב (ואי
אקמייתא, דאכלתנהו מיד - נמי קאמר 'דאי איכא בחדא שוה פרוטה – מקודשת' קשיא: הא
הוה ליה מלוה!?)?
הא (והך
סיפא דקתני "בזו" נטלתו ואכלתו "ועוד בזו ועוד בזו") מני (תנא אחרינא הוא, ולאו
היינו תנא דרישא ומציעתא): רבי היא (וסבירא
ליה כרבי, ותנא 'אוכלת', והוא הדין למנחת ואוכלת איצטריכא ליה לאשמועינן: דאף על
גב דמקרבה הנייתה - לא מקדשה בפחות משוה פרוטה; ולהכי תנא "בזו בזו" תרי
זימני: גבי נטלתו ואכלתו, "ועוד בזו ועוד בזו", ותנא 'אם יש באחת מכולן
שוה פרוטה - מקודשת' משום דסבירא ליה "התקדשי" אכל חדא קאי:
"התקדשי בזו" "התקדשי בזו" "ועוד בזו התקדשי"), דאמר לא שנא כזית כזית ולא שנא כזית וכזית -
פרטא הוי (והך דרבי - בזבחים בפרק ב, במחשב בשחיטת הזבח בין ששחט על
מנת לאכול "כזית למחר כזית בחוץ", בין שאמר "כזית למחר וכזית
בחוץ" - הוו להו שתי מחשבות; ולרבי יהודה, דאזיל בתר לשון ראשון - הוי פיגול
וחייבין עליו כרת).
אמר רב: המקדש
במלוה - אינה מקודשת (אפילו ישנה בעין): מלוה להוצאה ניתנה (הלוה
רשאי להוציאה בהוצאה, ואינו חייב להעמידה בעיסקא שתהא מצויה בכל עת שיתבענו; וכיון
דלהוצאה ניתנה - הויא לה כי דידה ולא יהיב לה מידי).
נימא כתנאי: 'המקדש
במלוה - אינה מקודשת; ויש אומרים מקודשת' מאי לאו בהא קמיפלגי: דמר סבר מלוה
להוצאה ניתנה ומר סבר מלוה לאו להוצאה ניתנה?
ותסברא? אימא
סיפא: 'ושוים במכר (אם מכר לו קרקע שנקנה בכסף, אם
אמר ליה "מלוה שיש לי עליך יהא לך בשביל המכר", ונתרצה לו) שזה קנה (קנה
הלוקח אם ישנה בעין)'; אי אמרת
'מלוה להוצאה ניתנה' - במאי קני?
אמר רב נחמן:
הונא חברין מוקים לה במילי אוחרי (בדבר אחר; דהך מלוה - לא במלוה
שיש לו עליה קאמר), (אלא) והכא במאי עסקינן? - כגון שאמר לה "התקדשי
לי במנה", ונמצא מנה חסר דינר (ואמר לה "הרי הוא עלי
מלוה"): מר סבר כסיפא לה מילתא
למיתבעיה (ולא סמכה דעתה, הילכך אינה מקודשת), ומר סבר לא כסיפא לה מילתא למיתבעיה (דדבר
מועט הוא דינר ממנה);
ואלא הא דאמר
רבי אלעזר '"התקדשי לי במנה", ונתן לה דינר - הרי זו מקודשת, וישלים'
- לימא כתנאי אמרה לשמעתיה?
אמרי: מנה חסר
דינר - כסיפא לה מילתא למיתבעיה; מנה חסר תשעים ותשע (דר"א,
שלא קבלה מכל המנה אלא דינר) - לא
כסיפא לה מילתא למיתבעיה (את המנה).
מיתיבי [תוספתא
קידושין פ"ג ה"א [ליברמן], בשנויי לשון קלים]: 'האומר לאשה "התקדשי לי בפקדון שיש לי
בידך", והלכה ומצאתו שנגנב או שאבד, אם נשתייר הימנו שוה פרוטה – מקודשת, ואם
לאו - אינה מקודשת; ובמלוה - אף על פי שלא נשתייר הימנו שוה פרוטה – מקודשת (בההיא
הנאה דמחיל לה גבה).
