דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(קידושין סט,ב)
ולמאן דאמר (במסכת כתובות (כד,ב)) 'מעלים מתרומה
ליוחסין (הרואה כהן אוכל בתרומה במקומו -
אין צריך לבדוק אחריו ביוחסין, ונושא כהן בתו)', הני דאכול בתרומה (כיון דאכלי בתרומה) אתו לאסוקינהו (ואמאי לא חש לה נחמיה דלא לאסוקינהו)?
שאני התם דריע חזקתייהו (לא
איצטריך למיחש להאי, דכיון דשאר כהנים אוכלים בקדשי המקדש והם נגואלו מהם - הורע
חזקתם ויש בהם היכר, ולא אתי לאסוקינהו).
ואלא (כיון דליכא למגזר מידי) מאי 'גדולה חזקה'
(דאמר רבי יוסי; מאי רבותא? לא
היה לו לומר אלא 'מנין לחזקה כו' מדקאמר 'גדולה' - רבותא אשמועינן, דאף על גב
דאיכא צד איסור השתא טפי מעיקרא - סמכינן עלה)?
דמעיקרא אכול בתרומה דרבנן (תרומת
חוץ לארץ),
ולבסוף אכול בתרומה דאורייתא (משבאו
לארץ).
ואיבעית אימא: לעולם השתא נמי בדרבנן אכול (דאכול כדמעיקרא ומאי נינהו תרומת פירות וירק), בדאורייתא לא אכול (דגן ותירוש ויצהר לא אכול), וכי מסקינן מתרומה ליוחסין –
מדאורייתא, מדרבנן לא מסקינן.
אי הכי מאי 'גדולה חזקה'?
דמעיקרא ליכא למיגזר משום תרומה דאורייתא (תרומת הארץ, דלא הואי גבייהו); לבסוף - אף על גב דאיכא
למיגזר משום תרומה דאורייתא - בדרבנן אכול, בדאורייתא לא אכול.
והכתיב (נחמיה ז,סה) ויאמר התרשתא
להם אשר לא יאכלו מקדש הקדשים [עד
עמוד כהן לאורים ותומים]' - בקדש הקדשים הוא דלא
יאכל, הא כל מידי ניכול!?
הכי קאמר: לא מידי דמיקרי 'קדש' ולא מידי דמיקרי 'קדשים'; לא מידי דמיקרי
'קדש' דכתיב (ויקרא כב,י) וכל זר לא יאכל
קדש [תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש] (כל אותו הענין מדבר בתרומה, ולא בקדשים, דכתיב 'ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים' [ויקקרא
כב,ז]; וליכא לאוקמי אלא בתרומה,
שמחוסר כפורים מותר בה), ולא מידי דמיקרי 'קדשים' דאמר קרא (ויקרא כב,יב) ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל (חזה ושוק של שלמים, דאשכחן דאיקרי קדשים), ואמר מר: 'במורם מן
הקדשים (חזה ושוק)
(קידושין ע,א)
לא תאכל (ואפילו זרע אין לה, ושבה
אל בית אביה, חוזרת לתרומה ואינה חוזרת לחזה ושוק).
'גירי וחרורי' – מנלן [דסליקו]?
אמר רב חסדא: דאמר קרא [עזרא
ו,כא: ויאכלו בני ישראל השבים
מהגולה] וכל הנבדל מטומאת גויי הארץ אליהם [לדרש לה' אלקי ישראל].
ממזרי - מנלן [דסליקו]?
דכתיב (נחמיה ב,י) וישמע סנבלט החרוני
וטוביה העבד העמוני [וירע להם רעה גדלה אשר
בא אדם לבקש טובה לבני ישראל /
[נחמיה ב,יט] וישמע סנבלט החרני וטביה העבד העמוני וגשם הערבי
וילעגו לנו ויבזו עלינו ויאמרו מה הדבר הזה אשר אתם עשים העל המלך אתם מרדים], וכתיב (נחמיה ו,יח) כי רבים ביהודה בעלי שבועה לו כי חתן הוא [טוביה
העבד העמוני] לשכניה בן ארח (ישראל היה) ויהוחנן בנו לקח את בת משלם בן ברכיה; קסבר עובד כוכבים
ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר.
