קידושין דף נג

דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

קידושין דף נג

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(קידושין נב,ב)

אמר רבי יוחנן:

(קידושין נג,א)

נמנו (למנין) וגמרו: המקדש בחלקו - בין קדשי קדשים ובין קדשים קלים - לא קידש (ורבו האומרים 'אינה מקודשת', ובטלו המועטים, וחזרו בהם, וגמרו לומר: אינה מקודשת) [כתנא קמא ורבי יוסי, ולא כרבי יהודה];

ורב אמר: עדיין היא מחלוקת (לא עמדו למנין, ולא חזר בו רבי יהודה).

אמר אביי: כוותיה דרבי יוחנן מסתברא (דחזר בו רבי יהודה), דתניא [ספרא צו פרשתא ד פרק י הלכה ג-ט]: 'מנין שאין חולקים מנחות כנגד זבחים (כפי דמים, לומר: "טול אתה מנחה ואני חזה ושוק או בשר חטאת ואשם")?

תלמוד לומר: (ויקרא ז,ט) וכל מנחה אשר תאפה בתנור [וכל נעשה במרחשת ועל מחבת לכהן המקריב אתה לו תהיה [ויקרא ז,י] וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה] לכל בני אהרן תהיה [איש כאחיו] ('כל מנחה' משמע שבמנחה עצמה יחלקו 'כל בני אהרן');

יכול לא יחלקו מנחות כנגד זבחים (לא הוציא הכתוב אלא שלא יחלקו מנחות כנגד זבחים - והדין נותן:) שלא קמו תחתיהם בדלות (שהרי לא קמו בכל מקום מנחות תחת זבחים בדלות: דבקרבן עולה ויורד מביא עני עופות תחת בהמה; 'זבחים' היינו בהמה הטעונה זביחה בסכין), אבל יחלקו מנחות כנגד עופות (כנגד חטאת העוף [שאותו אוכלים הכהנים]) שהרי קמו תחתיהן בדלות (דכתיב במטמא מקדש ובשמיעת קול: (ויקרא ה,יא) ואם לא תשיג ידו לשתי תורים והביא את קרבנו אשר חטא עשירית האיפה)?

תלמוד לומר: [ויקרא ז,ט: וכל מנחה אשר תאפה בתנור] וכל נעשה במרחשת [ועל מחבת לכהן המקריב אתה לו תהיה (ויקרא ז,י) וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה] לכל בני אהרן תהיה [איש כאחיו] (דכולהו קראי יתירי נינהו: דמצי למיכתב 'כל מנחה לכל בני אהרן תהיה', למה ליה לפרושי כל מיני מנחות);

יכול לא יחלקו מנחות כנגד עופות, שהללו מיני דמים והללו מיני קמחים, אבל יחלקו עופות כנגד זבחים, שהללו והללו מיני דמים?

תלמוד לומר: [ו]על מחבת (אם אינו ענין למנחות כנגד זבחים, שאינן מינן - תניהו ענין לזבחים ועופות);

יכול לא (לא מיעט הכתוב אלא שלא) יחלקו עופות כנגד זבחים, שהללו מעשיהם ביד והללו מעשיהם בכלי (והדין נותן: שהעופות מעשיהן ביד: מליקה בצפורן, והזבחים מעשיהן בכלי: בסכין), אבל יחלקו מנחות כנגד מנחות, שהללו והללו מעשיהם ביד?

תלמוד לומר: (ויקרא ז,י) וכל מנחה בלולה בשמן [וחרבה] לכל בני אהרן [תהיה איש כאחיו];

יכול לא יחלקו מחבת כנגד מרחשת ומרחשת כנגד מחבת שזו מעשיהם רכים וזו מעשיהם קשים (מחבת ומרחשת - כלים היו במקדש; וכל המנחות הנקמצות טעונות לוג שמן; ומחבת צפה ואינה עמוקה, ומתוך שהיא רחבה וצפה - הסולת מתפשט בכולו, והאור שורף את שמנה, לפיכך מעשיהן קשים; ומרחשת עמוקה, ואין האור שורף את השמן לפי שנבלע בעובי החלות, לפיכך מעשיהן רכין), אבל יחלקו מחבת כנגד מחבת ומרחשת כנגד מרחשת ("טול אתה חלקי במנחת ראובן ואני אטול חלקך במנחת שמעון"), שהללו והללו מעשיהם קשים, אי נמי מעשיהם רכים?

