קידושין דף נב

דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

קידושין דף נב

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(קידושין נא,ב)

תא שמע: (יבמות פ"ב מ"ז): 'שנים שקדשו שתי אחיות, זה אינו יודע איזו קידש וזה אינו יודע איזו קידש: זה נותן שני גטין וזה נותן שני גטין' [קשיא לרבא]!?

הכא נמי שהוכרו ולבסוף נתערבו; דיקא נמי, דקתני 'ואינו יודע' ולא קתני 'אין ידוע' - שמע מינה.

אי הכי מאי למימרא?

סיפא איצטריכא ליה: 'מת, ולזה אח ולזה אח - זה חולץ לשתיהן וזה חולץ לשתיהן; לזה אחד ולזה שנים:

(קידושין נב,א)

האחד - חולץ לשתיהן (שהרי אינו יכול לכנוס דילמא פגע באחות זקוקה); והשנים: אחד חולץ ואחד מיבם; אם קדמו וכנסו - אין מוציאין אותן מידם'; דוקא מיחלץ (האחד חולץ לשתיהן תחילה) והדר יבומי (אחת מהשתים אחר חליצת אחיו) אבל יבומי (אחת מן השתים תחילה אפילו לאחר חליצת אחיו שאין כאן אחות זקוקה) והדר מיחלץ – לא (לא לישתרי, דכיון דלא חלץ היחיד לשתיהן - איכא למיחש בזו שמתייבמת שמא זו היא יבמתו של יחידי), דקא (נמצא כונסה) פגע ביבמה לשוק (נושא יבמה לשוק, כלומר: למי שאין לְיַבְּמָהּ, ונושא אותה בלא חליצה, ומשום הקדמת חליצת אחד מן השנים ליבום של שני - לא איצטריך למיתנייא, דהא דפגיעת אחות זקוקתו - מרישא שמעינן).

תא שמע דתני טביומי: 'לזה חמשה בנים ולזה חמשה בנות, ואמר "אחת מבנותיך מקודשת לאחד מבני (וכגון שעשאוהו שליח)" - כל אחת ואחת צריכה חמשה גיטין (שאין ידוע איזו נתקדשה ומאיזה מהם נתקדשה; לפיכך צריכות גט מכולן); מת אחד מהם - כל אחת ואחת צריכה ארבעה גיטין וחליצה מאחד מהן (שמא ארוסת המת היא; וכל אחת עומדת בספק זה)'; וכי תימא 'הכי נמי כשהוכרו ולבסוף נתערבו' - הא "אחת מבנותיך לאחד מבני" קתני!

תיובתא דרבא – תיובתא, והילכתא כוותיה דאביי ביע"ל קג"ם (סימני הלכות הן שנחלקו בהם אביי ורבא, ובכל מקום הלכה כרבא חוץ מאלו:

יאוש שלא מדעת: ב'אלו מציאות' (בבא מציעא כא,ב)

ועד זומם: אביי אמר למפרע הוא נפסל, בפרק 'זה בורר' (סנהדרין כז,א)

לחי העומד מאיליו: בפרק קמא דעירובין (טו,א) [ולפי רבנו תם בתוספות הוא: ימי לידה שאינה רואה בהם שאין עולים לספירת זיבתה (מסכת נדה לז,א); ובני נרבונה מפרשים בפלוגתא דפרק כל שעה (פסחים כה,ב) בענין 'לא אפשר ולא קמכוין']

קדושין שלא נמסרו לביאה – בשמעתין

גילוי דעתא בגיטא: ב'השולח' (גיטין לד,א)

מומר אוכל נבילות לתיאבון בפרק 'זה בורר' (סנהדרין כז,א)).

