דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(קידושין סה,ב)
אמר אביי: [על
פי פירוש הגמרא לכריתות פ"ג מ"ח, בכריתות יא,ב; יבמות פז,ב] 'אמר לו עד אחד "אכלת חלב" (בשוגג,
וחייב אתה קרבן) והלה שותק –
נאמן (העד, וכשר הקרבן, ואין כאן משום 'או הודע
אליו חטאתו (ויקרא ד,כח) - ולא שיודיעוהו אחרים'
והכי דרשינן לה בשמעתא קמייתא ד'האשה רבה' (יבמות פז,ב)
'ולא שיודיעוהו אחרים והוא מכחיש'); ותנא תונא [בהמשך
המשנה] 'אמר לו עד
אחד "אכלת חלב" והלה אומר "לא אכלתי" – פטור'; טעמא דאמר
'לא', הא אישתיק – מהימן;
ואמר אביי: אמר
לו עד אחד "נטמאו טהרותיך" והלה שותק – נאמן; ותנא תונא: 'עד אחד
אומר "נטמאו", והלה אומר "לא נטמאו" – פטור'; טעמא דאמר
"לא", הא אישתיק – מהימן;
ואמר אביי: אמר
לו עד אחד
(קידושין סו,א)
"שורך נרבע" והלה שותק – נאמן (ואסור
להקרבה; אבל לסוקלו - תרי בעינן, דאמר מר (בבא קמא מד,א):
'כמיתת הבעלים כך מיתת השור'); ותנא תונא (לענין פסולי קרבן בזבחים [משנה
פ"ח מ"א, בבלי ע,ב] ובבכורות [מ,ב]): 'ושנעבדה בו עבירה ושהמית על פי עד אחד או
על פי הבעלים – נאמן';
האי 'על פי עד
אחד' - היכי דמי?: אי דקא מודו בעלים - היינו 'על פי הבעלים'! אלא - לאו דשתיק?
וצריכא (לאשמועינן
בכולהו דשתיקתו הודאה היא): דאי
אשמעינן הך קמייתא ["אכלת חלב"] - אי לאו דקים ליה בנפשיה דעבד - חולין בעזרה לא
הוה מייתי, אבל "נטמאו טהרותיך" - מימר אמרינן 'האי דשתיק – דסבר חזי
ליה בימי טומאתו (ולא איכפת ליה, ולאו הודאה היא ומותרים לטהורים); ואי אשמעינן הא ["נטמאו
טהרותיך"] - משום דקא מפסיד ליה בימי טהרתו [לכן
מכחיש], אבל שורו
נרבע - מימר אמר 'כל השוורים לאו לגבי מזבח קיימי' (ולא
איכפת ליה להכחישו, והודאה מיהא לא הויא, ומותר להקרבה) – צריכא.
איבעיא להו: (אמר
לו עד אחד:) "אשתו זינתה"
- בעד אחד, ושותק – מהו (ליאסר העד עליו)?
אמר אביי:
נאמן.
רבא אמר: אינו
נאמן: הוי דבר שבערוה, ואין דבר שבערוה פחות משנים.
אמר אביי: מנא
אמינא לה? דההוא סמיא דהוה מסדר מתנייתא קמיה דמר שמואל; יומא חד נגה ליה ולא הוה
קאתי (ההוא סמיא לעת הקבוע לו לפני שמואל); שדר (שמואל) שליחא אבתריה (שימהרנו לבא); אדאזיל שליח בחדא אורחא - אתא איהו בחדא; כי
אתא שליח, אמר: אשתו זינתה! אתא לקמיה דמר שמואל, אמר ליה: "אי מהימן לך -
זיל אפקה (הואיל ולא הכחישתו), ואי לא - לא תפיק". מאי? לאו 'אי מהימן עלך (האי עד
כשאר עד אחד, דידעת ביה שאינו מפסולי עדות) דלאו גזלנא הוא'?
ורבא?
אי מהימן לך
כבי תרי - זיל אפקה, ואי לא - לא תפקה.