הניחא למאן דאמר הולד ממזר, אלא למאן דאמר הולד כשר מאי איכא למימר? ותו:
ממאי דהוו ליה בני (לטוביה ולבנו מנשים הללו
- מבת שכניה ומבת משלם)? דילמא לא הוו ליה בני? ותו (אפילו
היו להם):
ממאי דהכא הוו להו וסליקו (ממאי
דמבבל עלו אותם נשים ובניהם)? דילמא התם הוו (דילמא בארץ ישראל נותרו בימי גדליה אותם שכניה
ומשלם, ושם נשאו טוביה ובנו את בנותיהם (ולא יכלו להגיד בית אבותם וזרעם אם מישראל
הם היינו שתוקי ואסופי))?
אלא מהכא (נחמיה ז,סא) ואלה העולים
מתל מלח תל חרשא ('חרשא' לשון
מחרישה) כרוב אַדוֹן וְאִמֵּר ולא יכלו להגיד בית אבותם וזרעם אם מישראל הם:
'תל מלח' אלו בני אדם שדומים מעשיהם למעשה סדום (שהיו מגלי עריות, דכתיב (בראשית יג,יג) 'רעים וחטאים':
רעים בגופם וחטאים בממונם, ואמרינן ב'חלק' (סנהדרין
קט,ב) דמחי לאתתא דחבריה ומפילה; אמר
לה: תהוי גבך עד דמעברא - הרי ממזרים לגבי ישראל) שנהפכה לתל מלח;
'תל חרשא': זה שקורא אבא ואמו משתקתו;
'ולא יכלו להגיד בית אבותם (אביו) וזרעם (אמו) אם מישראל הם': זה הוא אסופי שנאסף מן השוק (דאילו שתוקי מכיר להודיע אמו שהיא מישראל, והכא לא
ידעו אם מישראל הם);
'כרוב אדון ואמר': אמר רבי אבהו: (מסרס
המקרא ודריש: 'אַדוֹן' כמו 'אָדוֹן'; 'אִמֵּר' כמו 'אָמַר') אמר אדון (הקב"ה): אני אמרתי יהיו ישראל לפני חשובים ככרוב (קדושים ככרובי הקדש, כחיות הקדש דכתיב ביה (יחזקאל י,יד)
'פני הכרוב') והם שמו עצמם כנמר (כחיה זו שאינה מקפדת בזוג חבירתה);
איכא דאמרי אמר רבי אבהו: אמר אדון: אף על פי ששמו עצמם כנמר - הן חשובים
לפני ככרוב.
אמר רבה בר בר חנה: כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו - מעלה עליו הכתוב כאילו
חרשו לכל העולם כולו וזרעו מלח (משום
דלא יכלו להגיד יחוסם קרי להו תל מלח), שנאמר (שם) 'ואלה העולים מתל
מלח תל חרשא (לשון חורש)'
אמר רבה בר רב אדא אמר רב: כל הנושא אשה לשום ממון - הויין לו בנים שאינן
מהוגנים, שנאמר (הושע ה,ז) 'בה' בגדו כי
בנים זרים ילדו (מאשה פסולה לו, ולשם ממון
נסבה, כדמסיים קרא: יאכלם חדש את חלקיהם: ממון שנשאה לשמו - יאכלם בחדש אחד); ושמא תאמר ממון
פלט? - תלמוד לומר (סוף הפסוק:) עתה יאכלם
חֹדֶש את חלקיהם;
ושמא תאמר 'חלקו (כגון נכסי צאן ברזל)' ולא 'חלקה (כגון נכסי מלוג; דהיא - לאו איסורא עבדא שחזרה לינשא
למיוחס)'?
תלמוד לומר: 'חלקיהם';
ושמא תאמר לזמן מרובה?
תלמוד לומר: 'חדש'.
מאי משמע??
אמר רב נחמן בר יצחק: חדש נכנס וחדש יצא - וממונם אבד.
