דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(קידושין סז,ב)
אשכחן אחות אשה, שאר עריות מנלן?
ילפינן מאחות אשה (בבנין
אב = במה מצינו): מה אחות אשה מיוחדת שהיא ערוה, וחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת -
ולא תפסי בה קידושין - אף כל שהיא ערוה, וחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת - לא
תפסי בה קידושין.
בשלמא כולהו אתיין, אלא אשת איש ואשת אח - איכא למיפרך: מה לאחות אשה שכן
אין לה היתר במקום מצוה (כשאין לו בנים מאחיו המת,
דילפינן בפרק קמא דיבמות (דף ג,ב): נאמר כאן 'עליה בחייה' [ויקרא יח,יח] ונאמר להלן 'יבמה יבא עליה'
[דברים כה,ה]: מה להלן במקום מצוה אף כאן במקום מצוה, ואמר רחמנא'
לא תקח') תאמר באשת אח שיש לה היתר במקום מצוה!?
אשת איש נמי איכא למיפרך: מה להנך (לאחות
אשה קאמר)
שכן אין לה היתר בחיי אוסרן (שכן
אין לה היתר בחיי אחותה האוסרת, שאפילו גירש אשתו - אחותה אסורה) - תאמר באשת איש,
שיש לה היתר בחיי אוסרן (שבעלה מתירה בגט)?
אלא אמר רבי יונה, ואיתימא רב הונא בריה דרב יהושע: אמר קרא (בפרשת עריות כתיב): [ויקרא יח,כט: כי] כל אשר יעשה
מכל התועבות האלה ונכרתו [הנפשות העשת מקרב עמם]: הוקשו כל העריות
כולם לאחות אשה: מה אחות אשה לא תפסי בה קידושין - אף כל עריות כולם לא תפסי בה
קידושין.
אי הכי -
(קידושין סח,א)
אפילו נדה נמי (אם קידש פנויה בימי נדותה
- לא להוו קידושין, ואם בא עליה בנדתה יהא ההולד ממזר)!? אלמה אמר אביי (ביבמות ב'החולץ'): 'הכל מודים בבא על הנדה (שמעון התימני דאמר: (יבמות מט,א) 'יש ממזר מחייבי כריתות'
מודה בבא על הנדה), ועל הסוטה (ורבי עקיבא דאמר (שם) 'יש
ממזר מחייבי לאוין' - מודה בבא על הסוטה, דקינא לה ונסתרה דהויא עליו בלאו ד'לא
יוכל בעלה וגו', כדאמר ביבמות: (יא,ב) הא מה אני מקיים 'אחרי אשר הוטמאה' לרבות
סוטה שנסתרה) שאין הולד ממזר' (שהרי
עדיין קידושין עומדין בה)?
אמר חזקיה אמר קרא [ויקרא
טו,כד: ואם שכב ישכב איש אתה] ותהי נדתה עליו
[וטמא שבעת ימים; וכל המשכב אשר
ישכב עליו יטמא] - אפילו בשעת נדתה תהא בה הויה.
מכדי (הך היקישא דרבי יונה) איכא לאקושה לנדה (דהוו קידושין) ואיכא לאקושה לאחות אשה (שאר עריות לאחות אשה דלא ליהוו קידושין)1 מאי חזית דמקשת להו
לאחות אשה? אקשה לנדה!?
קולא וחומרא - לחומרא מקשינן (לעשות
הולד ממזר, שהממזרות תלוין בקידושין: דכל מי שאין לה עליו קידושין - הולד ממזר
(דילפינן לה מאשת אב ביבמות (מה,ב): מה אשת אב דלא תפסי בה קידושין והולד ממזר - אף כל
שאין עליו קידושין הולד ממזר).
רב אחא בר יעקב אמר: אתיא (שאר
עריות) בקל
וחומר מיבמה (לשוק, שאין קידושין
תופסין בה, כדאמר רב ביבמות (יג,ב): מנין שאין קידושין תופסין ביבמה? – דכתיב [דברים כה,ה]
'לא תהיה אשת המת החוצה': לא תהא בה הויה לזר): ומה יבמה שהיא בלאו - לא
תפסי בה קידושין, חייבי מיתות וחייבי כריתות לא כל שכן!?
אי הכי שאר חייבי לאוין נמי (נהי
דלא אתי בקל וחומר - נייתי בבנין אב במה מצינו ביבמה שהיא בלאו, ואין קידושין
תופסין בה, אף כל שהוא בלאו - אין קידושין תופסין בה)!?
