דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(קידושין נט,ב)
אמר אביי: ולטעמיה דרב (דמספקא ליה בחזרה ותנאה), בא אחד ואמר לה "הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר שלשים יום", ובא אחר ואמר לה "הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר עשרים יום" (שכלו של שני בתוך של ראשון, ואם דראשון חזרה הוו - להו דשני קידושין, דהא ראשון הדר ביה מ'מעכשיו'),
(קידושין ס,א)
ובא אחר ואמר
לה "הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר עשרה ימים" (והוא
הדין בהאי אחֵר, אם קדשה סתם, הואיל ולא בא אחר אחריו - מה לי ולתנאו? אלא סידרא
נקט ותנא) - מראשון ומאחרון צריכה
גט, מאמצעי אינה צריכה גט! מה נפשך: אי תנאה הואי דקמא – קידושי, דהנך לאו קידושי;
אי חזרה הואי: דבתרא – קידושי (דבתרא הוו קידושין, שלא בא אחר
אחריו, וגמרו קידושין לאחר עשרה),
דהנך לאו קידושי!
פשיטא!?
מהו דתימא האי
לישנא משמע תנאה ומשמע חזרה (שתי לשונות במשמע: יש אומרה בלשון
תנאי, ויש אומרה בלשון חזרה, ואיכא למימר להאי 'תנאה' ולהאי 'חזרה'), ותיבעי גיטא מכל חד וחד (דלמא קמא
לחזרה מכוין, וחָלו של שני, ושני לתנאה איכוון, ושלו קיימין, ואין של ראשון ושל
אחרון קידושין, ובעיא גיטא מאמצעי; ואיכא למימר דקמא תנאה, ושלו קיימין; ואיכא
למימר דכולהו חזרה, ושל אחרון לבד קיימין) - קא משמע לן (דלאו תרוייהו משתמעי מינה, אלא ספק תנאה ספק
חזרה, ואי תנאה הוא - לכולהו הוי תנאה, ואין לשון חזרה כלל; ואי חזרה הוי - לא הוה
ביה לישנא דתנאה כלל, וממה נפשך אמצעי לא הוו קידושין).
עולא אמר רבי
יוחנן: אפילו מאה תופסין בה; וכן אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: אפילו מאה תופסין בה.
אמר ליה רב
משרשיא בריה דרב אמי לרבי אסי: אסברה לך טעמא דרבי יוחנן (דהא ליכא
למימר טעמא דרבי יוחנן משום דקסבר שתי לשונות במשמע, ומספקא ליה לגבי האי גברא
בתנאה ולגבי האי בחזרה, דאם כן לא שייך למיתני 'תופסין': דאין תפיסה אלא באחד מהן,
ואנן הוא דלא ידעינן הי נינהו; ומדקתני 'תופסין' משמע דסבירא ליה שיש בה צד
קידושין לכולהו): שוו נפשיה כי שרגא
דליבני, דכל חד וחד רוחא לחבריה שבק (המסדר לבינים ורחב כולן שוה אינו
מסדר ממש זו על זו דא"כ הרי שורה החיצונה נופלת וחבירתה אחריה אלא מסדר תחילה
זו אצל זו וחוזר ומסדר עליה שורה אחרת ונותן החיצונה משוכה לחוץ כדי שישאר ריוח
בתחתונה להיות שניה יושבת מקצת עליה ומקצת על שאצלה ונשאר ריוח גם בשניה להיות
שלישית מקצת עליה וכן כולם; הכא נמי כל אחד מצא מקום זמן פנוי לקדושין ותפסו כולן
לאוסרה).
מתיב רב חנינא [גיטין
פ"ז מ"ג]: '"מהיום
ולאחר מיתה" - גט ואינו גט, ואם מת - חולצת (שמא אינו
גט, וזקוקה ליבם), ולא מתייבמת (שמא
גט הוא, והויא לה גרושת אחיו, והרי היא לו בכרת, שאין עליה זיקת יבום)': בשלמא לרב - מסייעא ליה; לשמואל נמי: הא מני -
רבנן היא (דמספקא להו אי תנאה אי חזרה), ואנן דאמרי כרבי; אלא לרבי יוחנן, דאמר שיורא הוי, כל גיטא
דמשייר בה ולא כלום הוא (דרחמנא אמר [דברים כד,א:
וכתב לה ספר
כריתות), יבומי
מייבם!
