דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(קידושין נו,ב)
והשתא דנפקא לן
איסור אכילה ואיסור הנאה תרוייהו מ'לא
יאכל' - האי 'בעל השור נקי' למאי אתא?
להנאת עורו:
סלקא דעתך אמינא 'לא יאכל את
בשרו' כתיב: בשרו אסור ועורו מותר.
ולהנך תנאי
דמפקי ליה (בבבא קמא מא,ב) האי 'בעל השור נקי' לחצי כופר (שאם הרג
את האדם - נקי מחצי כופר, ואף על גב דמועד משלם כופר שלם - לא אמרינן תם ישלם חצי
כופר כי היכי דגבי נזקין משלם חצי נזק) ולדמי ולדות (אם נגף אשה הרה ויצאו ילדיה - אינו משלם דמי ולדות
לבעל כמו שהאדם הנוגף משלם, כדכתיב (שמות כא,כב) 'ענוש
יענש וגו') - הנאת
עורו מנא להו?
מ'את בשרו': את הטפל לבשרו;
ואידך?
(קידושין נז,א)
'את' לא דריש (לריבויא), כדתניא ([גירסת רש"י: 'כי
האי תנא'] שפירש מלדורשן): 'שמעון העמסוני ואמרי לה נחמיה העמסוני היה
דורש כל אתין שבתורה (לריבויא); כיון שהגיע ל'את ה' אלהיך תירא [ואֹתוֹ
תעבד ובשמו תשבע] (דברים ו,יג)' - פירש (שירא לרבות שום דבר להשוותו למורא המקום); אמרו לו תלמידיו: רבי! כל אתין שדרשת - מה תהא
עליהם? אמר להם: כשם שקבלתי שכר על הדרישה כך קבלתי על הפרישה; עד שבא רבי עקיבא
ולימד: 'את ה' אלהיך
תירא' - לרבות תלמידי חכמים.'
צצצ
'בעגלה ערופה' –
מנלן [שאסורה בהנאה]?
אמרי דבי רבי
ינאי: כפרה כתיב בה ('כפר לעמך ישראל'
(דברים כא,ח)), כקדשים (וקדשים אסורין בהנאה, שהרי מועלין
בהן (ולא פרכינן 'אי מה קדש כו', דאין משיבין על ההיקש)).
'ציפורי מצורע' – מנלן [שאסורים
בהנאה]?
דתנא דבי רבי
ישמעאל: 'נאמר מכשיר ומכפר מבפנים (מכשיר בפנים: אשם מצורע;
מכפר בפנים: כל הקרבנות) ונאמר
מכשיר ומכפר מבחוץ (ציפורי מצורע 'מכשירי בחוץ' הן, שהרי חוץ לעיר נעשית
מצותה, ולהכשיר את המצורע לבא במחנה; מכפר בחוץ: עגלה ערופה); מה מכשיר ומכפר האמור בפנים עשה בו מכשיר כמכפר
(לא חלק בין אשם מצורע לשאר אשמות) - אף מכשיר ומכפר האמור בחוץ עשה בו מכשיר כמכפר.'
איתמר: ציפורי
מצורע - מאימתי אסורים?
רבי יוחנן אמר
משעת שחיטה, וריש לקיש אמר משעת לקיחה:
רבי יוחנן אמר
משעת שחיטה: שחיטה הוא דאסרה לה (נאסרת השחוטה, והמשולחת מותרת,
כדלקמן);
ריש לקיש אמר
משעת לקיחה (נאסרות שתיהן, עד שישלח המשולחת וניתרת בשילוחה): מעגלה ערופה נפקא: מה (התם) עגלה ערופה (מיתסרא) מחיים (כקדשים) - אף ציפורי מצורע מחיים.
ועגלה ערופה
גופה מאימתי (מאימתי נאסרת? הואיל ואין דמיה קדושין - לא קדושת
מזבח ולא קדושת בדק הבית, אלא היא עצמה לעריפה)?
אמר רבי ינאי:
גבול שמעתי בה ושכחתי (מאימת נאסרת); ונסבין חבריא לומר: ירידתה לנחל איתן (היא
הגורמת לה שם 'עריפה') - היא
אוסרתה.
אי מה עגלה
ערופה משעת לקיחה לא מיתסרא - אף ציפורי מצורע נמי משעת לקיחה לא מיתסרי?
