דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(קידושין סד,ב)
אמר אביי:
מחלוקת בשתי כיתי בנות (התם הוא דאיכא למימר כל כת ראשונה עביד איניש דקרי
'גדולה' לגבי כת שניה, וכל כת שניה עביד איניש דקרי 'קטנה' לגבי כת ראשונה), אבל בכת אחת (שנולדו
מאשה אחת) - דברי הכל גדולה ממש,
קטנה ממש, אמצעית בשמה קרי לה ('פלונית בתי' הוא אומר, ואין קורא
לה לא 'גדולה' ולא 'קטנה').
אמר ליה רב אדא בר מתנה לאביי: אלא מעתה
(קידושין סה,א)
אמצעית שבכת
שניה תשתרי (ארישא קאי: דמספקא לכל כת שניה בגדולה אמצעית - לגבי
מאן קרי לה 'גדולה' אי לא לגבי קטנה דההיא כת; אלמא בכת אחת פליגי)?
הכא במאי
עסקינן? - בשאין שם (בכת שניה שום אמצעית) אלא גדולה וקטנה (להכי תני 'אסורות כולן',
אבל אי הוי התם אמצעית - הוי תני מתניתין 'חוץ מן הקטנות שבקטנות' ולא הוה תני
'חוץ מן הקטנה'); והכי נמי
מסתברא (דבדליכא אמצעית עסקינן): דאם איתא דאיכא (אמצעית, וכולהו בעי
לאשמועינן דאסירן) – ליתנייה (נתנייה
גבי אינו יודע ונימא הכי ואינו יודע אם גדולה שבגדולות אם גדולה שבקטנות או אמצעית
שבקטנות כולן אסורות אלא מדלא תנייה לאשמעינן בה איסורא שמע מינה סבירא ליה דלא
אסירא וכי קתני כולן אסורות בדליכא אמצעית)!?
ולטעמיך (דאמרת
דאי סבירא לן דאסורות - אאמצעית נמי קאי הוה מפרש לה) - אמצעית שבכת ראשונה דודאי ספיקא, ואסירא ליה (דודאי
אסירא אם ישנה שם, דהא מודים דכל כת ראשונה לגבי כת שניה 'גדולה' קרי לה, ואסורה -
ניתנייה ברישא כי היכי דנשמע מינה ד'אסורות' - עלה קאי, ולא תיסק אדעתין למישרי
ולומר דכי קתני 'כולן אסורות' - כשאין שם אמצעית) - מי קתני לה?
הכי? השתא: התם
(בההיא לא איצטריך ליה לפרושי, דאף על גב דמתניתין כולה בשאין
שם אלא שתים בכל כת - לא תיסק אדעתין דאי הוה שם אמצעית לא הוה תני 'כולן אסורות'), תנא 'קטנה' דידה לאיסורא (דכיון
דתנא 'קטנה' דידיה לאיסורא, ואשמעינן דקרי לה 'גדולה'), והוא הדין להך (כל שכן אמצעית) דקשישא מינה; (אלא) הכא (כת שניה, דכי לא תנא לה
איכא למימר דמתניתין בשאין שם אלא גדולה וקטנה אבל אמצעית לא הוה קרי לה 'גדולה') - אם איתא דאיכא (אמצעית,
ואכולהו קאי 'אסורות') – ניתנייה (ליתנייה
בהדיא, ונשמע דאף היא אסורה, דלא נטעי לאוקמא בשאין שם אמצעית)!
אמר ליה רב
הונא בריה דרב יהושע לרבא: הא פסח, דכי כת אחת דמי, ופליגי (דאיכא
למאן דאמר: לימים אמצעיים נמי קרי 'פני' הואיל ויש מאוחר ממנו)!?
אמר ליה: התם
בלישנא דעלמא קמיפלגי (דמאן דאסר - לאו משום דסבירא ליה דכל שיש מאוחר ממנו
קרי 'פני'): (אלא) מר סבר 'עד פני הפסח' = עד קמי פיסחא, ומר סבר
'עד דמיפני פיסחא' (משום דמשמע ליה בלשון בני אדם: 'מיפני פיסחא' קאמר:
שיהא הפסח פנוי, פונה ועובר).
