קידושין דף נ

דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

קידושין דף נ

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(קידושין מט,ב)

משנה:

"על מנת שאני כהן - ונמצא לוי; "לוי" - ונמצא כהן; "נתין" - ונמצא ממזר; "ממזר" - ונמצא נתין; "בן עיר" ונמצא בן כרך (ישיבת כרכים קשה, שהכרך הוא מקום שווקים, והיוקר מצוי בו, ודוחק עוברים ושבים); "בן כרך" - ונמצא בן עיר (אף על פי שהטעה לשבח - טעות הוא);

"על מנת שביתי קרוב למרחץ" - ונמצא רחוק; "רחוק" - ונמצא קרוב;

"על מנת שיש לו בת או שפחה מגודלת" - ואין לו; או "על מנת שאין" לו - ויש לו;

"על מנת שאין לו בנים" - ויש לו, או "על מנת שיש לו" - ואין לו;

ובכולם: אף על פי שאמרה 'בלבי היה להתקדש לו' (אף על פי שהדבר כן כמו שהוא עכשיו שאין תנאו אמת) – אף על פי כן אינה מקודשת, וכן היא, שהטעתו.

גמרא:

ההוא גברא דזבין לנכסיה (מקרקעי) אדעתא למיסק לארץ ישראל (ונאנס ולא עלה), ובעידנא דזבין לא אמר ולא מידי (לא אמר דאדעתא למיסק מזבנינא; דאילו פריש בשעת מכירה ד'אדעתא למיסק מזבנינא' - לא הוה זבינא, דאדעתא דהכי לא זבין: שיהא דר כאן בלא קרקע). אמר רבא: הוי דברים שבלב, ודברים שבלב אינם דברים.

מנא ליה לרבא הא? אילימא מהא דתנן [צריך להיות 'דתניא' [ספרא ויקרא דבורא דנדבה פרשתא ג הלכה טו]:

(קידושין נ,א)

[ויקרא א,ג: אם עלה קרבנו מן הבקר זכר תמים יקריבנו; אל פתח אהל מועד יקריב אתו] יקריב אותו [לרצנו לפני ה'] (קרא יתירא הוא, דהא כתיב ברישא דקרא 'זכר תמים יקריבנו') - מלמד שכופין אותו (לקיים דברי נדרו);

יכול בעל כרחו?

תלמוד לומר 'לרצונו';

הא כיצד? כופין אותו עד שיאמר "רוצה אני"'; ואמאי? הא בלביה לא ניחא ליה!? אלא לאו משום דאמרינן 'דברים שבלב אינן דברים'?

ודילמא שאני התם, דאנן סהדי דניחא ליה בכפרה?

אלא מסיפא [הסיפא אינו בתורת כהנים שבידינו; דומה לערכין פ"ה מ"ו, אך שם לא מוזכר שחרורי עבדים]: 'וכן אתה מוצא בגיטי נשים ושחרורי עבדים: כופין אותו עד שיאמר "רוצה אני"'; - ואמאי? הא בלביה לא ניחא ליה? אלא לאו משום דאמרינן 'דברים שבלב אינן דברים'?

ודלמא שאני התם, משום דמצוה לשמוע דברי חכמים (ואית לן לאחזוקיה בחזקת מקיים מצוה, וגמר בלבו לקיים דברי בית דין)?

אלא אמר רב יוסף: מהכא [קידושין פ"ג מ"ה]: 'המקדש את האשה ואמר: "כסבור הייתי שהיא כהנת" - והרי היא לויה, "לויה - ונמצאת כהנת; "ענייה" - והרי היא עשירה; "עשירה" - והרי היא ענייה – מקודשת, מפני שלא הטעתו' ואמאי? הא קאמר "כסבור הייתי" אלא משום דאמרינן 'דברים שבלב אינן דברים'.

