דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(קידושין עד,ב)
תנו רבנן: '(נשים שילדו בבית אחת: אשת
כהן, ולוי, נתין, וממזר) נאמנת חיה לומר "זה כהן, וזה לוי, זה נתין, וזה
ממזר"; במה דברים אמורים? שלא קרא עליה שם ערער (שלא יצא מעורר על הולד לומר 'זה בנה של אשת ממזר'), אבל קרא עליה ערער
- אינה נאמנת.'
ערער דמאי?: אילימא ערער חד - והאמר רבי יוחנן: אין
ערער פחות משנים!? אלא ערער תרי.
ואיבעית אימא לעולם אימא לך:
ערער חד, וכי אמר רבי יוחנן אין ערער פחות משנים - הני מילי היכא דאיתא חזקה
דכשרות (שהיו מוחזקין בו בחזקת כשר), אבל היכא דליכא
חזקה דכשרות (שלא נודע לבריות מי הוא
הכשר, ולא יצא אחד מהם ידי ספק) - חד נמי מהימן.
(סיפא דברייתא דלעיל:) נאמן בעל מקח (אם שנים מעוררין על המקח, זה אומר "מכרת
לי" וזה אומר "לי מכרת ושלי המקח") לומר 'לזה מכרתי ולזה אין
מכרתי' (לקמן מוקי ליה ששניהם
נתנו לו דמים: כל אחד ואחד דמים שלמים, אחד מדעתו ואחד בעל כרחו); במה דברים אמורים?
בזמן שמקחו בידו (דרמיא עליה למידק שלא
לחזור לו מזה, ולהחזיר לו דמיו, ויתן המקח למי שלא נמכר לו; דקם ליה ב'מי שפרע',
הילכך מידק דייק), אבל אין מקחו בידו (ושניהם
אוחזין בו) - אינו נאמן (דכיון
דלאו עליה רמיא - תו לא דייק לזכור למי הוא).
(קידושין עד,א)
וניחזי זוזי ממאן נקט? (קא סלקא דעתא שלא קיבל מעות אלא מאחד מהם; הא ודאי
מדכיר דכיר זוזי דמאן קביל!)
לא, צריכא: דנקט מתרוייהו,
ואמר: חד מדעתאי וחד בעל כורחי, ולא ידיע (אין
ידוע לנו)
הי מדעתו והי לא מדעתו.
נאמן דיין לומר 'לזה זכיתי ולזה חייבתי'; במה דברים אמורים? שבעלי דינים
עומדים לפניו (רמיא עליה למדכר שעדיין
לא יצאו משם משגמרו את דינם, ואומר 'איש פלוני זכאי, איש פלוני חייב'), אבל אין בעלי דינים
עומדים לפניו - אינו נאמן (שאין
בעלי דינין עומדין לפניו תו לא רמיא עליה למידכר)'.
וניחזי זכותא מאן נקיט (ביד איזהו מהם פסק דין של זכות)?
לא, צריכא: דקריע זכותייהו.
וניהדר ונידיינינהו (למה לי כולי האי, למימר 'אינו נאמן'? מה לנו
ולאמונתו? נהדר הוא עצמו או אחר וידונם לפי טענותם)?
בשודא דדייני (בדין שאינו תלוי בטעם, אלא הכל בפיו של דיין, כי
ההיא דכתובות (פה,ב) דאמר 'נכסי לטוביה' ואתו שני טוביה, שניהם קרובים,
שניהם שכנים; ואמרינן 'שודא דדייני': למי שיתנדב לב הדיין לומר 'נראה לי שזה היה
רגיל אצלו יותר - לזה נתן', וכיון שפסק כן - אם בא לחזור אינו חוזר, ולפיכך אין
רוצין לחזור מדין שמא יַטֶּנוּ לבו לצד השני).
