דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(קידושין סח,ב)
אשכחן דלא תפסי בה קידושין, 'ולדה כמותה' מנלן?
אמר קרא: (דברים כא,טו) כי תהיין לאיש [שתי נשים האחת אהובה והאחת
שנואה] וילדו לו [בנים האהובה והשנואה והיה הבן הבכר לשניאה] ('וילדו
לו': שמתיחס אחר אביו); כל היכא דקרינן ביה
'כי
תהיינה'
קרינן ביה 'וילדו לו', וכל היכא דלא קרינן ביה 'כי תהיינה' לא קרינן ביה 'וילדו לו' (אלא אחריה הוא מתיחס).
אי הכי שפחה נמי (דולדה כמוה; תיפוק לן
מהאי קרא, דהא לא קרינן בה 'כי
תהיין' כדכתיב (בראשית כב,ה) 'עם החמור' - עם
הדומה לחמור)?
אין הכי נמי, אלא 'האשה וילדיה תהיה לאדוניה' - למה לי?
לכדתניא:
(קידושין סט,א)
'האומר לשפחתו (מעוברת) "הרי את בת
חורין (בגט שחרור זה), וולדך עבד" -
הולד כמותה (משוחרר, כדיליף בסיפא,
שנאמר 'האשה וילדיה תהיה לאדוניה': בזמן שהאשה לאדוניה - הולד שתלד לאדוניה, אין האשה
לאדוניה - אין הולד לאדוניה), דברי רבי יוסי הגלילי; וחכמים אומרים: דבריו קיימים,
משום שנאמר [שמות כא,ד: אם אדניו יתן לו אשה וילדה לו בנים או בנות] האשה וילדיה
תהיה לאדוניה [והוא יצא בגפו]'.
מאי תלמודא (היכא שמעינן מהאי קרא
דבריו קיימין)?
אמר רבא: (האי קרא) אדרבי יוסי הגלילי (קאי: ולדה כמוה משום שנאמר כו').
צצצ
משנה:
רבי טרפון אומר: יכולין ממזרין ליטהר (מפסול זרעם שלא יהו בניהם ממזרים); כיצד? ממזר שנשא
שפחה - הולד עבד (ואין ממזר דהא ולדה כמוה); שיחררו - נמצא הבן
בן חורין (ומותר בישראלית).
רבי אליעזר אומר: הרי זה עבד ממזר (בגמרא
יליף לה טעמא).
גמרא:
איבעיא להו: רבי טרפון לכתחילה קאמר ('ממזר נושא שפחה' דקסבר דכי כתיב 'לא יהיה קדש'
(דברים כג,יח) - בישראל כשר כתיב, ולא בממזר) או דיעבד קאמר ('ממזר שנשא שפחה', אבל לכתחילה לא ישא, דהא ישראל
הוא, וקרינא ביה 'לא יהיה קדש' דמתרגמינן 'לא יסב גברא וגו', דשפחה הרי היא כבהמה,
וביאוֹתיהָ הפקר וקדישוּת)?
תא שמע: 'אמרו לו לרבי טרפון: טיהרת את הזכרים (שילכו למקום שאין מכירין ויאמר "עבד אני"
ונושא שפחה, ואין מוחה בידו) ולא טיהרת את הנקיבות' (אין דרך אשה לגלות ממקומה ולבקש תחבולות לינשא בסתר,
מאחר שיש מוחין בידה)! (אלמא רבי טרפון - דיעבד קאמר:) ואי אמרת לכתחילה
קאמר (דאי לכתחילה) - (כיון דאין מוחין בידה) ממזרת נמי תינסיב לעבדא!
עבד (כנעני) אין לו חייס (אינו מתיחס אחר אביו, דכתיב (בראשית כב) 'עם החמור'
- עם הדומה לחמור, כבהמה שאין הולד כרוך אחררי האב; הילכך אי מינסבא לעבדא - לא
מהני מידי).
