דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(קידושין סא,ב)
מאי
(קידושין סב,א)
'חרב תאֻכּלוּ' (משמע: אכילתכם הוא חרב, תהיו
נשבעים [מלשון שוֹבַע; תהיו שבעים מדברים שבא על ידי חרב])?
אמר רבא: מילחא
גללניתא (גסה) נהמא
דשערי אקושא [לחם
שעורים מוקשה] ובצלי [ובצלים], דאמר מר: פת פורני [פת
שנאפת בתנור גדול] חריבה [שיבשה] במלח ובצלים - קשים לגוף כחרבות.
צצצ
בשלמא לרבי
חנינא בן גמליאל היינו דכתיב [במדבר ה,יט: והשביע
אתה הכהן ואמר אל האשה] אם לא
שכב איש אותך ואם לא שטית טומאה תחת אישך הנקי [ממי
המרים המאררים האלה] (לא
כפל 'ואם שכב לא הנקי', אלא מכלל ברכה אתה שומע קללה; דאי משום דסמיך ליה [במדבר
ה,כ] 'ואת כי שטית וגו' - ההוא לא מפרש ביה
קללה אשבועה קמייתא אלא אשבועה דבתריה קאי, דסמיך ליה [במדבר
ה,כא] 'והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה',
וקמייתא שבועה שאין בה אָלָה, דהכי כתיב: 'והשביע אותה הכהן
וגו' [במדבר
ה,יט], ולא פירש קללה, אלא מכלל ברכה); אלא לרבי מאיר '(ואם שכב) חנקי[תחנקי]' מיבעי ליה?
אמר רבי תנחום:
הִנקי כתיב (בלא יוד, למידרשיה כמקראו: לשבועה ראשונה: אם לא שכב
תהא נקייה; ובמסורת נמי מידריש אשבועה קמייתא למישדייה אקרא דבתריה, ולמימר: 'חנקי
ואת כי שטית' כלומר 'אם שטית - תתחנקי').
בשלמא לרבי
מאיר היינו דכתיב הנקי, אלא לרבי חנינא בן גמליאל (דלא בעי
כפילה) למה לי (למה
לי למיכתב כי האי לישנא ואיכא למידרשיה הכי והכי? נכתוב 'תחיה' או לשון אחר)?
אצטריך: סלקא
דעתך אמינא 'אם לא שכב איש
הנקי', ואם שכב - לא הנקי ולא חנקי,
אלא איסורא בעלמא - קא משמע לן.
בשלמא לרבי
מאיר היינו דכתיב (במדבר יט,יב) הוא יתחטא בו ביום השלישי וביום השביעי יטהר ואם לא יתחטא [ביום
השלישי וביום השביעי לא יטהר]; אלא
לרבי חנינא בן גמליאל למה לי?
אצטריך: סלקא
דעתך אמינא מצות הזאה בשלישי ובשביעי, והיכא דעבד בחד מינייהו עבד (דרישא
דקרא לאו בלישנא דתנאה כתיב: דלא כתיב 'אם יתחטא בו' למשמע מיניה 'הא אם לא יתחטא
לא יטהר', אלא: הוא יתחטא בו, ואיכא למימר לשון ציווי בעלמא הוא) - קא משמע לן.
(במדבר יט,יט) והזה הטהור על הטמא ביום השלישי וביום השביעי [וחטאו
ביום השביעי וכבס בגדיו ורחץ במים וטהר בערב] למה לי? (לאו לרבי חנינא פריך אלא לדברי
הכל בעי לה)
אצטריך: סלקא
דעתך אמינא: 'שלישי' - למעוטי שני; 'שביעי'
- למעוטי ששי (שלא ריחק הזאתו מטומאתו), דקא ממעט בימי טהרה, אבל היכא דעבד בשלישי ובשמיני, דקא
מפיש בימי טהרה (מרחיק והולך מיום מגע הטומאה), אימא שפיר דמי? - קא משמע לן.
