דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(קידושין מח,ב)
אמר אביי: רבי
שמעון, ורבן שמעון בן גמליאל, ורבי אלעזר - כולהו סבירא להו (האומר
לשלוחו לעשות לו בדבר הקל ועשה לו בדבר כבד -) מראה מקום הוא לו (דאין זו
שינוי, ולא אמר ליה דבר הקל אלא להראות לו מקום, להקל בשליחותו אם כבד עליו בענין
אחר).
* רבי שמעון -
הא דאמרן;
* רבן שמעון בן גמליאל – דתנן [בבא בתרא פ"י מ"א]:
(קידושין מט,א)
'גט פשוט (העשוי
כעין שלנו) - עדיו מתוכו (תחת
הכתב); מקושר* - עדיו מאחוריו;
פשוט שכתבו עדיו מאחוריו, ומקושר שכתבו עדיו מתוכו - שניהם פסולים (שלא
נעשו כתקון חכמים);
*(התם מפרש לה בבבא בתרא שתקנוהו
לכהנים שאין יכולין להחזיר גרושותיהן, וכשהיו כועסין הולכין אל הסופר דממהר לכתוב
גט ונותנו לה, ומתחרט לאחר זמן, תקנו להו 'מקושר': שיש בו טורח לעשותו, ואדהכי
והכי מייתבא דעתיה; [וכיצד עושים גט מקושר?] מניח בראשו שיטה חלק, וכותב
שיטה, ושיטה חלק, וכותב שיטה, וכן עד שלשה או ארבעה או יותר שיטין חלק, וכופל חלק
הראשון על הכתב, ותופר, וחוזר וכופל חלק השני על שיטת הכתב שתחתיו, ותופר, וכן
שלישי; והעדים חותמין מבחוץ בין קשר לקשר; וילפינן התם: דגט פשוט - עדיו שנים;
מקושר - עדיו שלשה; וכל כפל וכפל קרוי 'קשר'; ושלשה קשרין יש בו; ואם בא להרבות
קשרים - מרבה בעדים; ושאר טופס השטר כתוב כדרכו.)
רבי חנינא
בן גמליאל אומר: מקושר שכתבו עדיו מתוכו – כשר, שיכול לעשותו פשוט (שלא
לתפור הקשרים, ואם מפסיק אויר בין שיטות העליונות - מה בכך; וטעמא דתנא קמא מפרש
התם (בבא בתרא קסד,ב) דקסבר: אין יכול לעשותו פשוט מפני שהמקושר והפשוט - אין זמנו
שוה, שאין כותבין זמן למקושר מאותה שנה אלא משנה של אחריה);
רבן שמעון
בן גמליאל אומר: הכל כמנהג המדינה (מקום שנהגו בפשוט ועשאו
מקושר, מקושר ועשאו פשוט – פסול, דכי עבדיה בעל שליח לכתוב, על מנהג המדינה הוא
דשויה, ובהאי לא איירי תנאי קמאי, אלא כשאינה במקום עדים)'; והוינן בה: ותנא קמא - לית ליה מנהג המדינה (ומאן
פליג עליה בהאי)? ואמר רב אשי (ומשַני): באתרא דנהיגי בפשוט ועבד ליה מקושר, אי נמי
באתרא דנהיגי במקושר ועבד ליה פשוט - כולי עלמא לא פליגי, דודאי קפידא; (ודאי
פלוגתא אחריתא:) כי פליגי באתרא
דנהיגי בין בפשוט בין במקושר, ואמר ליה: "עביד לי פשוט" (שליחות
קלה), ואזל ועבד ליה מקושר (שליחות
כבידה): מר [תנא
קמא] סבר: קפידא
ומר (רבן שמעון בן גמליאל) סבר: מראה מקום הוא לו (דאמר "די לך בפשוט",
וכי עביד מקושר - הואיל ומנהג מדינה אף במקושר – כשר; ותנאי קמאי פליגי עליה
ואמרי: קפידא הוא, ודווקא אמר ליה לעשותו פשוט).
*רבי אלעזר – דתנן [גיטין
פ"ן מ"ג[YH1]]: 'האשה שאמרה "התקבל לי גיטי ממקום
פלוני" וקבל לה גיטה ממקום אחר – פסול; ורבי אלעזר מכשיר' אלמא קסבר מראה
מקום היא לו (שם תמצאנו; ולתנא קמא הוי קפידא: "אי איפשי
שתקבלנו אלא שם", ואין זה שלוחה במקום אחר).
אמר עולא:
מחלוקת בשבח ממון (הוא דאמר רבי שמעון דאף על פי שהטעה – מקודשת, דמסתמא
ניחא לה) אבל בשבח יוחסין ("על
מנת שאני ממזר" ונמצא שהוא נתין - לא ניחא לה בשבחו) - דברי הכל אינה מקודשת.