תא שמע דאושפזיכניה דרבי שמלאי - ממזר הוה, ואמר ליה: "אי אקדמתך -
טהרתינהו לבנך (אם הייתי מכירך קודם
שנשאת אשה הייתי משיאך עצה לטהר בניך)": אי אמרת בשלמא לכתחילה – שפיר (שהיה אומר לו ליקח שפחה), אלא אי אמרת דיעבד - מאי
ניהו (מאי הוה אמר ליה? איסורא לא היה
מינסיב עצה למיעבד)?
(ומשני:) דמנסיב ליה עצה ואמר
ליה 'זיל גנוב ואיזדבן בעבד עברי' (ותהא
שפחה מותרת לך, דמכרוהו בית דין - רבו מוסר לו שפחה כנענית, ולא מוכר עצמו; ולהכי
נקט 'זיל גנוב').
(והוא הדין נמי מצי
לאקשויי: מי שרי לאנסובי עצה למיגנב? אלא מקשיא אחרת סלקיה: דאי הוה מקשי ליה הא -
הוה מצי ליה לשנויי, אלא דאמר ליה "מכור עצמך לעבד עברי", וכרבי אליעזר,
דאמר בפרק קמא (לעיל יד,ב) זה וזה רבו מוסר לו שפחה כנענית.)
ובשני דרבי שמלאי עבד עברי מי הוה? והאמר מר (במסכת ערכין): אין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג (דמצי למקרי ביה עד שנת היובל יעבוד עמך)? אלא לאו שמע מינה
רבי טרפון לכתחילה קאמר?
שמע מינה.
אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי טרפון.
רבי אליעזר אומר הרי זה עבד ממזר:
אמר רבי אלעזר: מאי טעמיה דרבי אליעזר? - דאמר קרא [דברים כג,ג: לא יבא ממזר בקהל ה' גם
דור עשירי לא יבא] לו [בקהל ה'] (דור אחריו הוא מושך, דהכי משמע: דור עשירי לא יבא,
אפילו אין בו צד ממזרות אלא מאותו): הלך אחר פסולו.
ורבנן?
ההוא בישראל שנשא ממזרת; סלקא דעתך אמינא 'למשפחותם לבית אבותם' [בהרבה מקומות, לדוגמא: במדבר א,ב: שאו
את ראש כל עדת בני ישראל למשפחתם לבית אבתם במספר שמות כל זכר לגלגלתם] כתיב, אתא 'לו' – אפקיה.
ורבי אליעזר?
לאו אף על גב דכתב 'למשפחותם לבית אבותם' אתא 'לו' אפקיה? הכא נמי: אף על גבי
דכתיב [שמות כא,ד: אם אדניו יתן לו אשה וילדה לו בנים או בנות] האשה וילדיה
תהיה לאדניה [והוא יצא בגפו] [שהולד
עבד, ובדרך כלל לעבד אין ייחוס לאביו], אתא 'לו' אפקיה [שאינו הולך רק לפי עבדותו,
אלא גם לפי אביו להיפסל].
ורבנן?
כל ולד במעי שפחה כנענית - כולד במעי בהמה דמי (שאין מתייחס אחר אביו כלל).
הדרן עלך 'האומר'
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
קידושין פרק רביעי
'עשרה יוחסים'
משנה:
עשרה יוחסים עלו מבבל (כשעלו
בני הגולה; ובגמרא מפרש לה דאשמועינן שמשפחות שבבבל מיוחסות הן, שהפריש עזרא כל
הפסולין משם והוליכן עמו): כהני לויי ישראלי חללי (כהנים
חללין שנולדו מפסולי כהונה), גירי וחרורי (משוחררי) ממזירי נתיני (גבעונים שמלו בימי יהושע, ואמרינן ביבמות (עח,ב) דוד
גזר עליהם), שתוקי ואסופי (מפרש להו ואזיל איזוהי
שתוקי כו');
כהני לויי וישראלי - מותרין לבא זה בזה;
לויי ישראלי חללי גירי וחרורי - מותרין לבא זה בזה (אבל כהנים בחללי גירי וחרורי – לא, שחללה בלאו,
וגיורת ומשוחררת - בחזקת זונה);
גירי וחרורי ממזירי ונתיני שתוקי ואסופי - כולם מותרין לבא זה בזה (דקסבר 'קהל גרים לא איקרי קהל', ולא הוזהרו ממזרים
לבא בקהל גרים; אבל לויים ישראלים - בממזרי לא; ושתוקי ואסופי - ספק ממזרים הם,
ומותרים להתערב בממזרים, כדאמר בגמרא (לקמן
עג,א) 'בקהל ודאי - הוא דלא יבא, בקהל
ספק יבא').
