דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(קידושין נה,א)
תנן התם [שקלים
פ"ז מ"ד]: 'בהמה
שנמצאת מירושלים למגדל עדר וכמדתה לכל רוח: זכרים עולות, נקבות זבחי שלמים' (משום
דחיישינן שמא מירושלים יצאת, ורוב בהמות היוצאות ממנה זבחים הם, ואיכא לספוקי בכל
זבחים שהיא ראויה להם; הילכך זכר - דחזי לעולה - מספקא לעולה; ולקמן פריך עלה;
'נקבות זבחי שלמים' דאילו בעולה ליכא לספוקי).
אלא זכרים
עולות הוא דהוו, זבחי שלמים לא הוו (בתמיה: דילמא שלמים היא, והיכי
מקריב לה עולה)?
אמר רבי
אושעיא: (כלומר: איהי [הבהמה
שנמצאה] - ודאי לא קרבה;) הכא בבא לחוב בדמיהן עסקינן (והכי
קאמר: אם בא אדם זה לעשות לה תקנה, ובא לקבל על עצמו חוב כל דמיה שהוא בספק,
ולהוציאה לחולין, ולהקדיש את דמיה:),
והכי קאמר: (אם זכר הוא נתחייב אף בדמי עולה) חיישינן שמא עולות (הן); ורבי מאיר היא, דאמר (במתניתין
(לעיל נב,ב)): הקדש במזיד מתחלל (ויכול זה
להוציאן לחולין מזיד, ויתפסו הדמים בקדושתם, ועל ידי תנאי יביא שני דמים: אחד
לעולה ואחד לשלמים, ויאמר "אם עולה היא - הרי היא מתחלל על זו, והשני יהא
שלמי נדבה; ואם שלמים היא - הרי היא מחוללת על של שלמים, והשני לנדבת עולה").
וקדושת הגוף (דקדשי
מזבח) מי מתחלל (בלא
מום)? והתנן [מעילה
פ"ה מ"ג]: 'אין מועל
אחר מועל במוקדשין (אין שתי מעילות זו אחר זו בקרן אחד של הקדש: דכיון
שמועל בו הראשון - יצא לחולין) אלא
בבהמה (של קדשי מזבח הראויה לקרבן לפי שאין יוצאה לחולין כשהיא
תמימה, וכן) ובכלי שרת בלבד;
כיצד? היה רוכב על גבי בהמה, בא חבירו ורכב, בא חבירו ורכב - כולם מעלו; היה שותה
בכוס של זהב, בא חבירו ושתה, בא חבירו ושתה - כולם מעלו'!
ההיא - רבי
יהודה היא (מדקתני 'אין מועל אחר מועל', אלמא מקמא הוא דנפיק
לחולין, אף על גב דשוגג הוא; דאי מזיד - ליכא מעילה; והאי סברא - לרבי יהודה הוא,
דשמעת ליה דאמר במתניתין (שם) 'הקדש בשוגג מתחלל'), הא - רבי מאיר (היא הך
מתניתין דשקלים, דבהמה שנמצאת כרבי מאיר - מוקמינן לה, דאמר הקדש מתחלל במזיד;
ואפילו קדושת הגוף נמי מתחלל)!
(ופרכינן:) מדרבי יהודה נשמע לרבי מאיר (בחילול
מזיד; דהא פלוגתייהו ליתא אלא [אם
מתחלל] במזיד ושוגג [או
בשוגג], אבל בקדושת הגוף וקדושת דמים אין מחלוקת ביניהם
באותו הקדש שאין מתחלל: לרבי יהודה בשוגג אין מתחלל, במזיד לרבי מאיר): לאו אמר רבי יהודה 'הקדש בשוגג מתחלל (והיא
עיקר חילול) וקדושת הגוף לא מתחלא (שוגג)'? לרבי מאיר נמי: אף על גב דהקדש במזיד מתחלל (עיקר
חילול הקדש במזיד) - קדושת הגוף לא
מתחלא!?
(ומשני:) התם לא קא מכוין לאפוקינהו לחולין, הכא קא מכוין לאפוקינהו לחולין (כלומר:
חילול דמזיד לרבי מאיר עדיפא מחילול דשוגג לרבי יהודה: דאילו שוגג לא מכוין
לאפוקינהו לחולין, וגזירת הכתוב הוא: מדמחייביה רחמנא קרבן מעילה - הילכך קדושת
הגוף לא מיתחיל; אבל חילול מזיד לרבי מאיר - מכוין לאפוקינהו לחולין, הילכך קדושת
הגוף נמי מיתחלא).