ואמר רבה בר רב אדא ואמרי לה אמר רבי סלא אמר רב המנונא: כל הנושא אשה שאינה
הוגנת לו (פסולה לו) - אליהו כופתו (הלוקה בב"ד כופתין שתי ידיו על העמוד; במסכת
מכות (כב,ב) 'כופתו = קושרו') והקב"ה רוצעו (מלקיהו ברצועה);
ותנא: 'על כולם (כהנים
לויים וישראלים) אליהו כותב (מאי דקאמר ואזיל: 'אוי לו
לפוסל זרעו ולפוגם את משפחתו' כגון שנשא אשה שאינה הוגנת לו) והקב"ה חותם:
אוי לו לפוסל את זרעו ולפוגם את משפחתו ולנושא אשה שאינה הוגנת לו: אליהו כופתו
והקב"ה רוצעו; (האי אליהו לאו אליהו
דכתיב במקרא הוא, דאם כן מקמי דהוה אתי - מאן כפתיה? אלא שם מלאך הוא שהוא סופר
למעלה); וכל הפוסל (מגדף תמיד את המשפחות) - (הוא עצמו) פסול ואינו מדבר בשבחא לעולם (אין דרכו של פסול לדבר בשבח הבריות לעולם)'.
ואמר שמואל: במומו פוסל.
ההוא גברא דמנהרדעא דעל לבי מטבחיא בפומבדיתא; אמר להו "הבו לי
בישרא!" אמרו ליה "נטר עד דשקיל לשמעיה דרב יהודה בר יחזקאל (המתן עד שיטול שלוחו של רב יהודה שעומד כאן ליטול), וניתיב לך!"
אמר: "מאן יהודה בר שויסקאל (לשון
גנאי: גרגרן אוכל 'שויסק' = צלי, כדאמר בפסחים (צו,א) באימורי פסח מצרים: מאן
לימא לן דלא שויסקי - עבדינהו [בשם רבינו הלוי]) דקדים לי דשקל מן
קמאי?"
אזלו אמרו ליה לרב יהודה; שמתיה (כדאשכחן
דמנדים לכבוד הרב במועד קטן (טז,א))!
אמרו (לרב יהודה): רגיל (ההוא גברא) דקרי אינשי 'עבדי'!"
אכריז עליה דעבדא הוא.
אזל ההוא, אזמניה לדינא לקמיה דרב נחמן. אייתי פיתקא דהזמנא. אזל רב יהודה
לקמיה דרב הונא (לימלך בו אם יש לו לילך
לפני רב נחמן), אמר ליה: איזיל או לא איזיל?
אמר ליה מיזל לא מיבעי לך למיזל (לפני
רב נחמן)
משום דגברא רבה את (שאתה גדול ממנו ואתה ראש
בפומבדיתא, ורב נחמן ראש בנהרדעא ודיין לראש גלותא וחתניה דבי נשיאה [ראש הגולה בבל] כדאמרינן ב'העור והרוטב'
(חולין קכד,א) משום דרב נחמן חתניה דבי נשיאה הוא - מזלזל בשמעתיה דרבי יוחנן); אלא משום יקרא דבי
נשיאה (שהוא חתן הנשיא) קום זיל.
אתא, אשכחיה דקעביד מעקה. אמר ליה: לא סבר לה מר להא דאמר רב הונא בר אידי
אמר שמואל [רב יהודה מצטט את שמואל, שהיה ראש נהרדעא לפני רב
נחמן]: כיון שנתמנה אדם פרנס על
הצבור - אסור בעשיית מלאכה בפני שלשה (שגנאי
הוא ושפלות לדור שכפופים לזה שאין לו מי שיעשה מלאכתו)?
אמר ליה: פורתא דגונדריתא (היינו
'מעקה' באחד הלשונות) הוא דקא עבידנא.
אמר ליה: מי סניא 'מעקה' דכתיב באורייתא או 'מחיצה' דאמור רבנן (כלומר: מכוער ושנוי לשון תורה ולשון שאר בני אדם
שאתה מדבר בעמקי שפה)? (ומתכוין היה רב יהודה לתופסו
בדבריו, לקנטרו, להודיעו שלא היה לו להנשא עליו להזמינו לפניו.)
אמר ליה: יתיב מר אקרפיטא (ספסל).
אמר ליה: ומי סני 'ספסל' דאמור רבנן או 'איצטבא' דאמרי אינשי?
אמר ליה: ליכול מר אתרונגא.