ואלו הם 'שתוקי': - כל שהוא מכיר את אמו ואינו מכיר את אביו (וכשקורא פלוני "אבא" אמו משתקתו);
'אסופי' - כל שנאסף מן השוק ואינו מכיר לא את אביו ולא אמו.
אבא שאול היה קורא לשתוקי 'בדוקי' (בגמרא
מפרש ליה).
גמרא:
עשרה יוחסים עלו מבבל:
מאי איריא דתני 'עלו מבבל'? ניתני 'הלכו לארץ ישראל'?
מילתא אגב אורחיה קא משמע לן (על פי
דרכו: שהיה הולך ומדבר דבריו ליוחסין - השמיענו ולמדנו דבר חדש בלישנא דנקט,
ולמדנו עוד ממנו דארץ ישראל גבוה מבבל), כדתניא: '[דברים יז,ח: כי יפלא ממך דבר למשפט
בין דם לדם בין דין לדין ובין נגע לנגע דברי ריבת בשעריך] וקמת ועלית אל המקום
אשר יבחר ה' אלהיך [בו] - מלמד שבית המקדש
גבוה מכל ארץ ישראל, וארץ ישראל גבוה מכל הארצות'.
בשלמא בית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל (דשמעת מינה דהא בארץ ישראל משתעי קרא), היינו דכתיב
(קידושין סט,ב)
'דברי ריבות בשעריך, וקמת ועלית' (מכאן
שהמקדש גבוה מכל ארץ ישראל, דכל צדדיה סתם, וכתב 'ועלית'); אלא ארץ ישראל גבוה מכל
ארצות מנלן?
דכתיב (ירמיהו כג,ז) לכן הנה ימים
באים נאם ה' לא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים (פסוק ח) כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את בני
ישראל מארץ צפון (דהיינו בבל) ומכל הארצות
אשר הדחתים שם [וישבו על אדמתם] (וכתיב 'אשר
העלה').
מאי איריא דתני 'עלו מבבל'? נתני 'עלו לארץ ישראל'?
מסייע ליה (דנקט תנא דידן לישנא יתירא
- לאשמועינן) לרבי אלעזר, דאמר רבי אלעזר: לא עלה עזרא מבבל עד שעשאה כסולת נקיה ועלה (שכל עצמו של עזרא - לנקות את בבל נתכוון, לפי שראה
אותם שנתערבו בהן, וראה שהיו חכמי הדור עולין עמו ואין עוד בבבל שיתעסק: לבדוק בהן
לייחסן - עמד והפריש פסוליהן, והוליכן עמו; והדור שראו הפרשתם - הכירו בהם, ולא
חשש שיתערבו בהן אלו הפסולין העולים; ולדורות הבאים נמי: כיון דאמר מר (לקמן עו,ב)
'לשכת הגזית היתה שם ששם היו יושבים מייחסי כהונה ולויה בכל יום' - מיזהר זהירי
בפסולי).
איתמר: אביי אמר: 'עלו' - מאיליהם תנן; ורבא אמר: 'העלום' (על כרחם) תנן; וקמיפלגי בדרבי אלעזר, דאמר רבי אלעזר: 'לא
עלה עזרא מבבל עד שעשאה כסולת נקיה ועלה'; אביי לית ליה דרבי אלעזר, רבא אית ליה
דרבי אלעזר.
איבעית אימא דכולי עלמא אית להו דרבי אלעזר, והכא בהא קא מיפלגי: מר סבר
אפרושי אפרושינהו (ומתוך שהופרשו - הכירו
בהם אנשי מקומם וידעו שלא יתערבו עוד בהם), ומנפשייהו סליקו (לארץ ישראל שלא יכירו בהם), ומר סבר: בעל כרחייהו
אסוקינהו.