רבי שמעון
בן אלעזר אומר משום רבי מאיר: מלוה -
(קידושין מז,ב)
הרי היא
כפקדון' (דאם
נשתייר אין לא נשתייר לא); עד כאן
לא פליגי, אלא דמר סבר 'מלוה אף על גב דלא נשתייר הימנה שוה פרוטה' ומר סבר
'נשתייר הימנה שוה פרוטה – אִין, ואי לא נשתייר הימנה שוה פרוטה – לא, אבל דכולי
עלמא מקדש במלוה (שישנה בעין) מקודשת!
אמר
<ליה> רבא: ותסברא הא מתרצתא (דקתני 'במלוה אף על פי שלא נשתייר
- מקודשת)? הא - משבשתא היא!: האי
פקדון - היכי דמי? אי דקביל עליה אחריות (שאם יגנב תשלמנו לו) - היינו מלוה (כיון
שנגנב ונתחייבה בו - נמצא מלוה אצלה, וכיון דתנא 'במלוה אף על פי שלא נשתייר –
מקודשת' פקדון נמי שלא נשתייר תתקדש ביה)! אי דלא קביל עליה אחריות (וכי איגנוב - לא אחייבא ביה, אבל
קבלה עליה אחריות - מקודשת) - אי
הכי אדתני סיפא 'ובמלוה אף על פי שלא נשתייר הימנה שוה פרוטה - מקודשת'
ניפלוג (בפקדון גופיה, דיש פקדון שאפילו לא נשתייר כלום -
מקודשת) וניתני בדידה: 'במה דברים
אמורים? שלא קבלה עליה אחריות, אבל קבלה עליה אחריות - אף על גב דלא נשתייר הימנה
שוה פרוטה – מקודשת'! אלא (על כרחך בדקבלה עליה אחריות קתני,
דאם לא נשתייר - אינה מקודשת, דמלוה היא, והמקדש במלוה אינה מקודשת, וכי נשתייר -
מקודשת בההיא שיור; וגבי מלוה) תריץ
הכי: ובמלוה - אף על פי שנשתייר הימנה שוה פרוטה - אינה מקודשת (משום
דלהוצאה ניתנה). רבי שמעון בן אלעזר
אומר משום רבי מאיר: מלוה הרי היא כפקדון.
במאי קמיפלגי? (אי
בלהוצאה ניתנה פליגי סוף סוף כתנאי אמרה רב לשמעתיה!)
אמר רבה:
אשכחתינהו לרבנן בבי רב (מצאתי התלמידים בבית המדרש; דכל היכא דמיירי ב'בי רב'
- לאו רב ממש הוא, אלא בבית המדרש הוא), דיתבי וקאמרי: (לעולם להוצאה ניתנה, דברי הכל, ואם שלח בה יד להוציא
ממנה שוה פרוטה - הרי החזיק בהם, ואין הבעלים יכולין לחזור, והויא ליה מלוה, ואינה
מקודשת ואפילו רובה בעין, והכא - בשלא הוציא ממנה כלום, [ו])'במלוה ברשות בעלים לחזרה, והוא הדין לאונסין'
קמיפלגי: דמר סבר מלוה ברשות לוה קיימא, והוא הדין לאונסים, ומר סבר: מלוה ברשות
בעלים קיימא והוא הדין לאונסים (ולהכי אמר רבי שמעון בן אלעזר
'מקודשת', דקסבר מלוה שהיא כולה בעין - ברשות בעלים היא לחזרה: אם בא מלוה לחזור
בו ולתובעה – חוזר; הילכך: השתא הוא דיהבה ניהליה; והוא הדין לאונסין קיימא נמי
ברשותיה, דאי מתאנסי פטור הלוה),
ואמינא להו:
לאונסים - כולי עלמא לא פליגי דברשות לוה קיימי; מאי טעמא? - לא גרעא משאלה: מה
שאלה דהדרה בעינא - חייב באונסים, מלוה לא כל שכן; אלא הכא מלוה ברשות בעלים לחזרה
איכא בינייהו.
ואלא הא דאמר
רב הונא: 'השואל קורדום מחבירו (לעשרה ימים): ביקע בו (הויא חזקה להשתמש בו ימי שאילתו,
ואין המשאיל יכול לחזור בו) – קנאו,
לא ביקע בו - לא קנאו' - לימא כתנאי אמרה לשמעתיה (דלרבי
מאיר, אם ביקע בו – קנאו, לא ביקע בו - לא קנאו, ולתנא קמא: אפילו לא ביקע בו נמי,
דמלוה אינו ברשות בעלים לחזרה)?