משנה:
האומר לאשה
"קדשתיך" והיא אומרת "לא קדשתני" - הוא אסור בקרובותיה (דשוינהו
עליה חתיכה דאיסורא בהודאתו) והיא
מותרת בקרוביו;
היא אומרת
"קדשתני" והוא אומר "לא קדשתיך" - הוא מותר בקרובותיה והיא
אסורה בקרוביו;
"קידשתיך"
והיא אומרת "לא קידשת אלא בתי" - הוא אסור בקרובות גדולה, וגדולה מותרת
בקרוביו, הוא מותר בקרובות קטנה (שאין אמה נאמנת עליה, ואף היא
אינה צריכה גט: דאי בעיא גט - הויא לה גרושתו, ונאסר בקרובותיה), וקטנה מותרת בקרוביו;
"קדשתי את
בִּתֵּך" והיא אומרת "לא קדשת אלא אותי" - הוא אסור בקרובות קטנה (הבת), וקטנה מותרת בקרוביו; הוא מותר בקרובות גדולה (האם), וגדולה אסורה בקרוביו.
גמרא:
האומר לאשה
"קדשתיך" [והיא אומרת "לא קדשתני" - הוא אסור בקרובותיה והיא
מותרת בקרוביו;
היא אומרת "קדשתני" והוא אומר "לא קדשתיך" - הוא מותר
בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו]:
וצריכא (לאשמעינן
בכולהו דמי שאסר עצמו בדיבורו נאסר ומי שלא אסר עצמו אינו נאסר): דאי אשמעינן גביה דידיה (כי אמר
"קידשתיך" לא מיתסרא איהי בקרוביו) משום (דאיהו שקורי משקר), דגברא לא איכפת ליה (אם אוסר
עצמו בקרובותיה חנם) ומיקרי (ו)אמר ("קדשתיה" ואף על גב דלא
קדשה), אבל איהי –אימא: (כי
אמרה "קדשתני" - דאסרה נפשה אכולי עלמא עד שיתן לה גט) - אי לאו דקים לה בדיבורה (דקדיש) לא הות אמרה וליתסר איהו (על פיה) בקרובותיה (ואפילו
לא נתן לה גט) - קא משמע לן.
"קידשתיך"
והיא אומרת ["לא קידשת אלא בתי" - הוא אסור בקרובות גדולה, וגדולה
מותרת בקרוביו, הוא מותר בקרובות קטנה, וקטנה מותרת בקרוביו]:
הא תו למה לי?
איצטריך: סלקא
דעתך אמינא מדאורייתא הימניה רחמנא לאב, מדרבנן הימנוה לדידה (רבנן
לאמה על הבת) ותיתסר ברתה בדיבורה (ותהא
צריכה גט ותאסר בקרובותיו) - קא
משמע לן.
"קידשתי
את בתך" [והיא אומרת "לא קדשת אלא אותי" - הוא אסור בקרובות
קטנה, וקטנה מותרת בקרוביו; הוא מותר בקרובות גדולה, וגדולה אסורה בקרוביו]:
הא תו למה לי?
איידי דתנא הא
- תנא נמי הא.
איתמר: רב אמר:
כופין (ליתן לה גט), ושמואל
אמר: מבקשין.
אהייא? אילימא
ארישא - לאו כופין איכא ולא מבקשין איכא (דאין צריכה ממנו גט, דהא
קתני 'מותרת בקרוביו', ואי בעיא גט - הוה מיתסרא באחיו, דהויא לה גרושת אחיו)!
אלא אסיפא (דאמרה
"קדשתני", דבעיא גט)?
בשלמא 'מבקשין' (ממנו ליתן גט) – לחיי (שצריך בקשה לאסור עצמו בקרובותיה כדי להתירה לינשא,
הואיל ואין חפץ בה); אלא 'כופין'?
אמאי? אמר "לא ניחא לי דאיתסר בקריבה"?!