אמר רב פפא: חייבי לאוין - בהדיא כתיב בהו (דתפסו): (דברים
כא,טו) כי תהיין לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה [וילדו לו בנים האהובה והשנואה והיה הבן הבכר לשניאה] - וכי יש שנואה לפני
המקום ואהובה לפני המקום (כלומר:
וכי אהבתו או שנאתו של בעל חשובה לפני המקום לשנות דין הנחלה בשבילה, שהוצרך הכתוב
לכתוב [דברים כא,טז] 'לא
יוכל לבכר את בן האהובה'? לא הוה ליה למיכתב אלא
'כי את הבכור יכיר', ואנא ידענא לא שנא אמו אהובה ולא שנא אמו שנואה)? אלא: 'אהובה' = אהובה בנישואיה,
'שנואה' = שנואה בנישואיה (שנישואיה שנואים לפני המקום, כגון חייבי לאוין), וקאמר רחמנא 'כי תהיין' (אלמא אית בהו הויה!). (ולקמן פריך: דילמא בחייבי עשה הוא דקאמר ולא בחייבי
לאוין?)
ולרבי עקיבא דאמר (ביבמות) אין קידושין תופסין
בחייבי לאוין (דקתני (שם נ,ב) 'חלץ ועשה
בה מאמר - אין לאחר חליצה כלום', כלומר אין המאמר תופס בה דקם ליה השתא ב'ולא
יבנה' ואמר בגמרא (שם נב,ב) תניא: רבי אומר: אין הדברים הללו אמורים אלא לדברי רבי
עקיבא שהיה עושה חלוצה כערוה) - 'כי תהיין' במאי מוקים?
באלמנה לכהן גדול (בההוא
- הוא דתפסי קידושי, דגלי רחמנא בה דאין הוללד ממזר אלא חלל), וכרבי סימאי, דתניא: 'רבי
סימאי אומר: מן הכל היה רבי עקיבא עושה ממזר חוץ מאלמנה לכהן גדול, שהרי אמרה תורה
(ויקרא כא,טו) ולא יחלל [זרעו בעמיו כי אני יקוק מקדשו]: חילולים עושה, ואין עושה
ממזרות.'
ולרבי ישבב' דאמר 'בואו ונצווח על עקיבא בן יוסף (שפוסל הרבה מישראל) שהיה אומר 'כל שאין לו ביאה
בישראל (כל ביאה בישראל שאין לו
היתר בה) הולד ממזר'? - הניחא לרבי ישבב (אי
לאו כללא הוא אלא) אי לאפוקי מדרבי סימאי (דמפיק
חד מחייבי לאוין) קאתי (ואשמועינן דבכל
חייבי לאוין [וגם אלמנה לכהן גדול] עושה
רבי עקיבא ממזרין) – שפיר (איכא לאוקמא 'כי תהיין' לרבי
ישבב אליבא דרבי עקיבא במצרי ואדומי בתוך שלשה דורות, דחייבי עשה נינהו, דכתיב 'דור שלישי יבא'
- ולא שני, דהוי לה שנואה בנישואיה)<, אלא אי טעמא דנפשיה קאמר (וכללא כייל, ולאו אדרבי סימאי לחודיה פליג, אלא
אשמועינן ד'כל שביאתו באיסור הולד ממזר') - ואפילו חייבי עשה - במאי מוקים לה?
בבעולה לכהן גדול (דעשה
הוא, דכתיב: (ויקרא כא,יג) 'אשה
בבתוליה יקח' - ולא בעולה, ולאו הבא
מכלל עשה – עשה; וליכא לאקשויי 'הא - זונה היא' או אלמנה או גרושה, דבעוּלה פנויה
לאו זונה היא, כדתנן ביבמות (פ"ו
מ"ה, סא,א) 'אין זונה אלא גיורת
ומשוחררת ושנבעלה בעילת זנות' וביאת איסור לפסול לה).
ומאי שנא (האי עשה מחייבי עשה דמצרי
ואדומי)?
משום דהוי ליה 'עשה שאין שוה בכל (שאינו
נוהג אלא בכהן גדול, הילכך קיל)'.
ורבנן (דמוקי להאי 'כי תהיין'
בחייבי לאוין, כיון דמצינו למילף ביבמה ב'מה מצינו' שאין קידושין תופסין בהן) - אדמוקי לה בחייבי
לאוין, נוקמא בחייבי עשה!?
הני חייבי עשה - במאי נינהו? אי שתיהן מצריות - שתיהן שנואות; אי אחת מצרית
ואחת ישראלית - שתי נשים מעם אחד בעינן; אי בעולה לכהן גדול - מי כתיב 'תהיין לכהן'?
ורבי עקיבא [האם אין הוא סובר 'שתי נשים מעם אחד בעינן'? וגם
בתורה אצלו לא כתוב 'תהיינה לכהן']?
