דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(קידושין סב,ב)
אמר אביי: רבי
אליעזר בן יעקב, ורבי, ורבי מאיר - כולהו סבירא להו אדם מקנה דשלא בא לעולם (שלא
בא לעולם ביאה גמורה, כי הכא: דלא הביא שליש):
רבי אליעזר בן
יעקב - הא דאמרן;
רבי – דתניא:
(קידושין סג,א)
'(דברים
כו,טז) לא תסגיר עבד אל
אדוניו [אשר ינצל אליך מעם אדניו] (אזהרה לבית דין שלא יסגירוהו
לבעליו להשתעבד בו); רבי אומר:
בלוקח עבד על מנת לשחררו (דאי בשיחררו ובא להשתעבד בו - לא
קרי ליה קרא 'עבד') הכתוב מדבר'; היכי דמי? אמר רב נחמן בר יצחק: כגון דכתב ליה
'לכשאקחך (דבר שלא בא לעולם הוא) - הרי עצמך קנוי לך מעכשיו';
רבי מאיר –
דתניא [קידושין פ"ג מ"ה]: 'האומר לאשה "הרי את מקודשת לי לאחר
שאתגייר", "לאחר שתתגיירי", "לאחר שאשתחרר", "לאחר
שתשתחררי", "לאחר שימות בעליך", "לאחר שתמות אחותיך",
"לאחר שיחלוץ לך יבמיך" - אינה מקודשת; רבי מאיר אומר: מקודשת;
רבי יוחנן הסנדלר אומר: אינה מקודשת; רבי יהודה הנשיא אומר: מקודשת, ומה טעם אמרו
'אינה מקודשת' - משום איבה (איבת אחותה ואיבת בעלה, ואשארא -
כרבי מאיר סבירא ליה)'.
ונחשוב נמי רבי
יהודה הנשיא?
היינו 'רבי'
היינו 'רבי יהודה הנשיא'.
ונחשוב נמי רבי
עקיבא, דתניא: '[האשה
שאמרה] "קונם
שאני עושה לפיך (מעשה ידי יהיו לפיך כהקדש)" - אין (בעלה) צריך להפר (שאין
נדרה חל, שהרי משועבדת לו); רבי
עקיבא אומר: יפר, שמא תעדיף עליו (על
מעשה ידיה) יתר מן הראוי לו (ויותר
ממה שהיא חייבת לעשות לו)' (ובכתובות
(פ"ה מ"ט, דף סד,ב) אמרינן:
'מה היא עושה לו? - משקל חמשה סלעים שְתִי ביהודה, שהן עשר סלעים בגליל',
ולכי אתיא העדפה - קדשה אף על גב דלא באה לעולם בשעת הנדר)?
האיתמר עלה: אמר רב הונא בריה דרב יהושע: באומרת "יקדשו ידי לעושיהם (למי שבראם)", וידים איתנהו בעולם (ומיהו במידי דמשתעבדי ידיה לבעל - לא מצי לאקדושינהו).
משנה:
האומר לאשה
"הרי את מקודשת לי על מנת שאדבר עליך לשלטון" ו"אעשה עמך כפועל (בפעולת
יום אחד)": דבר עליה לשלטון
ועשה עמה כפועל – מקודשת, ואם לאו אינה מקודשת.
גמרא:
אמר ריש לקיש:
והוא שנתן לה שוה פרוטה (ואמר לה "התקדשי לי בפרוטה זו על מנת כו'; והא
אתא לאשמועינן תנא דידן דבשכר דיבור או בשכר פעולה לא מקדשה, דישנה לשכירות
מתחילה ועד סוף ומלוה הוא; ולקמן מפרש היכי שמע לה ריש לקיש ממתניתין).
ובשכר לא?
והתניא: '"בשכר שהרכבתיך על החמור", "שהושבתיך בקרון" או
"בספינה" - אינה מקודשת (כבר נתחייבה לו והוי מלוה
גבה); "בשכר שארכיבך על
החמור" (והרכיבה), "שאושיבך בקרון או בספינה" – מקודשת' וכי תימא הכי נמי בדיהב לה שוה פרוטה, והא
"בשכר" קאמר!? ועוד תניא: '"שב עמי בצוותא (שלא
אשב יחידי) ואקדש לך",
"שחוק לפני", "רקוד לפני", "עשה כדימוס (בנין) הזה" – שמין: אם יש בו שוה פרוטה – מקודשת,
ואם לאו - אינה מקודשת'; וכי
תימא הכי נמי בדיהב לה שוה פרוטה - והא 'שמין אותו' קאמר! תיובתא דריש
לקיש!
אמר לך ריש
לקיש: האי תנא ברא סבר 'אינה לשכירות אלא לבסוף' ותנא דידן סבר 'ישנה לשכירות
מתחילה ועד סוף'.
ומאי דוחקיה
דריש לקיש לאוקמיה למתניתין בישנה לשכירות מתחילה ועד סוף ובדיהב לה?