מאי טעמא?
מסאנא דרב
מכרעאי (מנעל גדול ממדת רגלי) - לא בעינא (איני חפיצה בו שאיני יכולה להלך בו, ומשל הוא: מפני
שהוא מתגאה עליה).
תניא נמי הכי:
'מודה רבי שמעון אם הטעה לשבח יוחסים - אינה מקודשת.'
אמר רב אשי:
מתניתין נמי דיקא, דקתני: '"על מנת שאני כהן" - ונמצא לוי,
"לוי" - ונמצא כהן, "נתין" (זה
גבעוני, על שם 'ויתנם יהושע... חוטבי עצים ושואבי מים'
[והושע ט,כז]; ואמרינן ביבמות (עח,ב)
דוד גזר עליהם;) - ונמצא ממזר,
"ממזר" - ונמצא נתין',
ולא פליג רבי שמעון.
מתקיף לה מר בר
רב אשי: אלא דקתני '"על מנת שיש לי בת או שפחה מגודלת (גדולה
וראויה לשמשני)" - ואין לו;
"על מנת שאין לו" - ויש לו', דשבח ממון הוא, הכי נמי דלא פליג!? אלא פליג ברישא (בבבא
קמייתא גבי עני ונמצא עשיר), והוא
הדין לסיפא (דפליג בבבא בתרייתא גבי שפחה; וכיון דפליג ברישא: דאם
הטעה לשבח לאו טעותא היא - לא איצטריך למהדר אפלוגי בסיפא) - הכא נמי (גבי שבח יוחסין לא איצטריך
אפלוגי:) פליג ברישא (בשבח
ממון) והוא הדין לסיפא (דפליג
בסיפא לשבח יוחסין).
הכי? השתא: התם
(גבי בת או שפחה מגודלת) אידי (רישא ד'עני ונמצא עשיר') ואידי (וסיפא ד'אין לו, שפחה
ויש לו'), - (תרוייהו) דשבח ממון - פליג ברישא והוא הדין בסיפא (כיון
דגלי רבי שמעון פלוגתא ברישא - לא איצטריך למהדר אפלוגי בסיפא); הכא (גבי לוי ונמצא כהן) דשבח יוחסים הוא (ואיכא
למימר דמודה רבי שמעון בהא משום דמסאנא דרב מכרעאי הוא) - אם איתא דפליג (רבי שמעון עליה) נתני!?
איבעית אימא:
הכא נמי שבח יוחסים: מי סברת מאי 'מגודלת'? גדולה ממש? [לא,] מאי מגודלת? - גדלת (חשובה), דאמרה היא: לא ניחא לי (שתהא
שפחה חשובה לי) דשקלה מילי מינאי
ואזלא נדיא קמי שיבבותיי (משום שהיא חשובה - מצויה לספר עם
שכינותיה, ותשמע ממני דברים ותסדר אותם לפני שכינותי, ותתן אותי בפיהם ללעג וקלס).
תנו רבנן: '"על
מנת שאני קריינא" - כיון שקרא שלשה פסוקים בבית הכנסת הרי זו מקודשת.
רבי יהודה
אומר: עד שיקרא ויתרגם'
יתרגם (אפילו) מדעתיה (בתמיה: שלא כתרגום שלנו)? והתניא: 'רבי יהודה אומר: המתרגם פסוק
כצורתו (שבא לחסר תוספת התרגום שלנו, לומר: לא אתרגם פסוק זה
אלא כצורתו; כגון 'לא תענה על ריב' (שמות כג): לא תסהיד על דינא) - הרי זה בדאי, והמוסיף עליו (שבא
לומר הואיל וניתן רשות להוסיף אוסיף גם אני בכל מקום שארצה) - הרי זה מחרף ומגדף (מבזה את
המקום: משנה את דבריו; ואונקלוס - כשהוסיף - לא מדעתו הוסיף, שהרי בסיני ניתן, אלא
שנשתכח וחזר ויסדו, כדאמרינן במגילה (ג,א): 'ושום שכל' - זה תרגום)'!?
אלא מאי 'תרגום'? תרגום דידן. והני מילי (דסגי
בשלשה פסוקים) דאמר לה
"קריינא", אבל אמר לה "קרא אנא" - עד דקרי אורייתא נביאי
וכתובי בדיוקא.
"על מנת
שאני שונה" - חזקיה אמר: הלכות (הלכה למשה מסיני), ורבי יוחנן אמר: תורה (קא סלקא
דעתא: תורה שבכתב).