מעשה בחמש נשים [ובהן שתי אחיות, וליקט אדם אחד כלכלה של תאנים, ושלהן היתה, ושל שביעית היתה, ואמר "הרי כולכם מקודשות לי בכלכלה זו" וקיבלה אחת מהן ע"י כולן, ואמרו חכמים: אין אחיות מקודשות]:

אמר רב: שמע מינה ממתניתין ארבע, ונקיט רב בידיה תלת (לשלש מהן היה אוחזן בידו לסדרן בסדר גירסתו, אבל הרביעית לא היתה מוחזקת בידו לסדרה בגרסת הגמרא): שמע מינה [א] המקדש בפירות שביעית – מקודשת (ולא אמרינן 'לאו ממונו דזוכה בהן' נינהו, אלא כיון דזכה בהן - ממונו הוא לכל דבר; אי נמי דלא תימא 'לאכלה' אמר רחמנא (ויקרא כה), ולא לדבר אחר), ושמע מינה [ב] קידשה בגזל אינה מקודשת אפילו בגזל דידה (ולא אמרינן מדקבילתיה אחילתיה)

ממאי? - מדקתני 'שלהם היתה ושל שביעית היתה'; טעמא דשביעית דהפקר הוא, הא דשאר שני שבוע – לא;

[ג] ושמע מינה: אשה נעשית שליח לחבירתה ואפילו במקום שנעשית לה צרה (ואף על פי שבכל עדות שהאשה כשרה לה - אין הצרה נאמנת, שליחותה מיהא - כיון דעבדא עבדא, דהא הכא בקידושין הללו הן נעשות צרות על ידי זו שקבלה, וקתני (היו) נכריות מקודשות).

ואידך - מאי היא?

קידושין שאין מסורים לביאה.

וניחשבה (רב נמי להא, ואמאי לא נקט בידיה אלא תלת? הא נמי שמע מינה דקידושין שאין מסורין לביאה לא הוו קידושין)?

משום דמספקא ליה אי כאביי (דמוקי לה בבת אחת, שקידש שתיהן; הא קידש אחת מהן - מקודשת, ואף על גב דלא פירש, ושמע מינה הוו קידושין) אי כרבא (דמוקי בשלא קידש אלא אחת, ולהכי אמר רב 'שמע מינה ממתניתין ארבע': דודאי קידושין שלא נמסרו לביאה נמי שמעינן מינה, אבל לא היה לו לפרש הי מינייהו שמעת מינה: אי הוו קידושין אי לא הוו קידושין).

כי סליק רבי זירא אמרה להא שמעתא (הא דקא אמרינן לעיל 'קדשה בגזל - אינה מקודשת') קמיה דרבי יוחנן. אמר ליה: מי אמר רב הכי? (קא סלקא דעתך אתמוהי אתמה משום דלא סבירא ליה.)

(ופרכינן:) והוא (רבי יוחנן גופיה) - לא אמר (מי לא אמר הכי: דגזל שבידו אינו ממונו)? והאמר רבי יוחנן: 'גזל ולא נתייאשו הבעלים -שניהם אינם יכולים להקדיש: זה לפי שאינו שלו, וזה לפי שאינו ברשותו'!

הכי קאמר ליה: מי אמר רב כוותי?

מיתיבי: 'קידשה בגזל, בחמס (חמסן יהיב דמי על כרחו של בעל חפץ) ובגניבה, או שחטף סלע מידה וקדשה – מקודשת'!?

התם בגזל דידה (כיון דקבילתיה – אחילתיה; ולקמן פריך: הא רב נמי בגזל דידה קאמר).

הא מדקתני סיפא 'או שחטף סלע משלה' מכלל דרישא בגזל דעלמא עסקינן!?

פירושי קא מפרש: קידשה בגזל בחמס ובגניבה - כיצד? - כגון שחטף סלע מידה וקדשה בו;

(קידושין נב,ב)

והא מתניתין דגזל דידה (דקתני 'שלהן היתה'), וקאמר רב (ודייק רב מינה): אינה מקודשת (אי לאו דשביעית הואי)?

לא קשיא: הא (דקתני מקודשת) – דשדיך (מקמי הכי, ונתרצתה להתקדש לו, דכי קבילתיה לגזל דידה - בשם קידושין אחילתיה), הא - דלא שדיך.

ההיא איתתא דהוה קא משיא כרעא במשיכלא (ספל) דמיא [שוטפת רגליה בגיגית קטנה במים]; אתא ההוא גברא, חטף זוזי מחבריה, ושדא לה, אמר לה: "מיקדשת לי".