אמר רבא: גט
להוציא ומיתה להוציא: מה ששייר גט - גמרתו מיתה.
אמר ליה אביי:
מי דמי? גט מוציאה מרשות יבם - מיתה מכנסה לרשות יבם!
אלא אמר אביי:
התם - טעמא מאי? - גזירה משום [גיטין פ"ז מ"ג] '"מהיום אם מתי" (פשיטא
לן דתנאה הוא) הרי זה גט' (והוי גיטא למפרע לכשימות, ואינה
צריכה חליצה משימות)'.
ונגזור
"מהיום אם מתי" דתחלוץ, אטו '"מהיום ולאחר מיתה"' (דפשיטא
לרבי יוחנן דשיורא הוא, ולא הוי גט כלל)?
(ומשני:) אם אתה אומר חולצת - מתייבמת (אם אתה מצריכה חליצה אתו נמי
ליבומה, דאמר: מדאצרכוה חליצה - קים להו לרבנן דלאו גיטא הוא, ואתו לייבומי גרושה
והיא בכרת)!
(ופרכינן:) הכא נמי (במהיום ולאחר מיתה - ניחוש דלמא אתי ליבומה:) אם אתה אומר חולצת מתייבמת!
(ומשני:) תתייבם ואין בכך כלום (דגיטא דשייר ביה לאו גיטא הוא כלל); (והא דקתני 'לא מתייבמת') חששא דרבנן הוא (דגזרו
אטו "מהיום אם מתי".
'אחזקה דיבם מוקמינן לה' לא שייך למיתני הכא, אלא
ביבמות, גבי מילתא אחריתי דמשום ספיקא, בפרק 'ארבע אחין' (יבמות
לא,א); אבל הכא - דאפילו ספיקא ליכא - לא בעי חזקה, דהא ודאי יבמה
היא).
משנה:
האומר לאשה
"הרי את מקודשת לי (בפרוטה זו) על מנת שאתן לך מאתים זוז" - הרי זו מקודשת והוא יתן;
"על מנת
שאתן לך מכאן ועד שלשים יום": נתן לה בתוך שלשים - מקודשת, ואם לאו - אינה
מקודשת.
"על מנת
שיש לי מאתים זוז" - הרי זו מקודשת ויש לו;
"על מנת
שאראך מאתים זוז" - הרי זו מקודשת, ויראה לה; ואם הראה על השלחן - אינה
מקודשת (והכי פירושה: ואם היה שולחני, והראה לה מעות שאינן שלו והם
על שלחן שלפניו - אינה מקודשת, דלא נתכוונה זו אלא לראות משלו).
גמרא:
איתמר: רב הונא
אמר: 'והוא יתן' (לכשירצה, וקידושין חלין למפרע משעת קידושין; ומיהו
מודה רב הונא דאם מת קודם שניתנו - אינה צריכה חליצה, שהרי לא קיים תנאו) ; רב יהודה אמר 'לכשיתן':
רב הונא אמר 'והוא
יתן': תנאה הוי, מקיים תנאה ואזיל; רב יהודה אמר 'לכשיתן': לכי יהיב הוו קידושי,
השתא מיהא לא הוו קידושי.
מאי בינייהו?