מיתיבי: 'איזו היא 'משנה'? רבי מאיר אומר: הלכות; רבי יהודה אומר: מדרש (ספרא וספרי, שהן הלכות של [מדרשי] מקראות (ספר ויקרא)):
(קידושין מט,ב)
מאי 'תורה'? מדרש תורה; והני מילי דאמר לה
"תנינא", אבל אמר לה "תנא אנא" - עד דתני הילכתא ספרא וסיפרי ותוספתא;
"על
מנת שאני תלמיד" - אין אומרים כשמעון בן עזאי וכשמעון בן זומא (תלמידים
היו, ובחורים, ולא באו לכלל סמיכה, ולא היו בימיהם כמותם בתורה, כדתנן (סוטה מט,א)
משמת בן עזאי בטלו השקדנים), אלא
כל ששואלין אותו בכל מקום (מאחד מן המקומות) דבר אחד בלימודו ואומרו, ואפילו במסכתא דכלה (שאין
עומק בה, וברייתא היא, וכך היא שנויה: כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה);
"על
מנת שאני חכם" - אין אומרים כחכמי יבנה: כרבי עקיבא וחביריו, אלא כל ששואלים
אותו דבר חכמה (מילתא דתליא בסברא) בכל מקום ואומרה;
"על
מנת שאני גבור" - אין אומרים כאבנר בן נר וכיואב בן צרויה אלא כל שחביריו
מתיראים ממנו מפני גבורתו;
"על
מנת שאני עשיר" - אין אומרים כרבי אלעזר בן חרסום (אמרינן
במסכת יומא (לה,ב) שהניח לו אביו אלף ספינות בים,
וכנגדן אלף עיירות ביבשה) וכרבי
אלעזר בן עזריה (תריסר אלפי עגלים היה מעשר מעדרו כל שתא (שבת
נד,ב)), אלא כל
שבני עירו מכבדים אותו מפני עושרו;
"על
מנת שאני צדיק" - אפילו רשע גמור – מקודשת, שמא הרהר תשובה בדעתו;
"על
מנת שאני רשע" - אפילו צדיק גמור – מקודשת, שמא הרהר דבר עבודת כוכבים בדעתו'.
עשרה קבים
חכמה (תורה ודרך ארץ) ירדו לעולם; תשעה נטלה ארץ ישראל ואחד כל העולם כולו;
עשרה קבים
יופי ירדו לעולם; תשעה נטלה ירושלים ואחד כל העולם כולו;
עשרה קבים
עשירות ירדו לעולם; תשעה נטלו רומיים קדמונים ואחד כל העולם כולו;
עשרה קבים
עניות ירדו לעולם; תשעה נטלה בבל ואחד כל העולם כולו;
עשרה קבים גסות ירדו לעולם; תשעה נטלה עילם ואחד כל
העולם כולו;'
וגסות לבבל לא נחית?: והכתיב (זכריה
ה,ט) ואשא עיני וארא והנה שתים
נשים יוצאות ורוח בכנפיהם ולהנה כנפים ככנפי החסידה, ותשאנה את האיפה בין הארץ
ובין השמים (פסוק
י) ואומר
אל המלאך הדובר בי אנה המה מוליכות את האיפה (פסוק יא) ויאמר אלי לבנות לה בית בארץ שנער [והוכן והֻניחָה שם על
מכֻנָתָה]', ואמר רבי
יוחנן: זו חנופה וגסות הרוח שירדו לבבל [=שנער] (לעיל מיניה כתיב 'זאת
הרשעה וישלך אותה אל תוך האיפה': יצר הרע שנמסר בידם, השליכו
בתוכה, כדאמרינן בסנהדרין (סד,א): שדיוה
בדודא דאברא, ואלו שתי נשים נשאו יצר הרע של חנופה וגסות הרוח, כדכתיב 'ורוח
בכנפיהם': היא גסות הרוח וחנופה.
נראה
בעיני דדייק ליה מ'כנפי החסידה' שעושה חסידות עם חברותיה
כדאמר באלו טריפות (חולין סג,א)).
אין, להכא (לבבל) נחית, ואשתרבובי הוא דאשתרבובי להתם (לעילם); דיקא נמי דקתני: 'לבנות לה בית' (גבי הולכה כתיב להן 'שתי נשים', וגבי קביעותא - כשבאו לבנות
בית לקבוע בבבל כתב לה, דהיינו חנופה לחודה; לשון אחר: 'לבנות' - ולא בנו) - שמע מינה.
איני! והאמר מר: סימן לגסות עניות! ועניות - בבבל הוא
דאיכא!