אלא שמעתתא (דרב
ושמואל) אהדדי איתמר (לא
לחלוק זו על זו באו, אלא להוסיף האחרון מה שלא פירש הראשון): אמר שמואל: מבקשין ממנו ליתן גט; אמר רב: אם נתן גט
מעצמו (בלא בקשה) -
כופין אותו ליתן כתובה (דגלי דעתיה דקִדשהּ, וארוסה יש לה כתובה).
איתמר נמי: אמר
רב אחא בר אדא אמר רב, ואמרי לה אמר רב אחא בר אדא אמר רב המנונא אמר רב: כופין
ומבקשין. תרתי? [אלא] הכי קאמר: מבקשין ממנו ליתן גט, ואם נתן מעצמו - כופין
אותו ליתן כתובה.
אמר רב יהודה:
המקדש בעד אחד - אין חוששין לקידושיו.
בעו מיניה מרב
יהודה: שניהם מודים (לדברי העד) – מאי (הא דתניא 'אין חוששין' משום דלא מהימן הוא, והא
הימנוה!? או דלמא משום דאין קדושין חלין בלא עדים, ויליף 'דבר'
'דבר' מממון: כתיב בעריות 'ערות
דבר' (דברים כד,א) ובממון כתיב 'על
פי שני עדים יקום דבר' (דברים יט,טו))?
'אִין' ו'לא'
ורפיא בידיה (לא היה מחזיק בדבריו לא לאיסור ולא להיתר; פעמים שאמר
הן ופעמים שאמר לאו, ורפיא בידיה, ולא היתה מוחזקת הוראה זו בידו).
(דעד
אחד חשיב לחייב שבועה בדיני ממונות; הלכך בערוה נמי חשיב להתקיים קידושין בפניו,
ובלבד שיהו שניהם מודים.)
איתמר: אמר רב
נחמן אמר שמואל: המקדש בעד אחד - אין חוששין לקידושיו, ואפילו שניהם מודים.
איתיביה רבא
לרב נחמן: 'האומר לאשה "קדשתיך" והיא אומרת "לא קדשתני"
הוא אסור בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו': אי דאיכא עדים אמאי מותרת בקרוביו?
ואי דליכא עדים (ואפילו מודה) אמאי אסור בקרובותיה (על פי עצמו? הלא אינן קידושין
אפילו לדבריו, דאי נמי אמר 'בעד אחד הוו קידושין בששניהם מודים', היכא דאין עד אחד
- לא אמרת)? אלא לאו בעד אחד (וקתני
'הוא אסור בקרובותיה', אלמא זה שמודה לו נאסר, דחשיב לאיתפוסי קדושין קמיה)!
הכא במאי
עסקינן? - כגון דאמר לה "קידשתיך בפני פלוני ופלוני (דהוו להו
קידושין גמורין לכל דבריו, ונאמן הוא לאסור את עצמו) והלכו להם למדינת הים".
איתיביה [גיטין
פ"ח מ"ט]: 'המגרש את
אשתו ולנה עמו בפונדקי (ואפילו לאחר זמן): בית שמאי אומרים: אינה צריכה הימנו גט שני,
ובית הלל אומרים: צריכה הימנו גט שני' - היכי דמי?: אי דאיכא עדים (דנתקדשה בביאה) - מאי טעמייהו דבית שמאי? ואי דליכא עדים - מאי
טעמייהו דבית הלל? אלא לאו בעד אחד (ושניהם מודים)?!
וליטעמיך -
אימא סיפא: 'ומודים בנתגרשה מן האירוסין שאין צריכה הימנו גט שני מפני שאין לבו
גס בה'; ואי סלקא דעתך עד אחד מהימן - מה לי מן האירוסין מה לי מן הנשואין?
אלא הכא במאי עסקינן - כגון דאיכא עדי יחוד וליכא עדי ביאה: בית שמאי סברי: לא
(קידושין סה,ב)
אמרינן 'הן הן
עדי יחוד הן הן עדי ביאה' ובית הלל סברי אמרינן 'הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה' (משראוה
שנתייחדה עמו - אין צריך להעיד על הביאה, דכיון דלבו גס בה - מחזקינן אותו בחזקת
שבא עליה לשם קידושין), ומודים ודאי
בנתגרשה מן האירוסין דלא אמרינן 'הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה' מפני שאין לבו גס
בה.