(כיון דגלי לך קרא ביבמה
דלא תפסי בה קידושין - נילף מיניה דחייבי לאוין לית בהו קידושין; ו'כי תהיין' – על
כרחך לחייבי עשה קאמר, וכגון דחדא מצרית; ולרבי ישבב - בבעולה לכהן גדול) בעל כורחיך שבקיה
לקרא דהוי דחיק, ומוקי אנפשיה.
וכל מי שאין לה עליו [קידושין,
אבל יש לה על אחרים קידושין - הולד ממזר, ואיזה זה? זה הבא על אחת מכל העריות
שבתורה]:
שפחה כנענית מנלן (דלא
תפסי בה קידושי)?
אמר רב הונא אמר קרא [בראשית
כב,ה: ויאמר אברהם אל נעריו] שבו לכם פה עם
החמור [ואני והנער נלכה עד כה ונשתחוה
ונשובה אליכם] - עם הדומה לחמור.
אשכחן דלא תפסי בה קדושי,
(קידושין סח,ב)
'ולדה כמותה’ מנלן?
דאמר קרא (בשפחה כנענית שייחדה לעבד
עברי) [שמות כא,ד:
אם אדניו יתן לו אשה וילדה לו
בנים או בנות] האשה וילדיה תהיה לאדוניה [והוא
יצא בגפו]
(דלא יצא הבן חפשי עם אביו) .
נכרית מנלן?
אמר קרא [דברים ז,ג: ו]לא תתחתן בם [בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך] (לא
תהא לך בם תורת חיתון).
אשכחנא דלא תפסי בה קידושי, 'ולדה כמותה' מנלן?
אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: דאמר קרא (דברים ז,ד) כי יסיר את בנך מאחרי [ועבדו
אלהים אחרים וחרה אף ה' בכם והשמידך מהר]; בנך הבא מישראלית קרוי 'בנך' (לעיל מיניה כתיב 'בתך לא תתן לבנו, ובתו לא תקח לבנך' (דברים
ז,ג) וסמיך ליה 'כי יסיר את בנך': מדלא כתיב 'כי יסיר את בתך' משמע דבן הנולד לעובד כוכבים מבתך קאמר, שיסירנו
העובד כוכבים מאחריו, ושמעינן דבן בתך - אפילו מן העובד כוכבים - קרוי בנך), ואין בנך הבא מן
העובדת כוכבים קרוי 'בנך' אלא 'בנה' (מדלא
כתיב נמי 'כי תסיר את בנך' דנשמע מיניה דקפיד נמי קרא ב'בתו לא תקח לבנך' משום כי
תסיר את הבן הנולד לה מבנך - אלמא בן העובדת כוכבים אינו קרוי 'בנך' אלא 'בנה').
(לשון אחר ברש"י: בנך מישראלית קרוי בנך כו'. לאו מקרא דייק לה, אלא
הכי קאמר: מדלא קפיד קרא אבן הנולד ממנה - שמע מינה בנך מישראלית קרוי בנך, אבל
בנך מן העובדת כוכבים אינו קרוי בנך.)
אמר רבינא: שמע מינה (מדקרי
ליה לבן בת ישראל הבא מן העובד כוכבים 'בנך'): בן בתך הבא מן העובד כוכבים
- קרוי 'בנך'.<
נימא קסבר רבינא 'עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל - הולד ממזר' (דאתא לאשמועינן דלא שדינן ליה בתר עובד כוכבים דנימא
עובד כוכבים הוא, ואם נתגייר - יהא מותר לבא בקהל, אלא בתר ישראלית שדינן ליה,
וכיון שבעבירה נולד - הוה ליה ישראל פסול, כשאר נולדים ממי שאין עליו קידושין,
דתנן במתניתין (לעיל סו,ב) שהם ממזרים)?
(ומשני: מהכא לא תשמע
ממזרות:)
נהי (דשמעינן מינה) דכשר לא הוי (מדשדי ליה בתר ישראל להיות נולד בעבירה) - ממזר לא הוי (ממזר מיהא לא תשמע מינה, כדאמרינן ביבמות (מה,ב):
דממזר - מאשת אביו יליף: מה אשת אב דאין לו עליה קידושין, אבל יש לו קידושין על
אחרת, ועלה כתיב שהולד ממזר, דסמיך ליה 'לא יבא ממזר' [דברים כג,ג] - אף כל שאין לו עליה
קידושין אבל יש לו קידושין על אחרת, לאפוקי עובד כוכבים, דלית ליה קידושין כלל); פסול מיקרי (כשאר נולדים בעבירה מחייבי לאוין או עשה, שאינן
ממזרים).