אתא ההוא גברא לקמיה דרבא, אמר: לית דחש להא דרבי שמעון, דאמר 'סתם גזילה יאוש בעלים הוי' (בסדר טהרות (כלים פ"כו מ"ח), ומייתינן לה בגמרא ד'הגוזל' (בבא קמא קיד,א): 'עורות של גנב - אין מחשבה מטמאתן, ושל גזלן מחשבה מטמאתן', דקסבר: כיון דידע מאן גזליה ולא מצי לאגבויי מיניה - אייאושי מייאש).

ההוא אריסא דקדיש במוזא דשמכי (מלא יד של בצלים); אתא לקמיה דרבא, אמר ליה: מאן אחלך (מי [האם] מחל לך חלקו של בעל הבית)?

והני מילי במוזא, אבל כישא (אגודה; שדרך הירק להיות מתחלק באגודות, וכל האגודות הן שוות) - מצי אמר ליה: "אנא שקלי כישא, שקיל את כישא (אם נטלתי אחת - טול אתה אחת): כישא כי כישא".

ההוא סרסיא (עושה שכר מתמרים של בעל הבית למחצית שכר; וחבירו בבבא מציעא בפרק 'המפקיד' (מב,ב)) דקדיש בפרומא [מין כלי] דשיכרא (לאחר שהוציא ממנו המשקה); אתא מריה דשיכרא, אשכחיה, אמר ליה: "אמאי לא תיתיב מהאי חריפא?" (י"ש שהוא טוב מחבירו: שלא נתנו בו מים פעמים הרבה, ויש לו לחלוחית לתת עוד טעם במים אחרים.)

אתא לקמיה דרבא, אמר: לא אמרו "כלך אצל יפות" (שיועיל למי שנטל את של בעל הבית שלא ברשות, דנימא 'גלי דעתיה דניחא ליה') אלא לענין תרומה בלבד (דהא לתרום הן עומדות; אבל לענין מי שנטל לעצמו - משום כיסופא הוא דקאמר ליה, דלא נכסוף, אבל למפרע לא ניחא ליה), דתניא: 'כיצד אמרו 'תורם שלא מדעת תרומתו תרומה'? הרי שירד לתוך שדה חבירו, וליקט, ותרם שלא ברשות: אם חושש משום גזל (אם מקפיד בעל הבית על מה שעשה, ודומה לו שגזלה) - אין תרומתו תרומה, ואם לאו - תרומתו תרומה; ומנין היה יודע 'אם חושש משום גזל' אם לאו? הרי שבא בעל הבית ומצאו, ואמר לו "כלך אצל יפות": אם נמצאו יפות מהם - תרומתו תרומה, ואם לאו - אין תרומתו תרומה (דהשתא ודאי הכי קאמר ליה: "אם מצאת עוד יפות מאלו היית גוזלן"); היו הבעלים מלקטים ומוסיפים - בין כך ובין כך (בין שיש יפות בין שאין יפות מהן) תרומתו תרומה'; אבל הכא משום כיסופא הוא דעבד, ואינה מקודשת.

משנה:

המקדש בחלקו (שחלק עם אחיו הכהנים) - בין קדשי קדשים בין קדשים קלים - אינה מקודשת;

במעשר שני - בין שוגג בין מזיד - לא קידש, דברי רבי מאיר (דקסבר רבי מאיר: מעשר [שני] - ממון גבוה הוא);

רבי יהודה אומר: בשוגג - לא קידש (בגמרא מפרש לה), במזיד – קידש (דמעשר [שני] - ממון הדיוט הוא);

ובהקדש [מעות הקדש]: במזיד – קידש, ובשוגג - לא קידש, דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: בשוגג – קידש, במזיד - לא קידש (וטעמייהו מפרש בגמרא).