אמר ליה אביי: דלמא שאני התם, דלחומרא? (כלומר: איכא למימר דהא דתני 'מקודשת' - לחומרא קאמר: שאינה מותרת לאחֵר בלא גט, אאבל קידושין גמורים לא הוו לבטל קידושין אחרים שלא יתפס בה: שאם בא אחר וקדשה - צריכה גט אף משני!)

אלא אמר אביי: מהכא [קידושין פ"ב מ"ג]: 'בכולם, אף על פי שאמרה "בלבי היה להתקדש לו" - אף על פי כן אינה מקודשת (והיינו קולא)'; ואמאי? הא קאמרה "בלבי היה"?

ודלמא שאני התם, דכיון דאתניה (שפירש תנאו בפיו) לאו כל כמינה דעקרא לה לתנאיה (בדברים שבלב [בלבד]: הואיל ושמעה, ולא מיחתה לומר "אף על פי כן אני חפיצה בך קדש אותי בלא תנאי")?

אלא אמר רב חייא בר אבין: עובדא הוה בי רב חסדא, ורב חסדא בי רב הונא (כלומר: הלך לבית מדרשו של רב הונא לעיין בדבר), ופשטוה מהא [מעילה פ"ו מ"א]: 'האומר לשלוחו "הבא לי (מעות) מן החלון או מן הדלוסקמא (טסקא)" (והיו שם מעות של הקדש, ושגג בעל הבית כסבור שהן חולין), והביא לו (מאותו חלון) - אף על פי שאמר בעל הבית "לא היה לי בלבי (מכיס זה) אלא על זה (מכיס זה)", כיון שהביא לו מזה - בעל הבית מעל (שהרי עשה שליח שליחותו, ותנן (מעילה כ,א) השליח שעשה שליחותו – הבעל הבית מעל)' ואמאי? הא קאמר "(לא היה) בלבי" (והוה ליה לא עשה שליחותו)? אלא - לאו משום דאמרינן דברים שבלב אינן דברים?

ודלמא שאני התם דלמיפטר נפשיה מקרבן קאתי (ושקורי קא משקר, אבל האי גברא - חזינן דטרח לעלות לארץ ישראל ונאנס)?

הוה ליה למימר "מזיד הוה"!

לא עביד איניש דמשוי נפשיה רשיעא! (קושיא היא, כלומר: דילמא האי דלא מיפטר - משום דלא מהימן הוא; ודקאמרת 'היה לו לפטור עצמו בענין אחר, ולומר "מזיד הייתי"' - הא לא ניחא ליה למימר, דמשוי נפשיה רשע.)<

הוה ליה לומר "(לאחר שהלכת להוציאה בשוק בשליחותי) נזכרתי (שהם של הקדש קודם שהוצאת)", דתניא [תוספתא מעילה פ"ב הלכה ז [צוקרמאנדל]]: 'נזכר בעל הבית ולא נזכר שליח - שליח מעל (ובעל הבית פטור)' (דכיון שנזכר - לא שגגה היא גביה, ושליח חייב, שהוציא מעות הקדש לחולין, ואילו לא נזכר בעל הבית הוה רמיא מעילה עליה, דאיתרבי שליח למעול שולחו על ידו בריש פירקין (מב,ב), אבל השתא דאיפטר בעל הבית - רמיא מעילה אשליח, ככל התורה כולה, דאין שליח לדבר עבירה, והעושה - הוא מתחייב).

ההוא גברא דזבנינהו לניכסיה אדעתא למיסק לארעא דישראל (ופריש ליה דאדעתא דהכי עביד); סליק ולא איתדר ליה (ולא יכול לדור, או משום חיסור מזונות או לא מצא דירה). אמר רבא: כל דסליק - אדעתא למידר הוא, והא - לא איתדר ליה (והוה ליה כמאן דלא מצי למיסק, והדר זביני).

איכא דאמרי: אדעתא למיסק, והא סליק ליה!

ההוא גברא דזבנינהו לניכסיה אדעתא למיסק לארץ ישראל; לסוף לא סליק.