לא! עד כאן לא
פליגי אלא במלוה דלא הדרה בעינא (הילכך: כיון דרשאי הלוה ליקח בהן
סחורה מיד - הויא ליה ברשותיה, ואין המלוה יכול לחזור, שהרי לא לכך הלוהו: לקבל
מעות הללו עצמן, אלא מעות אחרים),
אבל בשאלה, דהדרה בעינא - דברי הכל ביקע בו – אין, לא ביקע בו - לא קנאו.
נימא כתנאי (הא
דרב דאמר 'המקדש במלוה אינה מקודשת'): '"התקדשי לי בשטר חוב", או שהיה לו מלוה ביד אחרים, והירשהּ
עליהם (כתב לה הרשאה עליהן) - רבי מאיר אומר: מקודשת, וחכמים אומרים: אינה מקודשת' - האי שטר חוב היכי דמי? אילימא שטר חוב דאחרים
- היינו מלוה ביד אחרים! אלא לאו - שטר חוב דידה, ובמקדש במלוה קמיפלגי?
לעולם שטר חוב
דאחרים, והכא במלוה בשטר ובמלוה על פה קא מיפלגי: במלוה בשטר במאי פליגי? בפלוגתא
דרבי ורבנן קמיפלגי, דתניא: 'אותיות נקנות במסירה (אינו
צריך לכתוב שטר מכירה על השטר שהוא מוכר לו, אלא משמסר לו שטר שיש לו על אחרים
לזכות בו - נתחייב הלוה לפורעם לזה) - דברי רבי; וחכמים אומרים: בין שכתב (לו שטר
מכירה עליו) ולא מסר (לו
שטר החוב), בין שמסר (החוב) ולא כתב (לו שטר
מכירה עליו) - לא קנה עד שיכתוב
וימסור' (והכי נמי
שמסר לה שטר החוב אף על פי שלא כתב לה שטר מכירה עליו) מר (מאן דאמר 'מקודשת') אית ליה דרבי, ומר לית ליה דרבי;
ואיבעית אימא
דכולי עלמא לית להו דרבי, והכא (בשמסר וכתב מיירי, אלא שכתב לה
'קני לך האי שטר' ולא כתב לה 'קני לך כל שעבודא דאית ביה') בדרב פפא קמיפלגי, דאמר רב פפא: 'האי מאן דזבין שטרא
לחבריה - צריך למיכתב ליה "קני לך הוא וכל שעבודיה"': מר (מאן
דאמר 'אינה מקודשת') אית ליה דרב
פפא ומר לית ליה דרב פפא;
ואיבעית אימא: דכולי עלמא אית להו דרב פפא (וכי אמר רבי מאיר 'מקודשת' - בשכתב לה כו') והכא בדשמואל קמיפלגי, דאמר שמואל:
(קידושין מח,א)
'המוכר שטר חוב
לחבירו וחזר ומחלו - מחול, ואפילו יורש (של מלוה) מוחל (שהלוה לא נתחייב ללוקח
כלום אלא מחמת המוכר, והרי מחלו אצלו!)', דמר (רבנן) אית
ליה דשמואל (הלכך לא סמכה דעתה, דסברה אזיל ומחיל ליה), ומר לית ליה דשמואל (רבי מאיר
לית ליה דשמואל, הלכך סמכה דעתה ולא חיישינן דלמא אזיל ומחיל ליה).
ואיבעית אימא
דכולי עלמא אית להו דשמואל (דאי בעי אזיל ומחיל ליה), והכא באשה קמיפלגי (כלומר:
אם היה מקנהו קרקע בדמי שטר זה - ודאי לא קנה המלוה את הקרקע, דלא סמכה דעתא דבעל
קרקע): מר סבר (אבל
באשה סבר רבי מאיר) אשה סמכה דעתה:
מימר אמרה "לא שביק ליה לדידי ומחל ליה לאחריני" ומר סבר אשה נמי לא
סמכה דעתה במלוה על פה.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible
when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©
2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel
49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com