אמר רב נחמן: שלשה נאמנין על הבכור, אלו הן: חיה, אביו ואמו. חיה – לאלתר;
אמו - כל שבעה (שעדיין אין אביו מכיר בו,
שלא יצא מתחת ידי אמו ליכנס לברית; מכאן ואילך מוטל על אביו להכירו), אביו לעולם, כדתניא
[ספרי דברים פסקא ריז,יז]: '[דברים כא,יז: כי את הבכר בן השנואה] יכיר [לתת לו פי שנים בכל אשר ימצא לו, כי הוא ראשית אנו לו משפט הבכרה] - יכירנו לאחרים ['יכיר'
בצורת הפעיל – לפיכך לאחרים, כמו 'ילביש']; מכאן אמר רבי יהודה: נאמן אדם לומר "זה בני בכור"; וכשם שנאמן
לומר "זה בני בכור" כך נאמן לומר "זה בן גרושה וזה בן חלוצה";
וחכמים אומרים אינו נאמן '. (אבן
גרושה וחלוצה הוא דפליגי.)
אבא שאול היה קורא לשתוקי 'בדוקי':
מאי 'בדוקי'?: אילימא שבודקין את אמו ואומרת 'לכשר נבעלתי' – נאמנת, כמאן?
כרבן גמליאל (בתמיה)? תנינא חדא זימנא (למה ליה לרבי למיתנייה לפלוגתא בתרי דוכתי? ליתני הא
דאבא שאול התם 'וכן היה אבא שאול אומר כדבריו'), דתנן [כתובות פ"א מ"ה]: 'היתה מעוברת ואמרו לה: "מה טיבו של עובר
זה"? אמרה להם: "מאיש פלוני וכהן הוא (כלומר מיוחס הוא)". רבן גמליאל ורבי
אליעזר אומרים: נאמנת, ורבי יהושע אומר: לא מפיה אנו חיין.' ואמר רב יהודה אמר
שמואל: הלכה כרבן גמליאל.
חדא (רבן גמליאל) להכשיר בה (דלא האמינה אלא לעצמה, שלא נתחללה מן התרומה, אבל לא
להכשיר אותו עובר; שאם בת היא - לא תינשא לכהן), וחדא (אבא שאול) להכשיר בבתה (מכשיר אף בבתה, דהא מתניתין - אף בולד קאי שהוא
שתוקי).
הניחא למאן דאמר (בפרק קמא דכתובות (יג,ב)) 'לדברי המכשיר בה -
פוסל בבתה', אלא למאן דאמר 'לדברי המכשיר בה - מכשיר בבתה' אבא שאול מאי אתא
לאשמועינן?
דאבא שאול עדיפא מדרבן גמליאל, דאי מהתם, הוה אמינא: התם (הני מילי), (היכא) דרוב כשרין אצלה (כגון פנויה ורוב העיר משיאין לכהונה), אבל היכא דרוב
פסולין אצלה (כגון ארוסה, והיא אומרת
"מן הארוס הוא", או פנויה, ואין רוב העיר משיאין לכהונה) - אימא לא! צריכא.
אמר רבא: הלכה כאבא שאול.
משנה:
כל האסורין לבא בקהל (כגון
ממזרי בשתוקי) - מותרים לבא זה בזה (ואף
על גב שזה ודאי וזה ספק ואיכא למימר שמא כשר הוא - אפילו הכי שרי, כדילפינן לעיל (עג,א) 'בקהל
ודאי לא יבא, אבל בקהל ספק יבא'; ובגמרא פריך: הא תנא ליה רישא);
רבי יהודה אוסר (בגמרא מפרש לה);
רבי אלעזר אומר: ודאן בודאן (כגון
ממזרים בנתינים) – מותר, ודאן בספיקן (כגון
ממזרי ונתיני בשתוקי ואסופי) וספיקן בודאן (שתוקי ואסופי בממזרי ונתיני) וספיקן בספיקן (שתוקי בשתוקית, אסופי באסופית, אסופי בשתוקית) – אסור (שמא זה כשר וזה פסול);
ואלו הן הספיקות: שתוקי אסופי וכותי (בגמרא מפרש מאי ספיקייהו;
וכותים אותם שהושיב סנחריב
בערי שומרון, כדכתיב (מלכים ב יז,כד) ויבא מלך אשור ומכותה [ומעוא
ומחמת וספרוים וישב בערי שמרון תחת בני ישראל וירשו את שמרון וישבו בעריה] ועל
שם שהביאם מכותה נקראו 'כותים', ונתגיירו מאימת האריות, כדכתיב (שם פסוק כה)
[ויהי
בתחלת שבתם שם לא יראו את ה']
וישלח [ה' בהם את] האריות [ויהיו הרגים בהם],
וכולה עניניה במלכים).