הכי? השתא:
התם, אית ליה גבול אחרינא; הכא - מי אית ליה גבול אחרינא (וכיון
דילפינן לה איסור מחיים – על כרחך קיחה היא דגרמא)?
איתיביה רבי
יוחנן לריש לקיש: '(דברים יד,יא) כל צפור טהורה תאכלו ('כל'
רבויא הוא) - לרבות את המשולחת; (דברים
יד,יב) וזה אשר לא תאכלו
מהם [הנשר והפרס והעזניה...] ('אשר'
רבויא הוא) - לרבות את השחוטה'; ואי סלקא דעתך מחיים אסורה - לאחר שחיטה
מיבעיא (ולמה לי קרא למיסרה? בשלמא להיתרא דמשולחת איצטריך קרא, אלא
איסורא דשחוטה למה לי)?
מהו דתימא מידי
דהוה אקדשים: דמחיים אסירי ואתיא שחיטה ומכשרה להו (עם שאר
עבודות, והא נמי תתכשר לאחר גמר מצותה) - קא משמע לן.
איתיביה: 'שחטה
ונמצאת טריפה (טריפה פסולה לטהרת מצורע, דכתיב 'חיות'
(ויקרא יד,ד)) ('ונמצאת טריפה' - קא סלקא
דעתן כשבדק בסימנים נמצאת שנטרפה בשחיטתה; דאי נטרפה מעיקרא - כגון ניקב קרום של
מוח או שנחתכו רגליה - לא שייך למיתני 'ונמצאת') - יקח זוג לשניה (אין צריך
להביא שתים אחרות), והראשונה
מותרת בהנאה' (דקא
סלקא דעתן שחיטה היא דאסרה לה, והא [שחיטת
טריפה] - לאו שחיטה היא); ואי סלקא דעתך 'מחיים אסורה' - הראשונה אמאי מותרת
בהנאה (דילמא בשעת קיחה ראויה היתה, והיכן הותר איסורה)?
אמר ליה: הכא
במאי עסקינן? - כגון שנמצאת טריפה בבני מעיה (דבשעת
קיחה לא הויא חזיא), דלא חל עלה
קדושה כלל (ולא חל עלה איסור).
איתיביה: 'שחטה
שלא באזוב ושלא בעץ ארז ושלא בשני תולעת: רבי יעקב אומר: הואיל והוקצה למצותה –
אסורה; רבי שמעון אומר: הואיל ונשחטה שלא כמצותה מותרת'; עד כאן לא פליגי אלא
מר סבר 'שחיטה שאינה ראויה (למצותה) שמה שחיטה (לאוסרה)', ומר סבר 'שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה' דכולי עלמא
מיהא מחיים לא מיתסרא (דאי איתסרא - במאי פקע איסורה)!
תנאי היא (הני
תנאי סבירא להו כדקאמרת: דלא מיתסרא, ותנא דבי רבי ישמעאל - דיליף מכשיר ממכפר -
סבירא ליה דמיתסרא מחיים, כמכפר),
דתנא דבי רבי ישמעאל: 'נאמר מכשיר ומכפר מבפנים ונאמר מכשיר ומכפר בחוץ: מה
מכשיר ומכפר האמור בפנים: עשה בו מכשיר כמכפר, אף מכשיר ומכפר האמור בחוץ: עשה בו
מכשיר כמכפר.'
גופא: 'כל צפור טהורה תאכלו' - לרבות את המשולחת; 'וזה אשר לא תאכלו מהם' - לרבות את השחוטה.
ואיפוך אנא (וזה
אשר לא תאכלו לרבות את המשולחת)?
אמר רבי יוחנן
משום רבי שמעון בן יוחי: לא מצינו בעלי חיים שאסורים (איסור עולם).
מתקיף לה רב שמואל בר רב יצחק: ולא? הרי
(קידושין נז,ב)
מוקצה ונעבד,
דבעלי חיים נינהו ('מוקצה' = בהמה שהוקצה לתקרובת עבודה זרה אסורה
לגבוה, כדאמר בתמורה (כח,א): (ויקרא
א,ב): 'מן הבהמה'
- להוציא את הרובע ונרבע; '<מן הבקר'
- להוציא את הנעבד; 'מן הצאן'
- להוציא את המוקצה' [ספרא ויקרא דבורא דנדבה פרשתא ב
הלכה ז-ט]: נעבד שהשתחוה לה) – ואסירי!