אמר ליה: הכי אמר שמואל: כל האומר 'אתרונגא' - תילתא ברמות רוחא (מתוך ששליש רוחו גסה הוא משנה בדיבורו): או 'אתרוג' כדקריוה
רבנן, או 'אתרוגא' דאמרי אינשי.
אמר ליה: לישתי מר אנבגא (כוס
שהוא רביעית, והיו רגילין לשתות כוס אחד ממשקה העשוי לשתותו שחרית, וקוריהו
'אספרגוס' במסכת ברכות (נא,א))
אמר ליה: מי סני 'איספרגוס' דקריוה רבנן, או 'אנפק' (כוס של רביעית) דאמרי אינשי (ולשון 'אנפק' היה שגור בפיהם)?
אמר ליה: תיתי (תבא בתי) דונג (שכך שמה) תשקינן.
אמר ליה: הכי אמר שמואל: אין משתמשים באשה (שלא ילמדנה להיות רגילה בין האנשים).
קטנה היא. (רב נחמן קאמר לה.)
בפירוש אמר שמואל אין משתמשים באשה כלל בין גדולה בין קטנה. נשדר ליה מר
שלמא לְיַלתא (שם אשתו).
אמר ליה: הכי אמר שמואל: קול באשה ערוה (שנאמר 'השמיעני
את קולך' [שיר השירים ב,יד]; ואם
אשאל בשלומה - תשיבני).
(אמר ליה רב נחמן:) אפשר (לשלוח לה שאילת שלום) על ידי שליח!
אמר ליה: הכי אמר שמואל:
(קידושין ע,ב)
אין שואלין בשלום אשה (שמא
מתוך שאילת שלום יהיו רגילים זה עם זה על ידי שלוחם, ויבואו לידי חיבה).
(אמר ליה רב נחמן:) על ידי בעלה (אהיה אני שליח לדבר)!
אמר ליה: הכי אמר שמואל: אין שואלין בשלום אשה כלל (שמרגיל לבה ודעתה אצלו).
שלחה ליה דביתהו (ילתא לרב נחמן): שרי ליה תגריה דלא
נישוויך כשאר עם הארץ (פטור אותו מלפניך: זה
לשון הגמרא לומר 'מישרי ליה תיגריה' כשממהר לעשות בקשת האיש או דינו כדי להפטר
ממנו).
אמר ליה: מאי שיאטיה דמר הכא (מה
דרכו של אדוני לשוט הלום? כלומר: למה בא אדוני הנה)?
אמר ליה: טסקא דהזמנותא שדר מר אבתראי.
אמר ליה: השתא? שותא דמר לא גמירנא (שיחתו
של אדוני איני מבין לדבר בצחות לשונו), טסקא דהזמנותא משדרנא למר (לדינא מזמינא ליה? בתמיה)?
אפיק דיסקא דהזמנותא (הוציא
שטר הזמנה מחיקו ששלח לו רב נחמן שיבא לפניו) מבי חדיה (מתוך חיקו), ואחזי ליה; אמר ליה: הא גברא והא דסקא!
אמר ליה: הואיל ואתא מר להכא - לישתעי מיליה ([גירסת רש"י:] לימא
מר מיליה: ידבר דבר זכותו על ריבו של אותו האיש) כי היכי דלא לימרו מחנפי
רבנן אהדדי;
אמר ליה: מאי טעמא שמתיה מר לההוא גברא?
- ציער שליחא דרבנן (ביזה
את שלוחו לפניו וחייב מלקות)
ונגדיה מר, דרב מנגיד על מאן דמצער שלוחא דרבנן (כדאמר בפרק קמא (לעיל יב,ב)) !? [רב
נחמן מצטט את רב שהיה ראש פומבדיתא – סורא – לפני רב יהודה]
דעדיף מיניה עבדי ליה (חמורה
ממנה עשיתי לו: לקנסו).
מאי טעמא אכריז מר עליה דעבדא הוא?
אמר ליה: דרגיל דקרי אינשי 'עבדי' ותני: כל הפוסל – פסול, ואינו מדבר בשבחא
לעולם, ואמר שמואל: במומו פוסל!
[אמר
רב נחמן:] אימר דאמר שמואל למיחש ליה,
לאכרוזי עליה מי אמר?
