קידושין דף נד

דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

קידושין דף נד

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(קידושין נג,ב)

אמר רב:

[לכאורה בנגוד למה שלמדנו לעיל:

רבי יהודה		רבי מאיר
מזיד	שוגג	מזיד	שוגג
קידש	לא קידש	לא קידש	לא קידש	מעשר שני
לא קידש	קידש	קידש	לא קידש	הקדש

(קידושין נד,א)

חזרנו על כל צדדים של רבי מאיר ולא מצינו 'הקדש: בשוגג אין מתחלל, במזיד מתחלל' (כלומר: אף על פי ששנינו לרבי מאיר בשוגג לא קידש - לאו משום דסבירא ליה 'הקדש בשוגג אין מתחלל', שחזרנו בכל מקום ששנה רבי מאיר בהלכות הקדש, ולא מצינו מקום שאמר בו 'הקדש מתחלל במזיד ואין מתחלל בשוגג', אלא בין בשוגג בין במזיד – מתחלל; וליתנהו להני טעמא דרבי יוחנן, דלרבי מאיר יש מעילה במעות הקדש וכיון דמעל נפק לחולין), ומשנתינו (דקתני בשוגג לא קידש אלמא לא נתחלל) - בכתנות כהונה שלא בלו (וראויין לעבודה, וכל זמן שראויין לעבודה - אין מעילה בשגגתן): הואיל וניתנו (שלכך הוקדשו מתחלה:) ליהנות בהן (ליהנות בהן שוגגין, רק שלא יתכוין לחללן), לפי שלא ניתנה תורה למלאכי השרת (שיהו הכהנים זריזים כמלאכים להפשיטן בגמר עבודה ולא יַשְהוּם עליהם אחר העבודה כהרף עין).

תא שמע: 'כתנות כהונה שבלו - מועלין בהם, דברי רבי מאיר'; מאי? לאו אפילו לא בלו?

לא, בלו דוקא (דכיון דאין ראויין לעבודה - הרי הן כשאר הקדש ולא ניתנו ליהנות בהן).

תא שמע: '(שופרות היו במקדש, ובהם נותנים שקלים; באחד כתוב עליו 'תקלין חדתין', ומי שלא שקל שקלו באדר, שמביאו בתוך שנתו - נותנו לתוכה, והגזברין נותנים אותו בלשכה כשמגיע אחד מפרקי התרומה - שבשלשה פרקים תורמין אותה; ובשני כתוב 'תקלין עתיקין', ומי שלא שקל אשתקד - מביאו לשנה הבאה, ונותנן לתוך שופר זה, והגזברים מפנין אותן מעות לשירי לשכה משנה שעברה:) מועלים ב'חדתין' (שהרי לקרבנות צבור הן עומדין) ואין מועלים ב'עתיקים' (שתורת שירי לשכה עליהם, וניתנים לחומת העיר ומגדלותיה, וכל צרכי תקון העיר, כדלקמן) [- דברי רבי יהודה [הגירסא 'דברי רבי יהודה' בספק] (וקסבר רבי יהודה 'אין מעילה בשירי לשכה' שנשאר עודף על הקופות לאחר שלש תרומות); רבי מאיר אומר: מועלין אף בעתיקים, שהיה רבי מאיר אומר: מועלין בשירי הלשכה' – ואמאי (מועלין בהן)?: נימא (לא נתנו שגגות אותן מעות למעילה מאחר שעומדין לחומת העיר) 'הואיל וניתנו ליהנות, לפי שלא ניתנה תורה למלאכי השרת (שיהיו זריזים מליהנות מן החומה לישב בצילה ועליה)' דהא חומת העיר ומגדלותיה משירי הלשכה אתו, דתנן [שקלים פ"ד מ"ב] 'חומת העיר ומגדלותיה וכל צרכי העיר באין משירי הלשכה' (אלא על כרחך אף על פי שהותרה הנאת החומה לענין שאר הנאות מיהא בקדושתייהו קיימי)!?

לא תימא 'רבי מאיר' אלא אימא 'רבי יהודה' (אימא: 'רבי יהודה אומר: מועלין בעתיקים' [ולא כמו שגרסנו: 'ואין מועלים בעתיקין' – דברי רבי יהודה], כדאמרי במתניתין נמי: 'בשוגג קידש', דקסבר: אף על פי שניתנו כתנות כהונה ליהנות לכהנים לאחר עבודה - לענין שאר הנאות בקדושתייהו קיימי, ומעל זה בקידושין, ויצאו לחולין; אבל מזיד - שאין בו מעילה - לא נתחלל ולא קידש).

תא שמע, דתניא: 'אמר רבי ישמעאל בר רבי יצחק: אבני ירושלים שנשרו - מועלים בהם, דברי רבי מאיר.'