(ולא גריס 'ברביעי' ו'בשמיני': דהא ודאי שפיר דמי: דכל
מה שמשהה הזאה ראשונה אין בכך כלום, ובלבד שלא ירבה ושלא ימעט בימים שבין הזאה
להזאה, כדאמר גבי כהן הפורש שבעה לפני יום הכפורים (יומא דף
ח,ב): 'בשלמא ראשון שמא שלישי, שני שמא שלישי' ואף על גב דאיכא
לספוקי נמי שמא עשירי או יותר הוא; ואי גרסינן הכי - לענין מצות הזאה בזמנה הוא
דגרסינן.)
[במדבר יט,יט: והזה הטהר על הטמא ביום
השלישי וביום השביעי] וחטאו
ביום השביעי [וכבס בגדיו ורחץ במים וטהר בערב] למה לי?
אצטריך: סלקא דעתך אמינא הני מילי לקדשים, אבל לתרומה בחד נמי סגיא - קא משמע לן.
משנה:
המקדש את האשה
ואמר "כסבור הייתי שהיא כהנת" - והרי היא לויה, "לויה" - והרי
היא כהנת, "עניה" - והרי היא עשירה, "עשירה" - והרי היא עניה
- הרי זו מקודשת מפני שלא הטעתו
האומר לאשה
"הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר" או "לאחר שתתגיירי",
"לאחר שאשתחרר" או "לאחר שתשתחררי", "לאחר שימות
בעליך" או "לאחר שתמות אחותיך", "לאחר שיחלוץ ליך יבמיך"
(קסבר האי תנא אין קידושין תופסין ביבמה לשוק) - אינה מקודשת;
וכן האומר
לחבירו "אם ילדה אשתך נקבה הרי זו מקודשת לי" - אינה מקודשת (דהוה
ליה דברים שלא באו לעולם ועכשיו אין בידו לקדשה).
אם היתה אשת
חברו מעוברת והוכר עוברה - דבריו קיימין, ואם ילדה נקבה - מקודשת.
גמרא:
תנן התם [תרומות
פ"א מ"ה]: 'אין תורמין
מן התלוש על המחובר, ואם תרם - אין תרומתו תרומה (מחובר
אינו חייב בתרומה, ד'ראשית דגנך' כתיב (דברים יח): מידי דמידגן: שנאסף בכרי; הלכך
לא חל שם תרומה על התלוש שהופרש [עליו], וטבל הוא ביד כהן, ויכול לתרום
עליה ממקום אחר, וכולה חולין; והמחובר שהופרש עליו - לא נתקן; ולכשיתלוש צריך
לתרום).
בעא מיניה רב
אסי מרבי יוחנן: אמר "פירות ערוגה זו" – תלושים, "יהיו תרומה על
פירות ערוגה זו" -מחוברים", (או שאמר) "פירות ערוגה זו" – מחוברים,
"יהיו תרומה על פירות ערוגה זו" – תלושים "לכשיתלשו", ונתלשו –
מהו (שתהא תרומה למפרע? מי הוי כמקדיש דבר שלא בא לעולם או לא)?
אמר ליה: כל
שבידו - לאו כמחוסר מעשה דמי (כי האי שבידו לתלוש ולהפריש מיד).
איתיביה [קידושין
פ"ג מ"ה]: 'האומר לאשה
"הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר", "לאחר שתתגיירי",
"לאחר שאשתחרר", "לאחר שתשתחררי", לאחר שימות בעליך",
"לאחר שתמות אחותיך", "לאחר שיחלוץ ליך יבמיך" - אינה מקודשת';
בשלמא כולהו - לאו בידו, אלא 'גר' - הוי בידו!?
גר נמי לאו בידו, דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן:
(קידושין סב,ב)
גר צריך שלשה (ישראלים
שנזקקין לו להטבילו ולהודיעו מקצת מצות קלות וחמורות, כדאמר ביבמות (מז,א)), מאי טעמא? (ויקרא
כד,כב) משפט [אחד
יהיה לכם כגר כאזרח [כי אני ה' אלקיכם]) כתיב ביה, כדין; מי יימר דמזדקקו ליה הני תלתא? (הלכך
לאו בידו הוא.)
מתקיף לה רבי
אבא בר ממל: אלא מעתה, הנותן פרוטה לשפחתו ואמר "הרי את מקודשת לי לאחר
שאשחרריך" - הכי נמי דהוו קידושין (הואיל ובידו לשחררה ולקדשה)!?