איכא בינייהו
שפשטה ידה וקבלה קידושין מאחר (קודם שיקיים תנאו, ואחר כך עמד זה
וקיים תנאו): לרב הונא לא הוו
קידושי (לא הוו קידושי שני קידושין, דהא גמרו קידושי ראשון למפרע); לרב יהודה הוו קידושי (הוו
קידושי שני קדושין, שהרי הראשון לא נתכוון לקדשה בפרוטה אלא במאתים זוז; דלית ליה
לרב יהודה ב'אומר "על מנת" כאומר "מעכשיו" דמי', והרי קדמו
קידושי שני);
ותנן נמי גבי
גיטין כי האי גוונא [גיטין פ"ז מ"ה]: 'האומר לאשה "הרי זה גיטך על מנת שתתני לי
מאתים זוז" - הרי זו מגורשת, והיא תתן';
איתמר: רב הונא אמר: והיא תתן, רב יהודה אמר:
לכשתתן:
רב הונא אמר 'והיא תתן' - תנאה הוי, מקיימא תנאה ואזלה; רב יהודה אמר: 'לכשתתן': לכי יהיבה ליה - הוא דהוי גט, השתא מיהא לא הוי גט.
(קידושין ס,ב)
מאי בינייהו (על
כרחיך לרב הונא נמי אסורה לינשא עד שתתן, שמא לא יתקיים התנאי, וגט בטל, ובניה
ממזרים)?
איכא בינייהו
שנתקרע הגט או שאבד: לרב הונא הוי גט, לרב יהודה לא הוי גט.
וצריכא [ללמד
את שתי המחלוקות: בקידושין ובגירושין]: דאי אשמעינן גבי קידושין - בהא קאמר רב הונא, משום
דלקרובה קאתי (ומיהר לקרבה אליו וגמר קידושין בפרוטה שנתן לה), אבל גירושין - דלרחקה קאתי - אימא מודי ליה לרב
יהודה (דלא גמר למיהוי גיטא עד שתתן; אולי יתפייסו בינתיים, שאין
אדם ממהר לרחק את אשתו); ואי איתמר
בהך [גבי גירושין] - בהך קאמר רב הונא (דמגורשת
מיד: לא חשש הבעל לעכב גירושיה עד שיקבל המעות), משום דאיהו לא כסיף ליה למתבעה, אבל הכא - דאיהי כסיפא
לה למיתבעיה - אימא מודי ליה לרב יהודה (שהרי לא נתרצית בקידושיה
עד שיתן)? – צריכא.
מיתיבי [תוספתא
גיטין פ"ה ה"ה [ליברמן] בסיפא]: '"הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז": אף על פי שנתקרע
הגט או שאבד (קודם שנתנה) - הרי זו מגורשת; לאחֵר לא תנשא עד שתתן'; ועוד תניא [תוספתא
גיטין פ"ה ה"ה [ליברמן] ברישא]: 'אמר לה "הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז" ומת: נתנה (קודם
שמת) - אין זקוקה ליבם, לא נתנה
- זקוקה ליבם; רבן שמעון בן גמליאל אומר: ננותנת לאחיו או לאביו או לאחד מן
הקרובים.' עד כאן לא פליגי אלא
דמר סבר '"לי" ולא ליורשיי' ומר סבר 'אפילו ליורשיי', דכולי עלמא מיהא
תנאה הוי (ואפילו תנא קמא מודה שאם פירש "על מנת שתתן לי או
ליורשיי" שאפילו מת נותנה ליורשיו ופטורה מן החליצה, דהוה ליה גט למפרע
משקבלתו), תיובתא דרב יהודה!
אמר לך רב
יהודה: הא מני? - רבי היא, דאמר רב הונא אמר רבי: 'כל האומר "על מנת (כך
וכך)" - כאומר מעכשיו דמי',
ופליגי רבנן עליה, ואנא דאמרי כרבנן.
גופא אמר רב
הונא אמר רבי: כל האומר "על מנת" - כאומר "מעכשיו" דמי.
אמר רבי זירא:
כי הוינן בבבל הוה אמרינן: הא דאמר רב הונא 'אמר רבי: כל האומר "על מנת"
כאומר "מעכשיו" דמי' - פליגי רבנן עליה; כי סלקי להתם (כשעליתי
לארץ ישראל) אשכחיה לרבי אסי, דיתיב
וקאמר לה משמיה דרבי יוחנן: הכל מודים באומר "על מנת" כאומר
"מעכשיו" דמי; לא נחלקו (כלומר לא מספקא להו לרבנן אי תנאה
אי חזרה) אלא "מהיום ולאחר מיתה",
והתניא (בניחותא): '"מהיום
ולאחר מיתה": גט ואינו גט, דברי חכמים; רבי אומר: כזה גט.'