ואמר אביי: מנא אמינא לה? דתניא:
'מעשה בינאי המלך (מן
הכהנים של חשמונאים הוה) שהלך
לכוחלית (שם מדינה) שבמדבר, וכיבש שם ששים כרכים, ובחזרתו היה שמח שמחה גדולה, וקרא לכל חכמי ישראל;
אמר להם: אבותינו היו אוכלים מלוחים (ירקות הם, ושמן 'קקולי'
בלשון ארמי, כמו הקוטפים מלוח עלי שיח (איוב ל,ד)) בזמן שהיו עסוקים בבנין בית המקדש (בית
שני; שבאו מן הגולה והיו עניים, והיו מוציאין הוצאות במלאכה) - אף אנו נאכל מלוחים זכר לאבותינו (להיות
זכר לעוני אבותינו ולהודות לפני הקדוש ב"ה שהצליחנו והעשירנו); והעלו מלוחים על שולחנות של זהב ואכלו. והיה שם
אחד איש לץ לב רע ובליעל, ואלעזר בן פועירה שמו. ויאמר אלעזר בן פועירה לינאי
המלך: "ינאי המלך! לבם של פרושים עליך (שונאיך
הם, ואין שמחים בהצלחתך)"!
"ומה אעשה (לידע שכן
הוא)?"
"הקם להם בציץ שבין עיניך (תן ציץ
הקדש על מצחך, ויעמדו על רגליהם, לפי שהשם כתוב בו, והם יגלו את לבם; ואף על גב
דלאו שעת עבודה, כדאמר בפרק ב (נד,א): בגדי
כהונה ניתנו ליהנות בהם)."
הקים להם בציץ שבין עיניו.
היה שם זקן אחד, ויהודה בן גדידיה שמו. ויאמר יהודה בן
גדידיה לינאי המלך: "ינאי המלך! רב לך כתר מלכות, הנח כתר כהונה לזרעו של
אהרן!" שהיו אומרים אמו נשבית במודיעים (לכך מיחו
בו: שהיו הפרושים אומרים עליו אמו נשבית במודיעים: כרך של בית חשמונאי היה; ושבויה
פסולה לכהונה, ונשאה אביו, ונמצא חלל), ויבוקש הדבר ולא נמצא; ויבדלו חכמי ישראל בזעם (שכעס
המלך עליהם).
ויאמר אלעזר בן פועירה לינאי המלך: "ינאי המלך!
הדיוט שבישראל - כך הוא דינו (לסבול חרפתו)? ואתה מלך וכהן גדול - כך הוא דינך (בתמיה:
שלא תנקם מהם)?"
- "ומה אעשה?"
אם אתה שומע לעצתי – רומסם (הרגם)."
ותורה - מה תהא עליה (שמא
תשתכח? הרי)?
(אמר
ליה:) הרי כרוכה ומונחת בקרן
זוית (ספר תורה כרוכה ומונחת בתוכה המצות ולא ישתכחו) כל הרוצה ללמוד יבוא וילמוד."'
אמר רב נחמן בר יצחק: מיד נזרקה בו אפיקורסות: דהוה ליה למימר 'תינח תורה שבכתב - תורה שבעל פה מאי?'
מיד ותוצץ הרעה (לשון 'ויצץ
ציץ ויגמול שקדים' (במדבר יז,כג);
לשון אחר: בערה, לשון 'נוצצים' (יחזקאל
א,ז) כניצוץ המבעיר גחלת) על ידי אלעזר בן פועירה, ויהרגו כל חכמי ישראל, והיה
העולם משתומם, עד שבא שמעון בן שטח (אחי אשתו היה, והחביאתו) והחזיר את התורה ליושנה.'
היכי דמי ('ויבוקש הדבר ולא נמצא' - דמשמע
שהחזיקוהו בחזקת כשרות)? אילימא דבי
תרי אמרי "אישתבאי" ובי תרי אמרי "לא אישתבאי" - מאי חזית
דסמכת אהני סמוך אהני (דאמרי "אשתבאי", והיכי קאמר: 'ולא מצאו';
ואי אמרת 'אוקי תרי לבהדי תרי, ואוקי איתתא אחזקתה' - הני מילי אי היא קמן, והיתה
באה לבית דין להתירה; אבל בנה זה - הנדון - אין לו חזקה דכשרות, שהרי מעידים על
תחילת לידתו בפסול)!? אלא בעד אחד (העיד
על השבויה, ובאו שנים והכחישוהו);
וטעמא - דקא מכחשי ליה בי תרי, הא לאו הכי – מהימן!
ורבא?
לעולם תרי
ותרי, וכדאמר רב אחא בר רב מניומי (בעלמא): בעדי הזמה - הכא נמי בעדי הזמה.
ואיבעית אימא
כדרבי יצחק, דאמר רבי יצחק: שפחה הכניסו תחתיה (הכניסו
להם שפחה, וסבורים שהיא זאת, וגנבוה מהם לאחר שנשבית, עד שלא נתיחדה בלא עדים;
הילכך אין כאן הכחשת עדים).