הכי? השתא: התם
מעיקרא בהמה, השתא דעת אחרת (הלכך אין מחוסר מעשה גדול מזה).
ואלא הא דאמר
רבי אושעיא 'הנותן פרוטה לאשתו ואמר לה "הרי את מקודשת לי לאחר
שאגרשיך" - אינה מקודשת' (אם גירשה) - הכי נמי לרבי יוחנן דהוו קידושין!?
נהי דבידו
לגרשה - בידו לקדשה? (בתמיה: וכי בידו לקדשה אם יגרשנה? שמא לא תתרצה
בקידושיו!?)
(מהא דאמרן דמשום דאין בידו לקדשה משיגרשנה לא הוו
קידושין ולא מידי) תפשוט דבעי רב
אושעיא: הנותן שתי פרוטות לאשה, באחת אמר לה "התקדשי לי היום" ובאחת אמר
לה "התקדשי לי לאחר שאגרשיך" תפשוט מינה דלא הוו קידושין (דהשתא
חלין לכשיגרשנה?)!
דלמא כי היכי
דתפסי קידושין השתא - תפסי נמי לאחר כן (כלומר: להכי מספקא ליה
לרבי אושעיא בהא: משום דאיכא למימר: דלמא סבירא לן 'מגו דאי בעי לקדושי השתא מקדשי
- תפסי בה קידושין לאחר זמן, מהשתא, אבל המקדדש את אשתו לא חזיא השתא למתפס קדושי,
שהרי מקודשת ועומדת).
תניא כותיה
דרבי יוחנן (דכל שבידו - כמחוסר מעשה דמי) [תוספתא תרומות פ"ב ה"ח
[ליברמן]]: 'אין תורמין מן התלוש
על המחובר, ואם תרם אין תרומתו תרומה; כיצד? אמר "פירות ערוגה זו תלושין יהיו
תרומה על פירות ערוגה זו מחוברת", "פירות ערוגה זו מחוברת יהיו תרומה על
פירות ערוגה זו תלושין" - לא אמר כלום, אבל אמר "לכשיתלשו (תרומה)"- ונתלשו - דבריו קיימין (הואיל
ובידו לתלוש ולהפריש);
יתר על כן
אמר רבי אליעזר בן יעקב (אפילו מה שאין בידו, דקסבר אדם
מקדיש ומקנה דשלא בא לעולם):
אפילו אמר "פירות ערוגה זו תלושין יהיו תרומה על פירות ערוגה זו
מחוברת", "פירות ערוגה זו מחוברת יהיו תרומה על פירות ערוגה זו תלושין
לכשיביאו שליש (שעדיין לא הביאו שליש, ואין בידו לתלוש ולהפריש,
דתבואה שלא הביאה שליש - לאו תבואה היא, כדגמר בראש השנה (יג,א),
מ'ועשת את התבואה לשלש [השנים]'
[ויקרא כה,כא] אל תקרי 'לשלש' אלא 'לשליש') ויתלשו", והביאו שליש ונתלשו - דבריו
קיימין.'
אמר רבה: לא
אמר רבי אליעזר בן יעקב אלא בשחת (שאף על פי שלא נתבשלו הגרעינין
שליש, או אפילו עדיין לא לבלבו החיטים - שחת מיהא הוי, וראוי לקצור ולהאכיל לבהמה,
דמידי דמינכר וחשוב הוא) אבל באגם (שאינה
אלא צמחים רכים; ולקמן מפרש מאי לשון 'אגם') - לא (דכיון דלא חשיב - לא חייל עליה שם
תרומה למפרע);
רב יוסף אמר:
אפילו באגם.
מאי משמע דהאי
אגם לישנא דבוצלנא הוא (שהוא מבצל ועולה מן הארץ, ויש בו כדי לכוף; וחבירו
בעירובין (כט,ב) 'דלא איבצול זירתא': שלא גדל זרת)?
אמר רבי אלעזר:
דאמר קרא: [ישעיהו נח,ה: הכזה יהיה צום אבחרהו יום ענות
אדם נפשו] הלכוף כאגמון ראשו [ושק
ואפר יציע - הלזה תקרא צום ויום רצון לה'].