כי אסירי –
לגבוה; להדיוט מישרא שרי.
מתקיף לה רבי
ירמיה: הרי רובע ונרבע בעדים, דבעלי חיים נינהו – ואסירי (דבני
סקילה נינהו, דכתיב (ויקרא כ,טז): והרגת
את האשה ואת הבהמה; ונרבע דכתיב (שם) 'ואת
הבהמה תהרוגו' וילפינן לעיל (נו,ב):
משנגמר דינו נאסר, ואפילו שחטו; ולהכי נקט 'בעדים', דאינו נסקל בעד אחד, דאמר מר (בבבא
קמא מד,ב): 'כמיתת הבעלים כך מיתת השור')!
אלא אמר רבי
יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: לא מצינו רוב בעלי חיים שאסורים.
דבי רבי ישמעאל
תנא: 'דאמר קרא [ויקרא יד,ז: והזה על המטהר מן הצרעת
שבע פעמים וטהרו] ושלח [את
הצפר החיה] על פני השדה; כשדה: מה שדה מותרת אף האי נמי מותרת.'
האי 'שדה' להכי הוא דאתא? ההוא מיבעי ליה, לכדתניא: 'שדה שלא יעמוד ביפו (חומתה
על הים) - ויזרקנה לים, בגבת (חומתה
על המדבר ורחמנא אמר 'שדה') - ויזרקנה למדבר, ושלא יעמוד חוץ לעיר ויזרקנה בתוך
העיר, אלא כל שעומד בעיר (בתוך העיר) ויזרקנה חוץ לחומה' (מדכתיב 'ושלח
את הצפור החיה אל מחוץ לעיר [אל פני השדה וכפר על הבית וטהר]' [ויקרא
יד,נג] - מכלל דעומד בעיר ומשלחה אל החוץ; דאי בעומד חוץ לעיר - מאי
'ושלח אל מחוץ לעיר' איכא?
הא מעיקרא קודם שילוח נמי התם קיימא!)
ואידך?
אם כן ניכתוב
קרא 'שדה'; מאי 'השדה' - שמע מינה תרתי.
רבא אמר: לא
אמרה תורה 'שלח' לתקלה (סברא הוא שהמשולחת מותרת, דלא אמרה התורה 'שלח'
לתקלה: שתהא למכשול עון וילכדנה אדם ויאכלנה, וקרא דאמרן לעיל לרבות את המשולחת -
אסמכתא בעלמא היא).
בשער נזיר –
מנלן [שאסור בהנאה]?
דאמר קרא [במדבר
ו,ה: כל ימי נדר נזרו תער לא יעבר על ראשו עד מלאת הימם
אשר יזיר לה'] קדש יהיה גדל
פרע שער ראשו (אמר קרא 'קדש יהיה':
חסר וי"ו כתיב, למידרש ביה: קודש הוא; וזה אחד מן השלשה עשר במסורת חסרים): גידולו יהיה קדוש;
אי מה קדש תופס
את דמיו ויוצא לחולין - אף שער נזיר תופס את דמיו ויוצא לחולין?
מי קרינן
קוֹדש? קדוֹש קרינן (להכי קרינן 'קדוש' למעוטי דמיו, שאין דין קדושה עליו:
'קודש' משמע שֵם קדושה; 'קדוש' משמע: הוא קדוש).
'בפטר חמור' [שאסור
בהנאה] -
נימא מתניתין
דלא כרבי שמעון (פלוגתא דרבי יהודה ורבי שמעון בבכורות), דתניא: 'פטר חמור אסור בהנאה - דברי רבי
יהודה; ורבי שמעון מתיר'.
אמר רב נחמן
אמר רבה בר אבוה: לאחר עריפה, ודברי הכל (דאמר התם: ומודה רבי שמעון
לאחר עריפה שהוא אסור, וגמר עריפה עריפה מעגלה ערופה).
'בשר בחלב' – מנלן [שאסור
בהנאה]?
דתנא דבי רבי
ישמעאל: 'לא תבשל גדי בחלב
אמו שלש פעמים (שמות
כג,יט; שמות לד,כו; דברים יד,כא):
אחד איסור אכילה, ואחד איסור הנאה, ואחד איסור בישול.'