תלמוד לומר: 'וחרבה לכל בני אהרן תהיה';

יכול לא יחלקו (קרבן כנגד חבירו) בקדשי הקדשים (כמו מנחה) אבל יחלקו (קרבן כנגד חבירו) בקדשים קלים (דאית להו זכייה בגוייהו, ויכול למכור חלקו בקרבן זה בשביל זה)?

תלמוד לומר: 'איש כאחיו' [וסמיך ליה] (ויקרא ז,יב) אם על תודה [יקריבנו והקריב על זבח התודה חלות מצות בלולת בשמן ורקיקי מצות משחים בשמן וסלת מרבכת חלת בלולת בשמן]: כשם שאין חולקין בקדשי קדשים - כך אין חולקים בקדשים קלים; 'איש (איש כאחיו)' (למעוטי קטן): איש חולק, אפילו בעל מום (שאף הם היו מתליעים בעצים, ומפשיטים ומנתחים ושוחטים), ואין הקטן חולק, ואפילו תם.'

[הלימוד דלעיל הוא] סתם ספרא (תורת כהנים) – מני [ודעת מי היא]? - רבי יהודה (והא - בתורת כהנים איתא), והוא קאמר דלית בה דין חלוקה כלל (אלמא לית בה דין שאר חלוקות בעילוי דמים)!

שמע מינה (ושמעינן מינה דלאו ממונו הוא, אלא משלחן גבוה הוא דזכו) [ושמע מינה שרבי יהודה חזר בו, ומסכים עם הת"ק ולפיכך נראה שהרישא של המשנה היא כדברי הכל].

אמר רבא: וכרב - מי לא תניא? והתניא: 'הצנועים מושכין אתת ידיהם והגרגרנים חולקים' (גבי לחם הפנים); מאי 'חולקים'? - חוטפים, כדקתני סיפא: 'מעשה באחד שחטף חלקו וחלק חברו והיו קוראין אותו 'בן חמצן' עד יום מותו'.

(תניא: ארבעים שנה ששימש שמעון הצדיק - נשתלחה ברכה בלחם הפנים, וכל כהן המגיעו כזית: יש אוכל ושבע יש אוכל ומותיר; מכאן ואילך נשתלחה מארה בלחם הפנים, וכל כהן [הכמות] המגיעו – כפוּל [בלבד]; הצנועין מושכין ידיהם ממנו, דלא מהני להו מידי; והגרגרנין חולקין; וקא סלקא דעתא דהאי 'חולקין' - לאו ליטול חלקו המגיעו קאמר, כיון דנשתלחה בו מאירה כפול - למאי חזי? אלא חולקין דרך עילוי: מניח חלקו לחבירו, ונוטל כנגדו במקום אחר; אלמא אית בהו דין חלוקה, ועל כרחך הא רבי יהודה היא, דאמר 'ממונו הוא'; ומשני: לעולם אין בו דין חלוקה, ומאי 'חולקין'? חלקו המגיעו קאמר, וכשאינו שוה לו - חוטף חלק חבירו ואוכלו; והא דתנן במסכת סוכה (נו,א) 'הנכנסים חולקין בצפון' - חלקו המגיעו קאמר, ובעוד שהיתה בו ברכה.)

אמר רבה בר רב שילא: מאי קראה (ד'חמצן' לשון חמסן)? - (תהילים עא,ד) אלהי פלטני מיד רשע מכף מעול וחומץ;

רבה אמר: מהכא: (ישעיהו א,יז) למדו היטב דרשו משפט אשרו חמוץ (החזיקו יד הנגזל להצילו מיד עושקו [כמו בהמשך הפסוק:]) [שפטו יתום ריבו אלמנה].