ולרב יהודה
דאמר ב'על מנת' נמי פליגי - אדמיפלגי ב"מהיום ולאחר מיתה" - ניפלגי ב'על
מנת'?
להודיעך כח
דרבי, ד'מהיום ולאחר מיתה' נמי הרי זה גט.
וניפלגי ב'על
מנת', להודיעך כח דרבנן?
כח דהיתירא
עדיף.
"על מנת
שאתן לך מכאן [ועד שלשים יום": נתן לה בתוך שלשים - מקודשת, ואם לאו -
אינה מקודשת]:
פשיטא (דאם
לא נתן לה בתוך שלשים אינה מקודשת) ?
מהו דתימא לאו
תנאה הוא (ולא קפדה אשלשים יום) ולזרוזיה קאמר - קא משמע לן.
על מנת שיש לי
מאתים זוז [הרי זו מקודשת ויש לו]:
('ויש לו' משמע שיש עדים שיש לו, הא לאו הכי
אינה מקודשת, ומותרת לאחר; ואמאי?) וניחוש
שמא יש לו <ועוד תניא: 'חיישינן שמא יש לו'?>
לא קשיא: הא
בקידושי ודאי הא בקידושי ספק (קידושי ודאי הוו אם אנו יודעים
שיש לו; ונפקא מינה שאם בא אחר וקידשה - אינה מקודשת; וכי לא ידעינן - חיישינן שמא
יש לו, ואינה מותרת לאחֵר; ומיהו צריכה גט מן השני, דשמא לא היו הראשונים קידושין).
על מנת שאראך
מאתים זוז [הרי זו מקודשת ויראה לה, ואם הראה לה על השלחן אינה מקודשת]:
תנא: 'לא
נתכונה אלא לראות משלו' (לפיכך אם הראה על השלחן שלפניו,
והוא שולחני והמעות אינם שלו - אינה מקודשת).
'ואם הראה לה
על השלחן אינה מקודשת':
- פשיטא!?
לא, צריכא: דאף
על גב דנקט דמי בעיסקא (למחצית שכר היו לפניו על שולחנו להחליף ולהשתכר).
משנה:
"על מנת
שיש לי בית כור עפר" ('בית כור': מקום הראוי לזרוע
שלשים סאין; וחשבינן לכל סאתים - מאה על חמשים, כחצר המשכן: חמשים על חמשים לבית
סאה; ובית כור אלף וחמש מאות אורך על חמישים רוחב; ואם אתה מרבעו תמצאנו מאתים
ושבעים ושלשה וה' טפחים על מאתים ושבעים ושלשה וה' טפחים ועוד דבר מועט) הרי זו מקודשת ויש לו.
"על מנת
שיש לי במקום פלוני": אם יש לו באותו מקום – מקודשת, ואם לאו אינה מקודשת.
"על מנת שאראך בית כור עפר" - הרי זו מקודשת, ויראנה; ואם הראה בבקעה ("הרי ליך בקעה גדולה ובה כמה בתי כורין" - ואין אחד מהן שלו) - אינה מקודשת.
גמרא:
וניחוש שמא יש
לו? ועוד תניא: 'חיישינן שמא יש לו'?
לא קשיא: הא
בקידושי ודאי הא בקידושי ספק.
למה לי למיתנא
גבי ארעא ולמה לי למיתנא גבי זוזי?
צריכא: דאי
אשמעינן גבי זוזי - משום (זוזי הוא) דעבידי אינשי דמצנעי, (והתם הוא
דחזינא אי יש לו הוו קידושי ודאי, לא חזינא הוו קידושי ספק), אבל ארעא (אי לא ידעינן דיש לו אפילו קידושי
ספק ליכא) – אימא: אי דאית ליה ארעא
- קלא אית ליה! - קא משמע לן (מדתננהו גבי הדדי - למימרא דארעא
כי זוזי: מה התם יש לו – ודאי, אין לו – ספק, אף קרקע: יש לו – ודאי, אין לו - ספק).
