קידושין דף נו

דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

קידושין דף נו

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(קידושין נה,ב)

תנו רבנן: 'אין לוקחים בהמה במעות מעשר שני (חוץ לירושלים, דכתיב (דברים יד,כה-כו): 'וצרת הכסף בידך'[YH1] ; ועוד: שמא תכחיש בטורח הדרך)

(קידושין נו,א)

ואם לקח בשוגג (שלא ידע שהן מעות מעשר שני) - יחזרו דמים למקומם (כופין המוכר להחזיר הדמים, דמקח טעות הוא: שאילו ידע שהן מעות מעשר - לא היה לוקחה, דטריחא ליה מילתא להוליכה לירושלים, ובמעות הוה ניחא ליה לאמטויינהו); במזיד - תעלה ותאכל במקום (בירושלים, דכתיב (דברים יב,ה): אל המקום אשר יבחר וגו'); אמר רבי יהודה (אמזיד קאי): במה דברים אמורים? - במתכוין ולקח תחילה לשם שלמים (שכן דרך כל בהמות שנקחות בכסף מעשר: ליקרב שלמים, כדילפינן לה במנחות (פב,א): 'שם' 'שם': 'וזבחת שלמים ואכלת שם' [דברים כז,ז] ובמעשר כתיב 'ואכלת שם' [דברים יד,כה]), אבל במתכוין להוציא מעות מעשר שני לחולין (שלקחה לאוכלה חוץ למקום) - בין שוגג בין מזיד - יחזרו דמים למקומם' ('בין שוגג' - לאו א'מתכוין להוציא לחולין' קאי, דאם כן לאו שוגג הוא!? והאי 'מתכוין' דקתני - אמזיד קאי, והכי קאמר: אבל לקחה לשם חולין, דמזיד דידיה מתכוין להוציא מעשר לחולין הוא - בין שוגג בין מזיד יחזרו דמים למקומם: שוגג - משום דמקח טעות הוא, ומזיד - דקנסיה ליה למוכר, כדאמר לקמן: דלאו עכברא גנב אלא חורא גנב.)

והאנן תנן (לעיל נב,ב) 'רבי יהודה אומר: במזיד קידש' (דכיון דליכא טעות, משום קנסא לא אמרי רבנן דליבטול)?

אמר רבי אלעזר: (מתניתין ליכא למיקנסיה כלל:) אשה יודעת שאין מעות מעשר שני מתחללין על ידה (ולא נתכוונה להוציאו לחולין), ועולה ואוכלתו בירושלים (אבל מוכר זה יודע שהמעות מתחללות על הבהמה, וחולין הן בידו, ועבר על 'לפני עור לא תתן מכשול' (ויקרא יט,יד) דיודע שהלוקח מתכוין לאוכלה בעירו).

מתקיף לה רבי ירמיה: והרי בהמה טמאה (דאיכא למימר 'כי שקיל להו למעות - אדעתא לאסוקינהו לירושלים שקיל להו') עבדים וקרקעות, דאדם יודע שאין מעות מעשר שני מתחללין עליהן, ותנן: 'אין לוקחים בהמה טמאה עבדים וקרקעות במעות מעשר שני - אפילו בירושלים, ואם לקח - יאכל כנגדן' (הלוקח יקח מעות משלו, ויאמר: "כל מקום שהמעות ביד מוכר - יהו מחוללות על אלו", ויעלם ויאכלם בירושלים)'!?

אלא הכא (מתניתין) - באשה חבירה עסקינן, דידעה (שאין מעשר שני מתחלל על ידי קידושיה, ועולה ואוכלתן; אבל סתם מוכר לא ידע שאין מעשר מתחלל על בהמה טמאה).

אמר מר: 'אם לקח - יאכל כנגדן' ואמאי? יחזרו דמיו למקומם כי התם (כדאמרן גבי לוקח בהמה טהורה מזיד)?

אמר שמואל:

(קידושין נו,ב)

'כשברח (המוכר שהדמים בידו)';

(ומתמהינן:) וטעמא – דברח, הא לא ברח קנסינן למוכר? ונקנסיה ללוקח!?