('ולא אשרו חוֹמץ' לא גרסינן הכא, אלא בבבא קמא (מו,ב) גבי 'מִנַיִן שנזקקין לתובע תחלה?')

מעשר שני - בין בשוגג בין במזיד - לא קידש, דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: שוגג לא קידש מזיד קידש ~~וכו'~~:

רבי יהודה		רבי מאיר
מזיד	שוגג	מזיד	שוגג
קידש	לא קידש	לא קידש	לא קידש	מעשר שני
לא קידש	קידש	קידש	לא קידש	הקדש

מנא הני מילי?

אמר רב אחא בריה דרבא משמיה דגמרא (כך נקבעה בגמרא ושגורה בפי בני בית המדרש): (ויקרא כז,ל) וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ לה' הוא קדש לה': לה' הוא, ולא לקדש בו אשה!

הרי תרומת מעשר, דכתיב (במדבר יח,כח) כן תרימו גם אתם תרומת ה' [מכל מעשרתיכם אשר תקחו מאת בני ישראל ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן], ותנן: המקדש בתרומה – מקודשת! [אולי הכוונה לקידושין פ"ב מ"י , המצוטט להלן;]

דלא כתיב ביה "לה'" (מלמד שתהא שלו, אבל תרומת ה' [כלומר:] שצוה עליה הוא);

והרי חלה, דכתיב בה [במדבר טו,כא: מראשית ערסתיכם] תתנו לה' [תרומה לדרתיכם], ותנן [קידושין פ"ב מ"י]: 'המקדש בתרומות [ובמעשרות ובמתנות ובמי חטאת ובאפר חטאת - הרי זו] מקודשת [ואפילו ישראל] (כל תרומות במשמע, וחלה נמי 'תרומה' היא, דכתיב (במדבר טו,כא) מראשית עריסותיכם תתנו לה' תרומה)!?

דלא כתיב ביה 'קדש'.

והרי שביעית, דכתיב בה [ויקרא כה,יב: כי] יובל הוא קדש תהיה לכם [מן השדה תאכלו את תבואתה], ותנן: 'המקדש בפירות שביעית - מקודשת (דקתני (לעיל נ,ב): 'ושל שביעית היתה, ואמרו חכמים: אין אחיות מקודשות' - הא נכריות מקודשות)?

דלא כתיב ביה "לה'".

והרי תרומה, דכתיב (ירמיהו ב,ג) קדש ישראל לה' ראשית תבואתו [כל אכליו יאשמו רעה תבא אליהם נאם ה'], ותנן [שם] 'המקדש בתרומה – מקודשת'!?

ההוא - בישראל כתיב (והם קרוים 'קדש לה'').

(קידושין נג,ב)

ולאו ממילא שמעת מינה (בתמיה: מדכתיב 'קדש ישראל לה' ראשית תבואתו' - כתרומה הם לו, ושמע מינה תרומה נמי הויא קדדש לה')?

תרגמה רבין סבא קמיה דרב: אמר קרא: הוא (גבי מעשר לה') - בהוייתו יהא (בהווייתו יהא לה').

[במעשר שני - בין שוגג בין מזיד - לא קידש, דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: בבשוגג - לא קידש, במזיד – קידש]

ובהקדש במזיד – קידש, בשוגג - לא קידש, דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: בשוגג - קידש, במזיד - לא קידש:

רבי יהודה		רבי מאיר
מזיד	שוגג	מזיד	שוגג
קידש	לא קידש	לא קידש	לא קידש	מעשר שני
לא קידש	קידש	קידש	לא קידש	הקדש

אמר רבי יעקב: שמעית מינה דרבי יוחנן תרתי (טעמא דמתרתי בבי דמתניתין, דקתני בה: 'בשוגג לא קידש'):