"על מנת
שיש לי במקום פלוני" אם יש לו וכו' [באותו מקום – מקודשת, ואם לאו אינה מקודשת]:
פשיטא!?
מהו דתימא אמר
לה "מאי נפקא לך מינה (אם רחוק הוא), אנא טרחנא ומייתינא (התבואה
לביתי) " - קמשמע לן.
על מנת שאראך
בית כור עפר [הרי
זו מקודשת, ויראנה; ואם הראה בבקעה - אינה מקודשת]:
תאנא: 'לא
נתכוונה זו אלא לראות משלו'.
'ואם הראה
בבקעה אינה מקודשת':
פשיטא!?
לא, צריכא:
דנקיט בדיסתורא (אריסות).
גבי הקדש תנן:
(קידושין סא,א)
[ת"כ בחקתי; ערכין פ"ז מ"א, בבלי כה,א;
בבא בתרא קב,ב] 'המקדיש שדהו
בשעת היובל (בזמן שהיובל נוהג; שכל שדה אחוזה פדיונו שוה מגזירת
הכתוב, אחת יפה ואחת רעה, אבל בזמן שאין היובל נוהג נפדין בשוייָן) נותן ב-זרע חומר שעורים חמשים שקל כסף [ויקרא
כז,טז]; היו נקעים (כמין
גומות) עמוקים עשרה טפחים או
סלעים גבוהים עשרה טפחים אין נמדדין עמה; פחות מכאן נמדדין עמה' והוינן בה: נהי דבהדי ארעא לא קדשו (להיות
נמדדים בקרקע שוה להיות קטפרס[1]
שלהן נמדד לעלות בחשבון) - נקדשו
באפי נפשייהו (להיות נמדדין לפי מה שיש בהן ולא יעלה מדרון שלהן
בחשבון)? וכי תימא: כמה דלא הוי בית
כור לא חשיב – ורמינהו: '"שדה" מה
תלמוד לומר (והוה ליה למכתב 'ואם מאחוזתו יקדיש איש וגו', וכתב
'ואם משדה אחוזתו')? -
לפי שנאמר [ויקרא כז,טז: ואם משדה אחזתו
יקדיש איש לה' והיה ערכך לפי זרעו] זרע חומר שעורים בחמשים [שקל כסף], אין לי אלא שהקדיש בענין הזה (כדי
זרע חומר שעורים); מנין לרבות
לתך (חצי כור),
וחצי לתך, סאה, תרקב (חצי סאה), וחצי תרקב, ואפילו רובע – מנין? תלמוד לומר:
"שדה" מכל מקום'?
אמר מר עוקבא
בר חמא: הכא בנקעים מלאים מים עסקינן, משום דלאו בני זריעה נינהו (וכתב
הכתוב 'זרע', ומידי דלאו בני זריעה נינהו -
אינן נפדין בדמים הללו אלא בשוויָה);
דיקא נמי דקתני דומיא דסלעים [[נראה
לי שרש"י לא גרס] גבוהים [עשרה טפחים]] (שסתם סלע אין ראוי לזריעה דקשה
הוא) - שמע מינה.
אי הכי - אפילו
פחות מיכן נמי!?
הנהו – 'נאגני
דארעא' מיקרו (הנקעים קרויין אגנות הקרקע: שהמים מתמצין לתוכן, כמו
'וישם באגנות' (שמות כד,ו)), 'שדרא דארעא' מקרו (מקום
הסלעים אין להם שם 'סלעים' לעצמן, אלא על שם הקרקע הם נקראים: 'שידראות הקרקע').
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible when the cursor rests on the
number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit
option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers
of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is © 2000, 2006, 2007, 2008 by Julius
Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material without
remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com