אמר רב יצחק בר
שמואל בר מרתא משמיה דרב: המקדש בעד אחד אין חוששין לקידושיו, ואפילו שניהם מודים.
אמר רבה בר רב
הונא: המקדש בעד אחד - בי דינא רבה אמרי 'אין חוששין לקידושיו'.
מאן 'בי דינא
רבה'? - רב.
ואיכא דאמרי:
אמר רבה בר רב הונא אמר רב (דרבה משמיה דרב אמר): המקדש בעד אחד - בי דינא רבה אמרי אין חוששין
לקידושיו;
מאן (קרי
רב) 'בי דינא רבה'? - רבי.
מתיב רב אחדבוי
בר אמי: 'שנים שבאו ממדינת הים ואשה עמהם וחבילה עמהם, זה אומר "זו אשתי
וזה עבדי וזו חבילתי" וזה אומר "זו אשתי וזה עבדי וזו חבילתי" ואשה
אומרת "אלו שני עבדי וחבילה שלי" - צריכה שני גיטין (קא
סלקא דעתן: כדי להתירה לינשא) וגובה
כתובתה מן החבילה (ממה נפשך, והמותר מוטל בספק עד יבא אליהו)'; היכי דמי?: אי דאית ליה סהדי להאי (שאמר
"בפנינו קדשה") ואית ליה
סהדי (נמי) להאי -
מי מצי אמרה 'אלו שני עבדי וחבילה שלי' (דתיהוי מותר הכתובה שלה
ושלהן בספק)? אלא לאו בעד אחד (לכל
אחד, ושמע מינה דאפילו אינה מודה - צריכה גט)!?
ותסברא? עד אחד
בהכחשה מי מהימן (דאיכא חד סהדא דמכחיש ליה - מי מהימן? אפילו לא מכחשא
ליה איהי - ליכא למאן דאמר, דאין האחד בא אלא לשבועה, והכא שבועה לא שייכא)? אלא למישרי לעלמא דכולי עלמא לא פליגי דשרי,
והכא - הכי קאמר 'צריכה שני גיטין' - כדי לגבות כתובתה מן החבילה (כלומר:
לעולם החבילה מונחת עד שיבא אליהו אלא אם כן נתנו לה שניהם גט מעצמן, והגט מביאה
לידי גיבוי כתובה מן החבילה ממה נפשך: אם של זה הוא - הרי מיחייב לה כתובה על פיו,
וכן זה, וכל שכן אם כולה שלה), ורבי
מאיר היא, דאמר: מטלטלי משתעבדי לכתובה (כלומר: וכולה לא אשמועינן
אלא דמטלטלין משתעבדי לכתובה, ורבי מאיר היא, דאמר במסכת כתובות, ב'האשה שנפלו לה
נכסים' (פ,ב) גבי שומרת יבם שכתובתה על נכסי
בעלה הראשון: הניח אחיו מעות - ילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות; אלמא מעות משתעבדי
לכתובה).
מאי הוי עלה?
רב כהנא אמר:
אין חוששין לקידושיו; רב פפא אמר: חוששין לקדושיו.
אמר ליה רב אשי
לרב כהנא: מאי דעתיך, דילפת 'דבר' 'דבר' מממון? - אי מה להלן
הודאת בעל דין כמאה עדים דמי (דכתיב (שמות כב,ח)
'אשר יאמר כי הוא זה' הרי שסמך על מקצת הודאתו) - אף כאן הודאת בעל דין כמאה עדים דמי?
אמר ליה: התם [בממון] לא קא חייב לאחריני (אינו חב
לאחרים בהודאתו זו, שאין נפסד אלא הוא) הכא קא חייב לאחריני (שקרובותיה נאסרו בו [כאשר
הוא מודה] וקרוביו נאסרין בה [כאשר
היא מודה]).