(אדרבי חנינא קאי:) כמאן אזלא הא דתנן [קידושין
פ"ג מ"ה]: 'האומר
לחברו "אם ילדה אשתך נקבה מקודשת לי" - לא אמר כלום', ואמר רבי
חנינא: 'לא שנו אלא שאין אשתו מעוברת, אבל אשתו מעוברת - דבריו קיימין' (כמאן
פירש רבי חנינא אמתניתין דאם אשתו מעוברת דבריו קיימין - אלמא דבר שלא בא כלל
לעולם הוא דאין מקנה, אבל בא מקצתו - מקנה)?
– כמאן?
אי כרבה (סבירא
ליה דאוקמא לרבי אליעזר בן יעקב בשחת): כשהוכר עוברה (הכא מעוברת נמי בשהוכר עוברה וכדרבי אליעזר בן יעקב); אי כרב יוסף (סבירא
ליה, דאפילו באגם אמרה רבי אליעזר [בן יעקב]): (הכא -) אף על פי שלא הוכר עוברה (אמר רבי
חנינא 'מקודשת' לדברי רבי אליעזר בן יעקב; וכדרבי אליעזר בן יעקב קיימא לן, דמשנתו
קב ונקי).
ואיכא דאמרי
אמר רבה: לא אמר רבי אליעזר בן יעקב אלא בשחת דבי כיבשא (שדה של
בית הבעל שדייה במי גשמים), אבל
בשחת דבי שקיא (של שדה בית השלחין שצריכה להשקות) – לא (לא אמר, דעבידא דפסידה כי
לא משקה לה כדמיבעי לה; הלכך כמי שלא באה לעולם כלל הוא);
רב יוסף אמר:
אפילו בשחת דבי שקיא (הואיל והגיע לכלל שחת);
כמאן אזלא הא
דתנן [קידושין פ"ג מ"ה] 'האומר לחבירו "אם ילדה אשתך נקבה מקודשת
לי" - לא אמר כלום', ואמר רבי חנינא 'לא שנו אלא שאין אשתו מעוברת, אבל
אשתו מעוברת - דבריו קיימים'?
כמאן? - כשהוכר
עוברה, ודברי הכל. (בין לרבה בין לרב יוסף הוכר עוברה בעינן, דומיא דשחת;
דהא נמי כשחת דבי כיבשא הוא: שגמרוֹ בידי שמים.)
אמר אביי: רבי
אליעזר בן יעקב, ורבי, ורבי מאיר - כולהו סבירא להו אדם מקנה דשלא בא לעולם (שלא
בא לעולם ביאה גמורה, כי הכא: דלא הביא שליש):
רבי אליעזר בן
יעקב - הא דאמרן;
רבי – דתניא:
(קידושין סג,א)
'(דברים
כו,טז) לא תסגיר עבד אל
אדוניו [אשר ינצל אליך מעם אדניו] (אזהרה לבית דין שלא יסגירוהו
לבעליו להשתעבד בו); רבי אומר:
בלוקח עבד על מנת לשחררו (דאי בשיחררו ובא להשתעבד בו - לא
קרי ליה קרא 'עבד') הכתוב מדבר'; היכי דמי? אמר רב נחמן בר יצחק: כגון דכתב ליה
'לכשאקחך (דבר שלא בא לעולם הוא) - הרי עצמך קנוי לך מעכשיו';
רבי מאיר –
דתניא [קידושין פ"ג מ"ה]: 'האומר לאשה "הרי את מקודשת לי לאחר
שאתגייר", "לאחר שתתגיירי", "לאחר שאשתחרר", "לאחר
שתשתחררי", "לאחר שימות בעליך", "לאחר שתמות אחותיך",
"לאחר שיחלוץ לך יבמיך" - אינה מקודשת; רבי מאיר אומר: מקודשת;
רבי יוחנן הסנדלר אומר: אינה מקודשת; רבי יהודה הנשיא אומר: מקודשת, ומה טעם אמרו
'אינה מקודשת' - משום איבה (איבת אחותה ואיבת בעלה, ואשארא -
כרבי מאיר סבירא ליה)'.
ונחשוב נמי רבי
יהודה הנשיא?
היינו 'רבי' היינו
'רבי יהודה הנשיא'.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible when the cursor rests on the
number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit
option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers
of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is © 2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander
27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material without
remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com