אדהכי והכי אתא ההוא בר דיניה מנהרדעי, אמר ליה ההוא בר דיניה לרב יהודה:
לדידי קרית לי 'עבדא' דאתינא מבית חשמונאי מלכא (דאתינא מבית חשמונאי קרית לי 'עבד')?
אמר ליה: הכי אמר שמואל: כל דאמר 'מדבית חשמונאי קאתינא' - עבדא הוא (שכל זרעו הרגם הורדוס, ועבד היה, ומלך תחתיהן, וקרא
בניו על שם בית חשמונאי, ומסתמא לאו בנות ישראל נסיב, דנזהרים הם להשיא בנותם
לעבדים והוו להו כולם עבדים).
אמר ליה: לא סבר לה מר להא דאמר רב אבא אמר רב הונא אמר רב: כל תלמיד חכם
שמורה הלכה ובא: אם קודם (שבא) מעשה (לידו) אמרה (להאי
שמועה לתלמידיו בשם רבו) - שומעין לו (נאמן לאומרה בשעת מעשה), ואם לאו אין שומעין
לו (אינו נאמן להעיד בשם רבו, שמא
מחמת מעשה הבא לידו הוא אמר כן)?
אמר ליה: הא איכא רב מתנה דקאי כוותי.
רב מתנה לא חזייה לנהרדעא תליסר שני. ההוא יומא אתא! אמר ליה: דכיר מר מאי
אמר שמואל כי קאי חדא כרעא אגודא (שפת
הנהר) וחדא
כרעא במברא (על הגשר; אי נמי בתוך
הספינה לעבור הנהר)?
אמר ליה: הכי אמר שמואל: כל דאמר "מדבית חשמונאי מלכא קאתינא" -
עבדא הוא, דלא אישתיור מינייהו אלא ההיא רביתא דסלקא לאיגרא ורמיא קלא ואמרה
"כל דאמר מבית חשמונאי אנא - עבדא הוא", נפלה מאיגרא ומיתה.
אכרוז עליה דעבדא הוא. ההוא יומא אקרען כמה כתובתא (מנשי אותה המשפחה) בנהרדעא.
כי קא נפיק (רב יהודה) נפקי אבתריה
למירגמיה (לפי שגילה את פסולם). אמר להו: אי שתיקו –
שתיקו, ואי לא - מגלינא עלייכו הא דאמר שמואל: תרתי זרעייתא (משפחות) איכא בנהרדעא: חדא מיקריא 'דבי יונה' וחדא
מיקריא 'דבי עורבתי', וסימניך טמא טמא טהור טהור. שדיוה לההוא ריגמא מידייהו, וקם
אטמא (סתימה, כדמתרגם 'סתמום' -
טמונון (בראשית כו,טו)) בנהר מלכא (באותן
האבנים שהשליכום בנהר עמד מכשול סתימה במי הנהר ומנע את מהלך המים)
מכריז רב יהודה בפומבדיתא (שם
היה יושב):
אדא ויונתן עבדי, יהודה בר פפא ממזירא, בטי בר טוביה ברמות רוחא לא שקיל גיטא
דחירותא.
מכריז רבא במחוזא: בלאי דנאי טלאי מלאי זגאי (שמות מקומות או משפחות) - כולם לפסול.
אמר רב יהודה: גובאי = גבעונאי (כלומר:
על שם שהיו גבעונים - נקראו בבבל 'גובאי', קרוב לגבעונים בשמן) דורנוניתא דראי
נתינאי (כפר נתינים היה; 'דורא' = כפר,
כדאמר (עירובין ז,ב) דורא דרעותא אמר ליה: מרי דוראי (פסחים כה,ב) ועל שם
שהוא כפר נתיני נקרא דורנינות).
אמר רב יוסף: האי בי כובי דפומבדיתא (כפר הסמוך אל פומבדיתא דמקרי בי כובי) - כולם דעבדי.
אמר רב יהודה אמר שמואל: ארבע מאות עבדים ואמרי לה ארבעת אלפים עבדים היו
לו לפשחור בן אימר (בימי ירמיה היה) וכולם נטמעו בכהונה (ולא גרסינן 'גדולה') ('נטמעו': נדמעו נשאו בנות כהנים שהיו מחזיקין עצמן
בכהנים מתוך שהיו אוכלים תרומה מחמת [שהיו] עבדי כהנים); וכל כהן שיש בו עזות פנים
אינו אלא מהם.