מר זוטרא ורב
אדא סבא, בני דרב מרי בר איסור (אחים הוי), פליג ניכסייהו בהדי הדדי; אתו לקמיה דרב אשי, אמרו ליה:
[דברים יט,טו: לא יקום עד אחד באיש לכל עון
ולכל חטאת בכל חטא אשר יחטא]
על פי שני עדים [או על פי שלשה עדים יקום דבר] אמר רחמנא ('על פי שנים' שהצריכה תורה - למאי
הלכתא הצריך עדים?) (משום) דאי בעי למיהדר (ולומר
"לא כך היה") - לא מצי
הדרי בהו (לא יוכל לומר כן, שאֵלו יעידום - הוא שהצריכם הכתוב עדים) ואנן לא הדרי (ואנו אין
אנו שקרנים, ולא הדרינן בן, ואין אנו צריכין עדים)? או דלמא לא מקיימא מלתא אלא בסהדי (שאפילו
הם מודים - אין דבריהם קיימים אלא בעדים, ונמצא אני מחזיק בשלו והוא בשלי, שאין
חלוקתנו כלום)?
אמר להו: לא
איברו סהדי אלא לשקרי (הכופרים בדברים לומר "לא כן הוא"). [ואם
לומדים ממון לקידושין – אשה מקודשת ללא עדים כלל.]
אמר אביי: [על
פי פירוש הגמרא לכריתות פ"ג מ"ח, בכריתות יא,ב; יבמות פז,ב] 'אמר לו עד אחד "אכלת חלב" (בשוגג,
וחייב אתה קרבן) והלה שותק –
נאמן (העד, וכשר הקרבן, ואין כאן משום 'או הודע
אליו חטאתו (ויקרא ד,כח) - ולא שיודיעוהו אחרים'
והכי דרשינן לה בשמעתא קמייתא ד'האשה רבה' (יבמות פז,ב)
'ולא שיודיעוהו אחרים והוא מכחיש'); ותנא תונא [בהמשך
המשנה] 'אמר לו עד
אחד "אכלת חלב" והלה אומר "לא אכלתי" – פטור'; טעמא דאמר
'לא', הא אישתיק – מהימן;
ואמר אביי: אמר
לו עד אחד "נטמאו טהרותיך" והלה שותק – נאמן; ותנא תונא: 'עד אחד
אומר "נטמאו", והלה אומר "לא נטמאו" – פטור'; טעמא דאמר
"לא", הא אישתיק – מהימן;
ואמר אביי: אמר לו עד אחד
(קידושין סו,א)
"שורך
נרבע" והלה שותק – נאמן (ואסור להקרבה; אבל לסוקלו - תרי
בעינן, דאמר מר (בבא קמא מד,א): 'כמיתת הבעלים כך מיתת
השור'); ותנא תונא (לענין
פסולי קרבן בזבחים [משנה פ"ח מ"א, בבלי ע,ב] ובבכורות [מ,ב]): 'ושנעבדה בו עבירה ושהמית על פי עד אחד או
על פי הבעלים – נאמן';
האי 'על פי עד
אחד' - היכי דמי?: אי דקא מודו בעלים - היינו 'על פי הבעלים'! אלא - לאו דשתיק?
וצריכא (לאשמועינן
בכולהו דשתיקתו הודאה היא): דאי
אשמעינן הך קמייתא ["אכלת חלב"] - אי לאו דקים ליה בנפשיה דעבד - חולין בעזרה לא
הוה מייתי, אבל "נטמאו טהרותיך" - מימר אמרינן 'האי דשתיק – דסבר חזי
ליה בימי טומאתו (ולא איכפת ליה, ולאו הודאה היא ומותרים לטהורים); ואי אשמעינן הא ["נטמאו
טהרותיך"] - משום דקא מפסיד ליה בימי טהרתו [לכן
מכחיש], אבל שורו
נרבע - מימר אמר 'כל השוורים לאו לגבי מזבח קיימי' (ולא
איכפת ליה להכחישו, והודאה מיהא לא הויא, ומותר להקרבה) – צריכא.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible when the cursor rests on the
number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit
option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל
הרב מרדכי קורנפלד –
Producers
of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is © 2000, 2006, 2007, 2008 by Julius
Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material without
remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com