בשלמא למאן דאמר 'עלו' (שעלו
מאיליהם ולא הכירו בהם העולים עמהם כל כך) - היינו דאמר רב יהודה אמר שמואל: 'כל ארצות
עיסה ('עיסה': ספק עירובין, כעיסה זו
שמערבין בה שאור מים וקמח מלח וסובין) ('כל
הארצות עיסה': פסולת אצל ארץ ישראל, לפי שבני ארץ ישראל עסוקין לבדוק ביוחסים, לפי
שהכהנים מצויים שם) לארץ ישראל, וארץ ישראל עיסה לבבל' (שעזרא הפרישם ויצא משם) (ספק יחוס הוא אצל בבל, שנעשית בבל כסולת נקיה, ובני
ארץ ישראל לא הכירום כל כך, ויש שנדבקו עמהם); אלא למאן דאמר 'העלום (תנן)' - (הואיל
ובעל כרחם העלום עם אלו - יצא קול פסול עליהם) מידע ידעינהו (והכל ידעו בפסולן, ונזהרו בהם כל העולים)!?
נהי דידעי לההוא דרא - לדרא אחריני לא ידעי.
בשלמא למאן דאמר 'עלו' - היינו דכתיב (עזרא ח,טו) ואקבצם אל הנהר הבא על אהוה ונחנה שם ימים שלשה ואבינה בעם (מי היה ומי לא היה) ובכהנים ומבני לוי לא
מצאתי שם (לא ידע עזרא מי עלה עמו ומי לא
עלה עמו, וסבור שהיו שם לוים כשרים, ולא מצא ראויים לעבודה, אלא [הלויים שעלו] - מאותן שקצצו בהונות
ידיהם בשיניהם, ואמרו 'איך נשיר את שיר ה' וגו' במזמור על נהרות בבל (תהלים קלז,ד): שאמר להם נבוכדנצר 'שירו לנו משיר ציון' (תהלים
קלז,ג) - עמדו וקצצו בהונות ידיהם
בשיניהם, ואמרו לו 'איך נשיר את שיר ה' על
אדמת נכר'; 'לא נשיר' לא נאמר אלא
'איך נשיר': אין לנו במה למשמש בנימי הכנורות; מאותן עלו, ומן הכשרים לא
מצא, לפי שהיו יושבים בבבל בשלוה; והעולים בירושלים היו בעוני, ובטורח המלאכה,
ובאימת כל סביבותיה; והנך לויי דקתני מתניתין - מהנך דלא חזו לעבודה היו); אלא למאן דאמר
'העלום' - הא מיזהר זהירי (יודע
היה מי עלה ומי לא עלה)!?
נהי דאיזהור בפסולים - בכשירים לא איזדהור.
כהני לויי וישראלי:
מנלן דסליקו?
דכתיב: (עזרא ב,ע) וישבו הכהנים
והלוים ומן העם והמשוררים והשוערים והנתינים בעריהם וכל ישראל בעריהם.
חללי גירי וחרורי:
חללי מנלן [דסליקו]?
דתניא: 'רבי יוסי אומר: גדולה חזקה (יש לסמוך עליה יפה), שנאמר (נחמיה ז,סג) ומבני הכהנים בני חביה
בני הקוץ בני ברזילי אשר לקח מבנות ברזילי הגלעדי אשה ויקרא על שמם (פסוק סד) אלה בקשו כתבם המתייחשים (כתב יחוסם) ולא נמצאו, ויגואלו מן
הכהונה; (פסוק סה) ויאמר
הַתִּרְשָתָא (נחמיה בן חכליה קרוי כן
בספר עזרא; ובגמרת ירושלמי נמצא שעל שם שהיה משקה למלך היה צריך לשתות קודם, שלא
יחשדוהו שמא הטיל סם המות במשקה המלך, התירו לו יין של עובדי כוכבים לשתות; לכך
נקרא הַתִּרְ-שָתָא) להם אשר לא יאכלו מקדש הקדשים עד עמוד כהן לאורים
ותומים' (כאדם שאומר לחבירו: עד שיבא
משיח; דאורים ותומים לא היו בבית שני); (מדכתיב
'מקדש הקדשים' שמעינן דלא אסירי בתרומה אלא מקדשי המקדש)!