אמר רבא:
מתניתין קשיתיה: מאי איריא דתני 'על מנת'? ניתני 'בשכר'!? אלא שמע מינה כל
'על מנת' - היכא דיהב לה הוא ('על מנת' - תנאה משמע, ולא 'בשכר').
משנה:
"על מנת
שירצה אבא" (אביו של חתן): רצה האב (בגמרא מפרש לה) – מקודשת, ואם לאו אינה מקודשת.
מת האב - הרי
זו מקודשת;
מת הבן - מלמדין האב לומר שאינו רוצה (כדי לעקור את הקידושין למפרע ולא תזקק ליבם).
גמרא:
מאי "על
מנת שירצה אבא"? אילימא 'עד דאמר אבא "אִין"' - אימא מציעתא
'מת האב - הרי זו מקודשת' והא לא אמר "אִין"!?
אלא
(קידושין סג,ב)
על מנת שישתוק
אבא (כשישמע; 'רצה האב' = ששתק בשעת שמיעה – מקודשת; 'לא רצה' =
שמיחה)? - אימא סיפא: 'מת הבן
מלמדין את האב לומר שאינו רוצה' – אמאי? והא שתיק (וחלו
קידושין)!?
אלא אמר לה
"על מנת שלא ימחה אבא".
רישא בחד טעמא
ומציעתא וסיפא בחד טעמא (הך סיפא דקתני 'מלמדין' - לא מתוקמא כרישא
ב'על מנת שישתוק' אלא ב'על מנת שלא ימחה', וכל כמה דמחי - עקר להו, שהרי לא קבע
זמן למחאה;
דרישא ליכא לאוקמא בהכי, דאם כן מאי 'רצה האב' והלא יש
בידו למחות לעולם, דאין כאן קידושין לעולם! ועל כרחך הכי קתני: על מנת שישתוק אבא;
שתק - הרי זו מקודשת; לא שתק אלא מיחה לאלתר - אינה מקודשת; ואם אמר "על מנת
שלא ימחה אבא" מת האב עד שלא מיחה - הרי זו מקודשת, אבל כל ימי חייו אינם
קידושין; מת הבן מלמדין וכו')!?
אמר רבי ינאי:
אִין.
אמר ריש לקיש:
שמע מינה לדרבי ינאי דחקינן ומוקמינן מתניתין בתרי טעמא ואליבא דחד תנא, ולא
מוקמינן בתרי תנאי ובחד טעמא (לאוקמי באומר "על מנת
שירצה אבא" כדקתני, ומי ששנה זו לא שנה זו, ובמשמעות לשון קמיפלגי: תנא
דרישא סבר לשון שתיקה הוא, וכיון ששתק - חלו קידושין מיד, ותנא דסיפא סבר לשון 'לא
ימחה' הוא, ואינם קידושין עד שימות).
רב יוסף בר אמי אמר: לעולם חד טעמא הוא, ומאי "על מנת שירצה אבא"? - "על מנת שלא ימחה אבא (וכשקבע זמן למחאתו [כגון]) מכאן ועד שלשים יום" (הלכך 'רצה האב' = שעברו שלשים ולא מיחה - הרי זו מקודשת; 'לא רצה' = שמיחה תוך שלשים - אינה מקודשת; מת האב בתוך שלשים – מקודשת, דאמרינן: תו מאן מחי?; מת הבן בתוך שלשים מלמדין את האב כו').
משנה:
"קדשתי את
בתי ואיני יודע למי קידשתיה", ובא אחד ואמר "אני קידשתיה" – נאמן.
זה אמר "אני קידשתיה" וזה אמר "אני קידשתיה" - שניהם נותנים גט (להתירה לאחרים); ואם רצו - אחד נותן גט ואחד כונס.
גמרא:
אמר רב: (הא
דתנן 'בא אחד ואמר "אני קידשתיה" נאמן) נאמן ליתן
גט (קאמר דנאמן, וסמכינן עליה שהוא קידשה, וגיטו גט), ואין נאמן לכנוס: נאמן ליתן גט [דהרי] אין אדם חוטא ולא לו (בדבר
שאינו נהנה ממנו להתיר אשת איש חנם);
ואין נאמן לכנוס - אימא יצרו תוקפו.
רב אסי אמר: אף
נאמן לכנוס (דלא חציף למימר לפני האב שקבל הקידושין "אני
הוא", דמירתת דלמא מכחיש ליה ואמר "ידענא דלאו את יהבת לי קידושין").
ומודה רב אסי
באומרת "נתקדשתי ואיני יודעת למי נתקדשתי", ובא אחד ואמר
"קידשתיה" - שאין נאמן לכנוס.
תנן: 'רצו
אחד נותן גט ואחד כונס' - תיובתא דרב?!
אמר לך רב:
שאני התם דכיון דאיכא אחר בהדיה (שאומר "אני קדשתיה") - אירתותי מירתת (מירתת
מעיקרא שמא יכיר האב שחבירו קידשה ולא הוא, והאי קושטא אמר, ושכנגדו שכיחש ירא
לכונסה ונותן גט).