גמרא:
מאי 'כל האסורין לבא בקהל'? אילימא ממזירי ונתיני שתוקי ואסופי - הא
תנא ליה רישא [במשנה בדף עט,א]: 'ממזירי ונתיני
שתוקי ואסופי מותרים לבא זה בזה' ותו: 'רבי יהודה אוסר' – אהייא?
אילימא א'ודאן בספיקן', הא מדקתני סיפא: 'רבי אלעזר אומר: ודאן בודאן
מותר, ודאן בספיקן וספיקן בספיקן אסור' - מכלל דרבי יהודה לא סבירא ליה! וכי
תימא 'רבי יהודה אוסר' - אגֶר בממזרת (דשמעינן ליה דאמר הכי לעיל (עב,א): 'רבי יהודה אומר: גר
לא ישא ממזרת' ובמידי אחרינא לא שמעינן דפליג לענין יוחסין) - מידי 'גר בממזרת'
קתני (לעיל, דאתי רבי יהודה לאפלוגי
עליה)?
'כל האסורין לבא בקהל' קתני (וגר
- לאו מן האסורין הוא)!?
אמר רב יהודה:
(קידושין עד,ב)
הכי קאמר (כלומר: לעולם, רבי יהודה
- אגר בממזרת קאי, דשמע ליה לתנא קמא דאייריי בה): 'כל האסורים לבא בקהל (והאי 'בקהל' דקאמרת =) (קהל) כהונה; מאי נינהו? - גיורת (דכהן אסור בגיורת, ואפילו) פחותה מבת שלש שנים ויום אחד
(דלאו בת ביאה היא; ואין שם משום
חשש זנות, דכתיב (יחזקאל מד,כב) כי אם בתולות מזרע בית ישראל), ודלא כרבי שמעון בן יוחי (דאמר לקמן בפירקין (עח,א): גיורת פחותה מבת שלש -
כשירה לכהונה, והכי קאמר [תנא קמא במתניתין]: 'כל
האסורין לבא בקהל כהונה' - ומאי ניהו, דמרבי האי כללא יתר על הראשונים שאסורין
בקהל ישראל? - גיורת שפחותה מבת שלש שנים, וכל שכן יתירה על בת שלש שנים) מותרין (הנך אסורין: גיורות וממזרים ונתיני ושתוקי) לבוא זה בזה.
ונוקמה בבת שלש שנים ויום אחד (ולא
בפחות, ונימא דפחותה מותרת לכהן, ובה לא איירי), ואפילו לרבי שמעון בן יוחי?
אם כן (דכרבי שמעון מיתוקמא,
דפחותה מותרת לכהונה, והוא [רבי שמעון – אם משנתנו כשיטתו] לא
התיר לבא בממזרת אלא האסורין לבא בכהונה; הוי משמע האי דפחותה - אית ליה
דאסורה לממזר) - מצידה תברה (תשובתו מוכנת לצידו): אלא טעמא [דאסורה
לכהנים]- דבת שלש שנים ויום אחד, הא
פחותה מבת שלש שנים ויום אחד - דמותרת לבא בקהל כהונה [לשיטת
רבי שמעון] - אסורה לבוא זה בזה (בתמיה: היא בממזר וממזר בה)? הרי (גיורת) פחותה מבת שלש שנים ויום אחד לרבי שמעון בן יוחי
דמותרת לבא בקהל כהונה ומותרות לבא זה בזה (דכיון
דקהל גרים לאו קהל הוא, לא שנא פחותה לא שנא יתירה, ועל כרחיך תנא דידן - מדשרי
יתירה על בת שלש לממזר - שמע מינה אית ליה 'קהל גרים לא איקרי קהל')!?