שגגת מעשר דרבי יהודה (הואיל ואית ליה מעשר ממון הדיוט הוא - אמאי בשוגג לא קידש?), שגגת הקדש דרבי מאיר (כיון דאית ליה במזיד קידש - שוגג מאי שנא) - שניהם אין אשה מתקדשת בהם (כלומר: שמעית מרבי יוחנן טעמא דתרתי בבי דמתניתין דאיירי בשגגות, ותני תנא דידן בתרוייהו 'אין אשה מתקדשת בהן'); חדא (בחדא מינייהו פירש) לפי שאין אשה רוצה (אם היתה יודעת שהוא כן - לא קבלתו לשם קידושין והוו להו קידושי טעות), וחדא לפי שאין שניהם רוצים (דנפקא מינה: דבההיא דפריש בה רבי יוחנן 'לפי שאין אשה רוצה' - אם בדקנוה ואמרה "רוצה אני", ואינה מקפדת - אין אנו צריכין לבדוק אותו דמסתמא מינח ניחא ליה), ולא ידענא הי מינייהו (באיזה מהן [מעשר או הקדש] תלה באשה ואיזו תלה בשניהם)!?

אמר רבי ירמיה: ניחזי אנן: מעשר: איהי לא ניחא לה משום טרחא דאורחא (להצריכה להעלותו לירושלים); איהו ניחא ליה דניקני איתתא ממילא (בחנם בלא טורח)! אלא הקדש: תרוייהו לא ניחא להו דנתחיל הקדש על ידייהו (שהוא דבר איסור, וקראן הכתוב 'מועלי מעל'; ואם קידושין הן - הרי נתחלל, שזו היא הוצאתו: כשהוציאוֹ מרשות גבוה ונתנוֹ לה).

(דאמר לא ידעינן הי מינייהו -) ורבי יעקב אמר: [אפשר לומר גם] איפכא (אמר לך: אטו איפכא נמי): מסתברא: מי לא איכא למימר (במעשר לפי שאין שניהן רוצים ובהקדש לפי שאין אשה רוצה): מעשר, איהי לא ניחא לה, משום טירחא דאורחא; איהו לא ניחא ליה משום אונסא דאורחא (דעל כרחך אונסא דאורחא עליה רמיא: שהמעשר אין בו כאן שוה פרוטה שלא ניתן להוציאו אלא בירושלים, שאפילו תמכרנו - דמיו נתפסין בקדושתו, וקידושיהָ צריכין שיהו שוה פרוטה; הילכך אי הוה ידע מעיקרא דמעשר הוא - כיון דבעי לקבולי עליה אונסא דאורחא - לא הוה מקדשה לה ביה, דשכיח לאיתנוסי טפי גבי איתתא מגברא [משום נדה]; אי נמי לא רמי אחריות עליה - לא ניחא ליה דליתניס מינה, פן תיעצב ותאמר לו "קידשתני בדבר שלא נהניתי בו")!? אלא הקדש: בשלמא איהי לא ניחא לה דנתחיל הקדש על ידה (דמה הנאה יש לה בחילולו? אם לא תקבלנו יצטרך זה לקדשה בהיתר משלו); אלא איהו מי לא ניחא ליה דניקני איתתא ממילא (ואף על פי שעליו לשלם להקדש, השתא מיהא ניחא ליה, שמא אין לו משלו עכשיו כלום!)? [רבי יעקב הצליח להסביר מדוע יש מקום להסתפק, ואין להכריע במסורת מרבי יוחנן.]

בעא מיניה רבא מרב חסדא: (הא קאמרינן) אשה - אין מתקדשת (בשגגת הקדש לרבי מאיר); מעות מהו שיצאו לחולין (להנות מהן עתה, וזה יתחייב בהן [ובחומש וב]קרבן מעילה)?

אמר ליה: אשה אין מתקדשת - מעות היאך יצאו לחולין (במה יצאו מרשות הקדש, אחרי שאין דבריהם [שתתקדש בהם] קיימין)?