אמר רבא:
(קידושין סו,ב)
מנא אמינא לה (דאין
עד אחד נאמן בדבר ערוה לפסול, ואפילו אין לו מכחיש)?
דתניא [תוספתא מקואות פ"א
ה"יז]: 'אמר רבי שמעון:
מעשה במגורה (מגורת מים: כמין בריכות מים, כדאמר בבבא בתרא (פ"ד
מ"א; דף סז,א): 'לא מכר את המגורות של מים') של דסקים
[YH1](שם אדם או שם מקום ש)ביבנה, שהיתה עומדת בחזקת שלימה (ארבעים
סאה), ומדדו ונמצאת חסירה: כל
טהרות שנעשו על גבה, היה רבי טרפון מטהר (דאמר:
השתא הוא דחסר, ובשעה שטבלו בה אדם וכלים שלימה היתה) ורבי עקיבא מטמא (דלא
ידעינן מאימת חסרה ונמצא שאינה טבילה).
אמר רבי טרפון: מקוה זה בחזקת שלם הוא עומד, מספק אתה בא
לחסרו? אל תחסרנו מספק!"
אמר רבי עקיבא: "אדם זה - בחזקת טמא הוא עומד, מספק
אתה בא לטהרו? אל תטהרנו מספק!"
אמר רבי טרפון: "משל לעומד ומקריב על גבי המזבח,
ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה - שעבודתו (שעבד
כבר) כשירה!" (לקמן
יליף לה.)
אמר רבי עקיבא: "משל לעומד ומקריב על גבי המזבח,
ונודע שהוא בעל מום - שעבודתו (שעבד כבר) פסולה (ואפילו
היה שוגג)!" (לקמן יליף לה.)
אמר רבי טרפון: "אתה דימיתו לבעל מום, ואני דמיתיו
לבן גרושה או לבן חלוצה, נראה למי דומה: אי דומה לבן גרושה ולבן חלוצה - נדוננו
כבן גרושה או כבן חלוצה, אם דומה לבעל מום נדוננו כבעל מום."
התחיל רבי עקיבא לדון: "מקוה - פסולו ביחיד (בא
אחד ואומר "אני מדדתיו ונמצא חסר" – נאמן, דקיימא לן (גיטין דף ב,ב) דעד
אחד נאמן באיסורין), ובעל מום פסולו
ביחיד (בא אחד ואמר "בעל מום הוא" – נאמן; ולקמן מפרש לה), ואל יוכיח בן גרושה ובן חלוצה שפסולו בשנים!
דבר אחר: מקוה פסולו בגופו, בעל מום פסולו בגופו, ואל יוכיח בן גרושה ובן חלוצה
שפסולו מאחרים (מחמת אמו)!"
אמר ליה רבי טרפון: "עקיבא! כל הפורש ממך - כפורש מן
החיים!"'
האי 'בעל מום שפסולו ביחיד' - היכי דמי?: אי דקא מכחיש ליה - מי מהימן? אלא דשתיק, ודכותיה גבי בן גרושה ובן חלוצה דשתיק, וקתני 'מקוה פסולו ביחיד ובעל מום פסולו ביחיד ואל יוכיח בן גרושה ובן חלוצה שפסולו בשנים'!?
ואביי אמר:
לעולם דקא מכחיש ליה; ודקאמרת אמאי מהימן? - דאמר ליה: שלח אחוי (אם
אינך בעל מום - הפשט בגדיך ונראה)
והיינו דקתני 'מקוה פסולו בגופו ובעל מום פסולו בגופו (שנוכל
לברר הדברים, וכן מקוה חסרונו לפנינו) ואל יוכיח בן גרושה ובן חלוצה שפסולו מאחרים'.
ובן גרושה ובן חלוצה דעבודתו כשירה – מנלן?
אמר רב יהודה
אמר שמואל: דאמר קרא (במדבר כה,יג) והיתה לו ולזרעו אחריו [ברית כהנת עולם תחת אשר
קנא לאלקיו ויכפר על בני ישראל] -
בין זרע כשר ובין זרע פסול (חלל; ולכתחילה לא קאמר, דהא מחולל
קרייה רחמנא שנתחלל מקדושת כהן).
אבוה דשמואל
אמר מהכא: (דברים לג,יא)
ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה [מחץ מתנים קמיו ומשנאיו מן
יקומון] - אפילו חולין שבו (חללין
שבו חללין שבשבט לוי, דקרא בשבט לוי כתיב) תרצה.
רבי ינאי אמר:
מהכא: (דברים כו,ג)
ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם [ואמרת אליו: הגדתי היום לה'
אלקיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבתינו לתת לנו] - וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל כהן שלא היה בימיו?