אמר רב אשי: אי בעי - סליק (ובדידיה קיימא מילתא, ולא בטלה זביניה).

איכא דאמרי: אי בעי - לא סליק (בתמיה: מי אנסו)?

מאי בינייהו?

איכא בינייהו דאיתיליד אונסא באורחא (שמע שהיו ליסטים בדרך: ללישנא קמא לא הדרינן זביני, דהכי קאמר: דאי בעי למטרח ולאהדורי בתר שיירתא - הוה סליק; וללישנא בתרא, דקא מתמה אתמוהי, ומשמע שלא היה לו שום עיכוב, אבל אם היה לו צד עיכוב - הדרי זביני).

משנה:

האומר לשלוחו: "צא וקדש לי אשה פלונית במקום פלוני", והלך וקדשה במקום אחר - אינה מקודשת (דדוקא קאמר ליה "מקום פלוני" [כלומר]: שיש לי שם אוהבים, ואם בא אדם לומר דברים עלי בפניהם - ימחו בידו).

"הרי היא (שם תמצאנה ואין זו קפידא) במקום פלוני (שם תמצאנה)" (ואין זו קפידא), וקדשה במקום אחר - הרי זו מקודשת.

גמרא:

ותנן נמי גבי גיטין: (גיטין פ"ו מ"ג): 'האומר "תנו גט זה לאשתי במקום פלוני" ונתנו לה במקום אחר – פסול; "הרי היא במקום פלוני", ונתנו לה במקום אחר – כשר'; וצריכא: דאי אשמעינן גבי קידושין, [היה מקום לטעון שדוקא בקידושין ולא בגט, כגון] "במקום דלקורבה קאתי בהאי אתרא רחמו לי ולא ממלי מילי עלוי (לא יאמרו לה דבר גנאי עלי); בהאי אתרא סנו לי, ממלי מילי עלוי"; אבל גבי גיטין, דלרחוקה קאתי - אימר לא איכפת ליה; ואי אשמועינן גבי גירושין – "בהאי אתרא ניחא ליה דניבזי (שהמגרש את אשתו - גנאי הוא לו), בהאי אתרא לא ניחא ליה" אבל גבי קידושין אימא לא איכפת ליה – צריכא.

משנה:

המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים, ונמצאו עליה נדרים - אינה מקודשת;

כנסה סתם, ונמצאו עליה נדרים - תצא שלא בכתובה (דאמר "אי אפשי באשה נדרנית"; אבל גיטא בעיא מדבריהם מספיקא: כיון דלא פריש - דלמא דעתיה נמי אנדרנית).

על מנת שאין עליה מומין, ונמצאו בה מומין - אינה מקודשת; כנסה סתם ונמצאו בה מומין - תצא שלא בכתובה, שכל המומין הפוסלין בכהנים (מפורשים בבכורות, פרק 'מומין אלו') פוסלין בנשים.

גמרא:

ותנן נמי גבי כתובות כי האי גוונא (משנה שנויה שם ב'המדיר' [כתובות פ"ז מ"ה – מילה במילה])!?

הכא (לאשמועינן) קידושין איצטריכא ליה, תנא כתובות (דין כתובה) אטו קידושין (דין קידושין); התם (דקאי בדיני) כתובות איצטריכא ליה (משום כתובה) - תנא קידושין ('המקדש אינה מקודשת') אטו כתובות (דבעי למיתני בסיפא 'כנסה סתם - תצא בלא כתובה').

משנה:

המקדש שתי נשים בשוה פרוטה, או אשה אחת בפחות משוה פרוטה - אף על פי ששלח סבלונות (דורונות שדרך חתן לשלוח לארוסתו) לאחר מכאן -

(קידושין נ,ב)

[המשך המשנה]

אינה מקודשת (ולא אמרינן 'יודע היה שאין קידושיו קידושין, וגמר ושלח סבלונות לשם קידושין', אלא אמרינן): שמחמת קידושין הראשונים שלח;

וכן קטן שקידש (ושלח סבלונות משהגדיל).