לא תימא 'רבי מאיר' אלא אימא 'רבי יהודה'.

אי רבי יהודה - ירושלים מי מיקדשא? והתנן: [נדרים פ"א מ"ג] '"כאימרא" ("הרי עלי ככר זה כאימרא" = כשה התמיד) "כדירים" (דיר בהמות הקדש ודיר העצים), "כעצים", "כאישים", "כהיכל", "כמזבח", "כירושלים": רבי יהודה אומר: כל האומר "ירושלים" - לא אמר כלום'; וכי תימא (הא דאמר רבי יהודה לא אמר כלום) משום דלא אמר "כירושלים" (אלא "הרי זה עלי ירושלים") - והתניא: 'רבי יהודה אומר: כל האומר "כירושלים" לא אמר כלום, עד שידור בדבר הקרב בירושלים'!?

(קידושין נד,ב)

תרי תנאי נינהו ואליבא דרבי יהודה (איכא למאן דאמר: ירושלים מקדשא כהקדש: שאם יטול מאבני החומה לבנות בביתו – מעל; ואיכא למאן דאמר: לא מקדשא).

אמר עולא משמיה דבר פדא (פליג אדרב, וסבירא ליה כרבי יוחנן, דטעמא דרבי מאיר במתניתין: משום דקסבר אין הקדש מתחלל בשוגג, דמקח טעות הוא, דלא ניחא ליה דנתחלל הקדש על ידיה): 'אומר היה רבי מאיר: הקדש במזיד מתחלל, בשוגג אין מתחלל; ולא אמרו בשוגג מתחלל אלא לענין קרבן בלבד (כלומר: לא כתיב בתורה מתחלל אלא שצריך קרבן מעילה אבל המעות כל מקום שהולכות הקדש הם)'.

וכי מאחר דאין מתחלל - קרבן במאי מחייב?

אלא כי אתא רבין פריש משמיה דבר פדא: 'אומר היה רבי מאיר: הקדש במזיד – מתחלל, בשוגג - אין מתחלל; ולא אמרו 'בשוגג מתחלל' אלא לענין אכילה בלבד' (האוכל ככר של הקדש - דאזל ליה הקדש, והוא הדין להדלקת נר, ולכל הנאה; אבל הוצאת מעות הקדש - אין בהם מעילה, דלא נפקי מרשות הקדש)'.

אמר רב נחמן אמר רב אדא בר אהבה: הלכה כרבי מאיר במעשר (דממון גבוה הוא), הואיל וסתם לן תנא כותיה, והלכה כרבי יהודה (דשוגג מתחלל ולא מזיד) בהקדש, הואיל וסתם לן תנא כותיה.

'כרבי מאיר במעשר' - מאי היא?

דתנן: '[פאה פ"ז מ"ו] כרם רבעי: בית שמאי אומרים: אין לו חומש (המחלל פירותיו להעלות הדמים לירושלים - אין צריך להוסיף חומש, ואפילו בעליו) ואין לו ביעור (בשנה שלישית וששית של שמיטה, שהמעשרות מתבערים מן הבית, שאסור להשהותן יותר, כדכתיב 'כי תכלה לעשר וגו'), ובית הלל אומרים: יש לו (כדיליף לקמן);

בית שמאי אומרים: יש לו (דין) פרט (בשעת בצירה, וכתיב (ויקרא יט,י) 'ופרט כרמך לא תלקט') ויש לו (דין) עוללות (אשכול שאין לו פסיגין אלא אחת היא כולה) (ד'כרמך' קרינא ביה; והעניים אוכלין אותן בירושלים או פודין אותן ומעלין דמיהן), ובית הלל אומרים: כולו לגת (דקסברי כולו ממון גבוה הוא, כמעשר שני, דיליף מיניה; כדמפרש ואזיל, ולא קרינא ביה 'כרמך').

מאי טעמא דבית הלל?

גמרי [ויקרא יט,כד: ובשנה הרביעת יהיה כל פריו] קודש [הלולים לה' [ויקרא כז,ל] וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ לה' הוא] קודש [לה'] ממעשר: מה מעשר יש לו חומש ויש לו ביעור אף כרם רבעי יש לו חומש ויש לו ביעור; ובית שמאי לא גמרי קודש קודש ממעשר.

'ובית הלל אומרים: כמעשר (דמדמו כרם רבעי למעשר)' - כמאן סבירא להו (במעשר לענין ממון גבוה או ממון הדיוט)?: אי כרבי יהודה - אמאי 'כולו לגת'? האמר: מעשר - ממון הדיוט הוא? אלא לאו כרבי מאיר (ובית הלל - כסתם משנה חשיב להו: דהלכה כמותן)!