וכללא הוא דכל האסורים לבא בקהל כהונה מותרין לבא זה בזה (בתמיה: דכל האסורין לכהן מותרין לממזר)? והרי אלמנה וגרושה
וחללה וזונה דאסורים לבא בקהל כהונה ואסורים לבא זה בזה!? ותו (מדלא התיר לבא בממזרת אלא האסורות לכהנים): הא מותר (בקהל כהונה) אסור (בממזרת)!? והרי גר שמותר
בכהנת ומותר בממזרת (כיון דאית ליה 'קהל גרים
לא איקרי קהל')!
אלא אמר רב נתן בר הושעיא: (לא
תימא 'כל האסורין', דתקשי לך אלמנה לכהן גדול ותיקשי לך גר מדוקיא, אלא) הכי קאמר (תנא קמא): 'כל שכהן אסור לישא את בתו (כל שבתו אסורה לכהונה)' - ומאי ניהו (דמוסיף האי כללא על האסורין לישראל)? - גר שנשא גיורת,
וכרבי אליעזר בן יעקב (דאמר במתניתין (לקמן עז,א)
'גר שנשא גיורת - בתו פסולה לכהונה') - מותרין לבא זה בזה (והיינו גר מותר בממזרת וממזר בו). (דאילו בגר שנשא ישראלית לא מצית לאוקמה, דמאן שמעת
ליה דאמר 'כהן אסור לישא בתו'? - רבי יהודה, דאמר במתניתין (שם) 'בת גר זכר כבת
חלל זכר'; ומדסיפא רבי יהודה, דקתני: 'רבי יהודה אוסר' - רישא לאו רבי יהודה; להכי
מוקמי לה כרבי אליעזר בן יעקב; ושמעיה רבי יהודה לתנא קמא דאית ליה 'קהל גרים לא
איקרי קהל', ופליג עליה.)
וכללא הוא דכל שכהן אסור לישא את בתו - מותרים לבא זה בזה?
הרי חלל שנשא בת ישראל, דכהן אסור לישא בתו, ואסורין נמי לבא זה בזה!?
לא קשיא, כרבי דוסתאי בן יהודה (סבירא
ליה לתנא דידן, דאמר (לקמן עז,א) 'בנות ישראל מקוה טהרה לחללים').
והרי חלל שנשא חללה, וכהן אסור לישא בתו, ואסור נמי לבא זה בזה? ותו: הא
מותר (לישא כהן בתו) אסור (לבא באסורין)?
והרי גר שנשא בת ישראל, וכהן מותר לישא בתו - ומותרין לבא זה בזה (ומותר לבא בממזרים דהא אמר קהל גרים לאו קהל הוא)?
אלא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: הכא (לאו בגר איפליגו, אלא) ממזר מאחותו (כריתות) וממזר מאשת איש (מיתות) איכא בינייהו: תנא קמא סבר: אפילו ממזר מאחותו
נמי הוי ממזר (דקסבר יש ממזר מחייבי
כריתות, והכי קאמר: כל הנולדים מאיסורי ערוה - ממזרים הם, ומותרים לבא זה בזה הני
חייבי כריתות בבני חייבי מיתות, כגון אשת איש, דכולן ממזרים הם), ורבי יהודה סבר:
מאשת איש הוי ממזר, מאחותו לא הוי ממזר (ורבי
יהודה אוסר לבא חייבי כריתות בבני חייבי מיתות, דקסבר: אין ממזר אלא מחייבי מיתות;
וטעמא מפורש ביבמות (מט,א)).