אינה מקודשת		אינה מקודשת		חלקו (תנא קמא)
רבי יהודה		רבי מאיר
מזיד	שוגג	מזיד	שוגג
קידש	לא קידש	לא קידש	לא קידש	מעשר שני
לא קידש	קידש	קידש	לא קידש	הקדש

גמרא:

נימא מתניתין דלא כרבי יוסי הגלילי, דתניא: '[ויקרא ה,כא: נפש כי תחטא] ומעלה מעל בה' [וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו] - לרבות קדשים קלים (להתחייב עליהם קרבן שבועה, אף על גב דאין נשבעין על ההקדשות, והנשבע עליהם והודה - אינו מביא אשם של שבועת הפקדון, ד'וכחש בעמיתו' כתיב, הני [קדשים קלים] איתרבו להו מ'בה'', ו'כחש בעמיתו' נמי קרינא בהו, לפי) שהן ממונו - דברי רבי יוסי הגלילי';

אפילו תימא רבי יוסי הגלילי: כי קאמר רבי יוסי הגלילי – מחיים, אבל לאחר שחיטה – לא; מאי טעמא? - כי קא זכו (בין כהנים בחזה ושוק, בין בעלים בבשר) - משלחן גבוה קא זכו (הקרבת אימורים וזריקת הדם מתיר הבשר); דיקא נמי דקתני 'המקדש בחלקו - בין קדשי קדשים ובין קדשים קלים - לא קידש' ('המקדש בחלקו' = לאחר שחלקום, ולא קתני 'המקדש בקדשים קלים') - שמע מינה.

תנו רבנן: 'לאחר פטירתו של רבי מאיר אמר להם רבי יהודה לתלמידיו: אל יכנסו תלמידי רבי מאיר לכאן, מפני שקנתרנים (מקניטים) הם, ולא ללמוד תורה הם באים, אלא לקפחני (כמו 'לקפח את שוקיו' (סוטה מד,א)) בהלכות הם באים ('לקצץ רגלינו בהלכות': להודיע שהם חריפים ואין עומד כנגדם);

דחק סומכוס ונכנס, אמר להם: כך שנה לי רבי מאיר: 'המקדש בחלקו - בין קדשי קדשים ובין קדשים קלים - לא קידש'.

כעס רבי יהודה עליהם, אמר להם: לא כך אמרתי לכם: "אל יכנסו מתלמידי רבי מאיר לכאן, מפני שקנתרנים הם, ולא ללמוד תורה הם באים אלא לקפחני בהלכות הם באים"!? וכי אשה בעזרה מנין? (דקתני 'קדשי קדשים', והרי אם יוציאום חוץ לעזרה אפילו לעזרת נשים - הם נפסלים ב'יוצא', ונשים אין נכנסות לה, כדתנן ב'אבות הטומאות' (בפרק קמא דמסכת כלים)!?)

אמר רבי יוסי: יאמרו "מאיר שכב יהודה כעס יוסי שתק" - דברי תורה מה תהא עליה? וכי אין אדם עשוי לקבל קידושין לבתו (קטנה או נערה) בעזרה? ואין אשה עשויה לעשות לה שליח לקבל קידושיה בעזרה? ועוד: דחקה ונכנסה – מאי (וכי לא הוצרכנו לשאול בבית המדרש מה יאמרו אם קדשה: אם קידושין הם אם לאו)?'

תניא: '[דחקה ונכנסה וקבלה קידושין מבשר קודש] רבי יהודה אומר: מקודשת [רבי יהודה חולק על תנא קמא]; רבי יוסי אומר: אינה מקודשת [כתנא קמא]'.

אמר רבי יוחנן: שניהם מקרא אחד דרשו: (במדבר יח,ט) וזה יהיה לך מקדש הקדשים מן האש [כל קרבנם לכל מנחתם ולכל חטאתם ולכל אשמם אשר ישיבו לי קדש קדשים לך הוא ולבניך]: רבי יהודה סבר: 'לך' - ולכל צרכיך (ואפילו לקדש בו אשה), ורבי יוסי סבר: כאש (חלקו של אהרן הושווה לחלקו של מזבח): מה אש (מזבח) לאכילה - אף הוא (כהן) נמי לאכילה (ולא לדבר אחר).

אמר רבי יוחנן:

(קידושין נג,א)

נמנו (למנין) וגמרו: המקדש בחלקו - בין קדשי קדשים ובין קדשים קלים - לא קידש (ורבו האומרים 'אינה מקודשת', ובטלו המועטים, וחזרו בהם, וגמרו לומר: אינה מקודשת) [כתנא קמא ורבי יוסי, ולא כרבי יהודה];

ורב אמר: עדיין היא מחלוקת (לא עמדו למנין, ולא חזר בו רבי יהודה).

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)

מקרא - באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com