תניא כוותיה
דרב אסי: '"קידשתי את בתי (קטנה) ואיני יודע למי קידשתיה" ובא אחד ואמר
"קידשתיה" אף נאמן לכנוס (דמירתת דאב ודאי לא יחפה
עליו); כנסה, ובא אחר ואמר
"אני קדשתיה" - לא כל הימנו לאוסרה עליו;
(אבל) האשה שאמרה "נתקדשתי ואיני יודעת למי נתקדשתי" ובא אחד ואמר
"אני קידשתי" - אין נאמן לכנוס (לא מירתת) מפני שהיא מחפה עליו (דיודע
הוא שתהא מחפה עליו ותתרצה בו ותכחיש את כל הבא לומר עוד "אני הוא")'.
איבעיא להו:
מהו לסקול על ידו (של האב, כלומר: על פיו אם אמר "קדשתי את
בתי", ועדי קידושין אין באין לפנינו, וזינתה - מהו להחזיק על פיו כדין נערה
המאורסה ולסוקלה)?
רב אמר אין
סוקלין, ורב אסי אמר סוקלין:
רב אמר אין
סוקלין: כי הימניה רחמנא לאב ("את בתי נתתי לאיש הזה"
(דברים כב)) - לאיסורא (לאוסרה
על כל העולם), לקטלא לא הימניה;
רב אסי אמר:
סוקלין: לכולה מילתיה הימניה רחמנא לאב.
אמר רב אסי:
ומודינא באומרת "נתקדשתי" (וזינתה אחר כן) שאין סוקלים (שאין
סוקלין אותה על פיה, ואף על פי שהחזיקה עצמה קודם הזנות בחזקת ארוסה; וטעמא מפרש
ואזיל).
ואמר רב אסי:
הני שמעתתא דידי מרפסן איגרי (משברות גגין ועליות, כלומר: קשות
לשומעיהן שאינם מבינים טעמם): השתא:
ומה במקום (האומר לפני האב "אני קידשתיה") שאם בא לכנוס - כונס (אלמא לא
מחזקינן לה כל כך על פי האב כמקודשת שנחמיר עליה לאוסרה על זה) אמרת 'סוקלים (על פי
האב)' - מקום שאם בא לכנוס אין כונס
(כגון שאמרה "נתקדשתי ואיני יודעת למי" שהחמרנו
עליה לאוסרה למי שבא ואמר "אני קידשתיה", אלמא בחזקת מקודשת היא ואין
אנו יודעים למי) אינו דין שסוקלין (אם
זינתה)?
(רב אסי קא מסיק למילתיה ואומר:) ולא היא (אין זו קושיא למבין בטעמי שמועתי): לאב הימניה רחמנא (הלכך
סוקלין), לדידה לא הימנה (ואין
סוקלין).
ורב חסדא אמר (ולענין
דיני נפשות): אחד זה ואחד זה אין
סוקלין (לא קטלינן משום חששא, ולענין איסורא טעמא אחרינא הוא: דשויתא
לנפשה חתיכה דאיסורא, והאי לא מירתת מפני שמחפה עליו, ולגבי אב מירתת).
ואזדא רב חסדא
לטעמיה (דאמר אין האב נאמן להחזיק את הבן ליענש על פיו לא הוא ולא
אחר), דאמר רב חסדא "בני זה בן
תשע שנים ויום אחד (ביאתו ביאה לחייב אחת מן העריות מיתה וקרבן)", "בתי זו בת שלש שנים ויום אחד"
(ביאתה ביאה לחייב גדול הבא עליה והיא ערוה עליו למיתה וקרבן אם
יש עדים שהיא בת שלש וכן הקטן והוא בן תשע שנים) נאמן לקרבן (אבל על פי האב נאמן הוא לקרבן
לשוגג) אבל לא למכות ולא לעונשין (וליענש
מיתה אם בא עליה מזיד).
תניא כוותיה
דרב חסדא: '"בני זה בן י"ג שנה ויום אחד", "בתי זו בת
י"ב שנה ויום אחד"
(קידושין סד,א)
נאמן לנדרים
(בן י"ג ובת י"ב נדריהן נדר והקדישן הקדש), ולחרמים (אם
החרימו מנכסיהם - הוי חרם לבדק הבית וקדשים), ולהקדשות, ולערכים (וכן אם
אמר "ערכי עלי" - נערך), אבל לא למכות (להחזיק שערותיהן בחזקת סימן ללקות
ולהעניש) ולעונשין (ולענין
עונשין של כל המצות: אם הביאו שתי שערות סימן הוא והרי הם גדולים לכל דבר, אבל
קודם לכן - אין נדרן נדר ואין הקדישן הקדש, ואם הביאו שתי שערות - חוששין שמא שומא
בעלמא הן, ואין נענשין בכך על שום עבירה)'.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible when the cursor rests on the
number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit
option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers
of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is © 2000, 2006, 2007, 2008 by Julius
Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material without
remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com