מאי קא משמע לן? תנינא (פלוגתא
אחריתי במתניתין, בתַנאֵי אחריני, ולמה ליה לרבי למיתני לתרתי בבי? ניתני התם לגבי
רבי יהושע 'וכן היה רבי יהודה אומר כדבריו'): 'איזהו ממזר? - כל שהוא
ב'לא יבא' (דברים כג, ג-ד: ממזר, עמוני ומואבי) (אף על פי שאינו אלא בלאו - הולד ממזר), דברי רבי עקיבא;
שמעון התימני אומר: כל שחייבין עליו (על
אותה ביאה) כרת בידי שמים - והלכה כדבריו; רבי יהושע אומר: כל שחייבין עליו מיתת בית
דין (אבל חייבי כריתות – לא; וטעמא
דכולהו מפרש ביבמות (שם))'!
אלא אמר רבא: גר עמוני ומואבי איכא בינייהו, והכי קאמר: כל האסורים לבא
בקהל - ומאי ניהו? - גר עמוני ומואבי - מותרין לבא זה בזה (הם בממזרים וממזרים בהם).
אי הכי - אמאי רבי יהודה אוסר (הני
ודאי לא איקרי 'קהל', דהא לא חזו לבא בקהל)!?
(כלומר וכולה חד תנא הוא;) הכי קאמר: אף על פי
שרבי יהודה אוסר גר בממזרת, הני מילי גר דראוי לבא בקהל; אבל גר עמוני ומואבי -
דאין ראויין לבא בקהל – לא.
תנו רבנן: 'בן תשע שנים ויום אחד (דבכי האי זימנא חזי לביאה), (שהוא) גר עמוני ומואבי, מצרי ואדומי, כותי ונתין, חלל
וממזר שבאו על הכהנת ועל הלויה ועל בת ישראל - [פסלוה (לכהנת - מן התרומה ומן הכהונה; ולויה וישראלית -
מלינשא עוד לכהן)];
רבי יוסי אומר: כל שזרעו פסול (מן
הכהונה) – פוסל (את אשתו מן הכהונה), וכל שאין זרעו פסול
- אינו פוסל; (ולקמן מפרש מאי בינייהו;)
רבן שמעון בן גמליאל אומר:
(קידושין עה,א)
כל שאתה נושא בתו (לכהן
קאמר, ולקמן מפרש) - אתה נושא אלמנתו, וכל שאי אתה נושא בתו - אי אתה נושא אלמנתו'.
מאי איכא בין תנא קמא ובין רבי יוסי?
אמר רבי יוחנן: מצרי שני איכא בינייהו (לתנא קמא 'כל מצרי' סתם, האסור בקהל קאמר, ואפילו
שני; ומיהו שלישי - לאו 'מצרי' קרי ליה, דישראל מעליא הוא), ושניהם לא למדוה אלא מכהן
גדול באלמנה (שמצינו שמחללה בביאתו,
כדילפינן לה לקמן (עז,א), מ'לא יחלל': שני חילולין במשמע, מדלא כתיב 'לא יחל': אחד
לה, ואחד לזרעו, ופוסל את אשה בביאתו): דתנא קמא סבר: כי כהן גדול באלמנה: מה כהן גדול
באלמנה, שביאתו בעבירה ופוסל בה - אף כל שביאתו בעבירה (ומצרי שני ביאתו בעבירה הוי) - פוסל; ורבי יוסי סבר: כי
כהן גדול באלמנה: מה כהן גדול באלמנה שזרעו פסול, ופוסל - אף כל שזרעו פסול –
פוסל, לאפוקי מצרי שני שאין זרעו פסול, דאמר קרא [דברים כג,ח-ט: לא תתעב אדמי כי אחיך
הוא; לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו] (פסוק
ט) בנים אשר יולדו להם דור
שלישי יבא להם בקהל ה'.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת
הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות
בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון.
אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
Footnotes become visible when the cursor rests on the
number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit
option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש
הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers
of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is © 2000, 2006, 2007, 2008 by Julius
Hollander
Permission to distribute this material without
remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com