ההוא ('לא תתחתן בם'
(דברים ז,ג) ו'כי
יסיר' (דברים ז,ד)) בשבעה גוים (שבארץ ישראל הוא ד)כתיב, שאר אומות מנלן?
אמר קרא 'כי יסיר את בנך' - לרבות כל המסירים.
הניחא לרבי שמעון, דדריש טעמא דקרא (בבבא
מציעא (קטו,א) גבי אלמנה, דקאמר עשירה ממשכנין אותה, עניה לא
ממשכנין אותה, דטעמא מאי אמר רחמנא 'לא
תחבול בגד אלמנה' [דברים כד,יז]? מפני שאתה צריך להחזיר
לה עבוטה לערב, ומתוך כך שאתה יוצא ונכנס תמיד אצלה: שחרית למשכן וערבית להחזיר -
אתה משיאה שם רע בשכנותיה, והכי נמי דריש: טעמא דחיתון - משום 'כי יסיר'; ולא
איצטריך קרא לפרושי טעמא; ואייתר ליה 'כי יסיר' לרבות שאר אומות) אלא לרבנן מאי טעמא (אלא לרבנן איצטריך קרא לפרושי טעמא בשבע אומות
גופייהו, ולמעוטי שאר אומות שאינן אדוקין בעבודת כוכבים כמותן, כדקיימא לן (חולין יג,ב):
'אומות שבחוצה לארץ - לאו עובדי עבודת כוכבים הן, אלא מנהג אבותיהם בידיהם', ולא
אייתר ליה ריבויא, ושאר אומות מנלן)?
(ודכוותיה אמר בסנהדרין (כא,א) גבי 'לא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו' [דברים
יז,יז]: דלרבי שמעון הוי האי 'לא יסור'
יתורא, דבלאו פירושא דקרא הוי דרשינן ביה טעמא, ולרבנן - דלא דרשינן טעמא דקרא
בעלמא - הכא פריש קרא טעמא.)
אמר קרא [דברים כא,יג: והסירה את שמלת שביה מעליה וישבה בביתך ובכתה את
אביה ואת אמה ירח ימים] ואחר כן תבוא אליה ובעלתה [והיתה לך לאשה] (לאחר שתשהא כפי גזירת הכתוב, שהתיר לך יפת תואר, 'והיתה לך'
כתיב: דריש בה הויה) מכלל דמעיקרא לא תפסי בה קידושין (אבל
מעיקרא - קודם היתר - לא קרינן בה 'והיתה').
אשכחן דלא תפסי בה קידושין, 'ולדה כמותה' מנלן?
אמר קרא: (דברים כא,טו) כי תהיין לאיש [שתי נשים האחת אהובה והאחת
שנואה] וילדו לו [בנים האהובה והשנואה והיה הבן הבכר לשניאה] ('וילדו
לו': שמתיחס אחר אביו); כל היכא דקרינן ביה
'כי
תהיינה'
קרינן ביה 'וילדו לו', וכל היכא דלא קרינן ביה 'כי תהיינה' לא קרינן ביה 'וילדו לו' (אלא אחריה הוא מתיחס).
אי הכי שפחה נמי (דולדה כמוה; תיפוק לן
מהאי קרא, דהא לא קרינן בה 'כי
תהיין' כדכתיב (בראשית כב,ה) 'עם החמור' - עם
הדומה לחמור)?
אין הכי נמי, אלא 'האשה וילדיה תהיה לאדוניה' - למה לי?
לכדתניא:
(קידושין סט,א)
'האומר לשפחתו (מעוברת) "הרי את בת
חורין (בגט שחרור זה), וולדך עבד" -
הולד כמותה (משוחרר, כדיליף בסיפא,
שנאמר 'האשה וילדיה תהיה לאדוניה': בזמן שהאשה לאדוניה - הולד שתלד לאדוניה, אין האשה
לאדוניה - אין הולד לאדוניה), דברי רבי יוסי הגלילי; וחכמים אומרים: דבריו קיימים,
משום שנאמר [שמות כא,ד: אם אדניו יתן לו אשה וילדה לו בנים או בנות] האשה וילדיה
תהיה לאדוניה [והוא יצא בגפו]'.
מאי תלמודא (היכא שמעינן מהאי קרא
דבריו קיימין)?
אמר רבא: (האי קרא) אדרבי יוסי הגלילי (קאי: ולדה כמוה משום שנאמר כו').
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות
בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
Footnotes become visible when the cursor rests on the
number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit option
to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers
of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is © 2000, 2006, 2007, 2008 by Julius
Hollander
Permission to distribute this material without
remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com