ואמר להם: הרי אתם בחזקתכם (אמר
להם: תרומה איני יכול לאסור עליכם מפני חזקתכם שהוחזקתם בבבל לאכלה): במה הייתם אוכלים
בגולה? בקדשי הגבול (תרומה הנאכלת בכל מקום)? אף כאן נמי בקדשי
הגבול (אלמא מדכתיב 'ויגואלו' שמע
מינה נתחללו מן הכהונה, והיינו חללים).
ולמאן דאמר (במסכת כתובות (כד,ב)) 'מעלים מתרומה
ליוחסין (הרואה כהן אוכל בתרומה במקומו -
אין צריך לבדוק אחריו ביוחסין, ונושא כהן בתו)', הני דאכול בתרומה (כיון דאכלי בתרומה) אתו לאסוקינהו (ואמאי לא חש לה נחמיה דלא לאסוקינהו)?
שאני התם דריע חזקתייהו (לא
איצטריך למיחש להאי, דכיון דשאר כהנים אוכלים בקדשי המקדש והם נגואלו מהם - הורע
חזקתם ויש בהם היכר, ולא אתי לאסוקינהו).
ואלא (כיון דליכא למגזר מידי) מאי 'גדולה חזקה'
(דאמר רבי יוסי; מאי רבותא? לא
היה לו לומר אלא 'מנין לחזקה כו' מדקאמר 'גדולה' - רבותא אשמועינן, דאף על גב
דאיכא צד איסור השתא טפי מעיקרא - סמכינן עלה)?
דמעיקרא אכול בתרומה דרבנן (תרומת
חוץ לארץ),
ולבסוף אכול בתרומה דאורייתא (משבאו
לארץ).
ואיבעית אימא: לעולם השתא נמי בדרבנן אכול (דאכול כדמעיקרא ומאי נינהו תרומת פירות וירק), בדאורייתא לא אכול (דגן ותירוש ויצהר לא אכול), וכי מסקינן מתרומה ליוחסין –
מדאורייתא, מדרבנן לא מסקינן.
אי הכי מאי 'גדולה חזקה'?
דמעיקרא ליכא למיגזר משום תרומה דאורייתא (תרומת הארץ, דלא הואי גבייהו); לבסוף - אף על גב דאיכא
למיגזר משום תרומה דאורייתא - בדרבנן אכול, בדאורייתא לא אכול.
והכתיב (נחמיה ז,סה) ויאמר התרשתא
להם אשר לא יאכלו מקדש הקדשים [עד
עמוד כהן לאורים ותומים]' - בקדש הקדשים הוא דלא
יאכל, הא כל מידי ניכול!?
הכי קאמר: לא מידי דמיקרי 'קדש' ולא מידי דמיקרי 'קדשים'; לא מידי דמיקרי
'קדש' דכתיב (ויקרא כב,י) וכל זר לא יאכל
קדש [תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש] (כל אותו הענין מדבר בתרומה, ולא בקדשים, דכתיב 'ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים' [ויקקרא
כב,ז]; וליכא לאוקמי אלא בתרומה,
שמחוסר כפורים מותר בה), ולא מידי דמיקרי 'קדשים' דאמר קרא (ויקרא כב,יב) ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל (חזה ושוק של שלמים, דאשכחן דאיקרי קדשים), ואמר מר: 'במורם מן
הקדשים (חזה ושוק)
(קידושין ע,א)
לא תאכל (ואפילו זרע אין לה, ושבה אל
בית אביה, חוזרת לתרומה ואינה חוזרת לחזה ושוק).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות
בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
Footnotes become visible when the cursor rests on the
number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit
option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers
of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is © 2000, 2006, 2007, 2008 by Julius
Hollander
Permission to distribute this material without
remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com