'כרבי יהודה בהקדש' מאי היא (היכן תנן 'בשוגג מתחלל במזיד אין מתחלל')?

דתנן [מעילה פ"ו מ"ב]: '(רישא הכי תנן: 'שלח ביד חרש שוטה וקטן, עשו שליחותן - גזבר מעל; לא עשו שליחותן - לא מעל) שילח ביד פיקח ונזכר עד שלא הגיע אצל חנווני (ואוקמינן התם כשהוזכרו שניהם: גיזבר ושליח) - חנווני מעל לכשיוציא [YH1] (דשגגה גביה איתיה, אבל הני מזידין נינהו, ולא מחייבי מעילה; אלמא: שוגג מתחלל, מזיד אין מתחלל).

וכרבי יהודה במעשר - מי לא תנן? והתנן [מעשר שני פ"ה מ"ה]: 'הפודה מעשר שני שלו - מוסיף עליו חמישיתו, בין משלו (שהפריש מכריו) בין שניתן לו במתנה' (קא סלקא דעתן לאחר שהפריש ניתן לו, וקתני 'מוסיף חומש' - דשלו הוא, וקרינן ביה 'אם גאל יגאל איש ממעשרו' (ויקרא כז,לא))- מני?: אילימא רבי מאיר היא - מי מצי יהיב ליה במתנה? והאמר 'מעשר - ממון גבוה הוא' (ולא מצי יהיב ליה, והוה ליה זה שניתן לו כאילו אינו שלו, ואין מוסיף חומש אלא בעלים דלא קרינא ביה 'ממעשרו')?! אלא - לאו רבי יהודה?

לא, לעולם רבי מאיר, והכא במאי עסקינן? - כגון דיהיב ניהליה בטיבליה, וקסבר: מתנות שלא הורמו כמי שלא הורמו דמיין (דאיכא למאן דאמר בעלמא כמי שהורמו דמיין, ואיהו סבירא ליה: כל זמן שלא הורם - לאו ממון גבוה הוא, דאין שם מעשר עליו לכלום).

תא שמע [מעשר שני פ"ה מ"ה]: 'הפודה נטע רבעי שלו - מוסיף עליו חמישיתו, בין משלו בין שניתן לו במתנה'; - מני?: אילימא רבי מאיר - מי מצי יהיב ליה? והא גמרי 'קודש' 'קודש' ממעשר (האי תנא גמר ממעשר, דאי לא גמיר - חומש בנטע רבעי מנא ליה)? אלא לאו (- אלמא מעשר נמי ניתן במתנה -) רבי יהודה!

לעולם רבי מאיר; והכא במאי עסקינן? - כגון דיהיב כשהוא סמדר (כשהענבים ניכרים לאחר שנפל הפרח; וקא משמע לן דכל זמן שהוא סמדר יכול לתתן במתנה, שאין שֵם 'רבעי' עליו) ודלא כרבי יוסי דאמר (במסכת ערלה) סמדר אסור מפני שהוא פרי (וקרינא ביה 'ערלתו את פריו').

תא שמע [מעשר שני פ"ד מ"ו]: 'משך הימנו (איש מחבירו) מעשר בסלע, ולא הספיק לפדותו עד שעמד בשתים - נותן סלע (וקנה את המעשר; שמשעה שמשכו – קנאו, ולא אמרינן 'ברשות בעליו מעשר אייקר' וצריך לחללו בשנים) ומשתכר בסלע, ומעשר שני שלו (מפני שמעשר שני שלו: שהמעשר - ממון הדיוט, ונקנה במשיכה)'; מני? אילימא רבי מאיר - אמאי משתכר בסלע? 'ונתן את הכסף וקם לו (אין הקדש נקנה במשיכה, דכתיב ביה [ויקרא כז,יט] 'ואם גאל יגאל את השדה, המקדיש אתו] ויסף חמישית כסף ערכך עליו וקם לו', ואין שטר וחזקה קונין קרקעותיו, ולא משיכה את מטלטלין)' אמר רחמנא!? אלא - לאו רבי יהודה!?

לעולם רבי יהודה; והכא חד סתמא והכא תרי סתמי (כרבי מאיר סתם לן תרי זמני: בשתי מקומות תנא רבי משנה זו דכרם רבעי: חדא בסדר זרעים (מעשר שני פ"ה מ"ג) וחדא בעדיות (פ"ד מ"ה)).

ואי סתמא דוקא - מה לי חד סתמא מה לי תרי סתמי?<

אמר רב נחמן בר יצחק: הלכה כרבי מאיר, הואיל ותנן בבחירתא כוותיה (מסכת עדיות קרי 'בחירתא', שכל דבריהם העידו מפי הגדולים, והלכה כמותן).

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)

מקרא - באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com