מתניתין דלא כי
האי תנא, דתניא: 'רבי שמעון בן יהודה אומר: בשר בחלב אסור באכילה ומותר בהנאה,
שנאמר (דברים יד,כא) כי עם קדוש אתה לה' אלהיך לא תבשל גדי בחלב אמו, ולהלן הוא אומר (שמות
כב,ל) ואנשי קודש תהיון לי [ובשר
בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשלכון אתו]: מה להלן אסור באכילה ומותר בהנאה (דכתיב לכלב
תשליכון אותו) אף
כאן אסור באכילה ומותר בהנאה'.
'וחולין שנשחטו
בעזרה' [שאסורים בהנאה] - מנא הני מילי?
אמר רבי יוחנן
משום רבי מאיר: 'אמרה תורה: שחוט לי בשלי (שחוט
זבחַי בחצרִי, כדכתיב (ויקרא א,ה): ושחט
את בן הבקר [לפני ה']) ושלך בשלך (כדכתיב (דברים
יב,כא) וזבחת מבקרך ומצאנך וסיפיה דקרא 'בשעריך'): מה שלי בשלך אסור (בהנאה,
דמי יתיר הנאה שנאסר בה מחיים אחרי שאין דמו נזרק?) - אף שלך בשלי אסור!
אי מה שלי
בשלך ענוש כרת - אף שלך בשלי ענוש כרת?
אמר קרא (ויקרא
יז,ד) ואל פתח אהל מועד לא
הביאו להקריב קרבן לה' [לפני משכן ה', דם יחשב לאיש
ההוא, דם שפך] ונכרת [האיש
ההוא מקרב עמו]: על קרבן ענוש
כרת, על חולין שנשחטו בעזרה אין ענוש כרת'.
איכא למיפרך:
מה לשלי בשלך - שכן ענוש כרת [אבל
חולין בעזרה, שאין בכך עונש כרת – לא יהא גם איסור הנאה – או אולי אפילו לא יהא
איסור אכילה]!?
אלא אמר אביי:
מהכא [ספרא ויקרא דבורא דנדבה פרשתא יג פרק יז הלכה ז-י]: 'ושחטו', 'ושחט אותו', 'ושחט
אותו' - תלתא קראי יתירי (שלש
פרשיות סמוכות זו לזו בשלמים: בראשונה כתיב [בשלמים
מן הבקר] (ויקרא ג,ב) וסמך
ידו על ראש קרבנו] ושחטו פתח אהל מועד [וזרקו
בני אהרן הכהנים את הדם על המזבח סביב], ובשתים
כתיב 'ושחט אותו' [ויקרא ג,ח
[בצאן]
וסמך את ידו על ראש קרבנו ושחט אתו לפני אהל מועד וזרקו בני אהרן את דמו על
המזבח סביב] [ויקרא ג,יג [בעז]
וסמך את ידו על ראשו ושחט אתו לפני אהל מועד וזרקו
בני אהרן את דמו על המזבח סביב]) מה תלמוד לומר (אלו שלשה
מיעוטין דמשמע מכולהו זה נשחט בעזרה ולא אחר)? - לפי שנאמר (דברים
יב,כא) כי ירחק ממך המקום [אשר
יבחר ה' אלקיך לשום שמו שם]
וזבחת [מבקרך ומצאנך אשר נתן ה' לך כאשר צויתך ואכלת בשעריך בכל
אות נפשך] (ובא הכתוב
להתיר להם בשר תאוה משיבאו לארץ והם יתרחקו מן המשכן - לפי שבמדבר לא הותרו לאכול
שום בהמה הראויה להקרבה אלא על ידי הקרבה) ברחוק מקום (חוץ למקדש) אתה זובח (חולין
שלך), ואי אתה זובח במקום קרוב (בעזרה
שהוא מקום הקרוב לו), פרט
לחולין: שלא ישחטו בעזרה;
[הלכה
ח] ואין לי אלא תמימים הראוים
ליקרב (ובראויה להקרבה הכתוב מדבר, דאילו בשאין ראויה להקרבה - לא
איתסר בשר תאוה דידהו במדבר),
מנין לרבות בעלי מומין [שלא
ישחטו בעזרה]?