לאו עכברא גנב אלא חורא גנב (אלמלא חור שהעכבר מצניע גניבתו שם - לא היה גונב).

ואי לא עכברא - חורא מאי קעביד (גירסת רש"י: חורא מנא ליה: מאין לו הגניבה)?

מסתברא: כל היכא דאיכא איסורא - התם קנסינן.

משנה:

המקדש בערלה, בכלאי הכרם, בשור הנסקל, ובעגלה ערופה, בצפורי מצורע, ובשער נזיר, ופטר חמור, ובשר בחלב, וחולין שנשחטו בעזרה - אינה מקודשת (דכולהו איסורי הנאה נינהו כדיליף לה בגמרא); מכרן וקידש בדמיהן – מקודשת (דאין הדמים נתפסין באיסור, כדיליף לקמן).

גמרא:

'בערלה' – מנלן (שאסורה בהנאה)?

דתניא: '[ויקרא יט,כג: וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו שלש שנים יהיה לכם] ערלים לא יאכל; אין לי אלא איסור אכילה, הנאה מנין שלא יהנה ממנו (כגון) ולא יצבע בו (שלא יצטבע בו בפירי הראוי ליצטבע בו כגון קליפי אגוזין, ושומר לפירי אסור כפירי) ולא ידליק בו את הנר (כגון מן השמן)? תלמוד לומר: 'וערלתם ערלתו' - לרבות את כולם'.

'בכלאי הכרם' – מנלן [שאסורה בהנאה]?

אמר חזקיה אמר קרא [דברים כב,ט: לא תזרע כרמך כלאים] פן תקדש [המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם] - פן תוקד אש;

רב אשי אמר: פן יהיה קדש.

אי מה קדש תופס את דמיו ויוצא לחולין - אף כלאי הכרם תופס את דמיו ויוצא לחולין (אלמה תנן במתניתין: 'מכרן וקידש בדמיהם – מקודשת'? אלמא אין אוסרין את דמיהם)?

אלא מחוורתא כדחזקיה.

'שור הנסקל' – מנין [שאסור בהנאה]?

דתניא: 'ממשמע שנאמר [שמות כא,כח: כי יגח שור את איש או את אשה ומת] סקול יסקל השור [ולא יאכל את בשרו ובעל השור נקי] - איני יודע שנבילה היא (הואיל וסקלו), ונבילה אסורה באכילה (ונבלה כבר למדנו מ'לא תאכלו כל נבלה' (דברים יד,כא) שאסורה באכילה)? מה תלמוד לומר 'לא יאכל את בשרו'?

מגיד לך שאם שחטו לאחר שנגמר דינו - אסור באכילה (ותרתי אשמועינן קרא: 1)סקול יסקל השור 2)ואם נשחט - לא יאכל);

בהנאה מנין?

תלמוד לומר: ובעל השור נקי'

מאי משמע?

שמעון בן זומא אומר: כאדם שאומר לחבירו 'יצא פלוני נקי מנכסיו, ואין לו בהם הנאה של כלום.'

ממאי דהאי 'לא יאכל את בשרו' להיכא דשחיט לאחר שנגמר דינו הוא דאתא? דילמא היכא דשחיט לאחר שנגמר דינו שרי, והא 'לא יאכל' - היכא דסקליה מיסקל הוא דאתא (ולאסריה בהנאה אתא, ד'לא יאכל' משמע איסורי הנאה) וכדרבי אבהו אמר רבי אלעזר, דאמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר: כל מקום שנאמר 'לא יאכל' 'לא תאכל' ו'לא תאכלו' - אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה (כדרבי אבהו - דמנבילה [לא] נפקא לן בה איסור הנאה, שהנבלה פֵרֵט בה הכתוב היתר הנאה! ולהכי כתיב בדידיה [בשור הנסקל] בהדיא 'לא יאכל' ולא פרט אחריו היתר; 'ובעל השור נקי' - לדרשא אחרינא אתא: לחצי כופר ודמי ולדות, כדלקמן) עד שיפרט לך הכתוב כדרך שפרט לך בנבילה (דמדאיצטריך לפרש בנבילה 'לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה' (דברים יד,כא), למשרייה בהנאה, ולא נכתב בו אלא 'לא תאכלו' - שמע מינה 'לא תאכלו' איסור הנאה הוא; ובפסחים (כב,א) פרכינן עלה טובא).