אמר אביי: כולהו יתבן בשורא דבנהרדעא.
ופליגא דרבי אלעזר, דאמר רבי אלעזר: 'אם ראית כהן בעזות מצח אל תהרהר
אחריו (אחר משפחתם שהם בני מריבה) שנאמר: [הושע ד,ד: אך איש אל ירב ואל יוכח איש] ועמך כמריבי כהן.
אמר רבי אבין בר רב אדא אמר רב: כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו, כשהקב"ה
משרה שכינתו - מעיד על כל השבטים ואין מעיד עליו, שנאמר [תהלים קכב,ד: ששם עלו שבטים] שבטי יה עדות
לישראל [להדות לשם ה']; אימתי הוי 'עדות לישראל' (אותן שהן ישראל הוא מעיד עליהן שהן משלו)? בזמן ש'השבטים שבטי יה'.
אמר רבי חמא ברבי חנינא: כשהקב"ה משרה שכינתו, אין משרה אלא על משפחות
מיוחסות שבישראל, שנאמר (ירמיהו ל,כה) בעת ההיא נאם
ה' אהיה לאלהים לכל משפחות ישראל [והמה
יהיו לי לעם]; 'לכל ישראל' לא נאמר אלא 'לכל משפחות [ישראל]' (משפחות שהם ישראל גמורים).
'[והמה] יהיו לי לעם': אמר רבה בר רב הונא: זו מעלה יתירה יש בין ישראל
לגרים, דאילו בישראל כתיב בהו [יחזקאל
לז,כז: והיה משכני עליהם] והייתי להם
לאלהים והמה יהיו לי לעם', (בישראל כתיב 'והייתי להם לאלהים' אף על פי שאינם לי לעם, ומתוך שאני מקרבן - הם יהיו לי לעם) ואילו בגרים כתיב [ירמיהו ל,כא: והיה אדירו ממנו ומשלו
מקרבו יצא והקרבתיו ונגש אלי, כי] מי הוא זה ערב את לבו לגשת אלי נאם ה' (פסוק כב) והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלהים (אבל גרים אין מקרבין אותן מן השמים אלא אם כן הן
מקרבין עצמם תחילה להיות טובים).
אמר רבי חלבו: קשים גרים לישראל כספחת (שאינם זהירים במצות, והרגילים אצלם נמשכים אצלם
ולומדים מן מעשיהם), שנאמר [ישעיהו יד,א: כי ירחם ה' את יעקב ובחר עוד בישראל והניחם על אדמתם] ונלוה הגר
עליהם ונספחו על בית יעקב; כתיב הכא 'ונספחו' וכתיב התם (ויקרא יד,נו) לשאת ולספחת [ולבהרת].
אמר רבי חמא בר חנינא: כשהקדוש ברוך הוא
(קידושין עא,א)
מטהר שבטים (מיחסם) - שבטו של לוי מטהר
תחילה, שנאמר (מלאכי ג,ג) וישב מצרף
ומטהר כסף וטיהר את בני לוי וזיקק אותם כזהב וככסף והיו לה' מגישי מנחה בצדקה.
אמר רבי יהושע בן לוי: כסף מטהר ממזרים (המטומעים בישראל מחמת ממונם והוא גורם להם שיטהרו:
שלעתיד לבא אין הקב"ה מבדילם, מאחר שנדבקו בהם משפחות ישראל הרבה), שנאמר (שם)וישב מצרף ומטהר כסף (אותם שנטמעו מחמת עשרם);
(וסיפיה דקרא והיו לה'
מגישי מנחה בצדקה;) מאי 'מגישי מנחה בצדקה'?
אמר רבי יצחק: צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שמשפחה שנטמעה נטמעה (צדקתו של הקב"ה היא שאינו מבדילם, אלא הואיל
שנטמעו נטמעו; ורבי יהושע בן לוי סבירא ליה האי 'מטהר' לאו מבדיל פסוליהן קאמר,
אלא מטהרם ומכשירם כולם).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות
בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
Footnotes become visible when the cursor rests on the
number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit
option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers
of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is © 2000, 2006, 2007, 2008 by Julius
Hollander
Permission to distribute this material without
remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com