מרבה אני את
בעלי מומים שכן מין המכשיר (מין הכשר להקריב; כיון דדמי להו
בהכי - אתי למיגמר ליה במה מצינו להחמיר ולאסור);
מנין לרבות
את החיה [שלא
ישחטו בעזרה]?
מרבה אני את
החיה שהיא בשחיטה כבהמה (ואיתקש לפסולי המוקדשין בפרשה
זאת: [דברים יב,כב] אך כאשר יאכל את הצבי [כן
תאכלנו הטמא והטהור יחדו יאכלנו] ודרשינן
ליה ב'שחיטת חולין' (כח,א) 'מה פסולי המוקדשין בשחיטה אף צבי
ואיל בשחיטה'; וכיון דבשחיטה איתקש להו - איכא למיגמר נמי מינה שלא תהא שחיטה
בעזרה, ד'כל דבר זביחה' אסר רחמנא);
מנין לרבות
את העופות (שאין שחיטתן מפורשת בתורה) [שלא
ישחטו בעזרה]?
(הכי גרסינן בתורת כהנים:) תלמוד לומר: 'ושחטו' 'ושחט אותו' 'ושחט אותו' (והכי נמי גרסינן בסיפרי, ופירושא:
חד לחיה, וחד לעופות, וחד לאיסור אכילה בדיעבד; ודקתני 'מרבה אני את החיה' - הכי
קאמר: אי לא כתב קרא - איכא למימר אתא לריבויא בדוחקא);
[הלכה ט] יכול לא ישחוט [בעזרה], ואם שחט יהא מותר?
תלמוד לומר:
[דברים יב,כב] כי ירחק ממך
המקום וזבחת ואכלת [אשר יבחר ה' אלהיך לשום שמו שם] וזבחת [מבקרך
ומצאנך אשר נתן ה' לך כאשר צויתך] ואכלת [בשעריך בכל אות נפשך]: מה שאתה זובח ברחוק מקום אתה אוכל, ואי אתה אוכל מה
שאתה זובח במקום קרוב: פרט לחולין שנשחטו בעזרה [שאסורים
באכילה]; [מכאן
אינו בספרא שבידנו 'עד יכול לא ישחוט ואם שחט ישליכנו']
ואין לי אלא
תמימים
(קידושין נח,א)
הראוים
ליקרב, מנין לרבות בעלי מומין [שאסורים
בדיעבד באכילה אם נשחטו בעזרה]?
מרבה אני
בעלי מומין שכן מין המכשיר;
ומנין לרבות
את החיה [שאסורים
בדיעבד באכילה]?
מרבה אני את
החיה שהיא בשחיטה כבהמה;
מנין לרבות
את העופות [שאסורים
בדיעבד באכילה]?
תלמוד לומר:
'ושחטו' 'ושחט אותו' 'ושחט
אותו' (כיון דאיתרבו הנך מינייהו לענין
איסור שחיטה - איתרבו נמי לענין אכילה כתמימים);
[הלכה י] יכול לא ישחוט - ואם שחט ישליכנו לפני כלבים [ואין
איסור הנאה]?
תלמוד לומר:
[שמות כב,ל: ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה
טרפה לא תאכלו] לכלב
תשליכון אותו: אותו אתה
משליך לכלב, ואי אתה משליך חולין שנשחטו בעזרה (והכי
משתמעי חולין מיניה: דאילו האי קרא מיירי בבשר היוצא חוץ ממחיצתו, כגון עובר
שהוציא את ידו בשחיטת אמו ילפינן לה (חולין סח,א) מהאי קרא
לאיסורא: 'ובשר בשדה' [שמות כב,ל]
- כגון שיצא בשר חוץ למחיצתו בגלוי, כשדה, שאין לו מחיצה - הרי הוא כטרפה ו'לא
תאכלו'; ומיעט בסיפיה 'לכלב תשליכון אותו'
- למעוטי חולין שנשחטו בעזרה; ודריש הכי: ''אותו'
- הוא דנאסר ביציאת מחיצה, ולכלב תשליכון אאותו: דמותר בהנאה, ולא חולין שנשחטו
בעזרה הנאסרין על ידי כניסת מחיצה, דאסורין אף בהנאה).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible when the cursor rests on the
number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit
option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers
of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is © 2000, 2006, 2007, 2008 by Julius
Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material without
remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com