גמרא:

וצריכא (למיתני 'שתי נשים בפרוטה' ולמיתני 'או אחת בפחות משוה פרוטה' ו'קטן שקידש' לאשמועינן בכולהו דסבלונות דבתר הכי - לאו לקידושין ניתנו): דאי אשמעינן '[שתי נשים ב]שוה פרוטה' [היה אפשר לומר:] איידי דקא נפיק ממונא מיניה - טעי (וסבר דקידושין נינהו, ולא מסיק אדעתיה דסבלונות לשם קידושין), אבל '[אשה אחת ב]פחות משוה פרוטה' אימא יודע שאין קידושין תופסין בפחות משוה פרוטה, וכי קא משדר סבלונות - אדעתא דקידושין קא משדר;

ואי אשמעינן הני תרתי [היה אפשר לומר:] משום דבין פרוטה לפחות משוה פרוטה - לא קים להו לאינשי, אבל קטן שקידש - הכל יודעין שאין קידושי קטן כלום, אימא: כי קא משדר סבלונות - אדעתא דקידושי קא משדר - קא משמע לן.

איתמר: רב הונא אמר: חוששין לסבלונות (מי ששידך באשה, ונתרצה, וקדם ושלח סבלונות בעדים - חוששין שמא קידושין הן, ואם נתקדשה לאחר - צריכה גט מן הראשון); וכן אמר רבה: חוששין לסבלונות.

אמר רבה: ומותבינן אשמעתין (יש לי להשיב על דברי:) 'אף על פי ששלח סבלונות לאחר מכאן - אינה מקודשת'!

אמר ליה אביי: התם - כדקתני טעמא: 'שמחמת קידושין הראשונים שלח' (בקידושי קמאי, וסמיך עלייהו, אבל האי דלא קידש - איכא למיחש להכי).

איכא דאמרי: אמר רבה: מנא אמינא לה? כדקתני טעמא: 'שמחמת קידושין הראשונים שלח'; הכא הוא דטעי, הא בעלמא (היכא דשלח בלא קידושין) הוו קידושין.

ואביי: 'לא מיבעיא' קאמר: לא מיבעיא בעלמא, דלא נחית לתורת קידושין כלל (ולא העלה קידושין על לבו) [אין חוששין לקידושין], אלא אפילו הכא - דנחית לתורת קידושין (ומתוך שעלה על לבו ונזכר שאין קידושיו כלום ושלח סבלונות) - אימא (לשם קידושין,) הוו קידושין? קא משמע לן.

מאי הוי עלה?

אמר רב פפא: באתרא דמקדשי והדר מסבלי - חיישינן (דכיון דאורחייהו לקדושי ברישא - חיישינן דשדר הני לשם קידושין); מסבלי והדר מקדשי - לא חיישינן.

'מקדשי והדר מסבלי' – פשיטא?

לא, צריכא: דרובא מקדשי והדר מסבלי, ומיעוטא מסבלי והדר מקדשי: מהו דתימא ניחוש למיעוטא - קא משמע לן.

בעא מיניה רב אחא בר רב הונא מרבא: הוחזק שטר כתובה (שראו שטר כתובה) בשוק – מהו (אם נתקדשה לאחר - מהו להחזיקה כמקודשת לראשון)?

אמר ליה: וכי מפני שמחזיק שטר כתובה בשוק - נחזיק בה כאשת איש?

מאי הוי עלה?

אמר רב אשי: באתרא דמקדשי והדר כתבי כתובה – חיישינן; כתבי והדר מקדשי - לא חיישינן.

'מקדשי והדר כתבי' – פשיטא!?

לא, צריכא: דלא שכיח ספרא (אין הסופר מצוי בעיר תמיד): מהו דתימא ספרא הוא דאתרמי (וקדם לכתוב קודם קידושין) - קא משמע לן.