בעא מינה רב חייא בר אבין מרב חסדא: במכר מאי (לקח החפץ במעות הקדש בשוגג: לרבי מאיר קנה או לא קנה)?

אמר ליה: אף במכר לא קנה (ולא יצאו מעות לחולין, ואין מעילה לרבי מאיר בהקדשות אלא באוכל אוכלי הקדש, אבל המוציא מעות הקדש - אין לו מעילה: בכל מקום שהן – שֵם 'הקדש' עליהם).

איתיביה [בבא מציעא פ"ג מ"יא]: 'חנוני כבעל הבית (שאינו צריך תמיד למעות, שנותנים לו פירות, וכל מכר חנותם באשראי, ודי לו במיעוט מעות שבידו) - דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: חנוני כשולחני' (משנה היא במעילה: 'גזבר המפקיד מעות אצל שולחני: אם צרורין - לא ישתמש בהם, לפיכך אם הוציא - לא מעל הגזבר אלא שולחני, ואם מותרים - ישתמש בהם; לפיכך אם הוציא - מעל הגזבר', דברשותיה עבד, דמידע ידע דשולחני צריך למעות תדיר, אבל בעל הבית - בין כך ובין כך לא ישתמש בהן, דלאו אדעתא דהכי אפקדינהו גביה, דסתם בעל הבית אינו משתמש תמיד במעות; לפיכך אם הוציא מעל בעל הבית, ולא הגזבר שהפקידו).

עד כאן לא קא מיפלגי אלא דמר סבר חנוני כשולחני, ומר סבר חנוני כבעל הבית; אבל דכולי עלמא: אם הוציא (מעות הקדש) – מעל (אחד מהם; אלמא במכר לרבי מאיר קנה: דאם לא קנה - היאך יצאו מעות לחולין?)!

רבי מאיר - לדבריו דרבי יהודה קאמר: לדידי אם הוציא נמי לא מעל (לא זה ולא זה: שאין מעילה במעות אלא באוכלין), אלא לדידך (דיש מעילה במעות) אודי לי מיהא דחנוני כבעל הבית (והוא מעל, ולא גזבר, דלאו ברשותיה עבד)! ואמר ליה (רבי יהודה): לא (לא מודינא לך בהא), (אלא) כשולחני (הוא, ומעל גזבר, דמידע ידע דצריך תמיד למעות לקנות סחורה).

אמר רב:

[לכאורה בנגוד למה שלמדנו לעיל:

רבי יהודה		רבי מאיר
מזיד	שוגג	מזיד	שוגג
קידש	לא קידש	לא קידש	לא קידש	מעשר שני
לא קידש	קידש	קידש	לא קידש	הקדש

(קידושין נד,א)

חזרנו על כל צדדים של רבי מאיר ולא מצינו 'הקדש: בשוגג אין מתחלל, במזיד מתחלל' (כלומר: אף על פי ששנינו לרבי מאיר בשוגג לא קידש - לאו משום דסבירא ליה 'הקדש בשוגג אין מתחלל', שחזרנו בכל מקום ששנה רבי מאיר בהלכות הקדש, ולא מצינו מקום שאמר בו 'הקדש מתחלל במזיד ואין מתחלל בשוגג', אלא בין בשוגג בין במזיד – מתחלל; וליתנהו להני טעמא דרבי יוחנן, דלרבי מאיר יש מעילה במעות הקדש וכיון דמעל נפק לחולין), ומשנתינו (דקתני בשוגג לא קידש אלמא לא נתחלל) - בכתנות כהונה שלא בלו (וראויין לעבודה, וכל זמן שראויין לעבודה - אין מעילה בשגגתן): הואיל וניתנו (שלכך הוקדשו מתחלה:) ליהנות בהן (ליהנות בהן שוגגין, רק שלא יתכוין לחללן), לפי שלא ניתנה תורה למלאכי השרת (שיהו הכהנים זריזים כמלאכים להפשיטן בגמר עבודה ולא יַשְהוּם עליהם אחר העבודה כהרף עין).

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)

מקרא - באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com