(אדרבי אושעיא פריך, דאוקמא ההיא דשקלים כרבי מאיר:) אימר דשמעת ליה לרבי מאיר (דאמר
'הקדש במזיד מתחלל' -) בקדשי קדשים (כגון
קדשי הבית, דהיינו סתם הקדש, והוא הדין לקדשי קדשים, דכולהו הוי לגבוה כקדשי בדק
הבית); בקדשים קלים מי שמעת ליה (וההיא
דבהמה איכא לספוקי נמי בקדשים קלים, והיכא שמעת ליה לרבי מאיר דמתחללין במזיד)?
אמר ליה ההוא
מרבנן, ורבי יעקב שמיה: קל וחומר: קדשי קדשים מתחללים - קדשים קלים לא כל שכן!
איתמר נמי: אמר רבי חמא ברבי עקיבא אמר רבי יוסי ברבי חנינא: 'אומר היה רבי מאיר: הקדש במזיד מתחלל, בשוגג אין מתחלל, אחד קדשי קדשים ואחד קדשים קלים, קל וחומר: קדשי קדשים מתחללים - קדשים קלים לא כל שכן'!
(קידושין נה,ב)
תהי בה (בהא
דרבי אושעיא) רבי יוחנן: (דכל
בהמות מזבח אסור לחללה תמימה, שנאמר: 'ואם בבהמה הטמאה ופדה
בערכך' [ויקרא כז,כז], ואמר מר (מנחות
קא,א) בבעלי מומין שנפדו הכתוב מדבר: יכול יופדו על מום עובר כו';
וזה שבא לימלך ולחוב בדמיה;) וכי
אומרים לו לאדם עמוד וחטא (לחללה מזיד) בשביל שתזכה (בשביל שתזכה לתקן הקרבתה
של בהמה זו)?
אלא אמר רבי
יוחנן: (הא דקתני 'זכרים = עולות' - לא היא, ולא דמיה קריבין
בעודה תמימה, אלא:) ממתין לה עד
שתומם (מום קבוע ויהא מותר לחללה), ומייתי שתי בהמות (חדא
לעולה וחדא לשלמים), ומתנה ("אם
זו עולה - תהא זו עולה תחתיה, וחבירתה שלמי נדבה; ואם זו שלמים - תהא זו שלמים
תחתיה, וחבירתה עולת נדבה").
אמר מר: [שקלים
פ"ז מאן דאמר: בהמה שנמצאת מירושלים למגדל עדר וכמדתה לכל רוח] זכרים = עולות; - דילמא תודה היא ?
דמייתי נמי
תודה;
מייתי נמי לחם.
ודילמא אשם הוא
(וליכא למימר דנייתי נמי אשם, דאין אשם בא נדבה[1])?
(ומשני)
אשם - בן שתי שנים (דאשם גזילות ומעילות ושפחה חרופה כתיב בהן איל), ואישתכח בן שנה (והאי
מתניתין דאשתכח בן שנה וליכא לספוקי באשם).
ודילמא אשם
מצורע הוא, אשם נזיר הוא (דכתיב בהו 'כבש')?
לא שכיחי.
ודילמא פסח
הוא?
פסח בזמנו (כל
זמן שהוא ראוי לפסח) - מזהר זהירי
ביה, ושלא בזמנו (עבר זמנו) שלמים הוא (והא מייתי שלמים).
ודילמא בכור
ומעשר נינהו?
למאי הילכתא (תירוצא
הוא, כלומר: למאי הילכתא אתית לספוקינהו בבכור ומעשר) למיכלינהו במומן (שספק בכור וספק מעשר
נאכלין במומן לבעלים, שהרי אין להם פדיון)? הכי נמי (והני נמי - לכשנפדו -) במומן מתאכלי (ואוכלן בתורת בכור ומעשר
שאין נשחטין באיטליז ואין נשקלין בליטרא)!
אמר מר: 'נקבות
= זבחי שלמים'; דילמא תודה היא?
דמייתי תודה.
והא בעינן לחם?
דמייתי נמי
לחם.
ודילמא חטאת
היא?
חטאת - בת שנתה
(היא, דכתיב (ויקרא ה,ו) 'נקבה
מן הצאן – כשבה'; וכל כשבה - בת שנתה היא), ואישתכח בת שתי שנים (ובהמה
דמתניתין בבת שתי שנים עסקינן).
ודילמא חטאת
שעברה שנתה?
לא שכיח.
אשתכח בת שנתה –
מאי?
תניא: 'חנניא
בן חכינאי אומר: עז בת
שנתה לחטאת (לישנא
דקרא (במדבר טו,כז); לסימנא בעלמא נקט, כלומר: אם בת
שנתה היא - מקריבה חטאת);
לחטאת סלקא
דעתך (דילמא לאו חטאת היא, והיכי קריבה? ותנאי נמי ליכא: דחטאת לא
קרבה נדבה)?