אלא: זה כשר ונתחלל.
בעל מום
דעבודתו פסולה מנלן (אם עבד בשוגג; דאילו במזיד כתיב (ויקרא
כא,כג): אך אל הפרוכת לא יבא וגו'
ולא יחלל את מקדשי'; אלא עבד בלא ידיעה מנלן דלא מכשרינן ליה מהאי קרא
ד'והיתה לו ולזרעו אחריו' (במדבר
כה,יג))
אמר רב יהודה
אמר שמואל: דאמר קרא (לעיל מ'והיתה לו' כתיב) (במדבר כה,יב) לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום: כשהוא שלם, ולא כשהוא חסר (אלמא בשלימים הוא דאכשר).
והא 'שלום' כתיב?
אמר רב נחמן
וי"ו ד'שלום' - קטיעה היא.
משנה:
משנה:
כל מקום שיש
קידושין ואין עבירה (שהקידושין תופסין בה, ואין עבירה בנשואין שלא אסרתה
תורה עליו) - הולד הולך אחר הזכר;
ואיזה זו?
זו כהנת לויה
וישראלית שנשאו לכהן לוי וישראל (לוי שנשא כהנת או ישראלית - בנה
לוי, וכהן שנשא לויה וישראלית - בנה כהן; ישראל שנשא כהנת או לויה - הולד ישראל: 'למשפחותם
לבית אבותם' כתיב);
וכל מקום שיש
קידושין ויש עבירה - הולד הולך אחר הפגום (אחר הפגום שבשניהם: שנולד
מפסולי כהונה - הולד פסול),
ואיזה זו?
זו אלמנה לכהן
גדול (יש קידושין ויש עבירה; דקסבר קידושין תופסין בחייבי לאוין), גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל,
בת ישראל לממזר ולנתין (וכן בן ממזרת לישראל – ממזר, וכן בן ממזר מישראלית –
ממזר, וכן בת נתינה לישראל – נתין, ובן נתין מכשרה - נתין);
וכל מי שאין לה
עליו קידושין, אבל יש לה על אחרים קידושין - הולד ממזר (בגמרא
מפרש לה),
ואיזה זה?
זה הבא על אחת
מכל העריות שבתורה (של חייבי כריתות).
וכל מי שאין לה
לא עליו ולא על אחרים קידושין - הולד כמותה (ולד
נכרית – נכרי, ואם גיירוהו הוי גר כשר, ואינו ממזר);
ואיזה זה?
זה ולד שפחה (עבד, ששחררו בעליו – כשר, ומותר בישראלית) ונכרית.
גמרא:
'כל מקום שיש קידושין': אמר ליה רבי שמעון [בן לקיש?] לרבי יוחנן: כללא הוא דכל מקום שיש קידושין ואין עבירה הולד הולך אחר הזכר? הרי
(קידושין סז,א)
גר שנשא ממזרת,
דיש קידושין ואין עבירה, (דגר מותר בממזרת לרבי יוסי, דאמר:
קהל גרים לא מקרי קהל - לקמן בפרק בתרא (עג,א)) - הולד הולך אחר הפגום, דתניא: 'גר שנשא ממזרת - הולד
ממזר, דברי רבי יוסי'!?
אמר ליה: מי
סברת מתניתין - רבי יוסי היא? מתניתין רבי יהודה היא, דאמר: גר לא ישא ממזרת.
ויש קידושין
ויש עבירה, הולד הולך אחר הפגום? וניתנייה (גבי קידושין: ויש עבירה
במתניתין, בהדי אלמנה לכהן גדול)!
תנא כל מקום'
דסיפא (דיש קידושין ויש עבירה) - לאתויי ('כל מקום' - כללא משמע, לאתויי הך
דלא פריש לה בהדיא).
ואיבעית אימא:
לעולם רבי יוסי היא (דאמר גר מותר בממזרת), (ודקשיא לך 'כללא היא'? - מתניתין
לאו כללא כייל) ותנא 'איזו זו'
(דלהכי תנא בה 'ואיזו זו? היא כהנת ולויה כו': למימרא
דהני הוא דהולד הולך אחר הזכר) – למעוטי (אבל יש אחרים אף על פי שיש קידושין ואין עבירה
- הולד הולך אחר הפגום).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות
בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
Footnotes become visible when the cursor rests on the
number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit
option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers
of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is © 2000, 2006, 2007, 2008 by Julius
Hollander
Permission to distribute this material without
remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com
[YH1]בתוספתא צוקרמאנדל: מעשה בינורס של דיסקוס