('לגר בנתינה ולעובד כוכבים במכירה' לא גרסינן במילתיה דרבי אבהו, דאי הוה סבירא ליה 'דברים ככתבן דוקא' - תו לא מצי יליף מיניה, דהיכא דלא פרט היתר – ליתסר, דהאי דנבלה לאו אתא להיתר הנאה אלא לאשמועינן דחילופא אסור.)

הני מילי (דשמעינן איסור הנאה מלשון אכילה) היכא דנפקא לן איסור אכילה מ'לא יאכל' (דכיון דמבעי ליה נמי לאזהורי אאכילה - כלל כל הנאות בלשון 'אכילה', דילפינן מנבילה התם ד'לא יאכל' - איסור הנאה נמי משמע); (אבל הכא, דאיסור אכילה מקרא אחרינא נפיק:) הכא איסור אכילה מ'סקול יסקל' נפקא (ולא הוצרך זה אלא להנאה); דאי סלקא דעתך לאיסור הנאה הוא דכתיב - (למה לי לאפוקי הנאה בלשון אכילה?) נכתוב קרא 'לא יהנה' אי נמי 'לא יאכל' (ולשתוק); 'את בשרו' למה לי? - (אלא ודאי לאכילה גופיה איצטריך:) אף על גב דשחטיה כעין בשר (ששחטו) – אסור.

מתקיף לה מר זוטרא: ואימא הני מילי (דאשמעינן קרא דאפילו שחטו אסור) היכא דבדק צור ושחט בה, דמיחזי כסקילה (דסקילה היא; דמנבלה לא מצי נפיק, דלאו נבלה הוא), אבל שחטיה בסכין לא?

מידי סכין באורייתא כתיב (אצל שחיטה? וכיון דהכי הוא - כי שחטה נמי בצור לאו 'סקילה' היא, אלא 'שחיטה' ואסר לך הכתוב בשרו והוא הדין סכין)? ועוד: תניא: 'בכל שוחטין בין בצור בין בזכוכית בין בקרומית של קנה'!?

והשתא דנפקא לן איסור אכילה ואיסור הנאה תרוייהו מ'לא יאכל' - האי 'בעל השור נקי' למאי אתא?

להנאת עורו: סלקא דעתך אמינא 'לא יאכל את בשרו' כתיב: בשרו אסור ועורו מותר.

ולהנך תנאי דמפקי ליה (בבבא קמא מא,ב) האי 'בעל השור נקי' לחצי כופר (שאם הרג את האדם - נקי מחצי כופר, ואף על גב דמועד משלם כופר שלם - לא אמרינן תם ישלם חצי כופר כי היכי דגבי נזקין משלם חצי נזק) ולדמי ולדות (אם נגף אשה הרה ויצאו ילדיה - אינו משלם דמי ולדות לבעל כמו שהאדם הנוגף משלם, כדכתיב (שמות כא,כב) 'ענוש יענש וגו') - הנאת עורו מנא להו?

מ'את בשרו': את הטפל לבשרו;

ואידך?

(קידושין נז,א)

'את' לא דריש (לריבויא), כדתניא ([גירסת רש"י: 'כי האי תנא'] שפירש מלדורשן): 'שמעון העמסוני ואמרי לה נחמיה העמסוני היה דורש כל אתין שבתורה (לריבויא); כיון שהגיע ל'את ה' אלהיך תירא [ואֹתוֹ תעבד ובשמו תשבע] (דברים ו,יג)' - פירש (שירא לרבות שום דבר להשוותו למורא המקום); אמרו לו תלמידיו: רבי! כל אתין שדרשת - מה תהא עליהם? אמר להם: כשם שקבלתי שכר על הדרישה כך קבלתי על הפרישה; עד שבא רבי עקיבא ולימד: 'את ה' אלהיך תירא' - לרבות תלמידי חכמים.'

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)

מקרא - באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com