משנה:

המקדש אשה ובתה או אשה ואחותה כאחת (אמר "הרי שתיכם מקודשות לי") - אינן מקודשות (ואין אחת מהן צריכה גט; ובגמרא מפרש טעמא).

ומעשה בחמש נשים ובהן שתי אחיות, וליקט אדם אחד כלכלה של תאנים, ושלהן היתה, ושל שביעית היתה (בגמרא מפרש מאי אתא לאשמועינן), ואמר "הרי כולכם מקודשות לי בכלכלה זו" וקיבלה אחת מהן ע"י כולן, ואמרו חכמים: אין אחיות מקודשות.

גמרא:

מנהני מילי?

אמר רמי בר חמא: דאמר קרא [ויקרא יח,יח: ו]אשה אל אחותה לא תקח לצרור [לגלות ערותה עליה בחייה]: התורה אמרה: בשעה שנעשו צרות זו לזו (כגון שקדשן כאחת) - לא יהא לו ליקוחים אפילו באחת מהם (קא סלקא דעתא דקרא בהכי כתיב, וקאמר 'לא תקח': אין לך בהן לקוחין).

אמר ליה רבא: אי הכי (דקרא בבת אחת כתיב) היינו דכתיב [ויקרא יח,כט: כי כל אשר יעשה מכל התועבת האלה] ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם: אי קידושין לא תפסי בה - כרת מי מחייב (היכי מיחייב כרת אם בא עליהן? הרי אין כאן איסור אחות אשה[YH1] )?

אלא אמר רבא: קרא בזה אחר זה (שבקידושין הראשונה היא אשתו, וקאמר: אין קידושין תופסין באחותה, ואם בא עליה ענוש כרת), ומתניתין (כי היו נמי בבת אחת, מהאי קרא נפקי:) כדרבה (וסברא בעלמא הוא), דאמר רבה: כל שאינו בזה אחר זה - אפילו בבת אחת אינו (הלכך: כיון דבאחות אשה לא תפסי קידושין - כי קדשינהו בבת אחת - נמי לא הוו קידושין).

גופא: אמר רבה: כל שאינו בזה אחר זה - אפילו בבת אחת אינו.

איתיביה אביי:

(קידושין נא,א)

[תוספתא דמאי פ"ח מ"י] 'המרבה במעשר[ות] (המפריש אחד מחמשה: שמָנה ארבעה לחולין בצד זה, ומדד חמישית למעשר) - פירותיו מתוקנים, ומעשרות מקולקלין' (דטבל ומעשר מעורבין זה בזה: שהכרי כולו טבל הוה, וכשמנה ארבעה לחולין - לא היה לו ליטול מן הכרי למעשר אלא חצי מדה חמישית, והוא הפריש מדה שלמה; ושם 'מעשר' לא חל עליו אלא כפי חשבון! ונמצא השאר טבל, ואסור לכל אדם עד שיתקננה); (ואם איתא ד'כל שאינו בזה אחר זה אינו בבת אחת כלל') ואמאי ('פירותיו מתוקנין'? ולמה חל שֵם מעשר אפילו לפי חשבון)? נימא 'כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו (הרי אינו בזה אחר זה: שאם הפריש פעם אחת וחזר והפריש - לא היה שם מעשר חל על האחרון)'?

אמר ליה: שאני מעשר, דאיתיה לחצאים: דאי אמר תתקדש פלגא דחיטתא [כמעשר או כתרומה] – קדשה (הלכך כשהפריש בבת אחת יותר מכשיעור - יש לו למעשר לחוּל על כל חטה וחטה לפי חשבון, ואיכא למימר דנתפשו כולהו לפי חשבון; אבל גבי אחיות ליכא למימר נתפשו קצת קידושין אכל חדא וחדא).

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)

מקרא - באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com