אלא אמר אביי: כחטאת
(כדין חטאת שאינה ראויה ליקרב, כגון חמש חטאות דאזלי למיתה (תמורה
טז,א)): כונסה לכיפה
('לכיפה' לאו דוקא; או שמא כיפה היתה מתוקנת לכך) והיא מתה מאליה (שאין
נותנין לה מזונות).
תנו רבנן: 'אין לוקחים בהמה במעות מעשר שני (חוץ לירושלים, דכתיב (דברים יד,כה-כו): 'וצרת הכסף בידך'[YH1]; ועוד: שמא תכחיש בטורח הדרך)
(קידושין נו,א)
ואם לקח
בשוגג (שלא ידע שהן מעות מעשר שני) - יחזרו דמים למקומם (כופין
המוכר להחזיר הדמים, דמקח טעות הוא: שאילו ידע שהן מעות מעשר - לא היה לוקחה,
דטריחא ליה מילתא להוליכה לירושלים, ובמעות הוה ניחא ליה לאמטויינהו); במזיד - תעלה ותאכל במקום (בירושלים,
דכתיב (דברים יב,ה): אל
המקום אשר יבחר וגו'); אמר רבי יהודה (אמזיד קאי): במה דברים אמורים? - במתכוין ולקח תחילה לשם
שלמים (שכן דרך כל בהמות שנקחות בכסף מעשר: ליקרב שלמים, כדילפינן
לה במנחות (פב,א): 'שם' 'שם': 'וזבחת
שלמים ואכלת שם' [דברים כז,ז] ובמעשר
כתיב 'ואכלת שם' [דברים
יד,כה]), אבל
במתכוין להוציא מעות מעשר שני לחולין (שלקחה לאוכלה חוץ למקום) - בין שוגג בין מזיד - יחזרו דמים למקומם' ('בין שוגג' - לאו א'מתכוין
להוציא לחולין' קאי, דאם כן לאו שוגג הוא!? והאי 'מתכוין' דקתני - אמזיד קאי, והכי
קאמר: אבל לקחה לשם חולין, דמזיד דידיה מתכוין להוציא מעשר לחולין הוא - בין שוגג
בין מזיד יחזרו דמים למקומם: שוגג - משום דמקח טעות הוא, ומזיד - דקנסיה ליה
למוכר, כדאמר לקמן: דלאו עכברא גנב אלא חורא גנב.)
והאנן תנן (לעיל
נב,ב) 'רבי יהודה אומר: במזיד
קידש' (דכיון דליכא טעות, משום קנסא לא אמרי רבנן דליבטול)?
אמר רבי אלעזר:
(מתניתין ליכא למיקנסיה כלל:) אשה יודעת שאין מעות מעשר שני מתחללין על ידה (ולא
נתכוונה להוציאו לחולין), ועולה
ואוכלתו בירושלים (אבל מוכר זה יודע שהמעות מתחללות על הבהמה, וחולין הן
בידו, ועבר על 'לפני עור לא תתן מכשול' (ויקרא
יט,יד) דיודע שהלוקח מתכוין לאוכלה בעירו).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible when the cursor rests on the
number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit
option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers
of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is © 2000, 2006, 2007, 2008 by Julius
Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material without
remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com
[1] אין
אשם בא נדבה לדעת כמה תנאים, אך לדעת רבי אליעזר וסייעתו – אשם תלוי באה נדבה,
כבמשנה כרתות פ"ו מ"ג: רבי
אליעזר אומר: מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום ובכל שעה שירצה, והוא היה נקרא אשם
חסידים. אמרו עליו על בבא בן בוטא שהיה מתנדב אשם תלוי בכל יום חוץ מאחר יום הכיפורים
יום אחד. אמר" המעון הזה! אילו היו מניחים לי הייתי מביא, אלא אומרין לי:
המתן עד שתיכנס לספק. וחכמים אומרין: אין מביאין אשם תלוי אלא על דבר שזדונו כרת
ושגגתו חטאת.
ומתוך שהגמרא חפצה לתרץ אליבא דחכמים – מתעלמת מהאפשרו
לתרץ כרבי אליעזר וסיעתו – שהיו בזמן הבית!
ואילו היו מתרצים אליבא דרבי אליעזר וסיעתו לא היו
צריכים להעמיד בהיכי תימצי דאשתכח בן שנה; ולפי היכי תימצי זה – מה נאמר שהדין הוא
אם אשתכח בן שנתיים? שיביא גם אשם? ואם כן – לדעת חכמים – אינו יכול, ואין תיקון
לבהמה זו;
אולם הגמרא היתה יכולה להסביר את ההלכה
בבהמה שנמצאה קרוב לירושלים לפי העיקרון שהולכים אחר.
[YH1] ומה שכתוב בפסוק אחרכך: ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן וביין ובשכר ובכל אשר
תשאלך נפשך ואכלת שם לפני ה' אלהיך ושמחת אתה וביתך – הכוונה בירושלים