מאי 'עניות' (דהוה ליה סימנא לגסות)? - עניות דתורה (דאינה
נוחה על גסי הרוח: דמתוך גסותו אין משמש כל צרכו ואין מחזר על שמועתו), דכתיב (שיר השירים ח,ח) אחות לנו קטנה ושדים אין לה [מַה
נַּעֲשֶׂה לַאֲחֹתֵנוּ בַּיּוֹם שֶׁיְּדֻבַּר בָּהּ], ואמר רבי יוחנן: זו עילם שזכתה ללמוד ולא זכתה ללמד (אלמא
עניות דתורה בעילם הוא, שהיה בה דניאל, כדכתיב (דניאל
ח,ב) ואני בשושן הבירה אשר בעילם המדינה; וכן
מרדכי; ולא היו דורם עוסקים בתורה, ולא זכו אלו החכמים ללמד, כאילו לא היה להם
שָדַים להניק, אבל בבל זכתה ללַמֵד, כדכתיב בעזרא [עזרא ז,י]:
כי עזרא הכין לבבו להבין בתורת ה' וללַמֵד בישראל חק ומשפט);
עשרה קבים
גבורה ירדו לעולם; תשעה נטלו פרסיים וכו'
עשרה קבים
כנים ירדו לעולם; תשעה נטלה מדי כו'
עשרה קבים
כשפים ירדו לעולם; תשעה נטלה מצרים כו'
עשרה קבים
נגעים ירדו לעולם; ט' נטלו חזירים כו'
עשרה קבים
זנות ירדו לעולם; תשעה נטלה ערביא כו'
עשרה קבים
עזות (ממזרות) ירדו
לעולם; תשעה נטלה מישן (רובן ממזרים ,כדאמר לקמן (עא,ב)
גבי יוחסין מישן מיתה; וביבמות אמרינן נמי: פסולי דהרפניא משום פסולי דמישן בשילהי
פרק קמא (יז,א)) כו'
עשרה קבים
שיחה ירדו לעולם; תשעה נטלו נשים כו'
עשרה קבים
שכרות ירדו לעולם; תשעה נטלו כושים כו'
עשרה קבים
שינה ירדו לעולם; תשעה נטלו עבדים ואחד נטלו כל העולם כולו.'
משנה:
"על מנת
שאני כהן - ונמצא לוי; "לוי" - ונמצא כהן; "נתין" - ונמצא
ממזר; "ממזר" - ונמצא נתין; "בן עיר" ונמצא בן כרך (ישיבת
כרכים קשה, שהכרך הוא מקום שווקים, והיוקר מצוי בו, ודוחק עוברים ושבים); "בן כרך" - ונמצא בן עיר (אף
על פי שהטעה לשבח - טעות הוא);
"על מנת
שביתי קרוב למרחץ" - ונמצא רחוק; "רחוק" - ונמצא קרוב;
"על מנת
שיש לו בת או שפחה מגודלת" - ואין לו; או "על מנת שאין" לו - ויש
לו;
"על מנת
שאין לו בנים" - ויש לו, או "על מנת שיש לו" - ואין לו;
ובכולם: אף על
פי שאמרה 'בלבי היה להתקדש לו' (אף על פי שהדבר כן כמו שהוא עכשיו
שאין תנאו אמת) – אף על פי כן אינה
מקודשת, וכן היא, שהטעתו.
גמרא:
ההוא גברא
דזבין לנכסיה (מקרקעי) אדעתא למיסק לארץ ישראל (ונאנס ולא עלה), ובעידנא דזבין לא אמר ולא מידי (לא
אמר דאדעתא למיסק מזבנינא; דאילו פריש בשעת מכירה ד'אדעתא למיסק מזבנינא' - לא הוה
זבינא, דאדעתא דהכי לא זבין: שיהא דר כאן בלא קרקע). אמר רבא: הוי דברים שבלב, ודברים שבלב אינם דברים.
מנא ליה לרבא הא? אילימא מהא דתנן [צריך להיות 'דתניא' [ספרא ויקרא דבורא דנדבה פרשתא ג הלכה טו]:
(קידושין נ,א)
[ויקרא א,ג: אם עלה קרבנו מן הבקר
זכר תמים יקריבנו; אל פתח אהל מועד יקריב אתו] יקריב אותו [לרצנו
לפני ה'] (קרא
יתירא הוא, דהא כתיב ברישא דקרא 'זכר תמים יקריבנו') - מלמד שכופין אותו (לקיים
דברי נדרו);
יכול בעל
כרחו?
תלמוד לומר
'לרצונו';
הא כיצד?
כופין אותו עד שיאמר "רוצה אני"'; ואמאי? הא בלביה לא ניחא ליה!? אלא לאו משום דאמרינן
'דברים שבלב אינן דברים'?
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible
when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©
2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel
49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com
[YH1] הגירסה במשניות: רבי אליעזר, לא אלעזר